מלחמת התקומה הנספח השבועי • 5

הסקר השבועי: עדיף לחסל את יחיא סינוואר עם טיל ישיר, או לתופסו חי עם משפט ראווה ועונש מוות?

  • טיל ישיר - מה שבטוח בטוח.

    הצבעות: 691 59.4%
  • חי - להוציא לו את הנשמה עד שתצא לו הנשמה.

    הצבעות: 472 40.6%

  • סה"כ מצביעים
    1,163
  • הסקר נסגר .
מצב
הנושא נעול.
חיזבאללה כבר תוקפים.
נ.ב צהל כבר יצא בעבר למבצעים יזומים מצידו.
חיזבאללה לא תוקפים כרגע ברמה שיתן הצדקה בינלאומית (+ עזרה אקטיבית של ארה"ב גם מול איראן) לשטח את ביירות על כל המשתמע מכך.
צה"ל יצא למבצעים אבל ברגע שנהרגו קצת אזרחים קיבלו רגליים קרות.
 
חיזבאללה לא תוקפים כרגע ברמה שיתן הצדקה בינלאומית (+ עזרה אקטיבית של ארה"ב גם מול איראן) לשטח את ביירות על כל המשתמע מכך.
צה"ל יצא למבצעים אבל ברגע שנהרגו קצת אזרחים קיבלו רגליים קרות.
אל תדאג, חיזבללה יתקוף יום אחד...
 
חוק החטופים עבר כעת פה אחד בוועדת העבודה והרווחה לקריאה שניה ושלישית. יו"ר הוועדה ויוזם החוק ח"כ אייכלר ויו"ר הקואליציה ח"כ אופיר כץ "נעשה מאמץ להעביר אותו במליאה כבר היום".
מה זה חוק החטופים?
 
עדיף במקום 2 חזיתות במקביל.
למה?
אפשר להקפיא את המערכה בעזה ולחזור אליהם אחרי שגומרים עם חיזבאללה.
אמנם בעזה רוצים לנקום וכו' אבל מבחינה ביטחונית חיזבאללה הוא איום הרבה יותר חמור.
 
למה?
אפשר להקפיא את המערכה בעזה ולחזור אליהם אחרי שגומרים עם חיזבאללה.
אמנם בעזה רוצים לנקום וכו' אבל מבחינה ביטחונית חיזבאללה הוא איום הרבה יותר חמור.
אפשר גם לעשות ההפך.
אין ספק שמבחינת לגיטמציה בינ"ל יהיה יותר קשה בצפון.
ולכן כרגע מטפלים בעזה - כשיש לגיטימציה, ומקפיאים את הצפון עם כוחות כל כך גדולים שחיזבאללה לא יכול באמת לאיים.
 
דפנה ליאל בפרסום ראשון: בכנסת החל מהלך להדחת ח״כ אימאן חטיב מרע״ם. חברי הכנסת אושר שקלים וחנוך מיליביצקי החלו להחתים חברי כנסת על מכתב הקורא להדחתה על בסיס סעיף 7א (3) לחוק יסוד: ״תמיכה במאבק של מדינת אויב או של ארגון טרור, נגד מדינת ישראל״.
נשמע סעיף שלא מספק לגרום להדחתה, אני במקומם הייתי קודם מזרז את הצע"ח הנ"ל -
הצעת חוק - עונש מאסר למי שיכחיש את הטבח ב-7.10 - ח"כ עודד פורר, יוזם החוק, ב׳גל״צ׳: "מעריך שתהיה לחקיקה הזאת תמיכה רחבה. רואים תוך זמן קצר את תופעות ההכחשה. אם עולה חברת כנסת ואומרת שזה לא קרה כי היא לא ראתה את זה בסרטון, אז צריכים להתמודד עם התופעה בחומרה".
 
יובל קרני בפרסום ראשון: יו״ר רע״מ מנסור עבאס לא מקבל את התנצלותה של חברת סיעתו אימן חט׳יב יאסין ובודק עם יועמ״שית של הכנסת איזה סנקציות ניתן להפעיל נגדה.
אמר לה ינאי מלכא לדביתיה אל תתיראי מן הפרושין ולא ממי שאינן פרושין אלא מן הצבועין שדומין לפרושין שמעשיהן כמעשה זמרי ומבקשין שכר כפנחס (סוטה דף כב עמוד ב)
 
להערכתי זה חיזבאלה, ועל מנת שלא להסלים את העימות, חמאס-לבנון לוקח אחריות.
חיזבאלה רוצה להראות שהוא עוזר לחמאס, אבל לא רוצה להיכנס למלחמה גדולה, ומן הצד השני ישראל גם לא רוצה עימות רחב עם חיזבאלה, כך שההסדר טוב לכולם.
 
חמאס בלבנון אחראים על השיגורים
להערכתי זה חיזבאלה, ועל מנת שלא להסלים את העימות, חמאס-לבנון לוקח אחריות.
חיזבאלה רוצה להראות שהוא עוזר לחמאס, אבל לא רוצה להיכנס למלחמה גדולה, ומן הצד השני ישראל גם לא רוצה עימות רחב עם חיזבאלה, כך שההסדר טוב לכולם.
אין שיגורון מלבנון בלי אישור של נסראללה...
זו אותה שיטת פעולה שגויה, של התעלמות והכלה שנמתחת ונמתחת על הסוף המר...
 

מיקי לוי מאשים: הטבח המזעזע של חמאס – בגלל "פורום קהלת"​

יאיר לפיד הצהיר היום כי הם החליטו לא לעסוק בהאשמות, אך בינתיים, חבר מפלגתו מיקי לוי סבור כי הארגון שפעל לקדם את הרפורמה המשפטית – הוא האשם בטבח המזעזע שביצעו מחבלי חמאס במהלך החדירה שלהם לישראל בשמחת תורה
רק היום הצהיר יו"ר מפלגת יש עתיד יאיר לפיד כי במפלגתו החליטו שלא להטיל את האשמה על מתקפת הפתע האכזרית של חמאס, וכבר היום (שני) פוער חבר מפלגתו מיקי לוי את פיו, ומאשים את חברי פורום קהלת, ארגון אזרחי שמקדם אידיאולוגיה שמרנית, באחריות לטבח.

כתב הכנסת של אתר וואלה!, יקי אדמקר, צייץ ברשת X כי פרסם באתר את הסיפור הבא. "זה לא להאמין: ח"כ מיקי לוי מיש עתיד מנע מאנשי פורום קהלת לדבר בוועדה בראשותו והאשים את נציגיו במתקפה הרצחנית של חמאס ב-7 באוקטובר: "כל האסון הזה בגללכם", כך לפי שני מקורות שנכחו בחדר הוועדה. אחרי שהחל הדיון, כשדבריו מצולמים המשיך: "כל עוד אני מנהל את הוועדה, פורום קהלת לא ידרוך פה".

מצפיה בקטע הוידאו ששודר בערוץ כנסת, ניתן לראות את לוי אומר לרשום את הדברים בפרוטוקול תוך שהוא מצהיר כי "אין להם מקום בוועדה שאני מנהל ובכל וועדה עתידית".

פורום קהלת, היה בין מקדמי חוקי הרפורמה המשפטית, מה שהוביל לגל מחאה של אנשי שמאל שמצאו סיבה להפגין נגד ממשלת הימין. בשיא המערכה, כמה לוחמים, בדגש על חיל האוויר, הודיעו כי לא יתייצבו למילואים.

יש בקרב אלו שהתנגדו לסרבנות בצה"ל כאלו הטוענים כי חמאס זיהה את ההפגנות ואת גילויי הסרבנות כחולשה ולכן פתח במתקפת הפתע, אך כעת נראה כי מיקי לוי בוחר להאשים דווקא את מקדמי הרפורמה המשפטית, כשהוא מתבלבל בין סיבה ותוצאה.

בלשכתו של מיקי לוי סירבו להתייחס לפנייתו של יקי אדמקר בנושא.
 
אז יש מקומות ב'דרום הצפון' שלנו (אזור חיפה) שהיה להם היום אזעקה מירי טילים ורקטות (כלשון ה'צבע אדום') מלבנון
ולפני שבוע או יותר באותו מקום היה מכיוון עזה..
מה שנקרה רשמית - ישראל כולה 'כוסתה' כבר באזעקות (יש הרבה ערים שב"ה לא טעמו טעם צבע אדום, חוץ מהטעות ביום רביעי ההוא שלאחר שמחת תורה)..
למה מחכים מצפון? שיגיעו עד עזה?
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה