שיתוף - לביקורת הצעקה

  • הוסף לסימניות
  • #1
ב"ה

הקאמבק של טראמפ הוא בהחלט סיבה טובה לשמוח, ידיד ישראל, זהו לא רק התיאור של דונאלד טראמפ אלא גם הכינוי שלו.

כינוי מכבד באמת.

התפללנו שטראמפ ייבחר, וכידוע טראמפ מייצג כוח שקיבל מאת הבורא, הוא מכיר בכך ואוהב ישראל.

וכמו תמיד ברגע שהשקר נופל אנחנו מכירים סוף סוף כמה הוא היה שיקרי ומעוות.

כך היה כשהבנו שהחיסול של נסראללה היה צו השעה, וכך אנחנו מבינים היום כשעולה ידיד ישראל לשלטון בארצות הברית.

במלחמה הנוכחית לארצות הברית היתה אמירה נחרצת שגם נאלצנו לקבל חלקים נרחבים ממנה, הגם שאמירה זו לא תמיד תאמה את הערכים של ארצות הברית עצמה.

למרות שהנשיא ביידן הצהיר בתחילת המלחמה בהתרגשות גדולה שהוא לצד ישראל, המציאות הוכיחה שהוא פעם אחר פעם עצר את ישראל מלבצע פעולות הכרחיות שנצרכו כדי לבצע את מטרות המלחמה שאין עליהן עוררין הן בצורך שלהן והן ברמת הצדק שהן משקפות.

הנשיא ביידן נלחם ודרש דרישות לא הגיוניות מההנהגה של ישראל כמו למשל לא להיכנס לרפיח, שם מסתבר הסתתר המתכנן והיוזם של מתקפת השבעה באוקטובר.

הנשיא גם התעקש להכניס כמויות של סיוע הומניטרי לעזה, כשהיה ברור שחלק גדול מהסיוע נגנב ונסחר על ידי אנשי חמאס, הטענה היתה סיוע הומניטרי לבלתי מעורבים.

וכאן מגיע השקר הגדול, הרי אנשי חמאס נמצאים בתוככי עזה, הם יצאו מתוך עזה, מתוך אנשי עזה, הם חלק מהם.

אם המצב של אנשי עזה יגיע למצב קטסטרופלי הרי שאנשי עזה יאלצו להקיא מתוכם את אנשי חמאס.

היכולת של חמאס לשרוד בהחלט תלוי בכך שהאנשים במקום יאפשרו זאת.

ולהיפך ברגע שתהיה התקוממות פנימית חמאס לא יוכל לשרוד.

מי שמבין במבנה של שלטון, ובפרט שלטון של טרור יכול לאשר את הדברים.

כאשר אנחנו מאכילים את אנשי עזה אנחנו מאכילים באופן ישיר את האויב.

אמריקה לעולם לא היתה פועלת באותו האופן אם הדבר היה מתרחש אצלה.

בתרחיש שקבוצה אלימה היתה שובה קבוצה מאזרחי ארצות הברית על אדמת ארצות הברית, ברור לכולם שאמריקה הגדולה והחזקה היתה דואגת להטיל מצור כבד על כל מי שמתקשר לאירוע גם בעקיפין.

החוסר אונים והמחדל הגדול שממשיך ללוות אותנו בכך שכל העולם יודע שישנם שבויים במקום שם אין חוק ומשפט, ולעומת זאת יש פשע ורשע, הוא חוסר אונים ששייך לכל העולם החופשי המאמין ביושר אמת וצדק.

הדרישה לאפשר סיוע לאנשים שקשורים בעקיפין, ולא רק בעקיפין לפוגעים, היא דרישה מקוממת, מכאיבה, ופוגעת במטרה העיקרית של השבת החטופים.

בשם הצדק והטענה של סיוע לבלתי מעורבים, באותה הנשימה אנחנו מאכילים את אלו שלא מאפשרים את התיקון, שנותנים יד לפשע החמור בתולדות העולם המודרני, פשע שכולנו מודעים לו, פשע נתעב ואכזרי.

הגיע הזמן, שהפשע ימוגר, ואם הדרך למגר אותו גובה מחיר של מצור על עזה, זהו המחיר ויש לשלם אותו, מי שמשלם אותו הם אנשי האמת שיודעים איך עובדת תעשיית השקר והרוע, שיודעים איך אפשר להכניע טרור, שיודעים למי יש חלק בטרור.

כשהעולם מזדעק בצדקנות על פגיעה בחפים מפשע, בעוד החפים מפשע הללו מגוננים על הפשע, הגיע הזמן להזדעק על העוול הנוראי.

אין צורך ביותר מלחץ אטומי כדי להחזיר אותם הביתה, הגיע הזמן שהצדק ייעשה, הגיע הזמן שבמקום להקשיב לקול בכי מעושה נקשיב לקול של הבכי העמוק והאמיתי.

אחד המשפטים של טראמפ מיד כשנודעו תוצאות הבחירות היה: "עזה תשלם מחיר כבד אם לא תשיב את החטופים".

זהו משפט מכונן, זהו תחילת בקיעת האור בקצה המנהרה, ולא כפרפראזה.

כשאנחנו אומרים משפט של אמת אנחנו מתחילים להכיר בו.

ואם אנחנו כותבים עכשיו היסטוריה, הגיע הזמן שהתנועה הגדולה שהוקמה היום ברשות הנשיא החדש דונאלד טראמפ תכתוב את הפרק הבא.

בו יהיה כתוב בדמעות כי החטופים שבו אלינו.

ולא נדרש יותר מהחלטה לביצוע, החטופים במרחק קצר מאתנו, במרחק של רצון טוב ואמיתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
דברים דומים כתבתי לפני כחדשיים, אז תייגתי את דונאלד טראמפ עוד קודם
קיבל את תפקיד הנשיא.
העוול
כעת עם קבלת התפקיד בוודאי שהכללים ישתנו - ולטובה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
הדברים צודקים בהחלט, תודה על זה, ונקווה שהציפיות שתולים בטראמפ - אכן יתגשמו בעז"ה.
אמריקה לעולם לא היתה פועלת באותו האופן אם הדבר היה מתרחש אצלה.
אמריקה לעולם לא פעלה באותו האופן אם הדבר היה מתרחש אצלה.
ראינו את זה בעירק ובאפגניסטן, וכמובן ביפן ועוד.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
שהציפיות שתולים בטראמפ
תולים עיננו לבורא עולם יום יום ושעה שעה מתפללים להחזרת החטופים.
לבורא עולם יש שליחים, טראמפ הוא שליח טוב ברוך ה'.
תמיד אדם צריך לשאול את עצמו באיזה צד אני?
ולבחור להיות בצד של הטוב, בצד של עם ישראל, בצד של בורא עולם.
אלו שבוחרים להיות בצד של במקשי רעתנו, בצד של האויב, צריכים לשאול את עצמם
איך הגענו לכאן? לעשות פנית פרסה ולחזור למקום מבטחים.
אם עוד לא עשו זאת השאלה היא לאן הם שייכים?
שישאלו את עצמם בכנות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
  • הוסף לסימניות
  • #7
אי אפשר שלא לקרא את הדברים שנכתבו לפני כחודשיים,
ולא לראות את יד ה', המובילה, הממליכה מלכים,
אכן, היינו כחולמים, לראות את אמילי, רומי ודורון היקרות ששבו אלינו שוב.
כמה דמעות שפכנו בלי להכיר, רק לדעת שמדובר באחיותינו,
וכל אחד ששמע את בשורת השחרור - הוריד דמעות כמים,
התאחדנו בלב אחד להשתתף בצער ובשמחה, באכפתיות שאין כדוגמתה.
שנזכה בעזרת ה' שכולם ישובו.
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

כולם מוזמנים
גאה בעצמי שניחשתי כבר לפני שבועיים שדוד בן הוא מקסימילאן
נהניתי מכל רגע בקריאה, מקווה שגם אתם
ספר פשוט מטורף
לדעתי - הכי טוב בינתיים מכל הסדרה
ותודה ל
@יונה ספיר על שהוא נגמר בנימה עצובה אך אופטימית מאוד
קצת הפריע לי שהעלילה המרכזית לא הייתה שנת ההתגלות, אלא כל המסעות בעבר / בבועת האוצרים
ושכמו תמיד דני לא הצליח לקבל את המקום הראשון
אגב, האם למישהו זה היה הפתעה שהתפרצות הר הגעש הייתה האר"ן? זה היה ברור לי מהשניה הראשונה
יאללה שוטו
  • שכוייח!
Reactions: טונקס1 //
1 תגובות
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

ב"ה

שתיקת העולם תיזכר לדיראון עולם.

כמעט שנתיים עברו, והם עדיין שם.
נמקים בידיים אכזריות שאין כמותן.
העולם, העולם המתוקשר ביותר שידע האנושות, רואה, יודע ושותק.

מהי שתיקה?
זו לא היעדר קול, זו הבעת עמדה.
שתיקה היא תמיכה, ישירה או עקיפה, בחמאס.
שתיקה היא המילים שמצדיקות את הטקטיקות הרצחניות של חמאס.
שתיקה היא הצעות מדיניות שנראות "הומניטריות", אך בפועל מגוננות על הטרור.

אם חמאס משתמש באוכלוסייה האזרחית כדי להסתתר,
אם הוא משיג הישגים מתוך ההמון שבו הוא מתמוסס,
ואם העולם מאפשר זאת בשם הדאגה לאותה אוכלוסייה,
הרי שהעולם מאפשר לחמאס להמשיך ולהתעצם.

במילים אחרות, כל מי שלא שולל את הטקטיקה של חמאס,
כל מי שמגבה את עזה כאילו היא גוף נפרד מהארגון הרצחני ששולט בה,
מאכיל את חמאס.
מחזק את חמאס.
שומר עליו.
וגוזר על החטופים עוד יום ועוד לילה בשבי.

למה לא הצלחנו להחזיר את החטופים עד היום?
כי האכלנו את עזה, והאכלנו את חמאס.
כי דאגנו ל"רווחה ההומניטרית", במקום לדרוש צדק.
כי בחרנו ברחמים על האויב, במקום בחמלה כלפי הקורבנות.

הגיעה השעה לומר בקול ברור:
תרעיבו את תושבי עזה.
תנו לצעקה האמיתית לעלות מתוך הרחוב.
תנו להמון להבין שהמחיר של טקטיקת ההגנה על חמאס, הוא ההרס של עצמו.

אם חמאס יצא מתוכם, ואם הוא משתמש בהם, אז כשהוא נפגע, הוא פוגע בעמו.
זו לא אשמה של ישראל.
זו האחריות של חמאס.
ומי שמונע את הפגיעה הזו, בשם דאגה לתושבים,
שותף ביודעין לפשע.

פגיעה עצמית, כאשר הרע משתמש בזולת כמגן אנושי,
היא הדרך היחידה לפרק את המנגנון.
היא הדרך היחידה לעצור את השקר.
ומי שלא מפרק אותו, מחזק אותו.

הגיעה השעה להפוך את המשוואה.
לא עוד חיזוק לעזה כשהיא שותפה.
לא עוד דלק, לא עוד סיוע, לא עוד חמלה מזויפת.

הצדיקים המזויפים, שבוכים על רעבים בעזה,
הם אלה שמאכילים את המפלצת,
ומבעירים בלי משים את אש גיהנום החמאס,
והכול בשם "סיבה טובה" שחמאס עצמו ניסח להם.

