סיפור בהמשכים עתניאל- המשך ממלכה במבחן

  • הוסף לסימניות
  • #62
מכירה אחד ממש חביב עם מידות תרומיות של ממש.
בעברו גידל ילד אומנה אסופי ברכס האנשוג אבל לאחר שהנער בגר ועזב הוא החליט לערוך מסעות ברחבי כוזר ולשמח בחורים.
אהה ויש לו חץ תקוע במוח שגורם למצבי הרוח שלו להשתנות בקצב מסחרר, (אבל לא חושבת שזה יפריע לגברת דיאלידאן, היא רגילה לזה).
גאונות! מתאים בול.
שנחלק את הדמי שידוך ביננו? עשר פאררך לי, עשר לך.. סגור?:geek:
 
  • הוסף לסימניות
  • #63
עשר פאררך לי, עשר לך.. סגור
מה זאת השפלות ברך הזאת??
שידוך לגבירה רנה חמות המלך?
בית המלוכה מבטיח לתת 10000פאררך ותואר אצילות לכם ולצאצאיכם, משהו ארוך ויפה כמו פרגכילטינמזאמאן
 
  • הוסף לסימניות
  • #64
אישה מבוגרת, אלמנה טרייה. עשתה חסדים רבים בחייה, וחותנתה של תרצה סאנאפאל. את שמו של בעלה לא נזכיר, כמובן, מטעמי הזקה בשידוכים.
מי יכול להתאים לה?
תנו רעיונות..:cool:
היא לא נפטרה עוד לפני בעלה? (זכור לי משהו מפדהאל...)
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #65
זכור לי משהו מפדהאל.
בפדהאל יש קטע יפה שהיא קונה לשלוואן זוג נעליים ומזמינה אותו למדוד בחדרה האישי כי שם בודאי אין תאי האזנה ואז היא מבקשת ממנו שיקלף משהו מתחת המיטה וזה בעצם החוברת של חמיו...
מה שברור שבפדהאל היא חיה ועוד איך והרבה יותר נחמדה מהחתונה של שלוואן במהללאל...
 
  • הוסף לסימניות
  • #66
בפדהאל יש קטע יפה שהיא קונה לשלוואן זוג נעליים ומזמינה אותו למדוד בחדרה האישי כי שם בודאי אין תאי האזנה ואז היא מבקשת ממנו שיקלף משהו מתחת המיטה וזה בעצם החוברת של חמיו...
מה שברור שבפדהאל היא חיה ועוד איך והרבה יותר נחמדה מהחתונה של שלוואן במהללאל...
זה ממש לא היה בפדהאל.
זה היה ביוזבד, אני חושבת.
אבל נכון, לא הוזכר שום רמז למותה של האישיות המלכותית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #67
זה ממש לא היה בפדהאל.
זה היה ביוזבד, אני חושבת.
אבל נכון, לא הוזכר שום רמז למותה של האישיות המלכותית.
היא מוזכרת ברמז שאם פאר יברח הוא יסכן את אמא שלו
זה כתוב הפוך, שכשלוואן ברח הוא לא היה צריך לפחד על אמא שלו
(אאל"ט)
 
  • הוסף לסימניות
  • #68
היא מוזכרת ברמז שאם פאר יברח הוא יסכן את אמא שלו
זה כתוב הפוך, שכשלוואן ברח הוא לא היה צריך לפחד על אמא שלו
(אאל"ט)
אבל, כאמור, פאר לא ברח בחיי אביו לכן אמו חיה וקיימת.
אגב, מישהי זוכרת מה היה עם אדוניה דיאלידאן?
זכור לי שהוא מת, לא?
 
  • הוסף לסימניות
  • #70
מה זאת השפלות ברך הזאת??
שידוך לגבירה רנה חמות המלך?
בית המלוכה מבטיח לתת 10000פאררך ותואר אצילות לכם ולצאצאיכם, משהו ארוך ויפה כמו פרגכילטינמזאמאן
השידוך הנל היה ללאה דיאלדיאן ולמשה גאלן, לא לרנה.. רנה נשואה באושר ועושר למנרם בנטיליאן:giggle:
אז בצער רב וביגון קודר נוותר על הכסף והתואר:cry:
אגב, בתור אחראי בית האוצר ואחראי רשימת השידוכים לגבירה רנה, מה ינתן לי אם אמצא שידוך לנסיכים?
 
  • הוסף לסימניות
  • #71
גאונות! מתאים בול.
שנחלק את הדמי שידוך ביננו? עשר פאררך לי, עשר לך.. סגור?:geek:
חופשי לחלק את דמי השדכנות אבל קודם ננסה להעלות אותם.
נגיד לגברת דיאלידאן שהחתן כליל מעלות, עם ידי זהב ומחנך דגול (איך מהללאל יצא כל כך טוב?:sneaky:).
ונספר לאדון דמאלן שהכלה המהוללה היא עקרת בית מקצועית, הקימה משפחה לתפארת, וכמובן גם היא מחנכת דגולה (עיין ערך השיחה עם לאפי בחצר הארמון).
אחרי כל כך הרבה מעלות הם יסכימו לתת עשר מטבעות מוזהבות לכל אחת מאיתנו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #73
אגב, לכלב כבר יש שידוך שמחכה לו עוד מימי איסתרק.
כשהם הגיעו חזרה לכוזר, הם עברו בכפר והשאירו שם את ספר התורה תמורת סוס ועגלה.
לבעלי הבית של הסוס יש בת שמתאימה לו כמו יין לבן לדג.

הם כנראה נשואים כבר במהללאל,
כי כלב גם בצפון ונוטע שם עצי אגוז באחוזת הקיט של המלך.
משערת שאותה אחת הובאה לשם והם גרים שם בנחת עד היום הזה.
(או, לחילופין, רנה שגילתה אותה אז,
תביא אותה איתה לצפון כשתסע לאחוזת בנטיליאן
ותערוך שם עבור שניהם את החתונה כולל הכל.
הבחורה כבר תהיה מבוגרת ממש ובעלת צמה לבנה. לא נורא.
לכלב לא מפריע זוטות שכאלה.)
היי! מחר בעזרת ה' פרק שני בעתניאל...
תתכוננו נפשית.
הגיע מחר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #74
  • הוסף לסימניות
  • #75
הי, אגב.
חשבתי על שידוכיי ממלכה במבחן ויש לי רעיון פנטסטי
ילך מונדרי למונדרי ויתן קנז את ביתו לדאן לאישה! (דאן הוא האחיין הנחמד של ישי שעשה צרות ליוזבד בהקמת גדודו... למי שפספס משהו פה)
 
  • הוסף לסימניות
  • #77
טוב, הפעם זה אמיתי.
המשך עתניאל.

המלך מחבב מאוד את גיסו . ראש מערך הסוכנים, ונציב ביטחון הפנים בארצו. אולם בראיון הנוכחי שערך לו המלך, לא עתיד לעלות על פניו שום איזכור לחיבתו זו.
איסתרק אחז את האגרת בחוזקה. שפתיו החתומות לא מראות ולו סימן אחד בנוגע לתחושותיו האמיתיות .
אולה עדיין כורע ברך. בולע את רוקו. יודע את משמעות הרגע.
" אני מודה לך האביר טרסדיאן, שמיהרת להגיע ולמסור את הדברים בעצמך. האם אתה מבין את השלכות הדברים?"
פיקת גרונו של אולה עלתה וירדה כששוב בלע את רוקו.
המלך לא ציפה לתשובה." זוהי הכרזת מלחמה." שקט מתוח שרר בחדר.
אולה התנשם עמוקות. "זה לא חייב להיות כך, הוד מלכותו." הוא קם, למרות שלא קיבל רשות לכך.
"אני מאמין שישנם דרכים אחרות למנוע את תמיכתו של הסולטן במחתרת "
איסתרק ירד את המדרגה הבודדת שהפרידה ביניהם , והתקרב אל גיסו המוכשר.
"לא כשזה נוגע לרמה הרוחנית של העם שלי." הוא לאט לפניו. מסתובב. נותן לראש מערך הסוכנים של ארצו, לראות את גבו עולה בדממה אל מקומו.
אולה השפיל את מבטו.
"האם ידועים לך, האביר טרסדיאן, מה הם מניעיו של הסולטן בתמיכה במחתרת?" אצבעותיו של איסתרק תומכות במצחו בתנועה מהורהרת .
" אכן, הוד מלכותו. בזמנים בהם שלט יוסף על כוזר החדשה, הוא אפשר גם כניסת סוחרים שאינם מבני בריתנו לעולם המסחר, מה שגרם לתרבות חדשה של מסחר חופשי, - ממנו נהנה שליט סלג'ואר בעיקר .
הוא השקיע כמויות אדירות מכספי ממלכתו עבור מסחר עם יוסף, אך כאשר נפלה כוזר החדשה, הפסיד הסולטן את כל הכסף שהשקיע בה , ומדובר בהון עתק."
אולה נשם לרגע, ואיתסרק ניצל את ההפוגה, מנפנף בידו בקוצר רוח לא אופייני.
"את כל זה אני יודע. כלכלת הסולטנות המבוססת בעיקר על המסחר הזה קרסה, וכידוע לכולנו היא מתמודדת מזה שנים עם מחסור רב.
אדוניה, אשר לצערנו אינו טיפש, קלט את רצונו של הסולטן לחזור לימיו הטובים והבטיח לו שאם יצליח להשתלט שוב על כוזר החדשה, הוא יחזיר לו את כל
כספו, ואף יחדש את מדיניות הכלכלה פתוחה. וכמובן "המשיך איסתרק בלעג דק,
"הסולטן רודף הבצע, יסכים לכל גחמה שלו. כמה לא צפוי..."
אולה נבוך. הוא לא היה רגיל להתנהגויות כאלה מצד מלכו, אותו אהב והעריץ.
למזלו מישהו מאחורי כסאו של המלך חסך לו את הצורך לענות, והציע בשקט. " אולי פשוט יהיה כדאי לאפשר בגבולות מסוימים את חופש המסחר עם הנוכרים, - ובעקבות זאת - עם סלג'ואר," הוא עצר לרגע, "ולגרום לסולטן להפסיק לחשוב על תמיכה ביורשי דיאלידאן."
המלך קפא על מקומו , ואז סובב את ראשו.
"כנראה שאינך מבין מה הייתה מהות המלחמה ביני לבין יוסף דיאלידאן , ואת ההבדל הדק הזה, בין לשמור מצוות , לבין לחיות אותן. " הוא נחרץ. בהחלט.
"דרכך אכן נוחה יותר, מתפשרת, אולם דרך התורה האמיתית, אינה קלה. " מאורעותיו בתקופת השבי צפו ועלו לנגד עינו.
"אני, איני מחפש שום קיצור דרך . מי שמחפש אותה , שיתכבד וילך למחנהו של אדוניה."
הוא עוצר, מתלבט לשניה, ואז ממשיך. "צר לי, האציל דיראן, אתה בן לוויה נפלא, אולם אדם שלא חש את הדקות הזו , לא יכול להימנות בין אנשי פמלייתי הקרובה. אתן לך מכתב המלצה שיסייע לך להתקבל כבן לוויה לאביר כלשהו, אבל אני אינני מסוגל לסבול זאת.
ברכת ה' תלווה אותך בכל אשר תפנה. היה שלום."
הוא מסתובב חזרה לאולה שעדיין ממתין שם. מצב רוחו אינו שפיר. רוצה לסיים את העניין כמה שיותר מהר.
"טוב שהגעת לעיר הבירה , אולה, נוכחותך תסייע לנו מאוד בתקופה הקרובה. אינני חושב שיהיה קשה להשתלט על הסולטנות. היא מתפוררת מבפנים, ודיזר יצליח למצוא פרצות בהגנה שלהם.
לעומת זאת , על המורדים יהיה קצת קשה יותר להשתלט . איננו יודעים מי מהאנשים שאנו רואים ברחוב, אכן נאמנים לנו, ומי מהם שרוצים לחזור לרמת החיים הנוחה שהייתה להם בארצו של יוסף,
אולם את אדוניה, אנו נמצא.
ועד שראשו לא יגיע הנה, נעוץ על כלונסאות , לא אנוח ולא אשקוט על מנת להחזיר לארץ הזו את שלוותה האבודה."

כששב אולה למעונו, ידע שזמנים חדשים נכונו להם. נחושים, וקשים מתמיד. אך עם כל זאת גם ידע שהניצחון קרוב. יותר מאי פעם.

כתמיד, אשמח לתגובות.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #78
אהבתי מאד את תיאורי הפעולות בין המשפטים בדיאלוג, רובם מרגישים כאילו נשלפו מאחד הספרים.
לגבי הקצב - קצת מהיר, מהיר מידי. ואיסתרק מצטייר כאן כמו רודן. כלומר זאת התנהגות שיכולתי לייחס ליוסף דיאלידאן. (בעצם הוא היה עושה את זה בצורה יותר אלגנטית...).
מצד שני עברו 14 שנים כמו שאמרת, אז יכול להיות שאיסתרק הצליח לפתח בזמן החולף קוצר רוח ואנטיפתיות.
אולי פשוט יהיה כדאי לאפשר בגבולות מסוימים את חופש המסחר עם הנוכרים, - ובעקבות זאת - עם סלג'ואר," הוא עצר לרגע, "ולגרום לסולטן להפסיק לחשוב על תמיכה ביורשי דיאלידאן."
באמת שלא הצלחתי להבין מה הבעיה. גם לפני המלחמה עם יוסף כלכלת כוזר התבססה בחלקה על תוצר חוץ.
לפטר אדם מפמליית המלך במעמד ציבורי זה צעד דרסטי מאד. חייבת להיות הצדקה רצינית מאד לדבר כזה.
 
נערך לאחרונה ב:
  • הוסף לסימניות
  • #79
איזה כיף שיצא פרק 2!

העלילה טובה,מתכתבת טוב עם הספר הראשון ועם איסתרק בן ה17.

התגובה של איסתרק תומכת במסר וכיף לראות אותו במצבי קיצון, אבל היא כן מרגישה קצת מוגזמת יחסית לדבריו של איש הפמליה. אולי ניתן להקצין קצת את דבריו של איש הפמליה על מנת להצדיק יותר את התגובה של המלך.

תודה רבה, מחכים לפרק 3!
 
  • הוסף לסימניות
  • #80
זה היה ביוזבד, אני חושבת.
אבל נכון, לא הוזכר שום רמז למותה של האישיות המלכותית.
אכן, ביוזבד.
וכעת אחרי שקראתי שוב את הספר פדהאל, מרומז שם די בבירור שהמלכה סבלה ונענשה אחרי בריחתו של שלוואן (משהו שדי מרמז על מוות 'הוא לא יוכל לנקום במלכה אחרי שפאר יברח כפי שעשה אחרי בריחתו של שלוואן')
שימו לב שהיא כלל לא מוזכרת בפדהאל...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הסיפור, כמובן, הוא המלצה בלבד ולהמחשת הטעם.
אני עומד בתחנה, מחכה לאוטובוס. עוד לפני שיצאתי מהבית ידעתי שאני יוצא על 50% - 50% - או שיגיע או שיבריז - והוא בחר באופציה השנייה, אין הסבר אחר לכך שפתאום הקו נעלם מהמסך והבא בעוד 25 דקות. מתוסכל וממהר, אני עורך ניתוח מצב זריז: לחכות לאוטובוס הבא, שגם הוא יחליט בכוחות עצמו אם שווה לו לצאת, לעצור טרמפ או לקחת מונית. מונית היא האופציה הפחות משתלמת מבחינת הכיס, ואני מושיט את ידי, מקווה שמישהו יסכים לעצור ברחוב הזה, ששמו מזמן נמצא רק בוויז. אך מסתבר שהנהגים פחות מבינים את הסיטואציה המורכבת, ופחות רוצים לעצור. יש כמה כאלו שמסמנים לך תנועה שאתה לא תבין עם היד. זה יכול להיות "אין לי מקום באוטו", "אני עוצר כאן", "הפרצוף שלך פחות מדבר אלי", או כל פרשנות הגיונית אחרת. גאון מי שחשב על זה ראשון. אחרי שעברו עשר רכבים ושבע עשרה דקות, אני מחליט לקחת מונית - מה שיהיה יהיה. אני מושיט את היד, מונית נעצרת לידי, אני עולה, סוגר את הדלת ומקליק את החגורה. אבל אני לא אוותר להם כל כך מהר! אני מתקשר לחברה המפעילה, אקסטרה, ודורש מהם הסבר הגיוני להיעדרות של הקו. אני נענה בתגובה אדיבה שמשמעותה "אני רק פקידה של פקידה, ואין לי איך לעזור לך כרגע".
אני יושב במונית, הנהג מאותת ימינה ואני מביט בחלון, כועס ומתוסכל. התחושה היא שאין לי, בתור האזרח הקטן, מה לעשות כדי שהוד כבוד מעלת הנהג יואיל בטובו לצאת מתחתנת המוצא! וזו לא רק תחושה, באמת אין לי מה לעשות, בכלל. ואני שואל את עצמי, עד מתי??? בקצב הזה כבר עדיף את אגד! המון תלונות ואיחורים, אבל בסוף אתה מגיע!
מה יהיה???
לאתגר:

לשאלות על האתגר - שימו לב לתייג את @שבשבה.
בהצלחה.

אשכולות דומים

"ממלכה במבחן" – סדרת ביקורות על סדרת הדגל של מיה קינן


סדרת "ממלכה במבחן" היא כנראה אחת הסדרות השאפתניות, העמוקות והמשוכללות ביותר שנכתבו במדף החרדי. עם עולם עשיר, דמויות מורכבות, שפה גבוהה ורעיונות תיאולוגיים־פוליטיים, היא קנתה לעצמה מקום קבוע בלבם של אלפי קוראים.

מתוך אהבה כנה לכתיבה טובה, ומתוך הערכה לסדרה עצמה — בחרתי לבחון אותה מחדש, ללוות כל ספר בניתוח מעמיק, להדגיש את הראוי הדגשה ואת המיוחד בה שניתן ללמוד ממנו (ויש כל כל הרבה) ולהציב מראה גם מול המקומות שבהם לדעתי היא חוטאת למה שהיא בעצמה ניסתה להיות: מדויקת, עמוקה, מוסרית.

הביקורות נכתבות בגובה עיניים, מתוך ניסיון להרחיב את הדיון הספרותי החרדי בלי להקטין או לבטל. הן כוללות הערות סגנוניות, ניתוחים תמאטיים, דמויות, עלילה, וגם קצת סרקזם עצמי. נשמח לשמוע גם אתכם — האם הרגשתם כמוני? האם דווקא הפוך?

(הביקורות מופיעות בתגובות לפי סדר הקריאה: איסתרק, מהללאל, יוזבד (שני החלקים יחד), פדהאל. ולבסוף – סיכום על הסדרה כולה.)

חשוב לי לציין, ולו רק למען תפארת הקריאה :)
אף שבכל ביקורת אני מתייחסת לספר מסוים, הקריאה שלי אינה "נקייה" או מנותקת. כבר בכתיבה על איסתרק, אני קוראת אותו לא כקוראת תמימה, אלא כמי שכבר מכירה את הסדרה כולה. זו בחירה מודעת — שמביאה איתה גם סיכון וגם רווח. מצד אחד, היא עלולה לטשטש את חוויית הקריאה הראשונית והבתולית. מצד שני, היא מאפשרת לי לחרוש את הסדרה לרוחבה ולעומקה: לזהות קשתות תמטיות, מבנים חוזרים, הדהודים פנימיים ורעיונות שמתפתחים לאורך זמן. כך הביקורת לא רק עוקבת אחר כל פרק בפני עצמו — אלא גם משרטטת את הדי.אן.איי של הסדרה כשלם.

הערה: מדובר בפנטזיה ריאלית על רקע היסטורי, כל השמות והמקומות הם בדיוניים.


--חמש שעות מאיינה הקטנה, הכפר המרכזי במחוז אורין--

"המפקד?", ממרום גובהו על גב הסוס, הייתה האדמה הסדוקה שלרגליהם רחוקה למדי מעיניו החדות של טֶארוֹן וסימני העקבות שעליה קלושים. אבל על אף זוהר השמש שהקשה עליו לעקוב אחר סימני הפרסות כל אותו הבוקר, את עיגולי הדם הכהים שעל האדמה לא הצליח לפספס.

אִיסְקוֹ מפנה אליו את פניו הצידה, ידו אוחזת במושכות בחוזקה. "מה לא בסדר?"

הוא שותק, מפנה במקום תשובה את ידו לאדמה. לאט מניע איסקו את סוסו, בוחן מקרוב את הסימנים התחוחים והרטובים.

טארון סוקר אותו, מידיו הקפוצות בחוזקה על המושכות, הקמט הקטן שבין גבותיו ושפתיו החתומות. הם לא דיברו כל המסע, מאותו הרגע שהגיע הרץ והזניק אותם על רגליהם, מפילים את ארוחת הבוקר שלהם על הרצפה. הזמן היה גורם מכריע, ואיסקו שבשניות בודדות הפך מחבר מתבדח למפקד, לא נתן להם גם את אותן דקות בודדות כדי לסיים את הארוחה.

והם בהחלט מיהרו, דהרו כל אותו היום, לא נתנו לסוסים ולעצמותיהם הכואבות דקה אחת של מנוחה. מעלים עננת אבק מאחוריהם, מן הסוג שלוקח לה זמן לשקוע בחזרה ומצדיקים את השם שיצא להם כפלוגת המשמר המאומנת ביותר של המחוז.

ולמרות הכול ידע טארון כי הם דוהרים לשווא. המארב היה חמש שעות משם והיחידה של לִיאָם פטרלה באותו האזור ללא שמץ של מושג וקשר לעולם. מה היה הסיכוי שיספיקו להגיע לפני שיהיה מאוחר מידי?

לא גדול. לא גדול בכלל. אם נהיה כנים הוא פשוט לא היה קיים.

החברים שלהם היו שם. אחים לנשק, הוא העיף מבט באיסקו שבחן את האדמה, עיניו מצומצמות. אחים לדם. אחים שנשבעו להגן על המחוז הזה עד טיפת דמם האחרונה ועכשיו נראה כי הם עומדים למבחן מעשי על אותה שבועה.

"איפה אתה מעריך שהם עכשיו?", הקול של איסקו שקט מאד.

"לא הספיקו להתרחק הרבה להערכתי, המפקד", הוא מזדקף ומניע מעט את רגליו כדי לאלץ את סוסו להתקדם, "כנראה הלכו דרך היער".

איסקו מניע מעט את ראשו. "הגיוני", הוא אומר וקולו חסר רגש בדיוק כמו מקודם.

טארון זוכר בדרך כלל מי הוא. זוכר טוב מאד. למרות נימוסיהם המוקפדים של שאר חברי המשמר ועיניהם המחייכות. סייסים לא פונים למפקדים בעצמם. גם אם הם מכירים את מפקד המשמר הצעיר מאז היו שניהם ילדים עם ברכיים משופשפות.

אבל הקול הזה, צרוד וקפוא וחסר צבע כל כך גורם לו להעז בכל אופן ולמלמל מילים קטנות וחסרות משמעות, ששניהם יודעים מצוין שהוא לא מאמין בהם.

"יהיה טוב", הוא אומר, ממקד את מבטו בעורפה המבריק מזיעה של החיה. "ליאם בחור חכם. הוא לא היה הולך כמו איילה אחרי עקבות מטושטשים בלי תגבורת".

איסקו שותק, כאילו לא שמע כלום, במקום זאת הוא מפנה את ראשו אל האופק, מעריך את גובהה של השמש בשמי התכלת שמעליהם.

"ההערכות להתקפה, המפקד?", רַאָיוֹן, סגנו הרשמי של איסקו דוחף את סוסו קדימה, דוחק עוד קצת את סוסו של טארון לשוליים.

איסקו מהנהן, עיניו עדיין נעוצות אי שם.

אחר כך הדברים חולפים בטשטוש ליד עיניהם, כמו כתמים מעורבבים של צבע. התארגנות לתזוזה של הטור, מערך תקיפה מסודר, איסקו מחלק פקודות.

היער שקט, שקט מאד. לבד מרעש הפרסות הקצוב וציוצי ציפורים לא נשמע כל קול. קרני שמש בודדות נשברות על העצים והזוהר ששורר בחוץ בשעה כזו, נבלע בתוך האפלולית הקרירה שביער.

איסקו מוביל בראש, סוסו השחור מטופף על השביל הכבוש והמתפתל בין העצים. האדמה רכה וחומה, מריחה בדיוק כמו שאדמת יער רעננה צריכה להיות, אבל ככל שהם מתקדמים עמוק יותר אל תוך העצים הופכים כתמי הדם שעליה לגדולים וברורים יותר, מצטרפים אל ענפים שבורים וטביעות פרסות טריות.

טארון בולע, ממשיך להוביל את סוסו בעקבות הסימנים ומנסה בכל הכוח להורות למוחו להתעלם מן המשמעות הצועקת של העקבות.

ואז פתאום נגמר השביל. וטארון שפונה ימינה מוצא את עצמו בקרחת יער גדולה, מוקפת עצים ולא ריקה בכלל.

יש סוסים מתים על הקרקע, עגלת משא הפוכה שגלגליה השבורים זרוקים לידה, וגופות. שבע גופות. זרוקות על האדמה סביב, מדי משמר המחוז שעליהן מוכתמים בדם.

הוא בוהה קדימה, לא מסוגל להניע את גופו בתנועה המינימלית הדרושה כדי להורות לסוסו להסתובב אחורה. מאחוריו הוא שומע את השאר, פרסות סוסיהם מכות בקצב אחיד כשהם מסתובבים בעיקול השביל ועוצרים.

לכמה שניות ארוכות ישנה דממה, עמוקה יותר מכל דממה ששמע טארון בחייו. רגע, שניים, שלושה. החיילים שמאחוריו כך נראה, מאובנים בדיוק כמוהו, דבוקים בדבק נסתר לגב סוסיהם.

ואז גולש איסקו מסוסו. עוקף את סגנו שניצב שם קפוא, וכורע לצד האדם לבוש המדים והדרגות ששוכב בצד השביל.

ליאם.

הם לא נראים עכשיו זהים בכלל, איסקו והאיש המרוטש שעל החול, זה שבגדיו ספוגים בדם כהה וטרי. ואיסקו, ברכיו על האדמה, מחפש נואשות אחר הדופק, ידיו רועדות על צווארו של אחיו התאום כשהוא מתיר את קשרי הצווארון.

גרונו של טארון שורף. יבש כאילו לא פגש לחלוחית של מים תקופה ארוכה.

ידו השנייה של איסקו נעה לעבר פצע הדקירה בחזהו של ליאם ממששת אותו לרגע ארוך. לא ברור לטארון מה עובר לו בראש באותם רגעים ארוכים בהם הוא בוהה בגופתו של אחיו התאום, אבל את נשימותיו המהירות הוא שומע היטב.

הוא לא בוכה. העובדה הזאת ברורה לטארון ממקומו על גב הסוס. התאומים אף פעם לא בכו. לא ליאם ולא איסקו, לכל הפחות לא לידו.

הוא מפנה את מבטו לקבוצה שמאחוריו. הם משפילים עיניים, נועצים מבט בקרקע מפני הכאב החשוף של מפקדם.

הם צריכים פיקוד. הם צריכים החלטות וסריקת שטח מיידית ופינוי גופות. ואיסקו גם אם נחשב ובצדק למפקד קר רוח וקשוח, לא נראה לו ראוי לבצע את המשימה הזאת עכשיו.

אבל ראיון, יסלחו לו כל האלים, לא נראה כאילו הבין עדיין את הדבר המובן הזה בעצמו.

שניים מהקצינים מחליפים מבטים מהירים מעל ראשו של ראיון, שמדיו יפים מידי וחרבו עדיין נוצצת. קצין אחר נע באי נוחות על רגליו. בסוף שולח הבכיר שבהם יד כבדה, מנחית אותה על כתפו של הסגן הצעיר והמיוחס.

ראיון, יאמר לזכותו, מבין יפה את הרמז. ומכחכח בגרונו בחשיבות שאפשר לצפות לה רק מילדון צעיר שעוד לא הבין כמה מלכלכת העבודה שמצפה להם עכשיו.

"אתם", הוא אומר, מחווה לעבר שתי השלשות המסודרות מאחוריו. "סריקה מקיפה, עכשיו. יכול בהחלט להיות כי התוקפים עדיין בסביבה", החיילים מהנהנים בהסכמה, בשונה מהקצינים רמי הדרג שמאחורי טארון, להם פחות מפריעים משחקי האגו.

"חוליה שתיים דוהרת לספיא להביא תגבורת", החיילים המדוברים מתנתקים ממקומם.

"כל השאר", ידו מחווה אל שאר הקבוצה הדוממת, "נוהל פינוי".

הם יורדים מעל סוסיהם, תנועותיהם עדיין איטיות כשהם מתפזרים בקרחת היער כדי לטפל בשבעת ההרוגים.

לאט מפלס טארון את דרכו בין השברים לחיילים השותקים, מסייע לשניים החדשים שבהם בפינוי, איכשהו נראה לו שחלקם מגלים בפעם הראשונה כי אדמה ספוגה בדם מקשה על ההליכה לא פחות מבוץ.

איסקו עדיין יושב באותו מקום כשהוא מגיע אליו, ליד גופתו של אחיו. פניו של ליאם שלוות באורך מוזר וקצה של חיוך משועשע מעקם את פיו. רגע הוא בוהה בעיניו המתות ואז מפנה את פניו לעבר איסקו.

"אל תטרח", הקול של איסקו חסר צבע בדיוק כמו שהיה לפני שנכנסו אל היער.

"לא ניסיתי", הוא אומר בשקט, עיניו מושפלות אל העלים היבשים שלרגליו.

רגע שוררת שתיקה ביניהם, ואז מרים איסקו את ראשו. "רק תוהה מה שעשע אותו כל כך".

טארון מעז להביט בו סוף סוף. הוא חיוור, ולמרות השיזוף שעל פניו ניתן להבחין בכך בקלות, אבל בדיוק כמו שחשב, עיניו יבשות.

"באמת?", הוא שואל במקום לענות, "זה מה שמעניין אותך עכשיו?"

"לא", איסקו נעמד על רגליו, "אבל אני צריך משהו אחר לחשוב עליו כרגע".

טארון נושך את שפתו התחתונה, מעדיף לא להתעכב על משמעות המשפט האחרון. "ראיון שלח חיילים להביא תגבורת", הוא מעדכן בשקט, לא נראה לו שאיסקו בכלל שמע מילה מהדיון השקט שהתנהל מעל ראשו מקודם.

"בסדר, תודה"

בשקט הוא מביט בו, סוקר אותו מזווית העין. זאת תגובה נדיבה למדי מצידו של איסקו לפעולה הגיונית כמו זאת האחרונה שביצע. במיוחד כשתודה היא לא אחת מהמילים השימושיות שלו.

"המפקד?", שישה מהחיילים ששלח ראיון לסריקה ההיקפית עומדים כנראה מאחוריהם.

"כן?" איסקו מוחה בגב ידו האחת את כתמי הדם שעל ידו השנייה.

"אה", ממבטו הנבוך של החייל המאובק אפשר להסיק כי הוא התכוון לפנות לראיון, שפרצופו הקפוא כמעט ומצליח להסתיר עד כמה מפריעה לו חזרתו המהירה של איסקו למציאות.

"מה מצאתם?", שואל איסקו, מתרומם בבת אחת מהאדמה הקשה.



בערב שוקע הירח מוקדם. כסוף חיוור ודקיק, הוא בכל מקרה לא נתן להם הרבה אור. אבל כוכבים נוצצים קטנים אפשר לראות עדיין למרות העננים, פזורים ורחוקים על הרקיע השחור.

הם עצרו כבר בשקיעה, בלית ברירה. שלוש שעות לפני שדותיה הראשונים של איינה, הקימו את המחנה בשתיקה.

איסקו, טארון מוכן לפרגן לו את המחמאה המפוקפקת הזאת, מתייחס לעגלת המתים הסגורה באותה ענייניות בה התייחס לעגלות הכרוב שהביאו החיילים מסייפא.

הם לא מצאו כלום. כלומר שום דבר בעל משמעות. הם כן גילו שאף חפץ בעל ערך לא נשאר בקרחת היער. אפילו לא טבעת פשוטה.

והלוואי זה היה מקרה מוזר, וחשוד. והלוואי היו העקבות חסרי פשר והיגיון, הלוואי היו מוצאים משהו שיאפשר להם להאשים את כל העולם הגדול, חוץ מלהודות שליאם והיחידה המובחרת שלו נפלו קורבן לשוד הטיפשי ביותר בהיסטוריה.

כי את המפות הם כן מצאו. המפות אותן שלח איסקו עם ליאם למשימת הסיור הפשוטה. המפות שסימן הוא בעצמו עם אזורים בטוחים לחנייה ולינה.

הרי בנוסף לפיקוד המזהיר שלו, הוא הרי גם סייר מוכשר מלידה.

אבל בני אדם טועים לפעמים. גם המפקדים והסיירים המוכשרים ביותר.

ואיזה בזבוז זה. איזה בזבוז של חיים יפים וצעירים כל כך. וכישרון. וגאווה.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה