סיפור בהמשכים מאחורי הקלעים- פאנפיק

[לוצ'י]

יפהפה, אהבתי.

מתוכננת עלילה מסויימת? או קטעים קטעים מנקודת מבטה של אפרת?

 

[אחת כזאתי;)]

יפהפה, אהבתי.

תודה

מתוכננת עלילה מסויימת? או קטעים קטעים מנקודת מבטה של אפרת?

האמת שימים יגידו
לא רוצה להתחייב על משהו מסוים כרגע...

חלק מהפרקים הראשונים באמת הולכים יותר לנקודת מבטה של אפרת, אבל לפי תיכנון זהיר שלי שאעלה על הכתב בימים הקרובים בל׳׳נ להמשך- לא רק.

 

[Ayala10]

׳׳זה לא נפל׳׳ חוגלת לוקחת ממנו את התמונות, מקרבת אותם לליבה ׳׳הם מתנה לאבא׳׳ היא משפילה מבט.
אייל מרים את מבטו לעיינים של הילדה לא- שלו ׳׳זה כל כך חשוב ויפה מצידך׳׳ הוא אומר לה, בכל הכנות שבעולם, ולא צריך בשביל זה שיעור שלם. הוא רק בולע גוש שעובר לו בגרון. כמעט מטפס לעיניים ומשם החוצה. כמעט.
׳׳את רוצה שנביא לו את זה?׳׳ הוא שואל בשקט. לא יודע את התוכניות של הבת שלו שהבטיח אז לגדל.

וואוו!!
כאן ירדו לי דמעות
אהבתי את השורות האלו!!

אגב, את יכולה לעושות סדר עם הגיל של הילדים?
חוגלת בת 12
כל השאר בני..?
אני כבר לא זוכרת מה היו הגילים שלהם בספרים...

 

[אחת כזאתי;)]

וואוו!!
כאן ירדו לי דמעות
אהבתי את השורות האלו!!

משמח ומרגש אותי בהחלט לשמוע תגובה כזאת, שהצלחתי לרגש.
בחלק מהפאנפיק הזה, יש קטעים מסויימים שזאת המטרה שלהם.
אז תודה וכיף לשמוע

אגב, את יכולה לעושות סדר עם הגיל של הילדים?
חוגלת בת 12
כל השאר בני..?
אני כבר לא זוכרת מה היו הגילים שלהם בספרים...

שאלה טובה. בסדרה עצמה, עניין הגילאים דיי לוט בארפל.. ופחות מצוין כעובדה חד משמעית.
אז כרגע מבחינתי חוגלת בערך בת 12, אלישמע בערך בן 10 ואליצפן משהו כמו גיל 8.

 

[Ayala10]

משמח ומרגש אותי בהחלט לשמוע תגובה כזאת, שהצלחתי לרגש.
בחלק מהפאנפיק הזה, יש קטעים מסויימים שזאת המטרה שלהם.
אז תודה וכיף לשמוע

אני לא יודעת כמה אני פונקציה...
כי אני מתרגשת מהר מידי...
עדין לא היה ספר שלא הוזלתי בו דמעות...
אבל עדיין, קבלי זאת כמחמאה.

 

[אחת כזאתי;)]

אני לא יודעת כמה אני פונקציה...
כי אני מתרגשת מהר מידי...
עדין לא היה ספר שלא היזלתי בו דמעות...
אבל עדיין, קבלי זאת כמחמאה.

אהאה
הבנתי את המשוואה
ומקבלת. תודה.

 

[אחת כזאתי;)]

פרק ג׳


יום אבא- אמא- בת. או יותר נכון: יום אבא- אמא- אבא- בת- יוצא לדרך.
אנחנו נכנסים לרכב. אייל מתחיל לדהור.
אני וחוגלת פולטת מידי פעם קריאות היסטוריות כשהרכב מבצע תרגילים מרשימים. אייל צוחק. מציע לנו להרגישת אסטרונאוטיות בחללית. טכנית, זה לא כזה מופרך. מהירות הרכב רק עולה. אני מגניבה מידי פעם מבטים חרדים למד המהירות. 120 קמ’’ש כבר מאחורינו. נישאר לי כנראה רק למלמל כמה פרקי תהילים.

אייל מגלה ידע נרחב בסביבה. מרתק את חוגלת לסיפורים שהוא מספר לה. היא צוחקת. משתפת פעולה. עוצמת עיניים כשאייל מבקש ממנה. הם נסחפים יחד בדמיונות. אני לוקחת את ההוראה כפשוטה. עוצמת עיניים. מנמנמת קלות.

חריקת רכב מקפיצה אותי. ’’אופס. מצטער. הכל בסדר’’ אייל אומר לי, כשמה קרה ישנוני- היסטרי נפלט לי. הוא קופץ מהרכב. מבטיח לחזור בדקות הקרובות.
לבינתיים, אני וחוגלת מנצלות את הזמן לבדוק איפה אנחנו נמצאות, דרך החלון שפתחנו. אוויר קריר מסתנן לחלל הרכב, מצליף בפנים שלנו, ושום מקום נגלה לעינינו. הדבר היחיד שנמצא במטרים הספורים שלנו, זה תחנת דלק נטושה. המקום דומם. זה אנחנו והציפורים. הרגשה שאין עולם. יש אלוקים.

דקה. שתיים. עשר דקות חולפות להם.
ניחושים ורעיונות עפים להם בחלל הרכב, מנחשים מה מתכנן לנו אייל.
לאחריהם, חוגלת שוקעת שוב בעניניה, כששבענו די מהחקירה הספונטנית שהקמנו.

רק עייני ממשיכות לחקור את הסביבה. הם צדות לפתע פרח אחד קטן, כמעט נבול לגמרי. שושנה אדומה, עם נגיעות אחרונות של חיים. חיה את הרגע שלפני הדעיכה הדוממת- לעולם. אני חושבת במעט צער.
במראה שלה, על אף היותו נטול חיות ומים וחיים, היא שונה משאר האדמה החרוכה, הלא זרועה שסביבה.
ארץ מלאה בקוצים שלא פעם תהיתי מה היא סיבת בריאתם. עד הפעם ההיא. הפעם בה נדקרתי מקוץ אחד.
דבר לא הכין אותי לרגע הזה, בו עמדתי המומה אל מול זרזיף דם, הזוחל בנחת. מתוככי הלב שלי, לעולם שבחוץ. העולם שהמשיך בשלו, כאילו לא צרחתי בשקט שדקירה מקוץ זה דבר נוראי וכואב. פוצע את הלב. משאיר אותו מדמם מכמה שריטות מכוערות.

אני מעבירה יד מעט רועדת על פני הלחות. תוצאה של זכרונות שצפים בי ברגע אחד. זועקים את קיומם אי שם, בתא רדום - חי, שגרם לי לגדול כל כך מאז.
כי הכאב דעך ושכח לו. ואני כבר הבנתי.
קוצים נבראו כדי שנגדל מהם. נפצע, ונכאב את השריטות שלנו. נהיה אנשים.

עוד כמה שניות של הרהורים עוברים עלי, ואני מבינה כי עדיף אם אתאפס על עצמי, כשדפיקה עליזה על החלון גורמת לי לקפוץ בפעם השניה לאותו היום. מבהילה אותי עד שיתוק רגעי. לאחריו אני מחייכת. מנערת ממני גרגירי אבק אחרונים של זיכרונות.
מתמקדת באדם שעומד שם, שקית צהובה אחוזה בידיו, וחיוך מרוח לו על הפנים.

׳׳טאדאםם׳׳ אייל נכנס לרכב, שולף מהשקית אל מול פניי המשועשעות- מופתעות, מאכלים שרוב רובם של האנשים יכנו אותם בצדק ׳מאכלים הורסי דיאטות׳. יסלדו מהם כשאפשר.
ואני דווקא חושבת, שהם עוזרים לנו להמתיק את החיים. צריך אותם לפעמים, כדי להזכיר לנו שבתוכנו, אנחנו סך הכל ילדים קטנים.

כך או כך, שוקולד, חטיפים, וקראנ׳צ עוגיות, זה האהוב על חוגלת, שחיוך מאושר מרוח עכשיו על פניה הרצניות מאז הבוקר, מלווים את הנסיעה שלנו. מפריחים חיים בשממה, זורעים נקודות קטנות של אושר באדמה היבשה. סוללים דרך בין פרחים נבולים. הלוואי ויפרחו בהם עוד ניצנים. אפילו קטנים.

------------

 

[אחת כזאתי;)]

וואו. האמת שיצא פרק ארוך..
בתיכנון שלי היה, לצרף לו גם המשך (קצר יותר).
אבל אני רואה כי זה לגמרי לא שייך בתוך הודעה אחת.
אז את ההמשך אעלה בע׳ה מחר, או לפי הביקוש שלכם.

תודות על התגובות עד עכשיו. לגמרי מחמם את הלב, ונותן מרץ לכתוב.
ובהחלט אשמח גם הפעם, לקבל מימכם ביקורת ותגובות.

 

[אוראל סולטן]

ואוו. ואוו. ואוו.

וזהו. אין הערות.

מחכים להמשך.

 

[Ayala10]

פרק יפה!!!
וגם המסר

אז את ההמשך אעלה בע׳ה מחר, או לפי הביקוש שלכם.

ברור שמחר, אלא מתי???

 

[אוראל סולטן]

היום אולי?...

 

[אחת כזאתי;)]

וזהו. אין הערות.

מחכים להמשך.

אי׳ה ובל׳׳נ יעלה פרק ד׳ בשבוע הבא..

פרק יפה!!!
וגם המסר

תודה!

היום אולי?...

עכשיו נמצאת כאן ורואה.. אז הקטע יעלה עכשיו

 

[RIVKA W]

פרק מדהים עם תיאורים נוגעים ללב.
רק ששמעתי פעם שאישה נשואה לא עולה לקבר של בעלה הקודם אחרי החתונה.
יכול להיות שזה רק מנהג או משהו אבל כדאי לבדוק את זה כי חבל שפרק כזה יפה לא נשען על המציאות.

 

[אחת כזאתי;)]

פרק מדהים עם תיאורים נוגעים ללב.

תודה.

רק, אני לא בטוחה שאני צודקת, אבל יש מצב שאישה נשואה לא עולה לקבר של בעלה הקודם.
אולי כדאי לבדוק את זה כי חבל שפרק כזה יפה לא נשען על המציאות.

ואוו תודה שאמרת. אני כבר אברר את זה.
עד אז- אבקש שימחקו למען לא תצא תחת ידי טעות...

 

[שירת הכוכבים]

רק ששמעתי פעם שאישה נשואה לא עולה לקבר של בעלה הקודם אחרי החתונה.

גם לי זה עלה מייד.

הפרק יפה מאוד ונוגע ללב, והדמויות נוהגות כמצופה פחות או יותר.
רק דבר אחד שלא הבנתי-
הם נסעו כל החלק הראשון של פרק ג' אל בית הקברות?
כי משום מה זכור לי שבית הקברות ממש קרוב. (במבוקש למשל כתוב שחוגלת ברחה מהבית אל הקבר של סבתא שלה. אם זה היה רחוק היא לא היתה יכולה ללכת ברגל בחושך).

 

[Ayala10]

אייל מתרחק איתי. אנחנו משאירים את חוגלת לבד.
לבד עם מעטפה לבנה ושלוש תמונות. הקדשה בצידה האחד, וטיפות מים קטנות, רותחות, בצידה השני. אני מתפללת בלחש, שהדמעות שהיא מזילה, יצמיחו לה שדה ענק. מלא בשושנות פורחות. ואפשר גם כמה חמניות וסחלבים שיפרחו שם, אני מבקשת מאלוקים. אבא של כל הילדים.

שוב בכיתי...
פסקה יפה!!
פרק יפה!!

 

[אחת כזאתי;)]

הם נסעו כל החלק הראשון של פרק ג' אל בית הקברות?

לא בדויק.
הקונספט של היום הזה היה חוגלת וההורים שלה לבד. בעיקבות הפרק הקודם, החלטתי להכניס מכל סדר היום הזה שבטח עבר עליהם בנסיעה שלהם ביחד, דווקא את קטע שהם עוצרים בבית העלמין.
כמובן שהם היו בעוד מקומות. לא שהדגשתי אותם...

אגב שבמילא אני עושה כמה וכמה שינויים בקטע האחרון שהעלתי. אולי אעלה אותו שוב ואולי לא.. נראה.

בכל אופן,
תודה לכולם על התגובות המחממות!
ושוב תודה על הערה שהארתם לי. ב’ה ושלא נדע, אני פחות בקיעה בדינים אלה. (חד משמעית שלוקחת על עצמי פעם הבאה בע’’ה במקרה של ספק או הגעה לפינה בה צריך לבדוק את ההלכה, לברר את העניין מראש.)

 

[אחת כזאתי;)]

אגב מישהו יכול בבקשה להסביר לי איך או איפה אני יכולה לבקש שיערכו לי הודעה מסויימת?
פשוט כבר נעלם לי כפתור העריכה ואני צריכה עריכה דחופה של משפט מסוים.
תודה!

 

[לוצ'י]

אגב מישהו יכול בבקשה להסביר לי איך או איפה אני יכולה לבקש שיערכו לי הודעה מסויימת?
פשוט כבר נעלם לי כפתור העריכה ואני צריכה עריכה דחופה של משפט מסוים.
תודה!

@מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה


ההמשך של פרק ג' היה יפהפה. ממש.
נוגע ועצוב. אוהבת את הכתיבה שלך והתיאורים~ וואו.

 

[אחת כזאתי;)]

@מ. י. פרצמן @ניהול קהילת כתיבה

אז הם יגיעו לפה.. ומה עכשיו?..
לכתוב להם פה את התיקון והם מתקנים?

ואי מרגישה עכשיו תלמידה מרגיזה וחופרת.. אז סליחה ותודה על העזרה