* בשעות האחרונות הוצנחו 136 חבילות סיוע שכללו מזון לתושבי רצועת עזה על ידי שש מדינות שונות,
ביניהן בלגיה, אשר הצטרפה היום לראשונה למבצעי ההצנחה.

* בני ערובה לא מחזירים ברחמים,
אלא באגרסיביות.

סד תָּשִׁ֨יב לָהֶ֥ם גְּמ֛וּל ה' כְּמַֽעֲשֵׂ֥ה יְדֵיהֶֽם׃
סה תִּתֵּ֤ן לָהֶם֙ מְגִנַּת־לֵ֔ב תַּאֲלָֽתְךָ֖ לָהֶֽם׃
סו תִּרְדֹּ֤ף בְּאַף֙ וְתַשְׁמִידֵ֔ם מִתַּ֖חַת שְׁמֵ֥י ה' (איכה ג' סד, סה' סו')

מוצאי ט' אב תשפ"ה.
ב"ה

טראמפ הקדים אותי.
לא שאני מתחרה עם נשיא ארצות הברית,
אבל את מה שהוא אמר, את האמת הפשוטה,
היינו צריכים לומר כבר מזמן.
ולא, לא היינו צריכים להמתין כל כך הרבה,
עד שמישהו, מישהו חשוב, יעמוד בגלוי לצידו של בנימין נתניהו.

זה זועק לשמיים.
נתניהו, האיש שמנהל מלחמה על עצם קיומנו,
סופג מתקפות חוזרות מגורמים בשמאל ובמערכת המשפט,
שכבר מזמן הפכו לדבר אחד.

זה לא יאומן.
בעיצומו של מאבק הרה גורל,
כשהוא מקבל החלטות של חיים ומוות,
ממשיכים לעסוק בחשדות מגוחכים,
בקטנות שבקטנות,
כאילו מדובר בעניין ציבורי מהותי.

קוראים לזה צדק.
אבל זו לא צדק, זו השפלה, זו כפיות טובה, זו חוצפה.
אין פרופורציות.
העם כולו תלוי באוויר,
והם בודקים חשבונית על סיגרים.

רק מערכת עם גב תקציבי עלום,
יכולה להרשות לעצמה להטריל מדינה שלמה,
מדינה שלא תומכת בזה, לא רוצה בזה, לא מאמינה בזה.

ואז קם נשיא אמריקאי.
הוא לא רק מדבר, הוא מבין.
הוא רואה את המודיעין,
הוא יודע מה קורה באמת,
מתקני גרעין פעילים, העשרה לרמות מסוכנות,
כוונות שלא מוסתרות,
והכול מכוון כלפינו.

הוא מבין את גודל הסיכון,
את גודל המשימה,
את הלילות הרבים ללא שינה,
את הלב שדופק בעוצמה,
ובעיקר, את התפילה,
כי המשימה היא כמעט בלתי אפשרית.
נדרשת כאן עוצמה, שנולדת מהמקום הכי עמוק,
לא רק תכנון, לא רק מודיעין, אלא אמונה.

טראמפ כבר אמר את האמת, כי הוא כבר הבין אותה.
האמת שהוא קלט בשביעי באוקטובר,
האמת שעם ישראל סוחב על גבו אלפי שנים.

ויש עדיין מי שלא מבין,
שהאמת הזאת הייתה צריכה להיאמר בקול, מזמן.

ויש עדיין מי ששותק,
או גרוע מזה, עוטף את השקר במילים נאות,
כמו "התערבות בעניינים פנימיים",
או "תנו למערכת המשפט לעשות את עבודתה".

איזו טעות,
איזו בושה,
ששתקנו,
שלא עצרנו את הרדיפה בעצמנו.

כן, הם צעקו "בושה".
אבל הבושה האמיתית היא שלנו — ששתקנו,
שראינו את השקר עטוף בגלימה ונתנו לו לעבור.
שזו בושה אדירה שלנו שלא צעקנו מספיק.
כן, בושה — לא כקריאת גנאי, אלא כהודאה.

אז אולי הגיע הזמן,
להיות קצת טראמפ,
לצעוק פייק ניוז, כשזה באמת שקר,
לצעוק חמס, על כל מי שחומס את האמת,
לחשוף את החמס שמתחפש לצדק,
ולדאוג לעם ישראל בכנות.

כי מי שנלחם באדם הזה,
לא נלחם בו,
אלא נלחם בשליחות שהוא נושא,
בשליחות לשמור על עם ישראל.

וכל אדם יודע עמוק בלב באיזה צד הוא באמת עומד.
זה הרגע לבחור.
תבחרו להיות בצד של האמת, בצד המנצח,
בצד שבוחר בקיום עם ישראל.

ההיסטוריה של עם ישראל מתכנסת לרגע הזה.
זה הזמן לבחור להיות שותף.


והנה כמה אמיתות שאין עליהן ויכוח:

  • מילים יפות לא מצליחות להסתיר שקר, רק לעכב את התגובה אליו.
  • רדיפה בתחפושת של משפט היא עוול בגלימה שחורה.
  • כשאין פרופורציה מלכתחילה, אין גם צדק שיכול לצמוח ממנה.
  • מערכת שלא רואה את התמונה הגדולה, לא צריכה לחרוץ גורלות לאומיים.
  • אמת לא זקוקה למקהלה של פרשנים, היא פשוט נוכחת.
  • צדק אמיתי לא רודף אדם שפועל למען עמו, הוא מגן עליו.
  • אין דבר יותר מסוכן משקר שמתחפש למוסר.
  • כשמתחילים להתבלבל בין טוב לרע, מישהו מרוויח מהבלבול הזה.
שיתוף - לביקורת Common Sense
ב"ה

מרוב אופוריה, נדמה שאנשים איבדו שיקול דעת, וההיגיון, כאילו ברח החוצה.
קשה להתעלם מהתחושה המוזרה שצפה עכשיו.

תסבירו לי,
איך ייתכן שעם שדיבר על נקמה בקול גדול,
פתאום, בפתאומיות מפתיעה, מקבל על עצמו הפסקת אש?
זו בכלל לא מילה שנמצאת בלכסיקון שלהם,
אבל כנראה שיש מי שסבור שפשוט הופעל עליהם מספיק כוח,
הנחה שגויה מיסודה.
כי האיראנים,
הם לא מתקפלים, לא בשביל שום מחיר שבעולם,
והשקט הזה,
במקום להרגיע אותנו,
צריך דווקא לעורר שאלות קשות.

אבל מי שמבין קצת בדינמיקה שמתרחשת, מי שקצת מזהה את המהות,
לא יכול שלא לשאול את עצמו, מה באמת קורה כאן?
איך זה שאיראן מסכימה לכניעה, תוך לילה, בלי תגובה משמעותית?
נרדמנו למלחמה, וקמנו לבוקר של שגרה.
פיקוד העורף מודיע שהכול חזר למסלול,
הטילים נעלמו, הכתב"מים התפוגגו, האזעקות שתקו.
ואנחנו?
אכלנו שוב את הלוקש, כמו אז.

זוכרים את ההטעיה ההיא?
כאילו טראמפ ונתניהו בריב, רק כדי להתקדם מדינית.
ומי שמכיר את טראמפ, יודע, הוא לא שינה דעה,
הוא רק מחליף כיוון בשקט,
לפי הצורך,
ולפי האצבע הקטנה.

הוא נוסע לוועידת נאט"ו,
אירוע חשוב לכל השחקנים הגדולים,
ובפרט לוולדימיר, הקולגה ממזרח,
שמנסה לערבב עניינים גם באסיה,
בצורה שלא ממש נוחה לטראמפ.

אז מה באמת קורה?
האם הספונסר הסמוי של איראן שכנע אותם לשתוק זמנית?
האם מתגבשת עסקה על חשבונו של המזרח התיכון?
ומה מסתירים מאיתנו באמת?

וכשארבע מאות קילוגרם של אורניום מועשר נעלמים מהרדאר,
וכשבעלות הברית של איראן שולחות מסרי תמיכה למנהיג העליון,
וכשבנסיעת הבכורה של שר החוץ האירני היעד הוא סין
השאלה כבר איננה אם יש עסקה,
אלא מה המחיר שאנחנו משלמים עליה,
ומה בדיוק הן יודעות, שאנחנו לא.

אז זהו? נגמר?
האזעקות התפוגגו כמו חלום רע,
או שהכדור פשוט עבר למגרש אחר,
כי השקט הזה לא נחת, הוא הונחת.
והשאלה האחרונה, שאולי הכי חשובה:
כמה זמן ייקח עד שהשקט הזה יתלקח שוב,
לכדור אש בוער?

ובאמת, איך לא לצחוק?
אנשים ברצינות מאמינים שאיראן חטפה מכה בכור בפורדו,
והנה, תוך לילה אחד חזרה לשגרה.
כן, בטח.
איראן.
שחזרה לשגרה.
איזה יופי.
הפסקת עשרות שנות תוכנית גרעין בגלל מבט עקום מהמערב.

כי ברצינות, מישהו באמת קונה את הסיפור?
שאיראן חטפה מכה, עשתה חשבון נפש,
והחליטה לחזור לשגרה כמו אזרח שומר חוק?

מצחיק.
אבל מצחיק מהסוג היבש,
היבש, רדיו, איראני.

כי האמת הפשוטה היא זו:
עד שלא יוכרע הקרב, הוא לא יוכרע.
ועד שראש הנחש לא ייפגע,
נמשיך לשלם מחיר כבד,
לא בגלל חולשה צבאית,
אלא בגלל מטרה שלא כוונה אל הנקודה הנכונה.

אז אולי זו לא רק שאלה של כוח,
אלא של דיוק.
והמחיר?
יישאר מונח על השולחן,
כמו מטרה שפוספסה – שוב.

ואולי ההחלטה לא להכריע,
לא לעצור, לא לסיים,
היא לא תוצאה של חולשה,
אלא חלק מהשקט הזה,
שקט שלא מרגיע, אלא מערפל,
שמטשטש את הקו בין אמת לאשליה.

כל עוד לא מכוונים אל מי שפוגע, הפגיעה תימשך.
כל עוד לא מכריעים את ראש הנחש, אין הכרעה.
רק מטרה מדויקת מביאה סוף אמיתי.
שיתוף - לביקורת ואפק ית עמך
ב"ה

עם ישראל יקר,
הגיע הזמן שנפסיק להפגין נגד, ונתחיל להפגין בעד.
בעד לימוד התורה.
בעד קירוב לבבות, לא ריחוק לבבות.

נזכור: אנחנו "העגלה המלאה", נושאים על גבנו אחריות.
אחריות להמשך קיום לימוד התורה
ואחריות לתפילה לשלום עם ישראל.

במקום להשתמש במינוח של עצרת מחאה,
נבחר בלשון של עצרת תפילה המונית לשלום עם ישראל.
כל תפילה שלנו, כל פסוק של לימוד,
זה מגן אחד נוסף.
כי זה מה שאנחנו באמת רוצים,
בכוח התורה, תורת חיים,
להביא את עם ישראל למקום הראוי לו:
מקום של שמירה עליונה,
מקום של רוח,
מקום של השראת שכינה בתוכנו.

ומי אם לא אנחנו, ראויים לשאת את משא התפילה על עם ישראל,
ולקרוא בקול גדול, לבקש ולהתחנן על אחינו.

אחינו כל בית ישראל הנתונים בצרה ובשביה,
לב מי לא דואב על אחינו ובשרנו הנתונים ביד צר?
הלא הם "נר ה' נשמת אדם" הנתונים במחשכי הקליפות.

תפילה לשמירה על אחינו המוסרים נפשם בשדה הקרב,
הלוחמים מלחמת אש.
תפילה לרפואת החיילים הפצועים.
ותפילה לשמירה על עולם התורה, אורו של בורא עולם.

בעולם אומרים: Time is money.
אנחנו אומרים: Time is life,
כל רגע של החטופים יקר,
וכל תפילה מקרבת את שעת גאולתם.

לאחינו השבויים נגמר הזמן, כל רגע הוא דקת חיים.
אם כל רגע של לימוד הוא רגע של חיים,
נעמוד כולנו בתפילה על אחינו הסובלים,
ביחד עם כוח התורה,
כוח התפילה ובכוח האחדות,
כי אין כוחנו אלא בפינו,

מתוך הבנת עומק נשמת עם ישראל עם אחד,
ומתוך הבנת עומק התורה,
נישא קול יחד בעד עמנו.

ובעַד עמך רחמים שאלי.

* אנחנו מאמינים שרוב עם ישראל בעד לימוד תורה, משום שהערך של מדינה יהודית מתבטא גם בלימוד התורה וגם בהגנה על העם והארץ.
המאבק האמיתי הוא רק מול המיעוט הפרוגרסיבי־שמאלני, שביד אחת פועל נגד המדינה וביד השנייה מפיץ נרטיבים שקריים על "הרעבת עזה".
כשאנו מציגים את חלקנו כחלק מהחיבור הגדול לעם ישראל, אנו מעוררים כבוד ואהדה.
וכשאנחנו נאבקים ברוב העם שנמצא איתנו באותו צד, אנו מעוררים אנטגוניזם מיותר.
שיתוף - לביקורת מכתב גלוי להרצוג
ב"ה

המציאות השתנתה.
(Times have changed)

אנחנו בעיצומה של מלחמה.
מלחמה קיומית.
המחיר שלה,
מיליארד דולר ליום, לא פחות.

ובמציאות הזאת, הרצוג, אתה הנשיא.
מה לא ברור?

מסתבר שלאיראן יש תכנית השמדה,
וככל שאנחנו נחשפים לפעילות ההתקפית,
אנחנו קולטים מה הם הכינו שם,
ובשביל מה.

אנחנו נפגשים עם תיאום ציפיות של אויב שמקיף אותנו,
ותיאום זה עצמו מצביע על מטרה אחת,
להעלים את ישראל מהמפה, חלילה.

ב"ה שלח לנו כמה שליחים טובים,
להפר את עצתם של הקמים עלינו לרעה.

אחד השליחים הללו הוא הנשיא טראמפ.
טראמפ לא רק מדבר, אלא גם פועל,
והמחיר של הפעילות הזאת הוא בסדר גודל
של קיום מדינה.

עוד אחד מהשליחים לשמור על עם ישראל
הוא בנימין נתניהו, שמנהל מלחמה קשה יום ולילה,
כשהוא בריא וגם כשהוא לא מרגיש טוב,
למען הצלת עם ישראל.

ואתה, וחבריך, שמחכים באדיקות ראויה לשמה לתהליך חוקי
כדי להציק לפעילות המורכבת והלא פשוטה
של התמסרות למען העם, ובשם החוק נטפלים לעניינים זוטרים,
ובצחוק הגורל אתם מכנים אותם בשם האינטרס הציבורי.

אז מה שבאתי לומר לך הוא, שאחרי הכול
אתה וחבריך תיזכרו בדפי ההיסטוריה כאנשים קטנים,
שראו אינטרס צר מול עיניהם,
כאשר ייצגו את הצד הלא נכון בשמירה ובהצלה של עם ישראל.

זה ברור לכל מי שמתבונן.
ומה שלא ברור הוא איך אדם מוכן למכור
את עמו בעבור נזיד עדשים.

ואולי זה כבר קרה לנו בהיסטוריה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה