שיתוף - לביקורת בור.

[%תמר%]

היא נפלה לבור.
אח. זה כאב.
הסתכלה למעלה, לפתח, הוא היה גבוה. ורחוק.
הסתכלה סביבה, על הבור, הוא היה אהה... בסדר.
הכירה את הסביבה החדשה.
למדה להכיר גם את ההרגשה הזאת, של להיות נמוך נמוך, בחושך.
התחפרה בחול. נהנתה. זה נעים ורך.
התמלאה כינים, התעלמה. למה להיטפל לדברים המעצבנים.
התמלאה בעוד כינים. המשיכה להתעלם.
התמלאה בעוד כינים, למדה להסתדר איתם.
אפילו לחבב אותם, את תחושת הגירוד העדינה שהם מביאים איתם. יש בזה
משהו נעים.
יום אחד נמאס לה.
נזכרה בעולם גדול, מואר.
נזכרה במרחבים.
נכרה במקלחת.
התגעגעה.
דחפה אצבעות לקיר הבור, התחילה לחפור בו.
ציפורניה נתקעו באבנים חדות. נשברו.
היא המשיכה.
כפות ידיה נשרטו, זבו דם.
היא המשיכה.
חסרת כח היא הביטה על תלולית העפר שנערמה למרגלותיה.
טיפסה עליה.
החליקה.
המשיכה לחפור עוד.
להיפצע.
להיחתך.
לכאוב.
לדמוע.
ערבבה את דמעותיה בתלולית, ייצבה אותה.
עלתה למעלה.
יצאה החוצה.
ראתה שמש. ציפורים. מרחבים.
שמחה.
לילה אחד, היא נזכרה.
בחושך.
בחול שהיה נעים להתכסות בו.
בגרוד התמידי של הכינים שלמדה לחבב.
נזכרה גם כמה הוא מציק. וכמה חשוך שם. וקר. ובודד. ועצוב.
אבל למה להיטפל לדברים המעצבנים.
הלכה.
חיפשה את הבור ההוא.
מצאה.
קפצה לתוכו.
אחח. זה כואב.


מלכי.

 

[מ. ש]

נכרה

תתקני
כתוב יפה מאוד, לא אהבתי את הכינים, באופן כללי לא אוהבת לקרוא עליהן בכלל.

 

[%תמר%]

תתקני
כתוב יפה מאוד, לא אהבתי את הכינים, באופן כללי לא אוהבת לקרוא עליהן בכלל.

אני גם לא אוהבת כינים. היא גם לא אהבה כינים. אחרי שהם הגיעו היא למדה להנות...

אשמח לתגובות.

 

[.חיה פ]

מסקרן אותי מי זאת מלכי
היא כותבת בול כמוך
וקטע יפה , רק שהקשב שלי ברח, ולא הבנתי תכלס למה היא קפצה שוב (וזה סתימות שלי נטו, מבטיחה. בקטע זה כן היה ברור, אני בטוחה)

 

[%תמר%]

מסקרן אותי מי זאת מלכי
היא כותבת בול כמוך
וקטע יפה , רק שהקשב שלי ברח, ולא הבנתי תכלס למה היא קפצה שוב (וזה סתימות שלי נטו, מבטיחה. בקטע זה כן היה ברור, אני בטוחה)

נעים מאד.
אני מלכי.
שמחה לשמוע שאני כותבת כמו תמר, מחמיא לי.
סליחה שאני משתמשת לפעמים בפרופיל שלה....
זה בהסכמה מלאה....