סיפור בהמשכים סודות מן החדר

היי לגבי מתח, אני לא יודעת
לגבי פתיחות בציבור החרדי - אני חושבת שיהיו אנשים שיצאו נגד... אפילו שאני חושבת שצריך לשים את המראה מול העיינים וצריך שיהיה מישהו שיעשה. [אם את מוציאה אני קונה ראשונה]
לא אמרת שאת רוצה להוציא את זה כסרט?
גם אני מצטרפת להנ"ל
 
היי לגבי מתח, אני לא יודעת
לגבי פתיחות בציבור החרדי - אני חושבת שיהיו אנשים שיצאו נגד... אפילו שאני חושבת שצריך לשים את המראה מול העיינים וצריך שיהיה מישהו שיעשה. [אם את מוציאה אני קונה ראשונה]
לא אמרת שאת רוצה להוציא את זה כסרט?
גם אני מצטרפת להנ"ל
חשבתי על המתבגרת הראשונה שתקרא את זה ומשהו בחשיבה ישתנה אצלה, כל מיני שאלות על בחירה יתעוררו פתאום. כמו מי אמר שאני צריכה ללכת בדיוק בדרך של ההורים שלי? או מי אמר שמה שטוב להם טוב גם לי וכו'.
בנוסף אני אהיה כנה ואומר שלא יצא לי לקרוא ספרים חרדים שיש בהם שיח פתוח כמו השיח של אמונה ועמוס למשל.

ולכן הייתי רוצה לשאול אם זו הרגשה רק שלי או שזה באמת משהו שאפשר לקחת מהסיפור.
הייתי שמחה לשמוע כמה שיותר דעות מכמה שיותר קוראים (אני יודעת שלהרבה מהקוראים אין הרשאה בקהילה, אבל יש הרבה גם שכן, אז הראו את פניכם, חשפו את ניקכם, והביעו את דעתכם שאולי תכריע את הגורל)
 
חשבתי על המתבגרת הראשונה שתקרא את זה ומשהו בחשיבה ישתנה אצלה, כל מיני שאלות על בחירה יתעוררו פתאום. כמו מי אמר שאני צריכה ללכת בדיוק בדרך של ההורים שלי? או מי אמר שמה שטוב להם טוב גם לי וכו'.
בנוסף אני אהיה כנה ואומר שלא יצא לי לקרוא ספרים חרדים שיש בהם שיח פתוח כמו השיח של אמונה ועמוס למשל.

ולכן הייתי רוצה לשאול אם זו הרגשה רק שלי או שזה באמת משהו שאפשר לקחת מהסיפור.
הייתי שמחה לשמוע כמה שיותר דעות מכמה שיותר קוראים (אני יודעת שלהרבה מהקוראים אין הרשאה בקהילה, אבל יש הרבה גם שכן, אז הראו את פניכם, חשפו את ניקכם, והביעו את דעתכם שאולי תכריע את הגורל)
אני מזדהה עם הדילמה, ומסכימה איתה.
לדעתי זה סיפור שמיועד להורים בלבד. אני אמא למתבגרות, לא מצומצמות בכלל ועם קשר מצוין איתנו ההורים, ועדיין לא הייתי רוצה שיקראו סיפור כזה, ואם היו קוראות זה היה מצריך תיווך ודיבור, ולא רק לקרוא ולהשאיר אותן ככה.
זו דעתי, כאמא חרדית מהמיינסטרים שילדי לומדים בחיידרים ובנותי בסמינר בית יעקב מצוין, ואני לא מסתירה או חוסכת מהן מידע או מכנה לשאלות, והבית שלי פתוח ומאפשר מבחינת הדעות והשיח.
 
בנוסף אני אהיה כנה ואומר שלא יצא לי לקרוא ספרים חרדים שיש בהם שיח פתוח כמו השיח של אמונה ועמוס למשל.
ומה זה יתן להם בחיים? שתכל'ס זה לא כזה נורא שמוכרת בחנות [ואני מכירה הרבה בנות בין גילאי 16-20 שעובדות בחנות] מדברת עם המוכר שיח פתוח?? אשמח אם תגיבי
 
ומה זה יתן להם בחיים? שתכל'ס זה לא כזה נורא שמוכרת בחנות [ואני מכירה הרבה בנות בין גילאי 16-20 שעובדות בחנות] מדברת עם המוכר שיח פתוח?? אשמח אם תגיבי
הרבה בנות עובדות בחוץ, בחנויות ועוד, אבל יש הבדל בין כל סוג של מכירה בחנות.
במציאות, קצת חריג שבחנות בגדי נשים יש גבר שמנהל את החנות ומסתובב בתוך החנות. מוכרות בחורות שמדברות פתוח עם מנהל החנות כמו אמונה ועמוס זה משהו שבחורה טובה מבינה לבד שזה לא מתאים ולכן לא משליכה מזה על עצמה ולא מחקה התנהגות כזו. היא מבינה שזה לא הסגנון שלה.
לעומת זאת, בסיפור הזה המיקוד הוא באפרת ובבנות כמו אפרת. היא הדמות הטובה בסיפור.
כשקוראים את זה מנקודת מבט כזו, אז כל התנהגות של אפרת תהיה לגיטימית.
לכן לדעתי זו בעיה שבנות מתבגרות יקראו את הסיפור.
בנוסף, כל מתבגרת, גם במשפחות הבריאות ביותר, עוברת תקופות של כעס על ההורים, ומנסה לבדוק גבולות, וכולי. סיפור שבו אפרת היא הדמות הטובה וההורים שלה טועים נותן לגיטימציה לכך שהורים בדור שלנו לא מבינים את הילדים ושהילדים צריכים לפרוץ גבולות כדי שיתייחסו אליהם. כל התנהגות של אפרת היא לגיטימית, בהיותה הדמות הטובה, או הקורבן.
לכן לדעתי זה לא סיפור שיהיה טוב לנוער.
צריך פה ראיה הרבה יותר רחבה ובוגרת. וזה בא רק אחרי שנהיים הורים בעצמנו ואפשר להכיל את הסיפור על כל צדדיו ומורכבותו.
 
לפי דעתי אנחנו יכולים קצת יותר לסמוך על בני נוער בגיל הנעורים
שיהיו מספיק אינטלגנטים בשביל להבין
שגם שאת.ה מרגיש.ה הזדהות, זה לא מצדיק ומסביר את הבחירה של הדמות הראשית.
 
לפי דעתי אנחנו יכולים קצת יותר לסמוך על בני נוער בגיל הנעורים
שיהיו מספיק אינטלגנטים בשביל להבין
שגם שאת.ה מרגיש.ה הזדהות, זה לא מצדיק ומסביר את הבחירה של הדמות הראשית.
אכן הם בוגרים ואינטלגנטים. הם רואים את העולם מסביבם ולומדים אותו. אצלי בבית הבנות שלי קוראות ספרי מבוגרים, חשופות לתכנים רבים גם אם הם פחות פוטוגנים, כולל ספרים או סיפורים על התממודדויות נפשיות או מאורעות קשים, ובכל זאת כאן מדובר בדמות שהיא בדיוק מה שהם חווים בגיל הזה, ברמה כזו או אחרת. זה מייצר הזדהות עמוקה יותר מסיפור אחר.
הדמויות בסיפור די קיצוניות ומאופיינות בצורה ברורה. הדמות הראשית פה היא הדמות ה"טובה", לעומת ההורים שהם הדמות ה"רעה".
זה כמו שלא ארצה שהמתבגרים שלי יקראו ספרי חינוך להורים לילדים בגיל ההתבגרות. התכנים מותאמים לנקודת המבט של ההורה ולא של הנער.
 
אני מזדהה עם הדילמה, ומסכימה איתה.
לדעתי זה סיפור שמיועד להורים בלבד. אני אמא למתבגרות, לא מצומצמות בכלל ועם קשר מצוין איתנו ההורים, ועדיין לא הייתי רוצה שיקראו סיפור כזה, ואם היו קוראות זה היה מצריך תיווך ודיבור, ולא רק לקרוא ולהשאיר אותן ככה.
זו דעתי, כאמא חרדית מהמיינסטרים שילדי לומדים בחיידרים ובנותי בסמינר בית יעקב מצוין, ואני לא מסתירה או חוסכת מהן מידע או מכנה לשאלות, והבית שלי פתוח ומאפשר מבחינת הדעות והשיח.
תודה רבה על התגובה שלך, כמו שאני מבינה את לא אמא מהסוג של הוריה של אפרת. ורציתי באמת לשמוע מה הדעה של נשים מהסוג הזה.

ומה זה יתן להם בחיים? שתכל'ס זה לא כזה נורא שמוכרת בחנות [ואני מכירה הרבה בנות בין גילאי 16-20 שעובדות בחנות] מדברת עם המוכר שיח פתוח?? אשמח אם תגיבי
אכן הם בוגרים ואינטלגנטים. הם רואים את העולם מסביבם ולומדים אותו. אצלי בבית הבנות שלי קוראות ספרי מבוגרים, חשופות לתכנים רבים גם אם הם פחות פוטוגנים, כולל ספרים או סיפורים על התממודדויות נפשיות או מאורעות קשים, ובכל זאת כאן מדובר בדמות שהיא בדיוק מה שהם חווים בגיל הזה, ברמה כזו או אחרת. זה מייצר הזדהות עמוקה יותר מסיפור אחר.
הדמויות בסיפור די קיצוניות ומאופיינות בצורה ברורה. הדמות הראשית פה היא הדמות ה"טובה", לעומת ההורים שהם הדמות ה"רעה".
זה כמו שלא ארצה שהמתבגרים שלי יקראו ספרי חינוך להורים לילדים בגיל ההתבגרות. התכנים מותאמים לנקודת המבט של ההורה ולא של הנער.
התשובה הזו מעולה, רק הייתי רוצה להוסיף שגם אם לכאורה זה לא ישפיע על אותן הקוראות, יש משפחות שבתור עיקרון לא יכניסו ספר כזה אל הבית, בדיוק כמו שלהבדיל לא יכניסו מכשיר לא כשר או עיתונות פסולה.

ולגבי זה:
ובכל זאת כאן מדובר בדמות שהיא בדיוק מה שהם חווים בגיל הזה, ברמה כזו או אחרת. זה מייצר הזדהות עמוקה יותר מסיפור אחר.
הדמויות בסיפור די קיצוניות ומאופיינות בצורה ברורה. הדמות הראשית פה היא הדמות ה"טובה", לעומת ההורים שהם הדמות ה"רעה".
זה כמו שלא ארצה שהמתבגרים שלי יקראו ספרי חינוך להורים לילדים בגיל ההתבגרות. התכנים מותאמים לנקודת המבט של ההורה ולא של הנער.
האמת שבכתיבה עצמה לא חשבתי על טוב ורע. ז"א הקונפליקט שבחרתי לא היה האנטגוניסט אלא "הטוב האחר" שאלו בעצם ההורים שלה, שרוצים בשבילה רק את הטוב, ומבחינתם הדרך שלהם היא הטובה ביותר. (אני יודעת שרוב הקוראים, אם לא כולם, הצליחו להתחבר אל אפרת הרבה יותר מאשר להוריה. אולי בגלל שזה נכתב בגוף ראשון, אולי בגלל שהמאורעות שעברו עליה עוררה אמפתיה)

ולגבי הספר, אני יודעת שיש ספרים שמיועדים לגילאי 18 ומעלה.( חלק מספריה של חסיה ברטלר לדוגמא) חשבתי גם על אופציה כזאת.
 
ולגבי הספר, אני יודעת שיש ספרים שמיועדים לגילאי 18 ומעלה.( חלק מספריה של חסיה ברטלר לדוגמא) חשבתי גם על אופציה כזאת.
מבלי להיכנס לעצם הנידון,
ספרים מהסוג הזה הזמינו אותי לקרוא אותם ביתר שאת, בגיל טיפש עשרה.
זה כמו להעלות משהו ליוטיוב ולכתוב: 'לנשים בלבד'. לא עוזר, ואפי' לא נאיבי.
 
תודה רבה על התגובה שלך, כמו שאני מבינה את לא אמא מהסוג של הוריה של אפרת. ורציתי באמת לשמוע מה הדעה של נשים מהסוג הזה.



התשובה הזו מעולה, רק הייתי רוצה להוסיף שגם אם לכאורה זה לא ישפיע על אותן הקוראות, יש משפחות שבתור עיקרון לא יכניסו ספר כזה אל הבית, בדיוק כמו שלהבדיל לא יכניסו מכשיר לא כשר או עיתונות פסולה.

ולגבי זה:

האמת שבכתיבה עצמה לא חשבתי על טוב ורע. ז"א הקונפליקט שבחרתי לא היה האנטגוניסט אלא "הטוב האחר" שאלו בעצם ההורים שלה, שרוצים בשבילה רק את הטוב, ומבחינתם הדרך שלהם היא הטובה ביותר. (אני יודעת שרוב הקוראים, אם לא כולם, הצליחו להתחבר אל אפרת הרבה יותר מאשר להוריה. אולי בגלל שזה נכתב בגוף ראשון, אולי בגלל שהמאורעות שעברו עליה עוררה אמפתיה)

ולגבי הספר, אני יודעת שיש ספרים שמיועדים לגילאי 18 ומעלה.( חלק מספריה של חסיה ברטלר לדוגמא) חשבתי גם על אופציה כזאת.
הגדרתי את אפרת כדמות הטובה מבחינה ספרותית ולא מבחינה רוחנית או משהו כזה. ברור שההורים אינם רעים וברור שהם רוצים את טובתה. אבל זה בדיוק העניין, שצריך מבט רחב ובוגר בשביל להכיל את המורכבות של הדמויות ואת מה שמניע אותם, הרגשות, החרדות, החסכים וכולי. זה מורכב מאד ונוגע בכל אחד ברמה כזו או אחרת, גם אם איננו קיצונים כמו הוריה של אפרת. לכולנו יש פחד מנשירה וכולנו מנסים לעשות את הכי טוב מבחינה חינוכית. וכולנו גם טועים.
יש פה מורכבות גם מבחינת התגובות של אפרת. זה שההורים שלה כאלה לא מחייב שהיא תבעט ותנשור. גם לה יש בחירה. גם אם גדלה במקום כזה.
בקיצור יש פה המון מעבר למילים, ולכן לא נראה לי מתאים לנוער.
 
מבלי להיכנס לעצם הנידון,
ספרים מהסוג הזה הזמינו אותי לקרוא אותם ביתר שאת, בגיל טיפש עשרה.
זה כמו להעלות משהו ליוטיוב ולכתוב: 'לנשים בלבד'. לא עוזר, ואפי' לא נאיבי.
נכון!
 
מבלי להיכנס לעצם הנידון,
ספרים מהסוג הזה הזמינו אותי לקרוא אותם ביתר שאת, בגיל טיפש עשרה.
מסכימה איתך, אבל לא חושבת שזה באחריות הכותבת.
זה כמו שעל גבי משקאות חריפים כתוב מגיל 18 בלבד, ואיש באמת לא יכול לאכוף את זה.
 
מסכימה איתך, אבל לא חושבת שזה באחריות הכותבת.
זה כמו שעל גבי משקאות חריפים כתוב מגיל 18 בלבד, ואיש באמת לא יכול לאכוף את זה.
אם האחריות שלך ככותבת משתווה לאחריות משרד ממשלתי על הילד בן ה17 וחצי של השכנה שלי, אז את צודקת
מה גם שלגבי מכירת משקאות זה נאכף יופי, הרבה יותר מספר שעומד על מדף. יש קנסות על המוכר, עבירה פלילית וכו'
מעבר לכך, זו לא טענה מספקת לפטור את העניין מאחריותך בהוספת שורה 'למבוגרים בלבד', בדיוק כמו שלא תשימי ברחוב אבן שמהווה מכשול פיזי לילדים, ותכתבי: 'המעבר למבוגרים בלבד'
 
אם הספר היה יוצא לשוק, ברור שנערות צעירות יקראו.
כאמא, לא הייתי אוסרת על בנותי לקרוא, גם בגלל שאיסור מושך יותר, מים גנובים ימתקו, וגם בגלל שאני סומכת על האינטליגנציה והבגרות שלהן, וגם בגלל שאני לא אוהבת לאסור מה שלא באמת עבירה.
אבל הייתי ממש מעדיפה שלא יקראו מכיון שהן לא באמת בשלות להבין את המורכבות, כמו שהסברתי כבר לעיל.
 
לפי דעתי אנחנו יכולים קצת יותר לסמוך על בני נוער בגיל הנעורים
שיהיו מספיק אינטלגנטים בשביל להבין
שגם שאת.ה מרגיש.ה הזדהות, זה לא מצדיק ומסביר את הבחירה של הדמות הראשית.
נערים ונערות שמתמודדים תקועים במקום מאוד לא אינטלגנטי.
זה שלב שעובר, אבל זה גיל באמת חסר שכל, סליחה על הביטוי :)
 
נערים ונערות שמתמודדים תקועים במקום מאוד לא אינטלגנטי.
זה שלב שעובר, אבל זה גיל באמת חסר שכל, סליחה על הביטוי :)
אני התכוונתי לנוער רגיל, לא מה שמכונה נוער מתמודד.
למרות שבדור שלנו כל נער ונערה מתמודדים. הרחוב כולו בהישג יד כפשוטו והפיתויים גדולים. הם מתמודדים בכבוד רב עם מה שאנחנו כהורים כמעט לא הכרנו מקרוב.
 
יש משפחות שבתור עיקרון לא יכניסו ספר כזה אל הבית, בדיוק כמו שלהבדיל לא יכניסו מכשיר לא כשר או עיתונות פסולה.
יש הבדל גדול. משפחות שעקרונית לא יכניסו ספר כזה הביתה זה ממש לא כמו מכשיר לא כשר או עיתונות פסולה. הסיפור אינו "לא כשר" ואין בו תוכן פרוץ או מביא לדבר עבירה ח"ו. כי אם כן הוא היה פסול גם למבוגרים.
 
יש הבדל גדול. משפחות שעקרונית לא יכניסו ספר כזה הביתה זה ממש לא כמו מכשיר לא כשר או עיתונות פסולה. הסיפור אינו "לא כשר" ואין בו תוכן פרוץ או מביא לדבר עבירה ח"ו. כי אם כן הוא היה פסול גם למבוגרים.
יש משפחות שבתור עיקרון לא יכניסו ספר כזה אל הבית, בדיוק כמו שלהבדיל לא יכניסו מכשיר לא כשר או עיתונות פסולה.

כמובן שגם אצל המשפחות הקיצוניות ספר כזה לא יהיה כמו פלאפון לא כשר, (ולכן כתבתי להבדיל) כי באמת אין מה להשוות בין שני הדברים.

אבל בהתחשב בעובדה שיש מי שריסס את התמונה שהתנוססה על גבי הספר "מהללאל", אני לא אתפלא אם יש מי שיצא כנגד הספר הזה
 
אבל בהתחשב בעובדה שיש מי שריסס את התמונה שהתנוססה על גבי הספר "מהללאל", אני לא אתפלא אם יש מי שיצא כנגד הספר הזה
אני מסכימה עם @סבתא חביבה
ניסחה מצוין את דעתי
כשאני קוראת תגובות שלך, זה נראה שאת בעצם שלמה בדעתך ולא באמת מתייעצת בראש פתוח
(וזו גם הסיבה שהפסקתי לבקר ולהגיב על הסיפור)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.

אשכולות דומים

בס"ד





היא עטפה את הכריכים בניילון נצמד, הניחה בתיקים הקטנים. אחד לרובי ואחד ליעלי. מלאכים קטנים שזכתה לגדל. על השולחן בסלון המתין הפתק שכתבה לנתנאל: 'בהצלחה'. מילה אחת שריגשה אותה מכל דבר אחר. אתמול, ששרבטה מילים על דף ממו צהוב, חשבה שזה חלום. מי בכלל חשב שאחת כמוה תינשא למישהו שלא מבלה את רוב ימיו במסלול הקבוע שבין המקרר למיטה.

משב רוח קליל חדר אל הבית מבעד לחלון, הביא אתו ריח טרי של תשרי. בחוץ אנשים הלכו מהר, הביטה בהם פונים ימין ושמאל, ובדיוק אז צפו ועלו בתוכה הזיכרונות.

זה קרה בכיתה י', ממש בתחילת שנה. משהו קרה לה. עד היום היא לא יודעת באמת מה.

היא זוכרת שאיבדה את הטעם בכל דבר בחייה באותה התקופה. לא מצאה עניין בלימודים, בחברות ובעיקר בעצמה. זה התחיל מחריגות בתקנון. המשיך להיעדרויות שלושה ימים בשבוע מתוך חמישה והמשיך לשמועות שרצו עליה בכל התיכון.


מהר מאוד מצאה את עצמה בחוץ. טוב, זה לא באמת שינה לה. גם ככה תמיד חשבה שלימודים זה מיותר. ואיזה כיף שאף מורה לא תעצור אותה במסדרון. תעיר לה על החצאית או על הכפתור בחולצה.


בשעה עשר בבוקר, כשחברות שלה הקשיבו לשיעור הבית היהודי או תורה, היא ישנה. התהפכה מצד לצד, סידרה את הכרית, ייצבה את התנוחה.

כל יום מצאה את עצמה מתעוררת בשתיים עשרה בצהריים לבית שקט. אבא בכולל, אמא בעבודה. האחים והאחיות במוסדות. והיא לבד.

"הבטלה מביאה לידי שעמום והשעמום מביא לידי – ".

"חטא", מצאה את עצמה משלימה את המשפט הזה כבר יותר מדי פעמיים. הוויכוחים עם אמא תמיד התחילו והסתיימו באותן המילים, שאבו לשתיהן את הכוח.


וכן, אולי אמא קצת צדקה. נכון שהבטיחה לה שלא תשתנה יותר מדי, כי 'גם ככה התיכון הזה לא נתן לה שום דבר', לפי טענתה.

אבל האמת, שגם היא הרגישה על עצמה. שאחרי שעזבה את התיכון והתעוררה לתוך הריק – שום דבר כבר לא באמת היה אכפת לה. הלבוש, הדיבור. וכן, גם ההתנהגות.


****

באלול תשע"ה משהו בה התעורר. זה קרה ממשפט אחד בהרצאה של רב, ששמו אפילו לא נחרט בזיכרונה.

זה היה ערב הפרשת חלה לזכות אחת מהדודות. היא הגיעה רק כדי לכבד, תכננה להישאר רבע שעה ולברוח. גם כך לא יכלה לשאת את הלחישות-צעקות: "וואי, איך היא השתנתה!".

אבל במקום לצאת, מצאה את עצמה שוקעת לתוך המילים. הן התפזרו באוויר, נחתו ישירות על הלב, איבר קטן ועיקש שהמשיך לפעום בתוכה.

הרב דיבר על הזדמנות ומתנה. ופתאום, בשבריר שניה היא הבינה – היא באמת יכולה להתחיל מהתחלה. והמחשבה הפשוטה הזאת, הצליחה לרגש אפילו אותה.


****

בתחילת תשרי של י"א כבר מצאה את עצמה בסמינר לחוזרות בתשובה – המקום היחיד שפתח לה דלת, אחרי שהתיכון סגר בפניה את שעריו.

בהתחלה הגיעה קצת מתנשאת, אך מהר נדהמה לגלות שהבנות שם חזקות הרבה יותר ממה שחשבה. מכל מילה שלהן למדה איך להתחבר להקב"ה, איך לחוות אהבת ה' אמיתית, ואיך תפילה פשוטה יכולה למלא את החלל שבלב.


****

שלושה חודשים אחרי שסיימה את הסמינר, חברה של אמא הציעה לה את יהונתן. עילוי אמיתי, למדן, שקדן, חברותי. הייתה עוד רשימה ארוכה שנשרכה אחריו, היא לא באמת זוכרת את תוכנה.


אף על פי שלא תכננה להתחיל שידוכים מיד אחרי סיום הלימודים, נענתה להצעה. היו יותר מדי שבחים שנספחו אחרי הבחור המדובר. הרגישה שזו מציאה שאולי קצת חבל לה להפסיד.

הפגישות זרמו אחת אחרי השנייה, ואחרי שבועיים מצאה את עצמה מאורסת לבן תורה. זה היה חלום. חלום אמיתי שהתגשם לה מול העיניים. דווקא בגלל הדרך שעברה.


****

יום אחד הטלפון בבית שלהם צלצל.

לא, זה לא היה סתם יום. זה היה היום בו האדמה נשמטה מתחת לרגליה.

חברה של אמא הייתה על הקו, אמרה כמה מילים שגרמו לשפתיים של אמא להחוויר ואז למלמל: "אבל למה?"

עוד כמה משפטים מהצד השני הבהירו לאמא את התשובה.

השיחה נותקה אחרי שתי דקות ועשרים וחמש שניות. והשקט שנשאר בחלל היה חזק יותר מכל מילה.

"הם ביטלו", היא זוכרת את אמא קורסת על הספה, פניה אפורות. ועוד לפני שהספיקה להציב סימן שאלה, אמא אמרה: "זה קשור לתקופה של... הירידה".


****

היא לא זוכרת מה קרה אחר כך. הסלון נהיה מטושטש פתאום והרגליים שלה רעדו. הרגישה שהיא חייבת לשבת.
רק אחרי שהתיישבה ליד אמא בספה, הרגישה את הלב. הוא התכווץ בכל פעימה, היכה בה שוב ושוב. הצטמק והתקמט, הפך לגרעין.
עד היום, היא לא יודעת מה צבט לה יותר. החופה שהתרחקה, או העובדה שמישהו הכתים את הקיר שהתאמצה לטהר.


למשפחת נווה לא שינתה העובדה שכיום היא חרדית למהדרין, וזה כאב לה. מאוד.

לא שינתה להם העובדה שהיא מתפללת שלוש תפילות ביום ומקפידה על קלה כבחמורה. וזה שרף אותה, מבפנים.


"אי אפשר לדעת", אמרה לה שיראל, אחותה, באחת השיחות שלהן. "אולי גם אנחנו היינו מתנהגים בדיוק כמוהם. אנשים לא אוהבים להכניס ראש בריא למיטה-".

"זה לא נכון!!", התפרצה עליה. "אני לא מיטה חולה! עשיתי תשובה כבר מילון פעמים מאז, ואם הקב"ה קיבל אותי ככה, למה הם לא יכלו לקבל?!"

את המילים של אבא כן הצליחה לקבל. הוא דיבר על אמונה: 'משמים הבחור הזה לא היה מיועד בשבילך', אמר. זה הצליח לרפא בתוכה. לפחות פיסה.


****

אחרי שהתארסה לנתנאל, כל הפיסות בתוכה התחילו להגליד. פתאום היא הבינה – אולי אחותה באמת צדקה. בני אדם מתנהגים כמו בני אדם. ואולי, אחרי הכל, גם היא לא הייתה רוצה להכניס ראש בריא למיטה חולה.

הידיעה הפשוטה הזו, גרמה לה להתחיל להשלים עם העולם ובעיקר עם העבר.



****

עשר שנים חלפו מאז. העבר נמוג וההווה עומד מולה. ותמיד שהיא נזכרת בכל הסיפור הזה, חומקת ממנה דמעה. בגלל רובי. בגלל יעלי. ובגלל נתנאל, שהסכים להתחתן איתה למרות העבר הלא פוטוגני שלה, וקם כל בוקר ללמוד תורה.

ואף על פי שביטול השידוך קרה באייר, והחתונה עם נתנאל הייתה בכלל בשבט, תמיד כשמגיע תשרי היא מזכירה לה עצמה מהי תשובה. היא לא יכולה לשכוח איך שכל העולם סגר עליה דלת, היה מי שנתן לה הזדמנות להתחיל מהתחלה.

פעם, כשעמדה מול חלון ונזכרה. שמעה את קולה הדק של יעלי שואל: "אימוש, למה יש לך גשם בעיניים?". היא ליטפה את הלחי הקטנה ושלחה נשיקה. לא סיפרה על דמעות של תשרי, וגשם של ברכה.
סיפור בהמשכים סיפור בהמשכים
תעתועי הזמן פרק ט"ו

פרק טו



"כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד!" נשמעה קריאה משונה שהגיעה לאוזניה של איילת. כעת התחזק קולו של הקורא ונשמע היטב בכל שטח הכיכר המרכזית של הכפר. "כל מי שיש לו ללמד זכות על זמרי בן זבדיאל יבוא ויעיד".

"מה זה?" השתוממה איילת.

"הסנהדרין דן את זמרי לסקילה". הסבירה יעל. היא התרגלה להסביר לאיילת כלילדה קטנה כל מאורע קטן או גדול. זה כבר לא היה סוד שאיילת משונה. כל ההתרחשויות הקורות מסביב חדשות ומוזרות לה. אך הפעם הכרוז היה חריג.

"מוזר". אמרה יעל כמו לעצמה.

"את אומרת מוזר?" התפלאה איילת. "חשבתי שלך התופעה מוכרת".

"דעי שסנהדרין שדנה אדם למיתה אחת לשבעים שנה נקראת סנהדרין קטלנית".

"במה הוא פשע?"

"אינני מכירה אותו ואת מעשיו".

"אבל אם בית דין גזר עליו מיתה, מדוע שליחי בית הדין צריכים שילמדו עליו זכות?"

"וכי קל בעינייך הדבר, לגזור מיתה וליטול חיים? אינך מבינה שהסנהדרין מדירים שינה מעיניהם, שוקלים וחוקרים ודנים אך ורק על פי שני עדים וחוקרים אותם בחדרים נפרדים כדי להוציא דברים ברורים עם הוכחות?"

"לא קורה שהם הורגים חף מפשע?"

"אם היית מעט יותר מבינה, לא היית שואלת".

"אני רוצה להבין".

"מדובר באדם שהתרו בו פעמיים, וחזר על פשעו, ולאחר שהעידו שני עדים כשרים, שופטים אותו שבעים ואחד צדיקים, שהם חברי הסנהדרין המסולאים מפז".

"כל שבעים ואחד הצדיקים?"

"כל חברי הסנהדרין חייבים לדעת שבעים שפות על בוריין, שפת החיות וחוכמת הטבע, חוכמת הצמחים וגרמי השמיים עד היסוד, ואפילו חוכמת הכישוף".

איילת עמדה מוקסמת ומשתוממת. "מה, עד כדי כך?"

"אם תחסר להם אחת מהחוכמות שהזכרתי, לא יתקבלו לסנהדרין. ולא רק זה, אלא שהם חייבים להיות ענווים, צנועים ובורחים מהכבוד".

"האומנם?"

"ועם כל זה הם אינם ממהרים להוציא את דינם אלא מוציאים כרוז שיבואו ללמד זכות. אם תוך פרק זמן מסוים אף לא אחד מגיע - מוציאים את משפטם".

"מדוע אמרת שגם לך זה מוזר?"

"כי המלכות השלטת ביהודה רוצה למלוך לבדה ולהסיר מירושלים את נזרה ותפארתה, לכן ביטלה את הסנהדרין. נשארה רק סנהדרין קטנה, כמו שיש בכל פלך ופלך, ויושבים בה רק עשרים ושלושה דיינים".

"נו, וזה לא מספיק?"

"בית דין של עשרים ושלושה לא דן בדיני נפשות. יכול להיות שזה מקרה מיוחד שהתכנסו לכבודו שבעים ואחד לצורך העניין".

איילת הביטה ביעל והרהרה בכל מה ששמעה זה עתה. שאלות רבות צצו במוחה. הם שוחחו ליד תנור הפחמים.

היא הביטה לעבר בית הריחיים והרהרה. לפתע שאלה את יעל.

"שמתי לב שלא טחנת חיטים בשבוע האחרון".

דוק של עצב נסוך על פניה של יעל. היא צעדה קרוב לאיילת והיססה מעט מה לענות. "מצטערת איילת, ניסיתי להסתיר מפנייך את מצבנו. השלטון גרם לעניות". יעל הסיטה את ראשה. "פשוט, יהיה קשה לנו לפרנס אותך". דמעות זלגו והרטיבו את לחייה. "לא נשארו לי חיטים היום לכן אין לי צורך להתעכב בבית הריחיים. אם היינו זוכים, כמו דורו של רבי שמעון בן שטח, היו החיטים גדלות כקליות ושעורים כגרעיני הזיתים ועדשים כדינרי זהב. היינו אוכלים לשובע רק מגשמים שירדו בלילות שבת".

איילת נזכרה שמנות האוכל בימים האחרונים ניתנו במשורה, עם זה התקשתה לעכל את פירוש הדברים.

"אם כך אינני רוצה להכביד עלייך. אמצא לי מקום אחר".

"האמיני לי שרציתי להיטיב עימך. הצעתי לך חתנים טובים אבל סירבת. ענית לי שאינך מן הפרושים ולא מתאים לך". יעל ניגבה את פניה. "אם היית שייכת למחננו, הייתי שולחת אותך לידידתי בעלת חסד שפותחת את ביתה לנזקקים, אבל היא לוחמת נגד הצדוקים".

"אינני נזקקת". נעלבה איילת.

"אשלח אותך לבית תמחוי שהתקינו חכמי ירושלים ולאחר מכן תשובי ללון בביתי".

"אחזור לארוז את חפציי ואלך לחברתי, אינני מעוניינת להכביד. אולי עכשיו הזמן להיענות להפצרותיה של יוליאנה".

"יוליאנה?"

"יוליאנה הציעה לי שאשרת בארמון לצידה. בעצם אטפל בעולליה של מרים המלכה".

"אדאג מאוד אם תיעני להצעתה. מדוע שתכניסי ראשך למקום סכנה?"

"הרבה יותר קשה לי לאכול לחם חסד, ואפילו יותר ממנו: להתכבד בסעודה שאינה מספיקה לבעליה".

"אולי תיסעי לרומא. יש לי הרגשה ששם תמצאי את משפחתך".

"אינני מבינה, כל הזמן שמרת עליי שלא אתיידד עם נוכריות ועכשיו לא אכפת לך אם אסע לרומא?"

"כל זמן שהיה לי ספק שאולי את יהודייה, עשיתי את חובתי. ניסיתי למנוע ממך לחבור לתרבות ההלניסטית. תרבות היופי החיצוני שמפילה כל כך הרבה חללים מבני עמנו. ראי כמה מתי מספר נשארנו, מעט סולת מפסולת. לכל יהודי שנשאר ביהדותו, יש תפקיד להאיר את העולם".

"את מטילה ספק ביהדותי?"

"לא ראיתי שאת שונה מכל העמים היושבים בתוכנו".

"אבל יש סוגים אחרים של יהודים".

"די איילת, עייפתי. מכיוון שנקשרתי אלייך אני רוצה בטובתך. סעי לרומא, שם המצב טוב יותר, תוכלי לשקם את חייך. אולי אפילו להינשא. נשארו לי כמה סלעים-כסף לתת לך לנסיעה, יש לך כישורים רבים. היום את יודעת היטב לטחון, לכבס, לבשל, לדאוג לצאן ולבקר. בכל מקום ישמחו להעסיק אותך".

איילת הלכה לצידה במבט מושפל ובחוסר אונים. תהיה קשה עליה הפרדה. היא כל כך אוהבת את יעל האמיתית והישרה שהיטיבה עימה.

"רומא היא ארץ עשירה, תהיה לך פרנסה בשפע. אתן לך איגרת עם המלצות".

יעל שלחה את ידה והניחה על כתפה השחוחה של איילת. "הביטי אליי, שמעי להצעתי ואל תוציאי מפיך לעולם את המשפט 'חזרתי אחורה אלפיים שנה'. הבטיחי לי זאת!"

"אשתדל"

"עוד משהו, לעולם אל תינשאי לחייל!"

שתיקה כבדה עמדה באוויר והעיקה על נשימתה, סטירת הלחי של אי האימון ביהדותה פצעה את נפשה. רגע ארוך עמדה בדממה, ונאלמה בלשונה. יעל חשה ברגישותה כי זה הזמן להשאיר את איילת לבדה. יעל נכנסה ממהרת לראות במה תוכל להאכיל את בני ביתה. איילת הניחה לדמעותיה להרטיב את לחייה. היא התאמצה לא לרחם על עצמה, דבר שכל כך שנוא עליה. היא מיהרה להעסיק עצמה באריזת כל חפציה ולא שמה לב שיעל עומדת בפתח החדר בעיניים מצועפות.

"אצרף אותך לידידתי היוצאת מחר לדרך צפונה. היא תשגיח עלייך".

"אני כבר מספיק בוגרת להגן על עצמי". פנתה לאחור כדי להסתיר את עיניה שהאדימו והתלחלחו בדמעות. אחרי הכול כרגע היא חסרת בית. רגליה נשאו אותה לברוח מהר לאן שלא יהיה.

היא סיימה לארוז את מיטלטליה. נשאר עוד לה לקחת את הפנס; מהיחידים שהזכיר לה את ביתה.

עיניה תרו סביב לראות אם יש מי שמביט במעשיה. אף אחד לא היה בבית מלבד יעל שהתעסקה בקדחתנות בלהכין טרף במעט שעוד נשאר. היא מיהרה למדרגות, הביטה לתקרה, גילתה את הלבנה המשוחררת, הסיטה אותה חרש והושיטה ידה לפנס.

להפתעתה הרבה לא היה גבול: הוא איננו. נעלם.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כג

אמִזְמוֹר לְדָוִד יי רֹעִי לֹא אֶחְסָר:בבִּנְאוֹת דֶּשֶׁא יַרְבִּיצֵנִי עַל מֵי מְנֻחוֹת יְנַהֲלֵנִי:גנַפְשִׁי יְשׁוֹבֵב יַנְחֵנִי בְמַעְגְּלֵי צֶדֶק לְמַעַן שְׁמוֹ:דגַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי:התַּעֲרֹךְ לְפָנַי שֻׁלְחָן נֶגֶד צֹרְרָי דִּשַּׁנְתָּ בַשֶּׁמֶן רֹאשִׁי כּוֹסִי רְוָיָה:ואַךְ טוֹב וָחֶסֶד יִרְדְּפוּנִי כָּל יְמֵי חַיָּי וְשַׁבְתִּי בְּבֵית יי לְאֹרֶךְ יָמִים:
נקרא  10  פעמים
למעלה