סיפור בהמשכים שופך מילים

הספרן · 17/1/24

נכתב ע"י לוטם:
יצוק

לא יודע עד כמה תקין לכתוב על מילים ת"מ - 'מילים יצוקות בסלע' אבל בשורה התחתונה זה לא בא בטוב...
לתקן 'יצור'

לוטם · 18/1/24

נכתב ע"י הספרן:
לא יודע עד כמה תקין לכתוב על מילים ת"מ - 'מילים יצוקות בסלע' אבל בשורה התחתונה זה לא בא בטוב...
לתקן 'יצור'

טעות הקלדה...

הספרן · 18/1/24

נכתב ע"י לוטם:
טעות הקלדה...

לזאת התכוונתי (בשורה הראשונה באתי לפרגן לכותב "המילים" ובד בבד לרמוז על הטעות.. אבל אם לא הובנתי לא נורא)

R.E.Y · 28/1/24

נכתב ע"י לוטם:
חבר הציע לי

איזה חבר סדיסט

לוטם · 5/2/24

נכתב ע"י R.E.Y:
איזה חבר סדיסט

הוא פשוט ניסה את זה וראה כי טוב...

אולי אני אכתוב על זה מתישהו, כשיהיה קצת יותר זמן...

לוטם · 8/2/24

זמן השקט נגמר, האמת, שהוא לא התחיל בכלל. תשאלו למה, נו.

אני אגיד לכם, פשוט, בדיוק ברגע שהחלטתי להיעלם מהעולם, סבתא שלי התקשרה אליי, ורק שתדעו, כשהיא מתקשרת, אין סיכוי לשקט.

בטח שלא בעתיד הקרוב.

נו, אז מה היא יכולה לבקש ממני? כמובן, היא רוצה שבפעם הבאה שאני חוזר מהישיבה לבית, אני אבוא לעזור לה לנקות לפסח. הגיוני מצידה, מצידי קצת פחות.

אף פעם לא אהבתי לנקות, זאת אומרת, אולי אני אוהב. לא יודע. אף פעם לא ניסיתי את זה.

בעצם, היתה פעם אחת, בגיל עשר, שרציתי לעשות הפתעה לאמא שלי, ולשטוף את הבית בדיוק בזמן שהיא יצאה לקניות, אני לא אספר על כל התהליך, רק אציין שבסופו של דבר היא חזרה לבית וכל מה שהיא ראתה זה את כל הרצפה מכוסה בקצף. כמעט בלי מים. כנראה שהיחס בין המים לסבון כלים לא היה משהו... את התוצאות, אני נותן לכם לשער לבד.

אז נחזור לסבתא שלי, וסליחה שברחתי באמצע, היא רוצה שאני אבוא אליה, ניסיתי להפיל את גזר הדין הזה על כל בנות הדודות שלי, כולל אחיותיי. אחרי הכל, זה התפקיד שלהן לנקות ולעזור לסבתא, אבל הן מתרשלות בו. כמו מכל התפקידים שלהם. לא להתעצבן. זו האמת!

כשראיתי שאין סיכוי להפיל נכדה בדלי, עברתי אל בני דודי, גם אותם לא ממש הצלחתי, גזר הדין היה חתום.

שמשון יהיה זה שיבוא לעזור לסבתא לנקות לפסח.

אגב, זה ממש כיף, אני סתם מתלונן.

כי השלבים הולכים ככה.

מגיעים לסבתא, אוכלים ארוחת צהריים, מנקים חצי ארון, מוצאים בו שוקולד, מציעים לסבתא הפסקת קפה-שוקולד בתרועת ניצחון ובפנים אומללות כשל אחד שגמר לנקות מטבח שלם.

כששניהם נגמרים, גם הקפה וגם השוקולד, ממשיכים לנקות את הארון, אחרי שמסיימים, בוחרים לנקות דווקא את הארון שבו מאוכסנים באורח קבע כל החטיפים. ככה שבסופו של יום אני חוזר לבית ברכוש גדול. מה שגורם לאחיותיי לנשל אותי מכל מה שהצלחתי להשיג בעמל רב.

במחיר של ארון נקי. ועוד חצי ארון נקי, מחטיפים.

ליאורהA · 8/2/24

נכתב ע"י לוטם:
אז נחזור לסבתא שלי, וסליחה שברחתי באמצע, היא רוצה שאני אבוא אליה, ניסיתי להפיל את גזר הדין הזה על כל בנות הדודות שלי, כולל אחיותיי. אחרי הכל, זה התפקיד שלהן לנקות ולעזור לסבתא, אבל הן מתרשלות בו. כמו מכל התפקידים שלהם. לא להתעצבן. זו האמת!

כשראיתי שאין סיכוי להפיל נכדה בדלי, עברתי אל בני דודי, גם אותם לא ממש הצלחתי, גזר הדין היה חתום.

שמשון יהיה זה שיבוא לעזור לסבתא לנקות לפסח.

אגב, זה ממש כיף, אני סתם מתלונן.

כי השלבים הולכים ככה.

מגיעים לסבתא, אוכלים ארוחת צהריים, מנקים חצי ארון, מוצאים בו שוקולד, מציעים לסבתא הפסקת קפה-שוקולד בתרועת ניצחון ובפנים אומללות כשל אחד שגמר לנקות מטבח שלם.

טוב! זאת גם סבתא של מורדי ואלי, אולי? בעצם, אין סיכוי. את סבתא שלהם אי אפשר לסובב ככה.

נכתב ע"י לוטם:
כששניהם נגמרים, גם הקפה וגם השוקולד

אהבתי.

מקסים איך שאת מצליחה להעביר התרחשות בצורה מעניינת ומושכת כאילו זה קורה לנו מול העיניים, גם בלי לכתוב במפורש את הדיבורים שלהם. הכתיבה וההיכרות עם הדמויות כל כך טובות שאנחנו יכולים להשלים את זה לבד...

נכתב ע"י לוטם:
אף פעם לא אהבתי לנקות, זאת אומרת, אולי אני אוהב. לא יודע. אף פעם לא ניסיתי את זה.

זאת הפעם הראשונה שהוא עושה את כל מה שמסופר עם הארון והקפה? כי לפי איך שהוא מספר, נשמע שעשו את זה לפחות כמה פעמים...

שמואל י · 8/2/24

נכתב ע"י לוטם:
לסבון כלים

החלק הטוב ביותר. גאוני!

שימנלה · 11/2/24

וואו וואו
מדהים איך כל פרק מתפתח בפני עצמו ממשפט למשפט עד שאין סיכוי לעצור באמצע פרק
פשוט מסע לנבכי נפשו של בחור ישיבה מעצבן (גם אני הייתי כזה?)
יש לו בעיות תקשורת?

לוטם · 12/2/24

נכתב ע"י ליאורהA:
טוב! זאת גם סבתא של מורדי ואלי, אולי? בעצם, אין סיכוי. את סבתא שלהם אי אפשר לסובב ככה.

אהבתי.

מקסים איך שאת מצליחה להעביר התרחשות בצורה מעניינת ומושכת כאילו זה קורה לנו מול העיניים, גם בלי לכתוב במפורש את הדיבורים שלהם. הכתיבה וההיכרות עם הדמויות כל כך טובות שאנחנו יכולים להשלים את זה לבד...

תודה!

נכתב ע"י ליאורהA:
זאת הפעם הראשונה שהוא עושה את כל מה שמסופר עם הארון והקפה? כי לפי איך שהוא מספר, נשמע שעשו את זה לפחות כמה פעמים...

הוא היה הולך שנים שעברות עם בנידודים אחרים, משחק אותה עובד, וחוזר עם השלל, עכשיו הוא הולך לבד--- ):

נכתב ע"י שמואל י:
החלק הטוב ביותר. גאוני!

תודה (:

נכתב ע"י שימנלה:
וואו וואו
מדהים איך כל פרק מתפתח בפני עצמו ממשפט למשפט עד שאין סיכוי לעצור באמצע פרק

נכתב ע"י שימנלה:
פשוט מסע לנבכי נפשו של בחור ישיבה מעצבן (גם אני הייתי כזה?)

הוא עד כדי כך מעצבן? להגביר את החפירות שלו או להפחית?!

נכתב ע"י שימנלה:
יש לו בעיות תקשורת?

לכו תדעו...

לוטם · 4/4/24

חזרתי אחרי הפסקה יחסית ארוכה, ולמה ארוכה?! עומס עומס עומס.

שמעו, היה פורים. היה, וטוב שהיה. ממש מעולה.

שבועיים לפי פורים, אספנו והתרמנו כסף לת"ת. כל החבר'ה רצו להיות בסיירת שלי. אף אחד לא אמר לי בפירוש למה, אבל אני יודע לבד. הסיירת שבה אני נמצא, מרוויחה הכי הרבה, ויש לי פטנט פשוט. פשוט וקל.

נכנס לבית, מדבר, מספר, מפטפט, כמו שאתם מכירים אותי, ולא מפסיק. זהו, נותנים לי כסף רק כדי שאני אשתוק ואצא לכתובת הבאה ברשימה, תודו שזו אסטרטגיה מעולה.

אפרופו אסטרטגיה, גיליתי אחת כזו בהתחמקות מניקיונות לפסח, בעיקר מסבתא, אני לא זז עד שאומרים לי בדיוק מה לעשות, זאת אומרת, אם אומרים לי לנקות את החלון, אני לוקח מגבון ומנקה אותו. חמש דקות, וסיימתי.

מייאש לומר למישהו כך: תפרק את החלון, לא ככה! תוציא את התריסים, הרשתות והזגוגיות. כן. תנקה אותם. לא ככה מנקים! (אנחת ייאוש) תכניס אותם לאמבטיה ותשטוף. תשפשף. לא עם מברשת שיניים!!! עם אקונומיקה.... וכו'...

מאוד מייאש. אנשים חכמים מעדיפים כבר לעשות את העבודה בעצמם. ואצלנו במשפחה, כולם חכמים.

אני - הכי.

זאת אומרת, עד שאמרים לי לנקות משהו.

אבל, עזבו אותכם ניקיונות. אני בטוח שכבר נמאס לכם לשמוע את המילה הזו. אגב, מצאתי עבודה לבין הזמנים. אני הולך לעבוד כקלדן באיזה משרד, אל תשאלו אותי איזה. ביקשו מישהו שמקליד בזריזות ואחראי. בדקתי את עצמי, אני מקליד עשר מילים בחצי דקה. מכובד ביותר.

סיפרתי את זה לאחי. הוא טוען שאני אהיה מכובד ביותר גם כשיעיפו אותי מהעבודה הזו חמש דקות לאחר שאני אתחיל לעבוד. החזרתי לו שעדיף לעבוד חמש דקות ולעוף, מאשר לא להתקבל לעבודה בכלל, כמוהו. הוא רצה לעבוד באפיית מצות, אבל לא רצו אותו.

בשקט אני אגיד לכם, זה לא כי הוא לא טוב, או משהו. הוא פשוט קטן מידי. ברנש בן שלוש עשרה, וכבר רוצה לעבוד.
צריך להסביר לו שכל עוד הוא יכול לשבת בבית בבטלה, שיעשה את זה.

בעצם, הבנתי עכשיו. הוא לא ישב בבטלה בבית. עדיין מחפשים מתנדבים לצביעת הבית. כנראה שהעבודה השנה תיפול עליו.

בהצלחה.