24
שיחות טלפון והסתבכויות.
ברגע בו הבליחה ההבנה אל תודעתו של אלישע, הוא נתקף בפרץ של אדרנלין.
הוא שלח את ידו אל כיסו, שולף משם את מכשיר הפלאפון שלו. אצבעותיו החליקו על צג המגע, המסך מתעורר לחיים.
הוא עבר בזריזות על רשימת אנשי הקשר, נעצר כאשר הופיע שמו של אפרים שוקן – מפקד היחידה. אלישע נשם נשימה עמוקה, לוחץ על מקש החיוג.
חצי שנייה חלפה, עד שקולו של אפרים בקע מבעד למכשיר. ״שלום!״ הוא אמר בקול רשמי ועמוק, ולאלישע ארכה חצי שניה כדי להבין שמדובר בהודעה מוקלטת. ״אני לא זמין כרגע,״ המשיך אפרים באותה נימה רובוטית. ״ייתכן שאני ישן, או שנוריתי בקרב יריות. אם אני ישן – תוכל להשאיר לי הודעה. אם אני מת – ברכותיי! אתה יורש את הטוסטר!״
אלישע העווה את פניו. ההומור השחור של אפרים לא הצליח להעלות חיוך על שפתיו. הוא החליק על המסך, מדפדף שוב ברשימת אנשי הקשר.
רגעים ספורים לאחר מכן, הופיע על הצג השם ׳אלונה שוקן – יועצת משפטית׳. אלישע הקיש על הצג, צליל חיוג ארוך נשמע, לאחריו בקע מן השפופרת קול נשי. ״שלום אלישע,״ זיהתה אותו אשתו של אפרים מיד. ״במה אני יכולה לעזור?״
אלישע נאנח. ״האמת היא, שהתקשרתי כי אני לא מצליח להשיג את אפרים״. אמר בנימה מתנצלת. ״הוא נמצא?״
ניכר היה שאשתו של אפרים הופתעה. ״אני מצטערת,״ היא אמרה בקול נבוך. ״אני מבינה שזה דחוף, אבל אפרים איננו. הוא יצא לירושלים לפני כמה דקות. ניסית להשאיר לו הודעה?״
״עוד לא״. הגיב אלישע בנימה מאוכזבת. ״קיוויתי לשוחח אתו. בכל אופן, תודה״.
אלישע ניתק את השיחה, הבעה מהורהרת על פניו. למשך מספר רגעים הוא התלבט כיצד לפעול, לבסוף – בלית ברירה, הוא שב וחייג אל מספר הטלפון של אפרים.
״שלום! אני לא זמין כרגע...״ שבה והתנגנה ההודעה המטופשת. הפעם המתין אלישע עד לסיומה, מנסח תוך כדי כך במחשבתו את ההודעה אותה הוא עומד להשאיר. ברגע בו נשמע צליל ההקלטה, ירה אלישע את המילים במהירות.
״הבנתי משהו,״ הוא אמר, המהירות מונעת ממנו להפסיק בין המילים על מנת לתת להן את המשקל הראוי. ״הבנתי שטעיתי לאורך כל הדרך,״ הוא המשיך. ״הבנתי שמישהו טמן לנו כאן מלכודת, ואנחנו כולנו נפלנו לתוכה״.
״לאורך כל הדרך, נתקלנו כולנו בהפרעות, הסחות דעת שגרמו לנו להתעלם מהעיקר. בהתחלה היה זה עורך הדין, אחר כך השוטר רוזנר, אחר כך הסיפור המופרע עם ג׳סטין קלפטון. אני מדגיש, שאין לי עדיין תשובה לכל השאלות שהתעוררו אצלנו, אבל ברור לי כרגע שהייתה כאן יד מכוונת שניהלה את הכול. שניהלה בעצם אותנו.
״במקום להתעסק בחקירת הפשע, מצאתי את עצמי מתעסק בביוגרפיות של בן אדם שמת מזמן. במקום להתעסק במי שהחיצים כולם הצביעו עליו מהרגע הראשון, מצאתי את עצמי חוקר כיוונים מופרכים, על טבעיים, שלא צפויה לנו מהם שום תועלת.
״מהרגע הראשון, ברור היה מי מושך בחוטים ומנווט את כולנו. אני מתכוון כמובן לנמרוד גואטה, האיש שהרמזים כולם מפנים אליו אצבע מאשימה. הרי כולנו מכירים את האיש ויודעים שזו בדיוק השיטה שלו. הוא מבלבל את כולם, גורם לכולם להטיל ספק בכל דבר.
״עדיין אין לי מושג איך הוא הצליח ליצור את כל הסיטואציה המוטרפת הזו, אבל ברור לי שהוא אחראי כאן להכול. הוא זה ששיחק בנו. בי, בך, בעמיקם. הוא זה שגרם לכולנו לרדוף אחרי הרוח במטרה שנשכח ממנו ומהמעורבות של עורך הדין שלו בחקירה״.
אלישע נשם נשימה ארוכה. ״אני מצטער שלא תפסתי אותך, אבל אני מניח שתבין אותי. מנקודה זו ואילך, אני לא מוכן יותר להמשיך ולרדוף אחרי הערפל. אני מתכוון לחקור היטב את הקשר של גואטה לכל מה שקורה כאן״.
אלישע ניתק את השיחה, מבע נחוש על פניו.
הוא רכן קדימה, מקרב אליו את מקלדת המחשב ואת העכבר. אצבעותיו נעו בזריזות, משמיעות צלילי נקישה קצובים.
המסמכים הפתוחים על הצג שממולו נעלמו, במקומם הופיע מסך תכול מעוטר בסימן מים של סמליל משטרת ישראל. אותיות גדולות הכריזו: ״ברוך הבא אל מאגר הנתונים של משטרת ישראל. עליך להזדהות כדי להמשיך״.
אלישע הקליד במהירות את שם המשתמש ואת הסיסמא שלו. המסך התחלף, כעת הופיעו על הצג טורים של תיבות בהירות בתוכן הודפסו מילים באותיות קטנות מרצדות.
אלישע לא בזבז זמן בניסיון לאתר בין התיבות את המאגר הספציפי לו הוא היה זקוק כעת. הוא הניע בזריזות את הסמן אל סמל החיפוש שבראש הדף, מקיש פעמיים. על המסך נפתחה שורת חיפוש, והוא הקליד בה את השם ׳נמרוד גואטה׳
תוכנת החיפוש בה השתמשה המשטרה הייתה מיושנת, כך שהגרפיקה הייתה ארכאית ובלתי נעימה לעין. עם זאת, בדרך כלל הייתה התוכנה נוחה לשימוש ויעילה מאוד. כיוון שכך, הופתע אלישע כאשר נשמע צליל סירוב והודעה מעוטרת בסימן קריאה אדום הבליחה על המסך.
״אין לך את ההרשאה לצפות בקבצים אלו״. קרא אלישע בתמיהה את המילים הקטנות. ״לפרטים, פנה אל האדם המנהל את הרשת שלך, או התחבר באמצעות חשבון אחר שבבעלותך״.
ההודעה הפתיעה את אלישע, עד שלרגע עלה בליבו חשד שמא טעה והשתמש בחשבון של שוטר אחר. החשד הופרך רגע לאחר מכן, כאשר העיף אלישע מבט אל השורה העליונה בעמוד, שם הופיע בפירוש שמו לצד המספר האישי שלו.
תוך כדי שהוא משמיע אנחות רוטנות, נטל אלישע שוב את הפלאפון לידיו, מדפדף שוב ברשימת אנשי הקשר. לאחר מספר רגעים הוא נעצר, הבעה מחויכת על פניו. הוא החליק על הצג, מחייג למספר שנשמר תחת השם ׳אמיר עכבר מעבדה׳.
רגעים ארוכים חלפו עד שהשיחה נענתה. ״אה, אלישע,״ בקע הקול מן השפופרת, ואילולי היה אלישע מכיר את הדובר – הוא יכול היה לטעות ולחשוב שהאיש התעורר משינה.
״אני צריך את עזרתך,״ פתח אלישע מיד, בלא גינוני נימוס. ״יש לי תקלה במערכת הממוחשבת״.
מעבר לקו לא נשמעה שום תגובה. הצלילים היחידים ששמע אלישע היו צלילי הקשה על מקלדת, שהופרעו מדי כמה רגעים בצליל חד יותר של נגיסה במאכל פריך כלשהו. כחצי דקה חלפה, לאחריה נשמע מעבר לקו המהום קצר.
אילולי היה מכיר אלישע את האיש שמעבר לקו, הוא כנראה לא היה מייחס חשיבות רבה להברה הבודדת שהשמיע האיש. אולם מאחר שאלישע הכיר את אמיר, מומחה המחשבים של התחנה, ומאחר שהוא ידע שהאיש מתקשר עם סביבתו בצורה חריגה, הוא בחר לפרש את ההמהום כסוג של הסכמה ונכונות לסייע.
במילים קצרות, הסביר אלישע לאמיר מומחה המחשבים את הסיטואציה הבעייתית. אמיר הקשיב בשתיקה, שתיקה שהתארכה הרבה אחרי שסיים אלישע את דבריו.
קשה היה לאלישע להמתין בסבלנות, אולם הוא ידע שאין לו ברירה. צלילי הקשות המקלדת שבקעו מעבר לקו הבהירו לו שמומחה המחשבים עובד במרץ על פתרון לבעיה, ואלישע קיווה בכל ליבו שההמתנה אינה בזבוז זמן מוחלט.
דקות ארוכות של המתנה מורטת עצבים חלפו, עד שמכשיר הטלפון התעורר לחיים, קולו של אמיר בוקע ממנו. ״אני מצטער,״ הוא אמר. ״לפי מה שאני רואה כאן, הבעיה היא בעיית סיווג. מסתבר שהסיווג שלך אינו מספיק כדי לצפות במסמכים, ולצערי אין לי שום דרך לעזור בזה״.
מילותיו של מומחה המחשבים הפתיעו לחלוטין את אלישע. ״אתה רציני?״ הוא שאל בנימה משתוממת. ״איך זה יכול להיות?! אתה הרי יודע שאני מהחוקרים הבכירים בתחנה!״
נימת קולו של אמיר הייתה אדישה, אפילו משועממת. ״אני מצטער,״ הוא אמר, קולו מופרע בצליל רשרוש שקית ניילון. ״זה לא התחום שלי. אתה צריך לפנות למי שאחראי על זה״. קולו הפך מקוטע, נשמע שהוא מדבר בפה מלא אוכל. ״אני כמובן אשמח לעזור לך בדברים שהם בסמכותי, אבל כאן לצערי אין לי הרבה מה לעשות״.
הבעה רוגזת עלתה על פניו של אלישע. הוא הקיש באגודלו על צג המגע, מנתק את השיחה מבלי לומר שלום.
למשך כמה רגעים בהה אלישע באוויר החדר, מנסה לנתח את ההתפתחות האחרונה ואת המשמעות שלה. ברור היה לו שהעובדה שדווקא המסמכים הללו הפכו לבלתי זמינים עבורו אינה מקרית, והוא התלבט כיצד לנהוג.
מצד אחד ברור היה לו, שכל ניסיון לפעול להשגת גישה אל המסמכים – הוא ניסיון אבוד. גם אם אירעה טעות או תקלה בשלה הפכו המסמכים למסווגים – יידרש מאמץ רב והרבה מאוד זמן כדי לתקן אותה, כך שהסיכויים להפיק ממנה תועלת עבור החקירה הם אפסיים.
מצד שני, חשוב היה לאלישע להבין מי אחראי על סיווג המסמכים ומה המניעים שלו. להבנתו של אלישע, גם אם אין סיכוי להתגבר על הבירוקרטיה ולתקן את הנזק, לפחות ניתן יהיה להבין מדוע סווגו דווקא המסמכים הללו והאם יש לכך קשר לפרשיה אותה הוא חוקר.
על פניו של אלישע עלתה הבעה נחושה, מרדנית משהו. ׳אני לא אעשה להם חיים קלים׳, הוא הבטיח לעצמו בעודו נוטל שוב את הפלאפון לידו ומדפדף ברשימת אנשי הקשר. ׳אם הם חושבים לעצור אותי, הם יגלו שזה קשה הרבה יותר ממה שחשבו׳, המשיך להלהיט את עצמו, למרות שלא היה לו מושג למי הוא מכוון את הדברים ומיהם אותם גורמים עלומים נגדם הוא מכריז מלחמה.
לאחר חיפוש קצר, הופיעו על הצג המילים ׳קצינת בט״מ׳. מספר צלילי חיוג נשמעו, לאחריהן אמר קול צרוד: ״בטחון מידע שלום, כאן עדנה״.
״שלום,״ הגיב אלישע, יורה את המילים במהירות. ״כאן פקד בוסקוביץ׳ מימ״ר נגב. רציתי לדעת מדוע נחסמה לי הגישה למסמכים ולתיעודים של נמרוד גואטה״.
הגישה הישירה בה השתמש אלישע, נועדה לבלבל את קצינת בטחון המידע ולמנוע ממנה לחשוב על תירוצים או להתחמק מלהשיב לשאלה. ברגעים הראשונים, נדמה היה לו שהצליח במשימתו. הקצינה שתקה במבוכה ופלטה חצאי מילים מגומגמות. אולם אז, התעשתה הקצינה פתאום. ״מי אתה בדיוק?״ היא ביררה בנימה קשוחה.
״פקד בוסקוביץ׳ מימ״ר נגב״. הזדהה אלישע בשנית. ״אני לא יודע עד כמה את מכירה, אבל הייתי מופקד על שתי החקירות האחרונות של גואטה. אני דורש להבין למה נמנעה ממני הגישה למערכת. זה מעולם לא קרה, ואני מוכרח לציין שבעבר עשיתי שימוש יומיומי במסמכים האלו ממש״.
הביטחון העצמי של הקצינה שב אליה. ״אני לא מכירה אותך, פקד לייזרוביץ׳,״ אמרה בנימה מתנשאת. ״אני לא יודעת מי אתה, אבל לא נראה לי שאתה מפקד המחוז או המפכ״ל. אם אתה רוצה משהו, תבקש יפה. דרישות אתה יכול להפנות למחלקת הניקיון בתחנה שלך!״
על פניו של אלישע עלה חצי חיוך. הוא הצליח להוציא את הקצינה משיווי משקל, והוא קיווה שבכך היא תעשה טעות ותפלוט משהו שתהיה לו חשיבות עבורו. ״רגע, שמעתי נכון?!״ הוא מיהר להתקיף. ״אמרת שמפקד המחוז והמפכ״ל הם שאחראים על סיווג המסמכים?״
הקצינה התרתחה, ואלישע היה מוכרח להודות בינו לבין עצמו שהוא מבין היטב מדוע. ״אתה שמעת אותי אומרת דבר כזה?!״ היא תקפה בחזרה.
אלישע ריכך את קולו. ״כך חשבתי,״ אמר. ״אני מבין שטעיתי. אם כך, את בעצם אומרת שההוראה לא הגיעה מהמפכ״ל או ממפקד המחוז, מה שאומר שכנראה אחד ממפקדי התחנות נתן אותה. אני צודק?״
הקצינה נשמעה על סף איבוד עשתונות. ״לא אמרתי כזה דבר!״ היא התגוננה בכעס. ״אתה יודע שאסור לי לומר מי נתן את ההוראה״.
אלישע חייך. ״ברור!״ אמר בנימה של רוחב לב. ״אני מוכרח לומר שאני מבין את הלחץ שלך. תחשבי מה אנשים יגידו אם יתפרסם שדווקא הקצינה הממונה על בטחון מידע מסרה בעצמה מידע רגיש לקצין זוטר...״
זו כנראה הייתה הקנטה אחת יותר מדי, משום שהשיחה התנתקה בפתאומיות.
אלישע הניח את הפלאפון על גבי השולחן, ההבעה המחויכת שעל פניו הופכת רצינית מרגע לרגע.
מלבד ההנאה הילדותית מהאופן בו הצליח להטריף את הקצינה, צעד שנתפס אצל אלישע כנקמה במערכת שחסמה אותו באופן בוטה כל-כך, קשה היה לומר שהשיחה הפיקה תועלת כלשהי. בסופו של דבר, הרמז שנתנה הקצינה בנוגע לזהותו של מי שהורה על סיווג המידע היה רחוק מלהיות חד משמעי, וגם האינטרסים שמאחורי חסימת המידע נותרו נסתרים כשהיו.
בינו לבין עצמו הוכרח אלישע להודות, שאם אכן נכונים חשדותיו ונמרוד גואטה או מי ממקורביו אחראי על הפעולה הזו – הרי שמדובר במכת מחץ מבריקה מצדו של גואטה. חסימת הגישה של אלישע אל המידע, מונעת ממנו באופן כמעט מוחלט את היכולת לבצע חקירה מעמיקה בזמן קצר.
השאלה הגדולה של אלישע הייתה, מי מסוגל היה לבצע כזו פעולה.
חסימת מידע באופן גורף כל – כך ובתוך זמן כה קצר, יכולה להתבצע רק על פי הוראה של קצין בדרגים הפיקודיים הגבוהים ביותר, כמובן – בהנחה שהעומד מאחורי ההוראה משתייך למשטרת ישראל, הנחה כמעט ודאית בהתחשב בעובדה שהגופים האחרים שמסוגלים לתת הוראה כזו הם צבאיים או מדיניים, גופים שאינם בעלי סמכות בתחום הפלילי. כיוון שכך, רשימת הגורמים שמסוגלים היו לתת כזו הוראה היא קצרה – ומונה רק קצינים בכירים מאוד.
קשה היה לאלישע להאמין שקצין בדרגה כה בכירה שיתף פעולה עם פושע כמו נמרוד גואטה. ההשערה הסבירה יותר הייתה, שההוראה לחסום את המידע ניתנה בתום לב, מתוך חשש אמיתי שהמידע יגיע לגורמים שעשויים לעשות בו שימוש לרעה.
ככל שהרהר אלישע בהשערה הזו, היא נראתה לו סבירה יותר. מהלך כזה, עם כל המורכבות שבו, הוא בדיוק מסוג המהלכים המאפיינים את גואטה.
אלישע לא התקשה לדמיין כיצד הצליח גואטה להשיג את התוצאה הרצויה עבורו. לשם כך, לא נדרש מגואטה מאמץ רב. הוא בסך הכול היה צריך להדליף לאחד ממפקדי המשטרה הדלפה מעורפלת על שוטרים כפולים שפועלים מטעמו של גואטה, ועלולים לעשות שימוש לרעה במאגר המסמכים הרשומים על שמו של גואטה.
הצעד הראשון המצופה מקצין משטרה שנחשף לחשש כזה, הוא להגיש בקשה לחסום את המאגר לתקופה קצובה, בקשה שמאושרת כמעט אוטומטית. מבחינתו של הקצין שנתן את ההוראה, זהו צעד ראשון של זהירות מתבקשת, כך שעלול לעבור זמן רב עד שאותו קצין ישקול שוב את הדברים ויכריע אם אכן מדובר בחסימה מוצדקת.
ההשערה הייתה כל-כך הגיונית, עד שאלישע הלקה את עצמו על שלא חשב עליה מהרגע הראשון. כמי שהכיר היטב את שיטות הפעולה של גואטה ואת הדרכים בהן הוא מתנהל, הוא היה צריך להבין את זה מיד ולפעול בהתאם. כעת, אחרי שיחת הטלפון הפזיזה שלו לקצינת בטחון המידע, יהיה לו הרבה יותר קשה לפעול להסרת הצו על חסימת המסמכים.
ברגעים אלו, לא יכול היה אלישע שלא להרהר במילים שאמר לו גואטה עצמו באחת מן השיחות הארוכות שניהל עמו אלישע בעבר בחדר החקירות. ״משטרת ישראל היא גוף מסורבל,״ טען אז גואטה, מוכיח בפעם המי יודע כמה את יכולת הניתוח החדה שלו. ״אתם לעולם לא תצליחו לנצח אותי, כי אתם מתנהלים על פי כללים ונהלים ידועים מראש. אתם כל-כך לא מתואמים, עד שיד ימין אף פעם לא יודעת מה יד שמאל עושה. המערכת שלכם מעודדת כישלונות. אתם כל-כך מומחים בזה, עד שיש לכם יחידות שלמות של דוברות שכל המטרה שלהן היא לתרץ מדוע אתם כושלים כל-כך״.
באותה שיחה, סירב אלישע בתוקף לקבל את הדברים. מבחינתו, עצם העובדה שפושע עלוב כמו גואטה מעז לבטא ביקורת נגד המערכת, הייתה בלתי נסבלת. תגובתו של אלישע הייתה תקיפה וזועמת. הוא בז לפחדנותו של גואטה, והבטיח לו שלעולם לא יראה עוד אור יום.
אולם כעת, ברגעים אלו, לא יכול היה אלישע שלא להודות שבסופו של דבר צדק גואטה בכל מילה.
בסוף, הצליח גואטה לחמוק ממאסר באמצעות מהלך מבריק של עורך הדין שלו, מהלך שהיה מבוסס על פרצה לא צפויה בחוק, שהובילה לביטול כתב האישום למרות שכל משפטן מתחיל יכול היה להבין שגואטה אכן אשם בכל סעיף שיוחס לו. במבחן התוצאה, גואטה נותר חופשי ומאושר, והמשטרה נותרה חסרת אונים מולו.
שוב ושוב, הוכיח גואטה שהוא מסוגל להתל בחוקרי המשטרה, ולהשתמש בכללים ובחוקים שלהם נגדם. מילותיו של גואטה לא היו רק אבחון מדויק של מה שפגום בתפיסה המשטרתית. הן היו הרבה יותר מזה. הן היוו את הבסיס לפעולותיו של גואטה, והן היו סוד ההצלחה של האיש.
אלישע התרומם ממקומו בסערה, פוסע הלוך ושוב בחדר הקטן, מהרהר במשמעות של התובנות המתסכלות. ברור היה לו שהוא צריך לפעול, לפעול בצורה שתפתיע את גואטה, בדרכים לא שגרתיות שגואטה אינו מסוגל לצפות. ברור היה לאלישע שברגעים אלו ממש יושב גואטה ומנתח את אופן החקירה המקובל של משטרת ישראל, וברור היה לאלישע שכל פעולה על פי הפרוטוקול – נצפתה כבר על ידי גואטה והוכנה עבורה תשובה הולמת.
הבעיה הגדולה שעמדה מול אלישע היא, שלמעשה – לא הייתה לו באמת יכולת לפעול בצורה מפתיעה שעשויה לגרום לגואטה לעשות טעויות. בשונה מגואטה, שיכול לעשות ככל העולה על רוחו בלי שום מגבלה, אלישע – כחוקר משטרה, מחויב לפעול על פי החוק ועל פי הנהלים הקבועים. כל סטייה מהמקובל, תגרום לאלישע צרות צרורות, ותרחיק אותו במקרה הטוב מהמשך החקירה הנוכחית.
מאמציו של אלישע התמקדו בניסיון למצוא תכנית פעולה שמצד אחד תהיה בלתי צפויה, ומצד שני – לא תעמוד בניגוד לחוק או להנחיה מפורשת של מפקדיו.
במשך דקות ארוכות פסע אלישע בחדר, ידיו שלובות מאחורי גבו, מוחו עסוק בחשיבה מאומצת.
ואז, ברגע אחד של צלילות, פרצה אל מוחו מחשבה מטורפת.
הוא מיהר להתיישב על כסאו, הבעה מחויכת על פניו. ביד אחת הוא נטל את מכשיר הטלפון, ובידו השנייה – הוא דפדף במרץ בחוברת שקיבל מעמיקם.
באופן אירוני, ההשראה לרעיון החריג שעלה במחשבתו, התקבלה ממילותיו של גואטה בעצמו. באותה שיחה בלתי נשכחת, הרבה גואטה ללעוג לחוסר התיאום בין היחידות השונות במשטרה, חוסר תיאום שלדעתו של אלישע אפשר לגואטה לשלוט ביחידות השונות, כך שכל יחידה חוסמת בשגגה את חברתה.
המערכת בראשה עמד גואטה, הייתה חסינה מטעויות כאלו. התיאום בין אנשיו של גואטה היה מושלם, ואפילו פעולות קטנות ושגרתיות – מעולם לא נעשו מבלי ידיעתו והסכמתו של גואטה. משכך, כל ניסיון לפעול מול אנשיו של גואטה בדומה לאופן בו פועל גואטה מול חוקרי היחידות השונות במשטרה – הוא חסר סיכוי.
התקווה של אלישע הייתה, מעורבותם של אנשים אחרים בפרשה.
אחת השאלות הגדולות בתיק החקירה, נגעה למעורבותו של ראובן חזן, בנה של הרבנית. על פי המידע שקיבל מעמיקם, ברור היה לאלישע שהאיש ידע משהו על האירוע קודם שהוא התרחש. אמנם מידת המעורבות שלו לא הייתה ברורה, אבל אלישע שיער שאם אכן הנחות היסוד שלו נכונות ונמרוד גואטה הוא העומד מאחורי האירוע, הרי שבהכרח הייתה היכרות מוקדמת כלשהי, חיכוך כלשהו, בין מר חזן לבין גואטה.
ועל מקבץ הנחות היסוד הללו, בנה אלישע את כל תקוותיו.
אצבעותיו נעו במהירות, מקישות את מספרו של ראובן חזן, כמו שהופיע בתיעוד השיחות שהתקבל מחברת התקשורת. למשך כמה רגעים התלבט אלישע אם אכן נכון לפעול מול חזן הצעיר באופן נכלולי כל-כך, ולבסוף – עלתה על פניו הבעה נחושה. אצבעו רעדה כשהחליק על המסך, מבצע את השיחה המכריעה.
צליל מרגיע של מוזיקה קלאסית בקע מהשפופרת. ההמתנה הייתה קצרה, לאחריה בקע מן השפופרת קול נשי, קול שאלישע העריך כשייך למזכירתו של מר חזן. ״הלו,״ היא אמרה.
״שלום,״ השיב אלישע, מקפיד לדבר באנגלית. ״אני צריך לשוחח בדחיפות עם מיסטר חזן״.
״אני מצטערת,״ השיבה המזכירה מיד, נימת קולה לקונית. ״מיסטר חזן אינו פנוי כעת״.
לבו של אלישע פעם בהתרגשות. רגע האמת שלו הגיע, והוא התקשה לייצב את קולו. ״אני מבין,״ הוא אמר בנימה של חוסר שביעות רצון. ״בכל אופן, מדובר בעניין דחוף. תמסרי בבקשה למיסטר חזן שנמרוד גואטה מעוניין לשוחח אתו, ותמסרי לו גם שרצוי שהשיחה תיערך מיד כאשר הוא יתפנה מעיסוקיו״.
לרגע שררה שתיקה מעבר לקו, ולאחריה חזרה המזכירה ודברה, נימת קולה כנועה ומפוחדת. ״אני מצטערת, מר גואטה,״ היא אמרה. ״לא זיהיתי את קולך. אני מעבירה מיד את השיחה למיסטר חזן...״
שוב בקעה מן השפופרת מוזיקה. אלישע היה לחוץ, ושניות ההמתנה המעטות נדמו לו כארוכות במיוחד. כשהסתיימה ההמתנה, חש אלישע תחושה מסוימת של רווחה, אולם באותו רגע התגבר הלחץ בתוך גולגלתו, ולרגע הוא חש דחף לנתק את השיחה, דחף שהתגבר ברגע בו השמיע האיש מהצד השני את משפט הפתיחה שלו.
״בונז׳ואר, מיסטר גואטה,״ אמר הקול הצעיר מעבר לשפופרת. ״ז׳ה מיקס׳אוז פו׳ר לה-לונג אטונט...״
לרגע קימט אלישע את מצחו, מנסה להבין את המשפט הסתום, ובמשנהו תקפה אותו חרדה נוראית.
מסתבר שההטעיה הצליחה, ראובן חזן אכן בטוח שהוא מדבר עם נמרוד גואטה.
הבעיה היא, שגואטה וחזן שניהם דוברי צרפתית, שפה שאלישע אינו מכיר אפילו עשרה מילים מתוכה.
הנושאים החמים
כללי האתגר:
בכל הודעה ניתן להעלות יצירה אחת בלבד.
זמני האתגר:
