בעולם שבו כולם מדברים על 7%–10% בשנה כממוצע היסטורי, פתאום לשמוע על גוף שמדבר על 25%–30% לאורך זמן — זה נשמע כמעט לא שייך לאותה מציאות, ובעיקר מערער.


כל כמה זמן מישהו מגלה את פימי מחדש, מסתכל על המספרים, ושואל:
“רגע, אז כל מה שאמרו לנו על השקעות פאסיביות לא נכון?, הנה הוכחה שאפשר להכות את המדד לאורך עשורים!”

1773924801993.png

זו שאלה לגיטימית.
אבל היא נשענת על הנחה שגויה.

היא מניחה שמדובר באותו משחק.

השקעה פאסיבית נולדה מתוך הכרה די פשוטה:
בשוק המניות — קשה מאוד להיות יותר חכם מהשוק.

לא כי אין אנשים חכמים.
אלא כי יש יותר מדי מהם, והמידע זז מהר מדי.

בסביבה כזו של שוק יעיל, לנסות “להכות את השוק” זה לרוב משחק יקר מאוד!

(אם אתם לא מסכימים עם האמירה הזו, אני ממליץ חכם לקרוא את המאמר הקודם שלי "השוק יעיל") .

ולכן, הגישה הפאסיבית מנצחת — לא כי היא מבריקה ומרגשת, אלא כי היא מציאותית.

ואז מגיעה פימי — ומבלבלת את כולם

מבוא:

קרן פימי היא אחת מקרנות ההשקעות הפרטיות הגדולות והידועות בישראל בפרט ובעולם בכלל!, היא פועלת בדרך שונה לחלוטין מהשקעה בקרנות נאמנות אקטיביות, או בקרנות מחקות מדדים שמבוססות על השקעה פסיבית בבורסה.

- קצת מספרים - (מתוך ביזפורטל).

"קרן פימי, המציינת 30 שנה להיווסדה, הינה קרן ההשקעות הפרטית הראשונה, הגדולה והמובילה בישראל, מהמובילות בתשואות בעולם ומנהלת כיום נכסים בשווי 8 מיליארד דולר; עד היום גייסה הקרן 4.5 מיליארד דולר, 50% ממשקיעים זרים ו-50% ממשקיעים ישראלים. עם השלמת גיוס "קרן פימי 8" יעמוד סך ההון המגויס על 6 מיליארד דולר".

"עד כה רכשה הקרן שליטה ב- 108 חברות ומימשה 76 מהן בהיקף עסקאות של למעלה מ- 9 מיליארד דולר. הקרן מעסיקה כיום למעלה מ-50,000 עובדים ופועלת בכ- 50 מפעלים בישראל ועוד עשרות מפעלים וחברות ברחבי העולם"

"שנה אחרי שנה היא מייצרת תשואות פנומנליות, הממוצע השנתי קרוב ל-30%" (עריכה: בתשואה דולרית) , "השנה כאמור זה הרבה יותר" (עריכה: שנת 2024, תשואה של 100%).


- האסטרטגיה -

במקום לקנות מניות או מדדים ולחכות שהן יעלו, פימי נכנסת לבעלות משמעותית בחברות בשאיפה להשיג כמה שיותר שליטה. ומשנה את העסק מבפנים כדי להגדיל את ערכו. (השבחה).

זוהי צורת ההשקעה של קרן פימי, - להשפיע אקטיבית באופן ישיר על הניהול והצמיחה של החברה, ולא רק להיות “צופה מהצד”...

פימי לא מגבילה את עצמה לחברות פרטיות בלבד.

היא יכולה גם להשקיע בחברות ציבוריות, בעיקר על ידי רכישת מניות מהותיות שמאפשרות שליטה או השפעה רבה כדי להשפיע מבפנים!, דוגמה לכך היא רכישת כ‑40% ממניות Magal Security Systems בעבר, שהפכה את הקרן לבעלת שליטה מהותית בחברה.

בקצרה: הפעילות המרכזית של פימי היא רכישת חברות ויצירת שליטה על הניהול שלהן. זו לא השקעה פסיביתברכיש מניות וגם לא מסחר במניות — אלא הרבה יותר מכך, זו פעילות אקטיבית שמטרתה לשפר, לייעל ולצמוח יחד עם החברות שבהן היא משקיעה.

- שאלת המיליון, מה הם התשואות. -

נתחיל מכך שהקרן לא מפרסמת את הנתונים לציבור אלא רק למשקיעים, היא אינה מחוייבת בכך, שכן היא קרן פרטית.

אין מספר רשמי שמפורסם באופן קבוע לכלל הקרנות של פימי (היו כמה סדרות, , אך ניתן ללמוד מהדיווחים הציבוריים ומנתונים היסטוריים כמה נקודות מעניינות:

למשל: השקעה של הקרן בחברת פיסיבי טכנולוגיות, שהביאה תשואה מצטברת של מעל 420% — פי חמש מהסכום שהושקע — כאשר הקרן מכרה את יתרת המניות בשנים האחרונות.
👇

"קרנות בודדות של פימי, כמו פימי אופורטיוניטי, דיווחו בעבר על תשואה שנתית דולרית של כ‑34% מאז תחילת שנות ה‑2000" (וואלה).

כי על פניו, היא עושה בדיוק את מה שאמרו לנו שאי אפשר.

בפועל, היא בכלל לא שם.

אבל ככל שהעמקתי, הבנתי שמשהו שם באמת שונה.

זה לא שוק ההון כמו שאנחנו מכירים. נקודה.

רובנו, כשאנחנו מדברים על השקעות, מדברים על מדדים רחבים. קונים, מחזיקים, מקווים.

פימי לא שם.

וכאן מגיעה הנקודה הכי חשובה!

פימי לא מתמודדת עם השוק הציבורי, אלא היא קונה חברות פרטיות.
היא פועלת איפה שאין שוק במובן הרגיל, היכן שהשוק הרבה פחות יעיל.

היא פשוט נמצאת בזירה בה השוק שבו היא פועלת (חברות פרטיות) איננו יעיל! פשוטו כמשמעו.

אין מחיר שמתעדכן כל שנייה ומתמחר את החברה.

אין עשרות אנליסטים על כל חברה.

יש מציאות עסקית. לפעמים מורכבת. לפעמים מבולגנת, עם מסמכי שמאות באורך הגלות...

ושם — יש מקום לעבוד.

וזה באמת הסיפור.

פימי לא מנצחת כי היא “בחרה מניות טוב, והצליחה לזהות ראשונה”.

היא מנצחת כי היא נכנסה לחברות — ושינתה אותן.

פימי לא מחפשת את הסיפור הבא בהייטק. היא מחפשת חברות שכבר הוכיחו שיש להן מוצר ושוק — אבל משהו שם תקוע.

זה נשמע מאוד פשטני, אבל זה כל ההבדל.

כי ברגע שאתה שולט ויש לך יכולת ביד, אתה לא מחכה שהדברים יקרו. אתה גורם להם לקרות.

וזה כבר עולם אחר לגמרי.

השוק הציבורי מתגמל סבלנות ופשטות ובעיקר ביצועים מרהיבים כמו דוחו"ת חיוביים, ולא אוהב רעשי רקע... כמו מלחמות, פיטורי מנכלי"ם, ועוד...

לעומת זאת, דווקא השוק הפרטי מתגמל שליטה, משמעת, ויכולת לקבל החלטות לא נוחות. פיטורים. שינוי הנהלה. סגירת פעילויות.
דברים שמשקיעים לא אוהבים בלשון המעטה...

וזה חלק מהסיבות: שהפערים נוצרים.

הראשונה — מידע
לא הכל גלוי.
לפני עסקה, פימי יושבת חודשים על חברה, נכנסת לעומק, מבינה דברים שהשוק פשוט לא רואה.

השנייה — שליטה
גם אם זיהית בעיה בחברה ציבורית — אין לך מה לעשות עם זה.
פימי יכולה להחליף הנהלה מחר בבוקר.

השלישית — תמחור
בעסקאות כאלה אין “מחיר שער”.
יש משא ומתן.
ולפעמים שם נוצר כל הרווח.

איפה היתרון האמיתי?

1. הכסף נעול לחלוטין .

בשונה משוק ההון שבו אפשר לממש בכל שנייה.— ואתה מקבל על זה פרמיית נזילות.

כשאתה משקיע דרך לקרן כמו פימי, אתה נועל את הכסף לפחות לעשור קדימה.
אין כפתור “מכור”.

אז הגיוני שתקבל על זה כפיצוי — תשואה עודפת, (זה עדיין לא מצדיק 20% בממוצע מעל המדד, אבל אחוזים בודדים זה בהחלט מצדיק!).

2. הם לא בוחרים מניות — הם משנים מציאות.

משקיע רגיל קונה מניה ומקווה לטוב, קונה שליטה — וגורמת לטוב לקרות.

אם חושבים על זה רגע, זה בכלל לא אותו משחק כמו שכבר הסברתי בהרחבה.

3. השוק הפרטי פחות יעיל, לא מתומחר וזמין לכלל השוק. לא נגיש.


ומה עם התשואות החריגות?

קל להתלהב מהמספרים, אבל צריך לזכור שפימי לא מפריכה את התיאוריה הפאסיבית.

היא פשוט פועלת מחוץ לה.

התיאוריה מדברת על שוק שבו יש מחיר ברור, מידע זמין, ותחרות גבוהה.

פימי פועלת במקומות שבהם כל אלה חלקיים או לא קיימים לחלוטין...

ושם — יש מרווח פעולה אמיתי.

עם הזמן, וככל שחפרתי יותר, הבנתי שהטעות הינה בכלל בהשוואה.

אז מה לומדים מזה?

בעיניי, דווקא משהו די מרגיע.

שאין פתרון אחד אולטימטיבי אף פעם... כמו בכל דבר בחיים!

יש מי שצריך פשטות, נזילות, פיזור בסכומים לא גדולים — ושם הפאסיבי עובד מצוין.
ויש מי שפועל בעולם שבו אפשר לגעת בנכס, לשנות אותו — ושם נוצרת תשואה מסוג אחר.

הבעיה מתחילה כשמערבבים בין העולמות.

הפאסיבי אומר:
“תהיה עצלן וחכם, תקבל את ממוצע העולם כמו שהוא”.

פימי אומרת:
“תשנה אותו — ואז תרוויח”.

שורה תחתונה

מי שמנסה להשוות בין פימי להשקעה במדד — מפספס את הנקודה.

זה לא אותו סיכון, לא אותו עולם, ולא אותו סוג של תשואה.

ועדיין, למרות זאת — קשה להתעלם ממה שהם הצליחו לעשות לאורך השנים.

אז איך בכל אופן אפשר ללמוד מזה משהו, כמשקיעים פאסיביים...

כי קל מאוד להסתכל על פימי ולהרגיש ש”אנחנו מפספסים משהו”.

אבל בפועל, רוב המשקיעים לא יכולים — וגם לא צריכים — לשחק את המשחק הזה.

ועדיין, גם עם כל ההבנה הזו — אני מודה שיש משהו בתוצאות שלהם שממשיך לגרום לי להרים גבה.

לא כי זה לא הגיוני.
אלא כי זה מזכיר כמה רחב העולם הזה באמת.
מצד אחד — הגישה הפאסיבית.
פשוטה: תקנה את השוק, אל תתחכם, ותן לזמן לעשות את שלו.

מצד שני — גופים כמו קרן פימי.
שוב ושוב מראים שאפשר לעשות הרבה יותר מזה.

ומה זה אומר למשקיע רגיל?

כנראה דבר די פשוט.

אתה לא פימי.

ואתה גם לא יכול להיות:
אין לך שליטה בחברות.
אין לך גישה לעסקאות כאלה .
אין לך את המבנה הפיננסי [ואולי גם את הכשרון המסחרי] שמאפשר לך לחקות את זה.
אין לך אפילו את האפשרות להשקיע בקרן, (הדיבורים הם על רף כניסה של 2-5 מליון דולר!).



ולכן, עבור רוב האנשים —
השקעה פאסיבית מותאמת היא עדיין הבסיס הכי הגיוני.

שניהם צודקים.
הם פשוט לא מדברים על אותו דבר...

המאמר הינו אינפורמטיבי בלבד, ואינו ייעוץ או המלצה לשום פעולה כלשהי...

אני לא יכול לסיים את המאמר בלי לתת קרדיט ל@ה. שלמה היקר על העלאת הנושא הכל כך מרתק הזה!

קצת על המאמר: זה עלה לי בשעות ארוכות, ובניסוחים, מחיקות, טיוטות וכו'... אשמח שתגיבו, תסמנו, ותספרו לי האם אהבתם!