מידע שימושי גרין - משחה לצלקות

  • הוסף לסימניות
  • #61
מי שרוצה יש לי את כל רשימת הכתובות של גרין בכל הארץ, שישלח לי מייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>****com
 
  • הוסף לסימניות
  • #62
מי שרוצה יש לי את כל רשימת הכתובות של גרין בכל הארץ, שישלח לי מייל <לא ניתן לפרסם מיילים באופן פומבי>****com
המייל לא פורסם
מה הכתובות בב"ב?
היה גם את ברנשטיין
תודה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
  • הוסף לסימניות
  • #68
אני ניסיתי את המשחה הזו לצלקת של תפרים, אמנם לא התמדתי אבל לא ראיתי שיפור לצערי
זו בדיוק הסיבה
חייבים להתמיד, וצריך הרבה סבלנות
בגלל שזה טבעי זה תהליך ארוך ומייגע
אבל... שווה את ההמתנה, התוצאות - נס...
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
עוזר מאוד , יתכן וכדאי לך להשתמש במקביל בעוד משחות מומלצות לצלקות כדי לנסות הכל אבל תשאלי קודם אם זה בעיה למרוח גם וגם
 
  • הוסף לסימניות
  • #72
זה עוזר גם לצלקות בפנים? (לא אקנה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
כבר כמה חודשים שהטלפון של הבן בבני ברק (אזור ויזניץ) לא פעיל
יש למישהו מספר מעודכן?
תודה
 
  • הוסף לסימניות
  • #76
וכן גם לפצעי אקנה, אחרי שנהיים גומות וכדו'
 
  • הוסף לסימניות
  • #78
מישהו ניסה פעם? באמת עזר? לילד שעבר הדבקה אחרי שפתח את הראש...
ומתי בכלל מתחילים למרוח?? הפצע סגור עם דבק עכשיו...
עזר פלאים אפילו שהתחלתי טיפול בקופה לכויה דרגה 2. יש להם גם שלוחה בבית וגן זה הטלפון- 0525715285.
הם מסבירים בדיוק מתי ואיך שמים וכמובן מביאים משחה מיוחדת למקרה. במקרה שלי הביאו לי משחה עם ריח טעים ואבקה לשים מעל המשחה.
בהצלחה, החלמה מהירה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
מישהו יודע מתי עוברים מהמשחה לכוויות (הכתומה) למשחה של הצלקות (הלבנה)?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

מה היה עושה הילד ההולנדי עם האצבע בסכר, אם הסכר היה מט ליפול ונשען על גופו הצנום?

כדי לקבל את המענה לשאלה הזו, הכירו את יחסי השכנות ביני לבין הדוד 'מגודל המידות' בליל הסדר בבית סבא.

אני תמיד משובץ לשבת לצידו. ולא סתם לצידו, אלא לזה השמאלי. למה זה משמעותי ודרמטי? נו באמת, תבינו לבד.

השיבוץ הזה הוא כורח המציאות, משום שבצד הזה של השולחן יש מקום לשניים וחצי אנשים. הוא שניים, אני חצי.

שידוך מתבקש בסך הכול, אם אתה שדכן רשע.

מזיגת הכוס הראשונה מגיעה. הוא מסמן לי למזוג לו, כדרך בני חורין. אני מוזג לו יין סמוק ארומטי בעל פיגמנטים עזים. מהסוג שאם תכניס למכונת כביסה, המכונה תהפוך בורדו, והבגד המוכתם יישאר בעינו.

הוא כמובן לא מוזג לי בחזרה. בני חורין לא נוהגים נימוסי גומלין.

ואז מגיעה ההסבה. 130 קילו תופסים זווית של 90 מעלות. אני, שלד אדם צר, לא מצליח לנשום. עומד, או שמא נמחץ, בין הצורך להחזיק את הסיטואציה – תרתי משמע – לבין היציאה מהתמונה שתיתן לקרקפתו לפגוש מרצפת קרירה.

אני חנוק, מנסה לשאוף חמצן דרך האוזניים. הוא לוגם שליש כוס, השאר מטפטף על ה"קיטל" הצח שלי – נוסך אותות גבורה לעמידתי האיתנה.

המרפק שלו בצלעות שלי. השפיץ של כתפו על האף. הוא לוקח את הזמן שלו, לא ממהר להתרומם. אני מנסה לספק למוחי מנת חמצן הכרחית להישרדות ומוריד לאוזניים הוראה לשאוף אוויר. הן מסרבות פקודה, לא שומעות בקולי.

בהסבה הבאה אני מנסה לשכנע אותו שההלכה בעניין התעדכנה למקרי קיצון מעין אלו: מהיום מסבים על צד ימין, "שמא יחניק קנה ווושט של שכנו".

הוא לא משתכנע. תופס שתי כזיתות מצה. כל כזית בגודל של סיפור המרגלים המקראי, בלי עין הרע. ככל שההסבות מתקדמות, הן מחמירות. האיש שעון עליי במלוא כובדו ומפורר עליי חלקיקי מצה לאלפים.

חלקי מצה פוגשים יין ספוג. הענק מתרומם ומסנן לעברי בלי בושה: "אתה שרויה! צא להחליף קיטל".

קיבלתי את הערתו, אבל בחרתי להחליט על העיתוי. בהסבה של האפיקומן הדוד כבר מעט שתוי. הוא תופס זווית, ובתזמון מתואם להפליא אני יוצא להחליף קיטל – לא להכשילו לשרות בשרויה חלילה.

הפעם ההסיבה הייתה מלאה ומוחלטת. הסכר קרס, והמסובים נחנקו מצחוק. לא עזר להם הטיפ של צד שמאל במקרה הזה. כעבור 7 שעות של הסיבה הערנו אותו: "דודנו, הגיע זמן קריאת שמע של שחרית".
אני מצטט את הפוסט של מפתח האתר:

רציתי לשתף פלטפורמה שפיתחתי לאחרונה, שהתחילה כצורך להנגיש לימוד אנגלית והפכה למערכת לימודית שלמה (SaaS) שכבר מעוררת עניין לשיתופי פעולה ברמה גבוהה.

המטרה הייתה לייצר חוויית למידה חכמה שמשלבת מורה AI אישי עם תכנים שמותאמים דינמית לרמת המשתמש.

מה יש במערכת (Features מרכזיים):
- מורה AI אישי: צ'אט אינטראקטיבי לתרגול שיחה חופשית שמתקן טעויות בזמן אמת.

- שליטה במהירות הקראה: אינטגרציית TTS כולל "Slow Mode" לשיפור ההגייה.

- מחולל מבחנים אוטומטי: המערכת מייצרת מבחנים (אמריקאי + פתוח) מבוססי AI לפי נושא השיעור והרמה.

- מנגנון Retention: מערכת XP, ניהול Streaks ואתגרים יומיים.

- דשבורד ניהול (Admin): מעקב אחרי התקדמות תלמידים ושליחת הודעות מערכת גלובליות.

הצד הטכני ב-Lovable:
- אינטגרציה מלאה ל-Supabase לניהול משתמשים ושמירת דאטה.

- שימוש ב-Edge Functions לייצור תוכן מותאם רמה (יסודי עד תיכון) – שליטה באורך הטקסט ובמורכבות השפה.

- UI/UX מותאם מובייל: בנייה כ-PWA עם דגש על רספונסיביות גבוהה ושימוש ב-Safe Areas.

- חיבור ל-Google Calendar לתזמון למידה.

בניתי את זה מתוך אמונה שבינה מלאכותית היא העתיד של סגירת פערים לימודיים, במיוחד בתקופה כזו.

כרגע המערכת פתוחה לשימוש בחינם לגמרי.
לכניסה למערכת:
https://deep-dive-lingo.lovable.app/
  • תודה
Reactions: אלצ'י1 //
7 תגובות

אולי מעניין אותך גם...

אשכולות דומים

חויה מזעזעת שלי משדה התעופה בשארם א שייח לפני שבוע וחצי
זה היה בטיסה חזור מאירופה
לא רציתי לטוס לבד, לכן נצמדתי לאברך. טסנו מאמסטרדם, דרך טורקיה, לשארם א שייח
בטורקיה היה מפחיד לכשעצמו, היה לפנינו שורה של שייחים עם כיפות, ורק את האברך שבא אחריהם הכריחו להוריד את הכיפה.
אבל עיקר הסיוט היה במצריים, בשארם א שייח
אנשי האבטחה התעללו מאוד באברך
משכו לו את החליפה
העיפו לו את הכיפה והכובע ולא הרשו לו לכסות את הראש עם היד
גררו אותו פיזית לחנות של כובעים
ולאורך כל הסיוט הם צרחו עליו באנגלית שבורה " אמרו לכם לא לבוא עם סממנים יהודיים"
האברך ניסה לומר להם שהוא אחראי לעצמו אבל שום דבר לא עזר לו
היה קשה לראות, בשלב מסוים פשוט לא הסתכלתי לכיוונו מרוב שהיה לי מזעזע
הגענו לשלב של לקחת מזוודות
ניגשים 2 ערבים צעירים ומתחילים להערים את המזוודות שלנו על עגלה
ניסיתי להתנגד והורדתי את המזוודות שלי מהעגלה, אמרתי לו שאני יכולה לבד לקחת את המזוודות

והוא צרח "סקיוריטי" ובעצבים החזיר את המזוודות לעגלה
לא העזתי לצייץ כבר כי חשבתי שזה חלק מהאבטחה
בשלב הזה עיכבו אותי יחד עם האברך
ואז עשיתי את שטות חיי
ואמרתי שהוא לא בעלי

ואז הסיוט התעצם
מחוץ לשדה התעופה בדואים ערבים נהגי מוניות מקיפים אותך מכל עבר, מנסים לצוד כל איש שיוצא משם למונית שלהם

נס שניגש אלי נהג שהזמנו מראש היה לו את התמונה שלי בטלפון
ואז איש האבטחה עם המזוודות נעמד מולי, לא נותן לי להמשיך ללכת
גיב מי דה מוני !! תביאי לי את הכסף !!
ולהפתעתי נהג המונית שהזמנו וביררנו עליו מראש, הצטרף אליו ופשוט דרש ממני לשלם לסחטן
שתי בדואים מאיימים, הוצאתי 50 שח והבאתי לסחטן, ולא עזר !
את צריכה לתת לפחות 200 ! אחרת הם לא זזים ממני
ובכל הסיוט הזה, אין לשום פלפון שלי קליטה באזור סיני!

הנס שלי היה שניגש בחור שנסע עם טנדר מאורגן עם עוד בחורים, ואמר לי בואי איתנו
ברגע שהנהג קלט שהוא מאבד אותי
הוא שינה פרצוף
קילל את סוחב המזוודות הסחטן
הכניס מהר את המזוודות שלי למונית שלו
פתח לי את הדלת של המונית, חייב אותי להיכנס מייד
ונסע משם במהירות
נסעתי שעתיים וחצי בחרדה עצומה
לבד עם תינוק ועם בדואי מפחיד
הוא אומנם התנהג בנעימות, אבל כבר לא סמכתי עליו
בדקתי כל הדרך שאנחנו נוסעים בדרך הנכונה

לכל אורך הדרך יש כ 8 מחסומים שערבים עוצרים את המונית, מציצים פנימה והנהג אומר להם משהו ונוסעים הלאה
עד שהגענו למעבר גבול גם שם הצד המצרי פחות נעים כשיש רק ערבים מסביבך
ב"ה עכשיו אני בבית
לא ממליצה על הסיוט לאף אחד!!

אחרי נסעו משפחה ואמרו לאישה להוריד את התכשיטים בבידוק הבטחוני
והיא לא קיבלה אותם בחזרה

שמעתי גם מכלי לא ראשון אבל משפחה שאני מכירה שטסו לשם- הנשים עם פאות
ועשו להם בעיות מפחידות עם הכיסוי ראש בבידוק הבטחוני בשארם.

מקווה שעזרתי למי שמתכנן לחזור דרך שם או לטוס דרך שם.

קצת כדי לאזן: אח שלי נסע שם מיד עם תחילה המלחמה, היה עם לבוש חרדי מלא ואשתו עם פאה ולא עשו לו כלום..
זה כנראה תלוי על מי נופלים
שכנה שלי, שהיא גם חברה קרובה. אישה חמה, מצחיקה, סופר-אכפתית מהילדים שלה. יש לה כמה בנות, כולן מתוקות, והיא תמיד עטופה בהן – חיבוקים, צחוקים, הקשבה. ממש מרגישים את החום שלה.

אבל אצל הבן הבכור שלה, בן 8 או 9 זה אחרת.
מתוך המפגשים בגינה, והשיחות, והתצפית מהצד – הלב שלי קצת מתכווץ. כי הוא קצת שונה מהן ובהתאם לזה גם היחס שלה כלפיו.
הוא מאוד תלותי בה, שואל אותה המון שאלות, כמעט לא משחק עם ילדים אחרים, תמיד יושב לידה, כמעט נצמד, די פחדן ולפעמים חסר טאקט. וכל פעם כשהוא מדבר איתה – היא מגיבה בקוצר רוח, בגלגול עיניים, לפעמים גם מתעצבנת מול האמהות האחרות ("הנה, עוד פעם עם השאלות הנודניקיות שלו" או "ראיתן עכשיו? יואו אין לי כח..").
אני אף פעם לא רואה חיבוק, ליטוף, או רגע של רוך ביניהם, כמו עם הבנות.

ויש בי תחושת בטן כזו – שאולי יש לילד הזה קושי כלשהו, רגשי או התפתחותי (אולי הוא אפילו על הרצף), ואולי גם לה קשה עם זה, והיא לא יודעת לזהות למה ומה. יכול להיות גם שאני טועה..

אני מתלבטת כבר הרבה זמן , אבל היום אחרי מקרה נוסף חריג שממש כאב לי לראות עוד יותר– איך אפשר לפתוח את זה מולה? האם בכלל נכון להגיד משהו?
ואם כן – איך עושים את זה בלי לבייש, בלי לפגוע, בלי לגרום לה לנתק איתי קשר?
אני באמת באה מהמקום הכי אוהב שיש – גם כלפיו, וגם כלפיה כאמא. אני יודעת שהיא אמא מדהימה – ואני מרגישה שדווקא בגלל זה, חבל לי לראות את הפער הזה ביניהם.

אשמח לשמוע מה אתם אומרים- האם ואיך לגשת? או שעדיף לא לגעת?..
כל כך הרבה אנשים פנו אליי, בפרטי ובאשכולים, לגבי עין חמד.
שמעתם שאני נוסעת וחיפשתם מידע מה המצב שם, ואם רלוונטי לצילומים.
מבינה אתכם! גם אני ניסתי לדלות כמה שיותר ידע לפני שהגעתי לשם...
לכן אני פותחת פה אשכול, בואו ננסה להיות טובים אחד לשני ❤️
אם הייתם בעין חמד בזמן האחרון\תהיו, שתפו אותנו במצב שם, מתי כדאי להגיע,
מה הימים העמוסים\פחות, ואם יש לכם תמונות מצב משם - אז בכלל טוב!

בינתיים, כותבת לכם פה כל מידע שיש לי לגבי מה שהיה שם לפני כשבועיים כשהייתי שם:

אז... פעם ראשונה שהייתי בעין חמד. הגעתי לצלם חלאקה.
קודם כל זה מקום פשוט מ--דה-י-םםםם!!!
מצטלם יפה מכל הזוויות. ומסתבר גם כמעט בכל העונות.
יש שם עכשיו קצת דשא ירוק יפה, ועצים ברקע.
לתשומת ליבכם שכשהייתי היו מים זורמים = לא היה אפשר לצלם שם מרוב מים.
נאלצתי לוותר על הסט שלהם. היה מבאס מאד מאד מאד.
כמובן אפשר לצלם על הגשר שמעל, אבל לא מצטלם ככ יפה כמו המים עצמם.
ושוב, מזכירה שזה היה לפני כשבועיים, עכשיו לא יודעת מה יש\אין שם..
לכן כל מה שאתם יודעים - תכתבו פה למטה!

יש שלכת, לא המון. אבל קיצור ירוק מהמם.
ויש גם מבצר כזה שמתאים לסט יהודי יפה.

כשהגעתי הייתי עם עוד 2\3 צלמים. הגעתי ממש ביום ריק כי חשבו שבאותו יום יהיה גשום
בגדול באמת היה בוץ קצת על האבנים שם למשל, וזה היה באסה
שימו לב לא להושיב ילדים על המדרגות שיש עליהם בוץ!! עשיתי את הטעות הזאת וזה היה נורא :sne:
יש כמה גרמי מדרגות, חפשו את ההכי נקיות (וכמובן הכי מתאימות לתאורה) ועם הכי הרבה עלים\שפשוט
תאספו מהרצפה ותפזרו על המדרגות.

הכניסה זולה מאד, אם אני זוכרת נכון עלה 10 לילד ו20 למבוגר (צריך להזמין מקום מראש).
ב16 הם סוגרים לגמרי מה שאומר שעד עשרה ל (מקסימום) צריך כבר להגיע לרכב חזרה.
אני הגעתי ב14 עד 16, ולא הספקתי ממש כמעט כלום, לצערי הרבבב
ממש הספקתי רק 2 סטים מ2 זוויות. זהו. והיה לי עוד 6 סטים בערך שוויתרתי עליהם.
בקיצור לחשב שיהיה מספיק זמן, ולקחת בחשבון פקקים כמובן!
לי היה ממש חבל, זה מקום פשוט מהמםם ומגוון והתבאסתי ממש שלא הספקתי כלום. אם יש לכם 4 סטים - קחו 4 שעות. וכו'..

זהו, בגדול - כל עוד לא קיץ: לא לוותר על המקום הזה!!! מקום מדהים בעיני.
(לא הייתי שם בקיץ. כל עוד ירוק - מהמם שםםם)
למי שיש עוד שאלות מוזמנים לכתוב פה.
וכמובן שתפו אותנו בתובנות !
מהי אמונה ואיך היא בונה או הורסת חיים

רוב בני האדם חיים חיים קטנים הרבה יותר מהאפשרויות האמיתיות שלהם. לא בגלל שהם עצלנים. לא כי חסר להם רצון. אלא בגלל דבר אחד עמוק ושקט: הם לא באמת מאמינים שהם מסוגלים ליותר. הם אולי חושבים שכן, לפעמים אפילו חולמים על זה, אבל עמוק בפנים – כשהם יושבים עם עצמם – הם מרגישים שזה לא שייך להם.

"זה בשביל אנשים אחרים", הם אומרים לעצמם. "הם בנויים לזה. אני... פשוט סוג אחר".

והאמונה הזאת – לא תמיד נאמרת בקול. לפעמים היא רק תחושת בטן עמומה, חוט מחשבה שנשזר מבלי לשים לב. וזה מה שהופך אותה למסוכנת כל כך. כי היא לא נשמעת כמו אמונה. היא נשמעת כמו עובדה. כשאדם אומר לעצמו שוב ושוב: "אני לא מהחרוצים", "אני לא טיפוס של שיטות", "אני כזה – אני מפוזר", "אני פשוט לא מצליח להתמיד"... הוא כבר לא חושב שהוא מפרש את עצמו – הוא בטוח שהוא מתאר את עצמו.

וזה ההבדל בין מחשבה לאמונה: מחשבה אתה יכול לשקול. אמונה – אתה כבר לא שואל עליה שאלות. היא הפכה למשקפיים דרכן אתה רואה את כל החיים. וזה מה שמסוכן בה. כי אם המשקפיים כהים – כל המציאות שלך תיראה חשוכה.

אמונה, במובנה הפסיכולוגי, היא בסך הכול פירוש שחוזר על עצמו כל כך הרבה פעמים – עד שנראה לנו שהוא אמת. אבל זה לא אומר שהוא באמת כזה. זה רק אומר שלא עצרנו לרגע לשאול: "מי בכלל קבע שזה נכון?"

תחשוב על זה:

כמה פעמים ראית בחור בישיבה שאומר על עצמו שהוא "לא מהרציניים", רק כי מישהו פעם אמר לו את זה, או כי הוא לא קלט שיעור אחד טוב, או כי הוא השווה את עצמו למישהו אחר, ובמקום ללמוד מזה – הוא התחיל להתכווץ. ומאז? כל פעם שקשה לו, הוא שומע בתוכו קול פנימי שאומר: "נו, ברור. אני לא מהרציניים ".

וזהו. האמונה נסגרה. הסיפור נגמר. הגורל נחתם – לא על־ידי הקב"ה, אלא על־ידי ההגדרה שהאדם הדביק לעצמו.וכל עוד אתה מאמין שזה מי שאתה – אין לך שום סיבה להשתנות. למה שתשקיע, למה שתילחם, למה שתנסה דרך אחרת – אם אתה בטוח מראש שזה לא אתה?

והבעיה הכי גדולה – שזה מרגיש אמיתי. ((אבל אל תתפתה ליפול למקום שהרבה נופלים כששומעים את המשפטים האלה, לדחף לחפש אשמים, מי הוא זה שאמר לו. למי שמעדיף להסביר את המצב שלו דרך מה שאחרים עשו לו – לא חסר על מה לדבר. זה פשוט. זה נוח. אבל זה לא מקדם לשום מקום.
המטרה של המאמר הזה היא לא לחפש אשמים. אנחנו כאן בשביל מי שבוחר לא להיות קורבן. הקונטרס הזה נכתב בשביל מי שמבין שיותר חשוב מ"מי אשם" זה "מה עושים עכשיו". הוא נכתב בשבילך – אם אתה מהאנשים שלא מוכנים יותר להרגיש קורבן של הנסיבות. אם אתה מאלה ששואלים: מה אני יכול לעשות עכשיו כדי לחולל שינוי?, בלי לחפש תירוצים.
שמי שרוצה לזוז קדימה – לא מחכה שיתנצלו בפניו, אלא מתחיל לעבוד. שינוי מתחיל ברגע שאנחנו מפסיקים לאשים אחרים, ולוקחים אחריות – ומתחייבים לשנות).

האמונה לא באה כמו שקר גלוי. היא מתגנבת כמו אמת שקטה, עטופה בניסיון חיים, עטופה באכזבות, עטופה בחוויות של כישלון. אז אתה קונה אותה. ואז אתה בונה עליה. ואז אתה חי איתה. ואז אתה מתיישב לתמיד במקום שאף פעם לא נועדת אליו.

אבל תעצור רגע. מי אמר לך שאתה באמת לא מהמסוגלים?, מי אמר שאין לך כוח רצון?, מי אמר שאתה כזה?

אתה באמת נולדת כזה – או שפשוט חזרת על זה כל כך הרבה פעמים, שזה כבר הפך למנגינה קבועה בתוך הראש? אדם שיש לו אמונה מעצימה – בונה את עצמו עליה . אדם שיש לו אמונה מגבילה – קובר את עצמו חי.

וזה לא משנה אם אתה מדבר על סדר לימוד, על התמדה, על תיקון מידה מסוימת, על גמילה מהתמכרות, על שינוי סדר יום, או על פתיחה של פרויקט חדש.

הדבר שיקבע האם תצא לדרך בכלל – זו לא היכולת שלך האמיתית. זו האמונה שלך על היכולת שלך.

ההבדל בין כישלון זמני לבין ויתור קבוע – הוא תמיד האמונה. אדם שנכשל ואומר לעצמו "נפלתי" – יקום. אבל מי שאומר לעצמו "אני כזה" – יישאר.

אנשים מדמיינים שהם צריכים ביטחון עצמי, או דחיפה חיצונית, או עוד זמן. אבל מה שהם באמת צריכים – זה לשבור את האמונות שבתוך הראש. לשים עליהן זרקור, לזהות אותן, לאתגר אותן, ולשאול: "מי קבע שזה נכון? מתי החלטתי את זה? ולמה אני ממשיך להאמין בזה, אם זה לא מקדם אותי לשום מקום?"

השלב הראשון בשינוי – הוא לא עשייה. השלב הראשון הוא לעצור, להסתכל לעצמך בעיניים, ולומר: "אני לא חייב להאמין לכל דבר שאני מספר לעצמי". כשתבין את זה – תוכל להתחיל ליצור חיים אחרים. ולא משנה כמה זמן האמנת אחרת – זה לעולם לא מאוחר מדי לשבור את התקרה.




  • תודה
Reactions: CynicalExplorer1 //
0 תגובות

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  2  פעמים
למעלה