אנשים רגישים מאוד.

[DvoraVidman]

זה נכון שלא פשוט
אבל לא בגלל בעיה בעבודת המידות שלהם

אלא בגלל שזה כמו לחיות ליד אדם חולה וכאוב שמרוכז בכאב של עצמו
גם לאדם כזה יכולות להיות מידות טובות מאוד
ועדיין, הכאב מכנס אותו פנימה וגוזל ממנו המון אנרגיות.

כמו כל דבר - יש פלוסים ומינוסים גם בזה
אנשים רגישים מאוד המון פעמים יהיו הראשונים לשים לב שמישהו בקבוצה נפגע/עלול להיפגע
ויהיו חרדים לנוחות של בן הזוג שלהם/ הילד שלהם/ האורח שהם הזמינו לשבת- כביכול הפרטנר עצמו אר"מ
בגלל שזה מה שהם מכירים מעצמם.

הפרטנר ישלם על זה? ישלם
כמו על כל דבר בחיים
אין בחירה בלי ויתור על משהו
הוא יוותר המון על הנוחות/רצונות שלו בשביל דברים שהאר"מ רגיש אליהם וסובל בגללם
ועדיין, זה לא בגלל שהאר"מ אנוכי. פשוט הכל יותר 'כואב' לו. באמת.

מדברייך עולה שזה אמור להיות חיסרון מאד רציני בשידוכים.

 

[קומבינה]

מדברייך עולה שזה אמור להיות חיסרון מאד רציני בשידוכים.

איך נאמר? מידות רעות זה חיסרון הרבה הרבה יותר גדול

אבל זה אכן חיסרון ברמה מסויימת, כמו הרבה חסרונות אחרים שאנשים חיים איתם

 

[dag]

זה נכון שלא פשוט
אבל לא בגלל בעיה בעבודת המידות שלהם

אלא בגלל שזה כמו לחיות ליד אדם חולה וכאוב שמרוכז בכאב של עצמו
גם לאדם כזה יכולות להיות מידות טובות מאוד
ועדיין, הכאב מכנס אותו פנימה וגוזל ממנו המון אנרגיות.

לחלוטין, לפעמים זה כמו לבקש מנכה ללכת.
שני הצדדים מתמודדים כאן כל כך.
ולפעמים הפרטנר עוד יותר אבוד כי הוא באמת עלול לתרגם דברים כעבודת המידות ולא לגודל ההתמודדות שבן/בת הזוג מתמודד.

 

[נוי]

איך נאמר? מידות רעות זה חיסרון הרבה הרבה יותר גדול

אבל זה אכן חיסרון ברמה מסויימת, כמו הרבה חסרונות אחרים שאנשים חיים איתם

צריך להחליט האם מדובר בקושי חריג, ולא במנעד תכונות אופי נורמלית שאפשר לבקש מבנאדם להיות מענטש ולא להיות מרוכז רק במה שמפריע לו ולא בזולתו.

אם אכן מדובר בקושי קיצוני, מן הראוי שיציינו זאת בשידוכים, כמו שאנשים הגונים מציינים כל בעיה אחרת.

כשויגער פוטנציאלית לא בא לי להיות "החמות האיומה" רק בגלל שכלתי רגישה במיוחד, כשאני בסך הכל בנאדם טוב המחפש להיטיב וללא כוונות זדון.
וגם לא ארצה לאמלל את חיי בני עם אישה שדמעתה מצויה במיוחד וכל פיפס מוציא אותה משלוותה וכל מה שיעשה או לא יגרום לה להתכדרר במכאוביה ולטעון שהוא מתעלל בה כששאל אותה "מה השעה" כשהיא במצב רגשי אנוש.
אדם רגיש במיוחד חייב לברור לו סביבה רגישה במיוחד, לא? אחרת המון העם ידרוס אותו בתום לב.

או אולי יש דרכים למצוא את הנתיב הנכון בעולם בלי לבכות על האופי הרגיש ועל העולם האנטיפטי, אלא להתמודד עם זה.

 

[קומבינה]

צריך להחליט האם מדובר בקושי חריג, ולא במנעד תכונות אופי נורמלית שאפשר לבקש מבנאדם להיות מענטש ולא להיות מרוכז רק במה שמפריע לו ולא בזולתו.

אם אכן מדובר בקושי קיצוני, מן הראוי שיציינו זאת בשידוכים, כמו שאנשים הגונים מציינים כל בעיה אחרת.

כשויגער פוטנציאלית לא בא לי להיות "החמות האיומה" רק בגלל שכלתי רגישה במיוחד, כשאני בסך הכל בנאדם טוב המחפש להיטיב וללא כוונות זדון.
וגם לא ארצה לאמלל את חיי בני עם אישה שדמעתה מצויה במיוחד וכל פיפס מוציא אותה משלוותה וכל מה שיעשה או לא יגרום לה להתכדרר במכאוביה ולטעון שהוא מתעלל בה כששאל אותה "מה השעה" כשהיא במצב רגשי אנוש.
אדם רגיש במיוחד חייב לברור לו סביבה רגישה במיוחד, לא? אחרת המון העם ידרוס אותו בתום לב.

או אולי יש דרכים למצוא את הנתיב הנכון בעולם בלי לבכות על האופי הרגיש ועל העולם האנטיפטי, אלא להתמודד עם זה.

אם את אדם טוב, וכלתך התיאורטית תהיה בעלת מידות טובות- לא נראה לי שתוכלי להיות 'החמות האיומה'
ובנך בכל מקרה יהיה קצת אומלל לפעמים, כי לנשים תמיד יש מצבים הורמונליים שבהם הן משהו הרבה יותר קיצוני ומאתגר מאר"מ, כי הרגישויות שלהן אז יכולות להיות גם בלתי צפויות לחלוטין, וגם עוצמת התגובה שלהן עלולה להיות בלתי צפויה לחלוטין.

ואת השורה האחרונה שכתבת נראה לי כל אחד שחי ליד אר"מ חשב פעם, עד שהוא הבין שזה לא עובד ככה, אלא אחרת

 

[נוי]

ואת השורה האחרונה שכתבת נראה לי כל אחד שחי ליד אר"מ חשב פעם, עד שהוא הבין שזה לא עובד ככה, אלא אחרת

איך אחרת- אין תקווה? רק לבכות ולשקוע בקושי?
כי דווקא בעולם הטיפול יש מגוון שיטות להתמודד עם רגישות תחושתית לדוגמה.

 

[קומבינה]

איך אחרת- אין תקווה? רק לבכות ולשקוע בקושי?
כי דווקא בעולם הטיפול יש מגוון שיטות להתמודד עם רגישות תחושתית לדוגמה.

למה לבכות?
להתאים את החיים לצרכים

אדם עם רגישות לקולות לא יגור מעל רבי עקיבא, ואולי לא בב"ב בכלל ואולי לא ביישוב עירוני בכלל
ואדם עם רגישות לריחות לא יגור ליד מפעל כימיקלים אפוף ניחוחות

וגם אני חושבת שעולם הטיפול יכול לעזור, אבל לא נראה לי שהוא יכול לבטל את הרגישות

 

[Ayala10]

וגם אני חושבת שעולם הטיפול יכול לעזור, אבל לא נראה לי שהוא יכול לבטל את הרגישות

הוא לא יכול לבטל את הרגישות כי היא קיימת כמעט בכל דבר ומגיעה עד לפרטים הכי קטנים...

רק לבכות ולשקוע בקושי?

בכי הוא דרך לבטא את זה הרבה פעמים...
כשיש קושי וכו', מרגישים הצפה, שלא מסוגלים יותר
והבכי מתפרץ...

 

[קומבינה]

הוא לא יכול לבטל את הרגישות כי היא קיימת כמעט בכל דבר ומגיעה עד לפרטים הכי קטנים...

נכון

בכי הוא דרך לבטא את זה הרבה פעמים...
כשיש קושי וכו', מרגישים הצפה, שלא מסוגלים יותר
והבכי מתפרץ...

נכון,
אבל "לבכות ולשקוע בקושי"- נשמע יותר כמו - אין פתרון, הבה נקונן.
ולבכות כאמצעי לשחרור כשיש הצפה- זה פיתרון, לא בעיה.

 

[dag]

אדם עם רגישות לקולות לא יגור מעל רבי עקיבא, ואולי לא בב"ב בכלל ואולי לא ביישוב עירוני בכלל
ואדם עם רגישות לריחות לא יגור ליד מפעל כימיקלים אפוף ניחוחות

צודקת, אבל לו יצוייר שזה ריאלי לסדר ככה את החיים, הבעיה ממשיכה גם כשהוא בסביבתיות מותאמת, כשיש ילדים על שלל תסמיני הילדים ועוד בגילאים שונים.
לא מספיק כנראה לשנות את הסביבה.

 

[קומבינה]

צודקת, אבל לו יצוייר שזה ריאלי לסדר ככה את החיים, הבעיה ממשיכה גם כשהוא בסביבתיות מותאמת, כשיש ילדים על שלל תסמיני הילדים ועוד בגילאים שונים.
לא מספיק כנראה לשנות את הסביבה.

נכון,
פעם מישהי סיפרה לי שכשהיא עברה דירה בגלל סיבה מסוימת היא התיעצה עם רב
הוא אמר לה: "לכל מקום שאתם עוברים אליו אתם מביאים את עצמכם"

ועדיין- אם יש נתונים סביבתיים שאפשר לשנות כדי להקל- למה לא?
לפחות שהרגיש יוכל לצאת להתאוורר קרוב לבית בשקט...

 

[נוי]

אבל לא נראה לי שהוא יכול לבטל את הרגישות

אין ספק.
כתבתי את תגובתי כי התרשמתי שיש אנשים שמוצאים את הדרך לילל (לא לבכות, חשוב להפריד...)
כדרך להרים ידיים מול קשיי החיים. ובכך הם לא מתפתחים רגשית, לא מצליחים לפתח בדל חסינות והורסים במו ידיהם או יללותיהם את החיים.
וזה קורה בכל מיני הבטים של קשיים, לאו דווקא רגישות יתר.
אבל הרגישים רגילים לכלי הזה ועלולים ליפול ברשתו יותר בקלות.

ואני לא כותבת את זה סתם בתור הרהור על החיים. הכרתי כאלה שמצאו את הדרך של ההבנה וההכלה הנדירה כביכול לקשיי הרגישים, כדרך לתת להם להתמכר ליבבות העצמיות ואחר כך לשלוט ולתמרן אותם דרך ה"הכלה" המופלאה הזו.
(במילה גסה- נוכלות רגשית ודרכי פעולה אופיינית לראשי כתות)
לכן אני מניחה כאן את ההארה הזו, גם לרגישים וגם למרגישי הרגישים. היו זהירים. אנא.

 

[Ayala10]

ואני לא כותבת את זה סתם בתור הרהור על החיים. הכרתי כאלה שמצאו את הדרך של ההבנה וההכלה הנדירה כביכול לקשיי הרגישים, כדרך לתת להם להתמכר ליבבות העצמיות ואחר כך לשלוט ולתמרן אותם דרך ה"הכלה" המופלאה הזו.
(במילה גסה- נוכלות רגשית ודרכי פעולה אופיינית לראשי כתות)
לכן אני מניחה כאן את ההארה הזו, גם לרגישים וגם למרגישי הרגישים. היו זהירים. אנא.

לא הבנתי את הפסקה הזאת...
אפשר הסבר יותר מפורט/ ברור?
תודה רבה!!

ממה להיזהר?

 

[dag]

לא הבנתי את הפסקה הזאת...
אפשר הסבר יותר מפורט/ ברור?
תודה רבה!!

ממה להיזהר?

גם אני אשמח להסבר.

 

[כובע שמש]

אלא בגלל שזה כמו לחיות ליד אדם חולה וכאוב שמרוכז בכאב של עצמו

חייבת למחות.
אר"מ אינה מחלה ולא נכות, ואי אפשר לומר שאר"מ מרוכז בכאב של עצמו באופן גורף.
יש כאלה ויש שאינם.
הכללה לא נכונה.
אר"מ יכול לחיות חיים מלאים יפים ושמחים במידה והוא יודע לתת לעצמו את המקום הנצרך ולוסת את עצמו.
מי שמרכז חייו הוא הכאב שילך לטפל בזה ומהר חבל עליו ועל סביבתו.

 

[כובע שמש]

ואני לא כותבת את זה סתם בתור הרהור על החיים. הכרתי כאלה שמצאו את הדרך של ההבנה וההכלה הנדירה כביכול לקשיי הרגישים, כדרך לתת להם להתמכר ליבבות העצמיות ואחר כך לשלוט ולתמרן אותם דרך ה"הכלה" המופלאה הזו.
(במילה גסה- נוכלות רגשית ודרכי פעולה אופיינית לראשי כתות)
לכן אני מניחה כאן את ההארה הזו, גם לרגישים וגם למרגישי הרגישים. היו זהירים. אנא.

אם אר"מ או כל רגיש אחר יוצא מגישה שהוא רוצה לחיות בטוב- הוא לא יפול למלכודת הזאת.
אם אתה מחפש איך לעזור לעצמך לבנות חיים טובים בתוך העולם הרועש והמבלבל אתה תמצא את הדרך להתאזן.
אם אתה מרגיש נורא אומלל אז החיים שלך יהיו נורא אומללים ויתכן גם שתיפול למלכודות כאלו ואחרות.

 

[קומבינה]

אין ספק.
כתבתי את תגובתי כי התרשמתי שיש אנשים שמוצאים את הדרך לילל (לא לבכות, חשוב להפריד...)
כדרך להרים ידיים מול קשיי החיים. ובכך הם לא מתפתחים רגשית, לא מצליחים לפתח בדל חסינות והורסים במו ידיהם או יללותיהם את החיים.
וזה קורה בכל מיני הבטים של קשיים, לאו דווקא רגישות יתר.
אבל הרגישים רגילים לכלי הזה ועלולים ליפול ברשתו יותר בקלות.

ואני לא כותבת את זה סתם בתור הרהור על החיים. הכרתי כאלה שמצאו את הדרך של ההבנה וההכלה הנדירה כביכול לקשיי הרגישים, כדרך לתת להם להתמכר ליבבות העצמיות ואחר כך לשלוט ולתמרן אותם דרך ה"הכלה" המופלאה הזו.
(במילה גסה- נוכלות רגשית ודרכי פעולה אופיינית לראשי כתות)
לכן אני מניחה כאן את ההארה הזו, גם לרגישים וגם למרגישי הרגישים. היו זהירים. אנא.

נכון מאוד מאוד
כנראה שכאן נכנס העניין של המידות והרמה האישיותית

 

[צנוברית]

למעשה, מה שנותן לי תקווה ואת הכח להלחם ולהמשיך הלאה- זה האמונה שיום אחד אמצא מי שבאמת יבין אותי וגם אם לא עד הסוף- הוא לפחות ינסה ויהיה איתי
והאשכול המדהים הזה- הוא האור שבקצה המנהרה בשבילי

מצאת אותו ?

 

[racheligraf]

סתם מעניין אדם שמרגיש את עצמו רגיש מאודדד אבל לא מהפן של של התרכזות בכאב העצמי.. ורגישות יתר לכאבים האישיים, וגם לא קולות, ריחות, בדים וכ'...
אלא רגישות יתר דוקא לכאב של האחר. כלומר לקחת קשה מאוד ובצורה אישית דברים קשים שאחרים עוברים. גם בדברים גדולים וגם בדברים קטנים. מצפוניי מאוד.
לא רק בקטע טוב אלא רגישות מוגזמת שמשפיעה על החיים.
זה גם נקרא אר"ם?

 

[*טובית*]

סתם מעניין אדם שמרגיש את עצמו רגיש מאודדד אבל לא מהפן של של התרכזות בכאב העצמי.. ורגישות יתר לכאבים האישיים, וגם לא קולות, ריחות, בדים וכ'...
אלא רגישות יתר דוקא לכאב של האחר. כלומר לקחת קשה מאוד ובצורה אישית דברים קשים שאחרים עוברים. גם בדברים גדולים וגם בדברים קטנים. מצפוניי מאוד.
לא רק בקטע טוב אלא רגישות מוגזמת שמשפיעה על החיים.
זה גם נקרא אר"ם?

תקראי את השאלון, יהיה לך קל לאבחן את עצמך.