דרוש מידע הִרְהוּרִים אַחֲרֵי הָאוֹר (על ובעקבות הספר "שניה לפני האור")

מצב
הנושא נעול.
בקלות הייתי מחליפה את המשפחה לליטאית ונשארת עם אותה עלילה.

לדעתי, לא.
התמודדות של אשת אברך חסידי, שונה בכמה דברים משמעותיים מהתמודדות של אשת אברך ליטאי.
וזה כולל את הערכת הסביבה ההרבה-פחות-קיימת, את האופציה המאוד קיימת של 'כל החברים שלו כבר מזמן עובדים', את היותך לפעמים יחידה בין האחיות/הגיסות שבעליהן עובדים, וגם הרבה פחות תמיכה מכל מיני כיוונים.
הציבוריות הליטאית בנויה למען משפחות האברכים וסביבם. הציבוריות החסידית - כמעט ולא.

ונוסף לזה, אברך חסידי שבגיל 35 עדיין לומד בלבד ללא שטעלע, הוא לרוב עם אופי דומה לשל שוע- עילוי רחפן. (לו היה יוזמתי ומעשי יותר, כבר מזמן היה עסוק בעוד הרבה דברים חוץ מלימוד). ואשתו של אותו אחד, בסיכוי גבוה להיות דומה לנחמי, עם העוצמות והשאיפות החזקות והפרפקציוניזם הרוחני.

לגבי הקהילה - לא היה בה עניין לסיפור הנוכחי, לכן לא הוזכרה. (בניגוד ל'אנוכי מבקש', שם כן הייתה העלילה והחסידות חלק מהסיפור).
 
לגבי הקהילה - לא היה בה עניין לסיפור הנוכחי, לכן לא הוזכרה. (בניגוד ל'אנוכי מבקש', שם כן הייתה העלילה והחסידות חלק מהסיפור).
אבל לדעתי כן היה עדיף שדמותו של האדמו"ר תרחף ברקע. למשל בהקשר של השידוך - גם אם המשפחה המתוארת היא לא מהאלו שכל שידוך מתחיל על שולחנו של האדמו"ר, אבל לפחות לקבל ברכה לפני ה"סגירה" הסופית
(זה לא חשוב לעלילה, אבל לאפיון לדעתי כן)
 
וזה כולל את הערכת הסביבה ההרבה-פחות-קיימת, את האופציה המאוד קיימת של 'כל החברים שלו כבר מזמן עובדים', את היותך לפעמים יחידה בין האחיות/הגיסות שבעליהן עובדים, וגם הרבה פחות תמיכה מכל מיני כיוונים.
הציבוריות הליטאית בנויה למען משפחות האברכים וסביבם. הציבוריות החסידית - כמעט ולא
הערכת הסביבה לאברכיות ליטאיות?
כמה דברים שברורים כ"כ מאליהם זוכים להערכה בכל מגזר/ ציבוריות?
באופן כללי המושג "ציבוריות ליטאית" הוא מושג לא קיים כמעט, בטח לא בהשוואה למונח "ציבוריות חסידית".
ציבוריות או קהילתיות הם מושגים עם קשר די קלוש לעולם ליטאי.
 
לדעתי, לא.
התמודדות של אשת אברך חסידי, שונה בכמה דברים משמעותיים מהתמודדות של אשת אברך ליטאי.
וזה כולל את הערכת הסביבה ההרבה-פחות-קיימת, את האופציה המאוד קיימת של 'כל החברים שלו כבר מזמן עובדים', את היותך לפעמים יחידה בין האחיות/הגיסות שבעליהן עובדים, וגם הרבה פחות תמיכה מכל מיני כיוונים.
הערכת הסביבה לאברכיות ליטאיות?
כמה דברים שברורים כ"כ מאליהם זוכים להערכה בכל מגזר/ ציבוריות?
מה שהיא אמרה.
יש הערכה ללימוד כאידיאל, אין הערכה יותר דופן לאשה, כמו שאין אצלנו הבעת הערכה על שמירה על הלכות שבת.
וגם לא כ"כ לאברך עצמו.
אף אחד לא שואל אם קשה לך - את כמו כולם.
להבדיל, כמו משפחה עם 5 ילדים שתזכה להערכה ופליאה בציבור החילוני על הכוחות המסירות של ההורים. ואצלנו?....

כנ"ל תמיכה.
מה תמיכה? למה לתמוך דווקא בך? למה להתחשב כלכלית דווקא בך? וביביסיטר וכו'. יש לך עוד 5 אחיות ו-8 שכנות באותו מצב....
 
להבדיל, כמו משפחה עם 5 ילדים שתזכה להערכה ופליאה בציבור החילוני על הכוחות המסירות של ההורים. ואצלנו?....
איפה קל יותר לגדל משפחה ברוכת ילדים,
בתוך ציבור שבו אתה מוערך מאד אבל יוצא דופן, או כשזה מיינסטרים מובן מאליו ומותאם סביבה?
לדעתי אפשרות ב'
ונוסף לזה, אברך חסידי שבגיל 35 עדיין לומד בלבד ללא שטעלע, הוא לרוב עם אופי דומה לשל שוע- עילוי רחפן. (לו היה יוזמתי ומעשי יותר, כבר מזמן היה עסוק בעוד הרבה דברים חוץ מלימוד). ואשתו של אותו אחד, בסיכוי גבוה להיות דומה לנחמי, עם העוצמות והשאיפות החזקות והפרפקציוניזם הרוחני.

במציאות שסביבי אני מכירה עילוי נדיר בסגנון שוע , הסיפורים שאפשר לספר עליו לא רחוקים ממחזיק מפתחות ליום ההולדת, הדרך שהוא ואשתו עברו היא מדהימה , והחיים שלהם היום מיוחדים.
כך שהתחבר לי ממש בסיפור.
 
איפה קל יותר לגדל משפחה ברוכת ילדים,
בתוך ציבור שבו אתה מוערך מאד אבל יוצא דופן, או כשזה מיינסטרים מובן מאליו ומותאם סביבה?
לדעתי אפשרות ב'
לדעתי אין תשובה אחת. זה תלוי במכלול של תנאים ונסיבות.
וכנ"ל לגבי אברכות.
 
ספר מיוחד ומעצים!
כבר כתבו פה הרבה, אולי אמצא פנאי לכתוב את התובנות שלי.
הביקורת היחידה שלי כלפי הסופרת זה למה היא לא כותבת ספר נוסף.
אחרי שמתאהבים בסגנון הכתיבה של רותי קפלר מתמכרים אליו ונמצאים בבעיה מהסיבה הפשוטה שהיא לא מספקת מספיק חומר קריאה.
אתייחס רק לזה כי זה פשוט בעמוד האחרון -
אבל לדעתי כן היה עדיף שדמותו של האדמו"ר תרחף ברקע.
משערת שזה נכתב על ידי מישהו המשתייך לציבור הליטאי.
רותי תיארה מציאות חיים של משפחה חסידית שלא מקושרת לאדמו"ר, וגם לא משתייכת לחסידות ספציפית.
חסידיים כלליים ללא השתייכות מיוחדת לחסידות ספציפית או התקשרות חזקה לאדמו"ר מסוים זו תופעה קיימת ונרחבת מאוד בציבור החסידי שהולכת ומתרחבת עם השנים.
 
משערת שזה נכתב על ידי מישהו המשתייך לציבור הליטאי.
לא בטוח.
אבל בכל מקרה ולדעתי הציפיה מסיפור לייצג את כולם במקום לייצג את עצמו רק הורסת את החוויה.
אפשר ליהנות מסיפור גם אם הוא לא מייצג אותנו או מוכר לנו ממציאות חיינו במאה אחוז.
כי בסוף הסיפור האנושי נמצא מתחת לכל הקליפות של מעמד, השתייכות, גיל ועוד.
והוא זה שנוגע בנו באמת.
 
איפה קל יותר לגדל משפחה ברוכת ילדים,
בתוך ציבור שבו אתה מוערך מאד אבל יוצא דופן, או כשזה מיינסטרים מובן מאליו ומותאם סביבה?
לדעתי אפשרות ב'
תלוי מאיזו בחינה.
מבחינת ההרגשה האישית והטבעיות של החיים - אפשרות ב'ץ
אבל, מבחינת העזרה המוגשת וההנחות לעיתים אפשרות א'...
אני הייתי בהריון באזעקות בצוק איתן בחברה חילונית - כמה דאגה וכמה שמירה ותמיד רק תשבי וקחי מים.
בסמינר זה יכל להיות עם עוד 6 הריוניות שעומדות ביחד איתי.
על זו הדרך.


נקודה נוספת - הפוכה אולי -
מרגישה בציבור הליטאי אין הערכה לתורה של העובדים, חצי יום או שלם, בטח לא לנשים שלהם.
ובואו נדבר על זה לרגע - לאברך יש נוחות מאוד, כל בין הזמים, כל יום בצהרים (ואין בחיידרים ליטאים ארוחות צהרים בהפסקת צהרים כמו בחסידי. לפחות במקום שבו אני גרה).
אין (אצלנו)הערכה או הבנה לאשה ששוברת את הראש כל יום של חופש מחדש,
ובטח לא הערכה שקטה או קולנית לשמירה על השעורים שלו בערב, שמונעים ממנה לצאת בכלל, אחרי שכל היום הוא גם לא היה.
 
אבל לדעתי כן היה עדיף שדמותו של האדמו"ר תרחף ברקע...
קשה ליצור עלילה עם אדמו"ר ברקע
שהרי כשיש אדמו"ר 'לכאורה' לא אמורות להיות מידי הרבה ספיקות והתלבטויות
יש אדמו"ר לשאול ולקבל תשובות והוראות
ש'חותכות' את העלילה...
 
את האמת? זו הערה נכונה. זכרתי שאת שני הדברים נחמי רק חשבה, כך היה לי בראש, אבל הלכתי עכשיו לבדוק ואכן - את הבדידות וכו' היא אומרת, ואת הנגיעה בתורה היא רק חושבת... זה בהחלט קטע שהייתי משנה אותו לו הייתי שמה לב לזה מראש.
ואם נשים לב, זה קורה לנו בעוד המון דברים.
כשאני הייתי נערה, ובחורה, טפטפו לי האחים שלי חזק חזק כמה נישואין זה לא פשוט ולא מותרים בעיות.
וכמה ראיתי אותם מתרוצצים סביב הקטנים ושניה לא יושבים.
פלא שהפחיד אותי להתחתן?

ואת המשפט שאחותי כתבה לי אחר כך קשה לי לשכוח:
אני לא יותר איך אנחנו מצליחים להחזיר לך כ"כ חזק את הקושי,
ואפילו לא גרם אחד מהאושר...

ככה אנחנו. מקטרים בקול. מתענגים בשקט.
צריך לשים לב לאחריות שיש לנו כלפי השדר לסביבה....
 
אבל בכל מקרה ולדעתי הציפיה מסיפור לייצג את כולם במקום לייצג את עצמו רק הורסת את החוויה.
יש דמיון כזה שאם בסיפור מתוארת משפחה ממרכז ירושלים ובחורה שמחפשת יחידה ראויה למגורים ולא מוצאת ויש אישה שעוסקת בהדמיות בתלת מימד ויש ילד שקצת התקלקל ומוצאים את עצמם מתחברים לחלק מהדמויות ולחלק מהעלילה אז הכל צריך להיות מתאים.
סיפור הוא סיפור שמספר את הסיפור שלו ולא את סיפור חייהם של כל מי שמזדהה עם חלק מהדמויות או עם חלק מהעלילה.
זה קורה רק כי הסיפור נכתב על תקופת החיים שלנו ולא על תקופת זמן אחרת.
 
קשה ליצור עלילה עם אדמו"ר ברקע
שהרי כשיש אדמו"ר 'לכאורה' לא אמורות להיות מידי הרבה ספיקות והתלבטויות
יש אדמו"ר לשאול ולקבל תשובות והוראות
ש'חותכות' את העלילה...


:eek:

????????

כל כך לא נכון
או שאת/ה לא מכיר/ה את העולם החסידי
או שאת/ה מכיר/ה מנקודת מבט אחת ספציפית ומצומצמת
 
רותי תיארה מציאות חיים של משפחה חסידית שלא מקושרת לאדמו"ר, וגם לא משתייכת לחסידות ספציפית.
חסידיים כלליים ללא השתייכות מיוחדת לחסידות ספציפית או התקשרות חזקה לאדמו"ר מסוים זו תופעה קיימת ונרחבת מאוד בציבור החסידי שהולכת ומתרחבת עם השנים.
משתדל בלי נדר לברוח מאד הומינם, בטח בדיונים לא חשובים כמו אלו
התופעה של "חסידים כלליים" היא תופעה שכל דרדק מכיר, וימיה כמעט כימי החסידות (ולפי דעתי אדרבה - בימים בהם האדמו"ר, כל אדמו"ר, היה במרחק כמה חודשי נסיעה מהעיירה, התופעה הזו הייתה נפוצה הרבה יותר מהיום. מי מדבר על חסידים שעקרו לארץ שבקושי היו בה מנהיגים חסידיים, בטח שלא מהזרם שלהם. (למשל מי שעבר מאירופה לארץ ישראל, או לארה"ב).
דיברתי רק על אפיון. כמו ששקית המקווה בכל בוקר מאפיינת אברך חסידי, למרות שלא בכל החסידויות טובלים בכל יום (אני פוטר אתכם מלענות על שאלת הטריוויה בידע חסידי: איזה חסידויות), כך גם התייעצות עם צדיק ורבי. בטח לפני משהו כמו שידוך.
בכל אופן הדיון הזה לדעתי צדדי לגמרי וחסר חשיבות.
 
נערך לאחרונה ב:
קשה ליצור עלילה עם אדמו"ר ברקע
שהרי כשיש אדמו"ר 'לכאורה' לא אמורות להיות מידי הרבה ספיקות והתלבטויות
יש אדמו"ר לשאול ולקבל תשובות והוראות
ש'חותכות' את העלילה...
בוודאי שאפשר. דוגמא שפורחת בזכרוני - לחיות וחצי... (כששורי מחליטה להתפטר חזקי שואל אותה - לשאול את הרבי? היא עונה: לבקש ברכה)
 
תלוי מאיזו בחינה.
מבחינת ההרגשה האישית והטבעיות של החיים - אפשרות ב'ץ
אבל, מבחינת העזרה המוגשת וההנחות לעיתים אפשרות א'...
אני הייתי בהריון באזעקות בצוק איתן בחברה חילונית - כמה דאגה וכמה שמירה ותמיד רק תשבי וקחי מים.
בסמינר זה יכל להיות עם עוד 6 הריוניות שעומדות ביחד איתי.
על זו הדרך
זו הסתכלות מאד צרה ונקודתית.

יש עוד הרבה בחינות שבאות לידי ביטוי בשאר החיים, ולא בסיטואציה חולפת כמו לעמוד באוטובוס.
אם היית במצב של המתנה ללידה בציבור חילוני בכל ההריון, סביר שהיית נתקלת בהרבה מצבים שלא מתאימים לך,
אין איתך בעבודה עוד 5 נשים שבגללכן הטיול מתחשב ולא כולל ג'יפים ,
אין לך שלוש חברות טובות לצאת ביחד לטייל איתן בחופשת לידה, ועוד אחות שיכולה לבוא איתך לבית החלמה כי היא בדיוק ילדה גם, אין אמא שמקבלת יולדות אחת אחרי השנייה , אין סשן של ארוחות צהריים שכולן שולחות לך .

מצד שני יהיו מתנות מתרגשות, והצעות עזרה, אם כי אני מאמינה שפחות מותאמות
וכן, יעמדו לך באוטובוס , לא ינשמו לידך ביראת כבוד,
 
אני רואה ששלושת המשפטים על המסיבה בסיני, מסעירים מאוד את דמיונם של אי אלו קוראים. ובכן צפירת הרגעה: לא תואר שם כלום, ולו מהסיבה הפשוטה שאין לי מושג מה עושים במסיבות ובאופן כללי, שונאת מסיבות. ככה שגם לו רציתי לא ידעתי לתאר אותן. וכל מה שעלה בדעתי הוא מוזיקה קודחת שאותה ניסיתי לתמלל איכשהו.
המשפט שהזכרתם תיאר בביקורתיות שבנופש הזה בסיני יש בעיקר רווקות וגרושות, ולכן השוויגער מתעצבנת מה יש ליפה'לה לחפש שם. (רווקות וגרושות ותו לא).

ואתם מפספסים את העיקר, והוא - נקודת הבחירה.

2 דברים על הקטע הזה:

1. נקודת הבחירה -
בדיוק הפוך (או שלא הבנתי אותך נכון).
דווקא במדרונות המודרניזציה/שגיאות גיל העשרה (2 דברים שונים)
יש ליוצאי החינוך שלנו נקודת תורפה.
לעצור. לזהות את הבחירה כל הזמן.
בין חומרה להלכה, בין דרבנן לדאוריתא, בין חד פעמי לאחטא ואשוב.
ותפיסה של - אני כבר פה ולא יכולה להיות חפה מלכלוך - מפילה חללים.
אני יודעת שלא התכוונת לזה, אבל כשנוגעים בנושאים רגישים צריך לתת את הדעת גם למה שמשתמע, שלא התכוונת לכתוב עליו בהכרח.

2. הביקורתיות של הנופש עם ההדגשה של רווקות וגרושות - מיותרת בעיניי.
זה לא מקום גם בשבילן, ויוצר אמירה מזלזלת ובוטה.
 
נערך לאחרונה ב:

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת
מצב
הנושא נעול.

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

הכותרת לא באה להתריס היא באה להדגיש מצב
ולא לא באתי לומר שאבא או אמא עם ילד או שניים זה לא אתגר
אבל שימו לב
בעוד אתם בונים על ההורים לרוב פסח ולכן מכשירים פיסת שיש קטן לפינת קפה. מדף במקרר. ובארון
כי מילא רוב החג נהייה אצל ההורים
ההורים והרווקים בבית קורעים את עצמם [תזכרו זה לא היה כזה מזמן]
כן אמא שלך לא נחה כבר 3 שבועות

להפוך בית שלם 100+ מטר של ארונות כיורים שולחנות מטבח סלון כיסאות מזווה מיטות
לכשר לפסח
לאפשרות שאתם וילדכם הסתובבו בחופשיות עם מצה ואפיקומן שסבא קנה
לא נכנסתי להוצאות המטורפות שקצת עוברות לידכם. למה שתקנו מצות יין או חסה או נייר כסף לציפוי המטבח
ושוב לא בהאשמה ולא בטרוניה אלא כנתון מציאותי
אז זו''צ יקר קצת שימת לב
לפרגן לבוא לעזור חצי יום
לפרגן ארוחה לעובדים בבית [הבית שלך חמץ המטבח שלהם במרפסת שרות]
לתת מילה טובה או שוקולד
והחשוב מכל
מעשרות להורים
הם חשובים יותר מכל כולל ארגון או קמחה דפסחא הם ההורים שלך

והם יממנו לך את ארוחות וסעודות החג

אולי מעניין אותך גם...

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה