שיתוף - לביקורת יש לי חלום!

  • הוסף לסימניות
  • #1
אני רוצה להזמין אתכם איתי לישיבה קטנה בשכונת בית וגן, ירושלים לפני מספר שנים.

אם תסתכלו חזק על השולחן הקדמי, בספסל הראשון מימין.

תראו בחור יושב וחושב, כל כך חזק שהוא מזיע כולו.

אחרי כמה דקות הוא מוציא דף ועט, ורושם משהו.

שלש מילים, לרוחב הדף, בגדול.

הבחור הזה הוא אני!





על הדף היה כתוב "רק ADHD יכול "

למפרע מסתבר, שהמשפט הזה שינה את פניו של העולם.

יש לי חלום, שביום מן הימים כל אותם בעלי ADHD יבינו את ערך האוצר שיש להם בידיים.



בינינו מסתובבים להם אלפי אנשים מדוכדכים על גורלם שהם זכו להיות בעלי הפרעת קשב וריכוז.

אבל לא כך הם פני הדברים, האנשים הללו שמסתובבים בינינו הם פצצת פוטנציאל!

כל אחד ואחת ממנו יכולים להיות אלה הבאים שישנו את פני ההיסטוריה אם רק יתחילו להבין שאין הם מוגבלים אם כי הם מצוידים בכוחות על.



אני לא מזכיר כאן את שמותם של כל אלה בהיסטוריה שהצליחו והיום הם מככבים בכל מקום, לא מפני שאיני מכיר כאלה אלא מפני שברגע שרק אנשים יבינו את זה הם יהיו כל כך רבים עד שאי אפשר למנותם!



אם תראה ביום מן הימים אדם שמדבר בטלפון תוך כדי נסיעה באופניים אגב קריאת ספר, דעו לכם שגם הוא זכה להמנות על בעלי הכשרונות המיוחדים הללו.



אנו, בעלי מתנת הקשב וריכוז, ביצירתיותנו נשנה את פני העולם, מפני שאנשים בעלי קו מחשבה ישר ורגיל כבר ישנם לאלפים ורבבות והם את שלהם כבר עשו, ועכשיו – תורינו!



אמנם איני ממעיט חס וחלילה בהתמודדויות הרבות שאנו מתמודדים איתן כבעלי הפרעת קשב וריכוז אך האנרגיות הרבות שיש לנו לבצע כל משימה עד הסוף והאפשרות שלנו להיות כל כך אכפתיים וקשובים לסביבה ולעולם לא לשעמם את מי שסביבנו היא מתנה גדולה

יום אחד יבוא, וכולנו נכיר בזה, אנשים ילכו ממומחה למשנהו בחיפוש אחר תואר הכבוד הזה, ובצדק.



יש לי חלום!



------------------------------------
לתוכן נוסף של חזקי .ט הכנסו לאתר מילים. בונות. עולם.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
הכל מעורבב לי עכשיו במוח כמו איזה לא יודעת מה
ויש לי מיליון וטונות דברים מה לומר על הנושא
אז מזלכם ששום דבר לא יכול להתנסח עכשיו במשהו שקרוב למסודר... אז אציין רק את הדברים החשובים שבלעדיהם הדעת לא תדע מנוחה-
1. כל מילה כל אות כל פסיק ואפילו כל נקודה (ובאמת היו פה כמה שמיותרות ממש ואיימו לשבש לי את הרצף) - פצצות!
2. הרווחים האלה!!!!!! הם לא רק איימו לשבש את הרצף, אלא הם גם מימשו את האיום...... הם מציקים בעין , בצורה ....
אז אם אפשר לערוך את זה ולמחוק את הרווחים בין שורה לשורה (יודעים כמה דברים יכלו לקרות בזמן הזה שבין שורה לשורה??? סדום יכלה להתהפך פעמיים, אלף ואחת מחשבות יכלו להיכנס ולהישכח,העולם יכל להתפרק , וזה רק ההתחלה...)- אז תעשו את זה
כי זה ממש נחוץ!!!!!!

3. אמן החלום יתגשם בקרוב למה מכירה יותר מידי "מדוכדכים" שלא מעיזים אפילו לעשות אבחון.......
זהו
עד כאן דברי המרצה, אפשר להתעורר
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
הכל מעורבב לי עכשיו במוח כמו איזה לא יודעת מה
ויש לי מיליון וטונות דברים מה לומר על הנושא
אז מזלכם ששום דבר לא יכול להתנסח עכשיו במשהו שקרוב למסודר... אז אציין רק את הדברים החשובים שבלעדיהם הדעת לא תדע מנוחה-
1. כל מילה כל אות כל פסיק ואפילו כל נקודה (ובאמת היו פה כמה שמיותרות ממש ואיימו לשבש לי את הרצף) - פצצות!
2. הרווחים האלה!!!!!! הם לא רק איימו לשבש את הרצף, אלא הם גם מימשו את האיום...... הם מציקים בעין , בצורה ....
אז אם אפשר לערוך את זה ולמחוק את הרווחים בין שורה לשורה (יודעים כמה דברים יכלו לקרות בזמן הזה שבין שורה לשורה??? סדום יכלה להתהפך פעמיים, אלף ואחת מחשבות יכלו להיכנס ולהישכח,העולם יכל להתפרק , וזה רק ההתחלה...)- אז תעשו את זה
כי זה ממש נחוץ!!!!!!

3. אמן החלום יתגשם בקרוב למה מכירה יותר מידי "מדוכדכים" שלא מעיזים אפילו לעשות אבחון.......
זהו
עד כאן דברי המרצה, אפשר להתעורר

לא הבנתי, את הכל בשורה אחת???
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
רציתי להעלות כמאמר אבל רציתי קודם ביקורת.

אז תכלס' אפשר ביקורת טכנית?
(שכחתי לכתוב בהתחלה שזו המטרה ואז כבר לא הייתי על המחשב...)
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
לא הבנתי, את הכל בשורה אחת???
לאאאא
רק לצמצם את השורות
כי בעקבות ההעתקה יצא שבין שורה לשורה יש שורה ריקה (ובין קטע לקטע איזה שלוש, שאז בכלל מי המבול היו מספקים להתאדות.....), הובנתי??

וזה ברור אגב שזה מאמר
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
לאאאא
רק לצמצם את השורות
כי בעקבות ההעתקה יצא שבין שורה לשורה יש שורה ריקה (ובין קטע לקטע איזה שלוש, שאז בכלל מי המבול היו מספקים להתאדות.....), הובנתי??

וזה ברור אגב שזה מאמר


זה ממש לא עקב העתקה, זה ככה כי ככה אני כותב!
סגנון...
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
זה ממש לא עקב העתקה, זה ככה כי ככה אני כותב!
סגנון...
זה ממש כן בגלל ההעתקה
בעצמי העתקתי פעם משהו וככה זה יצא
אבל כמו ילדה נהדרת מחקתי רווחים...
עכשיו זה לא שיש בעיה שיהיו רווחים
אבל כשזה יותר מידי, זה אמיתי משבש תרצף. ולא רק אני אמרתי את זה. הזיכרון שלי ממש מפתיע אותי ואני נזכרת שהועלה פעם איזה משהו עם רווחים, ואיזה מישהי ביקשה למחוק (ממש לא אני)
טוב לא חשוב , כבר קראתי (ותנסו לקרוא את זה שוב עם ה"סגנון" של עשר מרווחים בין בית לבית או קטע לקטע או איך שלא קוראים לזה, ותבדקו אם זה זורם מספיק.....)
*בין שורה לשורה זה ממש לא קריטי, אבל בין קטע לקטע זה ממש הרבה!!!!!

והנל לא סותר את העובדה שחוץ מזה זה מושלם בעיניי
תוכן משגע וראיון אדיר (והנושא!!)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #13
אם תסתכלו חזק על השולחן הקדמי, בספסל הראשון מימין.

תראו בחור יושב וחושב, כל כך חזק שהוא מזיע כולו.
מאמר נפלא!
אם ביקורת: הרווח בין שורות אלו, למרות שהם משפט אחד, הפריע לי.
בהצלחה רבה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
סליחה שאני כל כך צוננת ובתפקיד משביתת השמחות.
אבל כאיידיאייצ'דית בעצמי, אני חייבת לומר שקשב וריכוז זה מתנה מקסימה
אין על היצירתיות והמרץ והזרימה שלנו, ועל עוד אלף מתנות שוות שקיבלנו.
אבל אסור בשום פנים ואופן להקטין את הבעיה ולטעון שרק ADHD יכול ואיזה כיף לכל המופרעי קשב.
אני מכירה כמה וכמה נשים מתוקות שהחיים שלהן מבולגנים, ובתקופות שהן לא יכולות לקחת ריטלין אז לא כדאי לדמיין איך הבית שלהן נראה ובכמה סכסוכים עם הבוסית זה עולה להן...
וגם מכירה ילדים מדהימים, כובשים ודבשיים לחלוטין, שכל העסק עלה להם בדחייה חברתית מזעזעת ולא 'רק' בהסתבכות עם כל הצוות ובקשיים לימודיים.
נכון שזו מתנה מדהימה, וכנראה שהרבה כאלו שקבלו אותה מתנת שמיים לא יוותרו עליה לעולם,
אבל עדיין, לפחות אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מאוד מתוסכלת ממנה ומוכנה להשליך אותה לכל הרוחות והאנשים שמקנאים בי על הADHD המתוקי שלי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
סליחה שאני כל כך צוננת ובתפקיד משביתת השמחות.
אבל כאיידיאייצ'דית בעצמי, אני חייבת לומר שקשב וריכוז זה מתנה מקסימה
אין על היצירתיות והמרץ והזרימה שלנו, ועל עוד אלף מתנות שוות שקיבלנו.
אבל אסור בשום פנים ואופן להקטין את הבעיה ולטעון שרק ADHD יכול ואיזה כיף לכל המופרעי קשב.
אני מכירה כמה וכמה נשים מתוקות שהחיים שלהן מבולגנים, ובתקופות שהן לא יכולות לקחת ריטלין אז לא כדאי לדמיין איך הבית שלהן נראה ובכמה סכסוכים עם הבוסית זה עולה להן...
וגם מכירה ילדים מדהימים, כובשים ודבשיים לחלוטין, שכל העסק עלה להם בדחייה חברתית מזעזעת ולא 'רק' בהסתבכות עם כל הצוות ובקשיים לימודיים.
נכון שזו מתנה מדהימה, וכנראה שהרבה כאלו שקבלו אותה מתנת שמיים לא יוותרו עליה לעולם,
אבל עדיין, לפחות אני מוצאת את עצמי הרבה פעמים מאוד מתוסכלת ממנה ומוכנה להשליך אותה לכל הרוחות והאנשים שמקנאים בי על הADHD המתוקי שלי.
את לא הורסת שמחות כמו ש'יחזקאל הגאון' לא ניסה להעלים לגמרי את הקושי בהתמודדות עם 'המתנה', וכפי שסייג בעצמו,

וזה טוב מדי פעם (לפחות) להאיר זווית אופטימית על 'מתנה' שקבלנו למרות הקשיים והתמודדויות, גם אם זה נראה ייפוי המציאות, כי בתכלס מציאות נקבעת בין השאר על פי מה (ואיך) שאנחנו חושבים.
סליחה על הפסיכולוגיה בגרוש אבל אני מאמין בזה
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
שלום וברכה.
שמי הוא שלמה, ואני בחור ישיבה ורב במילוי מקום בין הסדרים,
לפני שאני מגיע לנושא הפולמוס אני רוצה מעט להרחיב עליי כדי שנבין למה פתחתי את הפולמוס ולמה יש לי שאלה בכלל…
לצערי בשנות לימודיי בתלמוד תורה וישיבה קטנה עברתי סבל בל יתואר.
אלימות פיזית ומילולית…
מאז שאני ילד קטן… כיתה ב׳.ג. כבר אני רוצה להיות בתחום ובגיל הגדול יותר החלפתי לשיעורים שלמים רבנים שהחסירו…
ב״ה אני רב מחליף בתלמוד תורה שבו החינוך-מעל הכל, מאוד מרוצה שם.
(סתם לסקרנות, כמה פעמים בערך קוראים בחודש מכיתה א-עד כיתה ד בערך?)

רציתי לברר מספר דברים:
מה דעתכם על הענשה?
אני אישית סבור שלא העונש עוזר אלא ההסבר,
לצערי יצא לי להעניש אבל לאחר מכן לקחתי את הילד למקום שקט וגרמתי לו להבין למה נהגתי כפי שנהגתי… ב״ה ראיתי תוצאות טובות מכך, וכן שמעתי מחבריי לצוות החינוכי…
רציתי לברר-
1.מה דעתכם על כך?
2.בתור רבנים שכבר שנים בתחום האם אני נוהג נכון בכך או לא?
3. האם הדבר הגיוני שכאשר אני מעניש ילד-אני יודע שאני עושה את הדבר הנכון,
אבל אני מרגיש שאני מעניש יותר את עצמי ומרגיש כאב פיזי על הילד?
4. איך מגיעים להקשבה מלאה בכיתה בתור רב מחליף?
5. האם נכון לעיתים בתור רב מחליף לשנות את השיעור למשהו יותר אמיתי ונכון לחיים?
(ביננו, חשבון לא הכי רלוונטי לחיים-יש מחשבון. לעומת זאת (במחילה מכל הרבנים שמלמדים חשבון. וגם לי יצא ללמד…) כבוד רבו וכבוד אביו- במחילה. אבל לעניות דעתי מעט יותר חשוב…)
6. אשמח לקבל טיפים ללימוד יותר טוב ואיך להיות יותר טוב.
7. כמובן המטרה שלי רק לעשות טוב, אשתדל להקשיב לטיפים אך אני לא מתחייב שאקשיב לכולם.
יישר כח גדול!
ש.ס.ל.

אשכולות דומים

בין אבחון לרצון

תשמע, חשוב לי לפני שאספר לך את הסיפור האישי שלי להבהיר לך משהו: אני לא רופא ולא מומחה בכלל, איש רגיל, עם סיפור רגיל. המידע הרפואי שיוזכר כאן, זה מה שהיה איתי, ולכל אחד הסיפור שלו, ואין לראות בדברים מידע רפואי, ובכלל, אף פעם סיפורים הם לא סמך למידע רפואי, רק בכל דבר להתייעץ עם הגורמים המוסמכים לכך.

והאמת שאם אתה חושב על זה, זה הסיפור הגדול של החיים שלי: שהמידע הרפואי עליו הסתמכו לא היה מדויק ומספיק רחב מבחינה מקצועית. אצלי זה עלה ביוקר, בהפסד של הרבה שנים ובחוויית כישלון שהותירה רושם לא פשוט. אז אתה לפחות אל תסמוך על סיפור בשביל להחליט משהו.

הייתי ילד מלא חן ועוד יותר מלא מרץ. אבא שלי תמיד אמר שהוא ישכיר אותי לתחנת הכח בחדרה. מטבע הדברים את אבא זה הצחיק, את המחנכים שלי פחות.

אז תצרף את המרץ שלי בשיעורים בתוספת חוסר היציבות במבחנים, פעם חמישים, פעם מאה, קח עם זה גם את כל המכות שחילקתי, ותקבל מסקנה: ככה אי אפשר להמשיך.

המלמד צלצל איפוא להורי: "נראה לי שלילד שלכם יש הפרעת קשב וריכוז, לא צריך להיבהל, כמוהו יש עוד שישה - שבעה בכיתה, הוא יקח ריטלין לא קרה כלום". והפנה אותנו לרופאת קשב וריכוז לבדיקה.

באנו לרופאה. לכבוד הרופאה לא היה זמן, והיא גם כעסה קצת שאיחרנו. אז היא הביאה לאבא מהר כמה מסמכים שבראשם כתוב "טופס סולם הערכה ע"ש NICHQ ונדרבליט".

למחרת, לקראת סופו של עוד יום מתיש לי ולמחנך, הבאתי ברגע האחרון את המסמך למחנך, הוא סימן מה שסימן בזריזות, והחזיר לי במעטפה סגורה. אחר כך גם אמא ואבא מלאו משהו וחזרנו עם המסמכים לדוקטור 'קשב וריכוז' שהפכה למורה לחשבון וספרה נקודות מהמסמכים שמלאנו ובסוף פסקה: הילד ADHD. הוא צריך סיוע תרופתי.

מאז התחלתי שנים מתמשכות ובלתי נסבלות של ניסוי וטעיה, התחלנו ב'ריטלין', עברנו ל'וויואנט', משם ל'אטנט', אחרי זה 'קונצרטה' ובחזרה ל'ריטלין'- אבל 'אל אי' (שחרור מושהה). כאן זה כתוב בשתי שורות אבל בכל פעם זה תהליך מתמשך של חודשים. ניסיון הסתגלות, עוד ניסיון אחד, הבנה שזה לא טוב ומעבר לתכשיר הרפואי הבא.

וכל החודשים - ואחר כך גם השנים הללו – היו סבל מתמשך לי ולמחנכים שלי, כי לא באמת חדלתי להפריע, כן סבלתי משינויים במצבי הרוח, עצבנות יתר, ומריבות בלתי פוסקות עם כל מי שסבב אותי. המון התפרצויות. זה היה נורא. ולמלמדים לא היה אפילו זכות טענה כי הרי אנחנו בתוך התהליך ועושים את המוטל עלינו.

שלא תבין אותי לא נכון, אני לא מתנגד לריטלין, אני ממש בעד, אבל בעד שזה יעזור, אצלי זה לא עזר. ובעיקר אני בעד מודעות לכך שיש בעיות אחרות ייחודיות שיכולות להראות כמו קשב וריכוז אבל הן לא. וריטלין יכול להזיק ולהחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, חרדה, שגורמת להתפרצויות, שיכולות להיראות כמו קשב וריכוז, רופאת הקשב לא תדע זאת וריטלין עלול להחריף את הבעיה.

אם יש, נניח, אוטיזם קל, רק פסיכולוג מומחה לאוטיזם ידע לבדוק זאת, אנו עלולים לסגור את העניין עם ריטלין ולחיות שנים עם טעות נוראה.

אז אני ממש תומך בריטלין למי שיש לו הפרעת קשב. פשוט אני יותר תומך בבדיקה יסודית.

נחזור אלי. התגלגלתי משנה לשנה, תוך כדי ניסוי וטעיה של כדורים, סיימתי כיתה ח', התחלתי ישיבה קטנה כשאני הולך על רגל שמאל. אחר כך הפסקתי ללכת. הישיבה פנתה לארגון ביישוב שלנו שעוזר לבחורים, בקשו מהם למצוא לי מקום אחר.

איזה אברך צעיר ונחמד פגש אותי וביקש לפני הכל לשמוע עלי. אמרתי לו שיש לי הפרעת קש"ר, ושאנחנו בודקים מהי התרופה המדויקת עבורי. הוא שאל אותי: מי אמר שאתה 'הפרעת קשב'? אמרתי לו: מה זאת אומרת? אתה לא רואה שאני קופץ? אבל הוא חזר על השאלה: מי אמר? אמרתי לו שהמלמד בכיתה ה' מילא שאלון, והרופאה ספרה.

האמת? הוא היה קצת צעיר וחוצפן. מה אתה ככה מערער על מוסכמות? אבל יש משהו חזק בניצוץ שהיה לו בעיניים שזה שכנע.

בערב הוא צלצל להורים שלי וביקש מהם לנסוע לרחוב הרב שר 3 בבני ברק, שם יושב אדם בשם הרב מיכאל בונצל. ולהתייעץ איתו. הם נסעו, כנראה ידעו למה. אני ידעתי רק כשבאתי. כתוב שם שהוא דוקטור, לא סתם דוקטור אלא פ ס י כ י א ט ר. אותי? הבחור השנון של השיעור? לפסיכיאטר? מה אני קוקו?

אבל אבא ואמא הסבירו לי בסבלנות, שפסיכיאטר זה לא ל"קוקואים" אלא לכל מי שרוצה לעזור לעצמו ברצינות, ואני בהחלט רוצה לעזור לעצמי ברצינות וזקוק לעזרה.

ד"ר בונצל שוחח איתי ועם הורי שעה ארוכה ואחר כך ביקש ממני לכתוב ולצייר ואפילו לשחק. בלב חשבתי "מה, אני בכיתה א'?" אבל התביישתי מאדון בונצל. הוא רק הביט בי ואז פסק: "לבן שלכם אין הפרעת קשב וריכוז".

בום. היינו בהלם. ארבע שנות סבל שהסתיימו פתאום.

הוא הסביר לי שיש לי אימפולסיביות (חוסר יכולת איפוק) קשה מאוד, אבל לא כרוכה בהפרעת קשב וריכוז. נתן לי תרופה זמנית (אוטומקסטין), והמליץ להורים שלי למצוא לי מומחה לאימון אישי בשיטת CBT. שיעזור לי ללמוד להתאפק, ולהפסיק את התרופה.

ההורים שלי הפגישו אותי עם מישהו צדיק, הוא נראה לי גם משגיח או עומד בראשותה של ישיבה, הוא לא למד את השיטה הנ"ל (הוא למד משהו שנקרא "שפר" או מילה דומה), הוא היה בעיקר עם לב גדול והמון ניסיון.

התחלתי להיפגש איתו, הוא לימד אותי עולם שלם שקשור להסתכלות שלי על עצמי, לסטיגמות שהדבקתי לעצמי במשך השנים סתם, ועכשיו הפכתי את הדימיון הזה למציאות עכורה, להפרדה בין בעיות אמיתיות שיש לי לבין בעיות מלאכותיות שאני או אחרים במשך השנים שכנעו אותי שיש לי, ומהם צריך להיפרד בזריזות ובקלילות.

הוא מאוד הפתיע אותי: הוא אמר לי ''אם הבעיה היתה קש"ר, לא הייתי אומר זאת, אבל מאחר שיש אבחון מוסמך שהבעיה שלך היא רק יכולת האיפוק, נוכל יחד לגמור את זה ומהר עם תרופה שנקראת: כח הרצון".

נ.ב. זה רק סיפור. לכותב אין שום מידע מקצועי, לידע מקצועי יש לפנות לגורם מוסמך בלבד.
ניחנתי בקול פעמונים.

זו לא גאווה חלילה, אלא מודעות עצמית בריאה. בדיוק כמו כינור ביישן וצנוע שמודע להיותו כלי נגינה מפואר, כך גם אני – נעים זמירות ישראל. עובדתית. אובייקטיבית.

תעיד על כך כף ידי הימנית, שמשמשת לי אפרכסת שמעבירה את תווי קולי המרטיטים מפי לאוזני. הצלילים הבוקעים באצילות מפי מטפסים במעלה אצבעותיי, ובהגיעם לאזור התנוך, הקסם מתחולל. אני חש בר מזל לשבת בשורה הראשונה בהופעה שלי עצמי.

הבעיה היא שלא כולם מכירים בכישוריי הקוליים. יוסקיבביץ, הגבאי של בית הכנסת שלי, דוחה את דרישתי לגשת אל התיבה בתפילות המיוחדות: "אין לך שום קול פעמונים, אם כבר, קולך מזכיר את קול הפרות שעונדות את הפעמונים", הוא טוען בתוקף.

לא להאמין עד כמה חסרי חוש מוזיקלי יכולים להיות אנשים.

אני לא מוכן לקבל את העובדה שציבור המתפללים יפסיד את המתיקות של קולי, רק בגלל גבאי נטול טעם טוב. אז אני מפציר ביוסקיבביץ שיכבד אותי בתפילה הגונה. לא למעני, אלא למענם, מתוקף דין "אל תמנע טוב מבעליו".

אני מנסה נואשות לשכנע אותו. מספר לו שאפילו אמי טוענת שאני שר כמו מלאכי השרת. אך הטיפוס האנטי-מוזיקלי לא מתרשם. הוא טוען שלא ממש משכנע אותו שאמא פרה מתענגת על קולו של העגל המזמר שלה.

לעיתים רחוקות מאוד הוא נעתר: בערבית של שבת חזון, ובמנחה של תשעה באב.

ביום טוב ראשון של פסח של השנה שעברה, סוף סוף שוריינתי לגשת לעמוד לתפילת שחרית.

אל דאגה. יוסקיבביץ לא גידל לפתע בגיל 66 הבנה מוזיקלית. מה שסלל את דרכי לעמדת החזן, הייתה סדרת מניפולציות, שחוקיותן מוטלת בספק, אותן הפעלתי על כמה גורמים בעלי שררה בקהילתנו. מה לא עושים כדי להביא את שירת המלאכים לציבור המשתוקק לה.

את ליל הסדר סיימתי מהר. מחר אשכים קום. לפנות בוקר כשבית הכנסת שומם מאדם, אתייצב לפני העמוד ואתרגל את התפילה כולה מתחילתה ועד סופה. זה בדיוק מה שמקצוענים אמיתיים עושים.

אחרי ליל הסדר ניסיתי להירדם. ההתרגשות גירשה את הורמון השינה, מלטונין, מגופי.

עת הזמיר הגיעה. בעוד שעות ספורות אלמד את כולם פרק הגון בשירה. סלסוליי הכבירים יסתלסלו עד כיסא הכבוד ויקיפו אותו שבע פעמים, לא לפני שיעברו דרך היכלו של יוסלה רוזנבלט בגן עדן ויותירו אותו חסר מילים נוכח ביצועיו המלוטשים של ממשיך דרכו.

עם אור ראשון רצתי לבית הכנסת. הוא היה שומם. המניין המרכזי בעוד כשלוש שעות, יש לי מספיק זמן לאימונים אינטנסיביים.

התייצבתי בתיבת בעל התפילה עם כל הציוד הנדרש: קנקן תה עם נענע וכמובן, גוגל מוגל.

לאחר חימום קולי ראשוני פצחתי בתפילה בקול רווי רגש ופאתוס. ככל שחלפו הדקות, מיתרי קולי הלכו והשתבחו, הלכו ונכנסו לכושר והציגו יכולות מפעימות.

בין קטע לקטע עצרתי ללגימת תה ולגרגור גוגל מוגל קולני, לאחר מכן ביצעתי שורת תרגילי פיתוח קול מוזרים, מהסוג שאי אפשר לבצע ליד בני אנוש בעלי יכולת שמיעה בתוקף.

לאחר כשעה וחצי סיימתי את תפילת האימונים של שחרית בתחושת סיפוק אדירה. הסתובבתי ללכת וכמעט התעלפתי.

בית הכנסת מלא מפה לפה. איך שכחתי שיש מניין ותיקין ענק לפני המניין המרכזי? עכשיו גם מתברר ששימשתי, ללא ידיעתי, בעל התפילה של המניין השכוח. ועוד איזה בעל תפילה.

חצי מהקהל התכרבל בטלית ונשנק מצחוק, חצי אחר, בוגר יותר, חמל ותלה בי עיניים מודאגות. בכל זאת אבא לארבעה ילדים, מי ידאג להם כשיהיה מאושפז?, חשבו כאובים.

שני אנשים מבוגרים ניגשו אליי, הציעו ללוות אותי לביתי. "אולי לא כדאי שתלך הביתה לבד במצבך", ליטפו את גבי ברוך.

בכניסה לביתי הם מסרו אותי לאשתי. אני קרסתי בסלון כשהם המשיכו לדבר איתה כעשר דקות. לא שמעתי את תוכן השיחה, רק את המשפט המזעזע האחרון: "מיד עם צאת החג גשו להסתכלות, אל תזניחו את זה חלילה".

"בעלי, תקום כבר, אתה מעיר את כולם", אני שומע לפתע את קולה של אשתי, "כל הלילה התחזנת, ובדקות האחרונות זה הפך לצרחות מסוייטות. קום כבר, גם ככה עוד חצי שעה התפילה ואתה צריך לגשת אל העמוד".

זינקתי מהמיטה מבולבל ומיוזע. כל זה היה חלום? וואו, איזה נס, איזו הקלה, גאולה פרטית ממש.

רצתי לבית הכנסת בלב הולם בפראות. עדיין לא עיכלתי את הטראומה שעברתי בלילה.

התחלתי את התפילה במקומי הקבוע מהורהר, כשלפתע הרגשתי שכל העיניים נעוצות בי, "נו מה אתה חולם?", גער בי יוסקיבביץ מאחורי, "אוחזים כבר ב'הקל בתעצומות', תיגש מהר".

נחפזתי לתיבת התפילה. לקחתי נשימה עמוקה, דחפתי אוויר למיתרי הקול, פתחתי את פי. וכלום. לא יוצא קול. מסתבר שאשתי צדקה, הצטרדתי כהוגן בחלום הקולני שחוויתי.

איזה אסון. לא ידעתי איפה לשים את עצמי. שקט מתוח שרר בהיכל, קצרי הסבלנות רצו לטרוף אותי חי.

זה חייב להיות עוד חלום, שכנעתי את עצמי. מלאך החלומות נהנה מאוד מפרק הבכורה, והחליט להפיק פרק המשך משודרג ברשעותו. התחלתי לצבוט את עצמי, אך לא התעוררתי. קריאות, "נוווו, נוווו", התחילו להישמע מכל עבר.

ככל שהסיטואציה החריפה והידרדרה, רק השתכנעתי יותר שזה חלום נורא. ניסיתי לצרוח כמו בחלום הראשון, אולי אשתי תתעצבן שוב ותעיר אותי בשנית. הצרידות מנעה זאת ממני, אז ביקשתי מהנכבדים היושבים במזרח שיעזרו לי עם הצביטות. חלקם שמחו על ההזדמנות וצבטו בי ללא רחם, אך עדיין לא התעוררתי.

ירדתי מהתיבה מבויש ורמוס. לא יכולתי לפספס מזווית העין את חיוכו השטני של יוסקיבביץ.

כל אותו היום הסתגרתי בחדרי, מחכה להתעורר מהסיוט. היום עבר במהירות שיא, כבר שעת לילה מאוחרת וטרם התעוררתי מהחלום השני. עיניי היו טרוטות מעייפות, אך לא הסכמתי להירדם לפני שאני מתעורר מהחלום הרע הזה.

זה כבר כנראה לא יקרה, השלמתי. מהיום אצטרך להתמודד עם מצב חברתי ירוד וערך עצמי צבוט ומוכחל, כמו שתי זרועותיי.

אבל בדיוק אז, כאשר כבר התייאשתי לגמרי, התעוררתי לפתע.

אני לא יכול לתאר לכם את תחושת ההקלה שחוויתי כאשר גיליתי שעכשיו בוקרו של יום טוב ראשון של פסח, ושקולי תקין ובריא. הכול בסדר, אמרתי לעצמי, תכף אשמיע לאוזניי כל, את יכולותיי הווירטואוזיות.

תוך זמן קצר כבר עמדתי לפני התיבה, משמיע בעוצמה מרשימה את מיטב קטעיי, לא יכול שלא לשמוע את קולות ההתפעלות מאחוריי.

אחרי התפילה התגובות היו נלהבות. יהודי עשיר ממנהטן שהתארח אצל חתנו, רמז לי על חוזה חזנות שהוא מתכנן עבורי בבית הכנסת היוקרתי בו הוא מתפלל במנהטן, על חשבונו של החזן הנוכחי, איצ'ה מאיר אלפגוט.

צעדתי אל ביתי שמח וטוב לב, לספר לאשתי ולבני ביתי על המעבר הקרוב לאמריקה הגדולה. אלא שאז לצערי הרב התעוררתי.

העייפות והצרידות הכאוטית של אתמול הכריעו אותי ובסוף נרדמתי, והתעוררתי לחלום שכולו גן עדן, ועכשיו שוב התעוררתי למציאות העגומה והצרודה, ממנה לא התעוררתי עד היום!

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה