חולמים להגשים את עצמכם או להוציא לאור ספר? אתם יכולים ללכת בעקבות החלומות שלכם.
יש אנשים שלא מסוגלים או לא מתאימים לעסוק בעבודה רגילה, הם צריכים עיסוק של שליחות.
בימים אלה אני מוציאה לאור את ספרי השביעי או השמיני ברוך ה'.
ואני חושבת על התחנות שעברתי בדרך.
אני חושבת שהכל החל ברצון, רצון אמיתי מאוד להוציא לאור ספר אחד, עם תוכן וכריכה, אפילו שיהיה רק אצלי במדף.
רציתי ספר משלי.
אבל לא היו לי רעיונות לספר שאהיה שלמה איתו, עם העלילה שלו.
כן כתבתי ספרים אבל הם לא התאימו, כנראה.
וגם לפעמים לא היו לי רעיונות בכלל, ובטח לא אפשרות להגיע לקהל או לדעת קהל (כי לא היה לי אינטרנט).
וכמובן שלא היה לי ידע להפיק ספר, וגם לא כסף ואמון בעצמי, וגם רציתי שלימות, ואין כזה דבר.
אבל רציתי.
והתפללתי.
והשתדלתי
ונלחמתי
ואפילו התייאשתי, אבל לא יאוש של דכאון.
אלא המשכתי ממש להשתדל. מתוך יאוש.
אני חושבת, ולאחרונה גם שומעת מאנשים שמגשימים את עצמם, שזו הדרך הנכונה: תמיד להמשיך, להתקדם, אפילו עשיה קטנה.
היו לי תקופות, אחרי שראיתי הצלחה, שפתאום רציתי להצליח בסדר גודל ענק, והיה נראה לי שזה מה שיקרה ושאם אני יוצרת כולם צריכים להריע לי, להעריך, ולראות ולרכוש.
אבל המציאות הוכיחה לי שגם ספר אחד על המדף זה מה שצריך.
העיקר להשתדל, לרצות, להיאבק על הזכות הזו.
אני חושבת שיש לכל אחד ואחת מקום בעולם.
והמקום הזה - מדויק. והוא רק שלו.
זה יכול להיות מקום ענק או קטן.
זה לא משנה כי ממילא אף אחד לא רואה אותך, אלא רק אתה את עצמך, כך שאתה צריך לשאוף למצוא את המקום שלך.
אני ממש מרוצה מהמקום אליו הגעתי. אמנם אין קהל לספרי ואין רווחים, אבל זה המקום שלי. זה מה שמתאים לי.
ומצאתי דרכים שמתאימות לי, לשווק את החשיבה שלי.
ואני מרוצה מאוד ומעריכה את המקום אליו הגעתי ב"ה. כי לא התאימה לי דרך אחרת.
והסיכום של כל זה הוא שהחיים הם דרך.
ובדרך צריך ללמד את עצמנו להתגבר על מחסומים, והם ממש לא פשוטים.
אבל מה שחשוב זה להתגבר עליהם ולהתקדם.
ומה שהעולם קורא לזה הצלחה - זה שקר.
כי הצלחה זה להיות רגיל ולמצוא את אלוקי בתוכי.
לתת לעצמי להקשיב, וגם להעביר הלאה.
ואני באמת רוצה לומר שאני חושבת שכל אחד ואחת צריכים לתת לעצמם לשבור את המחסומים של בושה, פחד, הימנעות ועוד .. בקצב שלהם. ולהאמין בבורא יתברך שרוצה שנעשה מה שאפשר. אבל באמת.
לא מתוך גאווה, או ענווה או 'אני,' אלא כי יש לכולם איזו מעלה המובילה למסלול של שליחות טובה שמתאימה לכשורים מתוך הבנה שצריך להיטיב.
וכשאני מגיעה לשם, למקום בו אני מחפשת את עצמי, זה לא נרקיסיזם ולא גאווה, אלא זה מקום טוב. זה כמו להגיע לאותו אילן מהשיר של ט"ו בשבט ולראות שהאילן זה אני. למרות שכל השנים זלזלתי במי שאני, להבין שלמרות כל הפגמים וכל החסרונות, האדם בעצם אילן שלם.
אני מרוצה לחוש תחושה שזה - זה. הגעתי למקום.
למרות שהספרים שלי נותרו בצללים.
אני חושבת שמה שצריך זה להכיר בערך של עצמי ולהכיר בערך של הזולת.
ולתת לעצמי להתקדם.. להסכים לעצמי להצליח.
ולהצליח, לדעתי, זה בעיקר להתקדם למקום של חיים עם ביטחון ואמונה בה' לפי התורה.
הנושאים החמים
Reactions: cool!!!1 //