אני לא יודעת באיזה סטטוס את אם רווקה/נשואה בלי/עם ילדים קטנים/גדולים
שימי לב לגייס עזרה מתאימה (משהו שישים לך את הטיפות כל 3 שעות, קצת קשה לשים לעצמך)
להיות ערוכים לזה ש3 ימים ראשונים פלוס מינוס מבלים במיטה עם שמיכה על העיניים
ישנים את החיים... (המלצה תצברו שעות עייפות כי זה הזמן שלכם לישון

כן קמים מדי פעם , אוכלים קצת , אממ.. האוכל פחות טעים בעיניים עצומות...
ביומיים הראשונים קחו משככי כאבים בשפע למי שקצת כואב לו, אין סיבה לסבול
הכאב כאן הוא עניין מאד אינדיווידואלי, צפיתי לכאב יותר רציני ובתכלס אולי יותר מציק בעין אבל ב"ה לא כאב.
בשעות הראשונות שאחרי הניתוח הם ממליצים לתפוס תנומה, מומלץ מאד!
בסך הכל העין עברה טראומה כל שהיא ולכן קצת קשה לפתוח את העין, אז חבל להאבק בזה... תעצמו וזהו.
כי כששוכבים לא מרגישים כלום... רק תחושה של עדשה הפוכה בעין (שמים לך עדשה טיפולית, כמו עדשה רגילה)
בשעות הראשונות העין דומעת הרבה, ותחושה של בכי ודכדוך... שאיזה משוגעת אני שהכנסתי את עצמי למצב הזה..
ביחד עם זה שפתאום צצות לך רגשות אשם מהמצב הדכאוני שאת מוגבלת, צריכה לשכב במיטה ועוד בוכה כל הזמן...
בלי יכולת כמעט לפתוח את העיניים ומי אמר שלא נשאר ככה לכל חיים...
אז שתדעי שזה נורמלי, וטבעי, וכולם ככה משלימים עם עצמם ועם התהליך בשעות הראשונות... (גם מי שהרגיש הכי בטוח בעצמו)
ויש לך משפחה וחברות מסביב שיתמכו בך בטלפון או יבואו להנעים לך את הזמן
3 ימים ואת חדשה! הזמן עובר מהר בסוף. רק נראה נצח... (3 ימים ראשונים ללא שינוי משמעותי, לי אישית ביום השני והשלישי היה הרבה יותר טוב)
ביום החמישי את נוסעת להוציא את העדשות, ומרגישה שכבשת פה פסגה!
אושר. סיפוק אדיר ואיכות חיים מטורפת!
ה''פוקח עוורים'' שלך מעכשיו מקבל משמעות אמיתית!
בהצלחה!

Reactions: איש ישראלי, שמח-לעזור, רעננה ועוד 8 משתמשים11 //