הנושאים החמים
את מה שקרה לי אתמול אני רואה חובה לפרסם.
שכונת ברכפלד, נטו חיסכון. ליד המקרר של הדגים המלוחים עמד אדם כבן ששים, זקן ארוך, זקוף ונמרץ.
כשהוא הסתובב נפגשו מבטינו, מבעד למשקפיים המגדילות נשקפו עיניו גדולות ושחורות.
"שלום", אמרתי לו, הוספתי ניע ראש קל והתכוננתי להמשיך להסיע את עגלת הקניות שלי.
אבל הוא עצר אותי, "אתה מכיר אותי?" שאל.
"לא". חייכתי.
עכשיו הוא פנה לגמרי לעברי והתקדם צעד, "תרשה לי לומר לך משהו", אמר בנימה מוזרה מעט.
"כן" נדרכתי, והפסקתי לחייך, ממתין לבאות.
"אתה יודע שאתה נמנה על חצי אחוז מהאוכלוסייה על פני כדור הארץ?!"
עשיתי פסיעה קטנה לאחור, כי לא ידעתי לאן הוא חותר בדיוק, אך הוא צעד אחריי ואחז בזרועי.
"איך קוראים לך?" שאל.
אמרתי לו. "ואיך קוראים לך?" העזתי.
"צבי", ענה. חושש משום מה לחשוף את שמו המלא.
אחר כך הוא נתן לי הרצאה ארוכה (בשפה אינטלגנטית, נראה שאינו חרדי במקור, למרות שחיצוניותו אינה מסגירה זאת), על כך שאנשים לא עונים שלום, וכל שכן שלא מקדימים שלום. והוא הגיע למודיעין עילית מעיר אחרת, והוא מרגיש שקוף. ואיפה התורה של האברכים? היא נשארת בין כותלי הכולל? ולא יוצאת איתם לרחוב?! מה עם המשנה באבות והוי מקדים שלום לכל אדם?
והנה אתה, מהחצי אחוז שאומרים שלום.
הגאווה שלי על כך שהצלחתי לשמח אדם ממורמר שספג כמה עלבונות לא מכוונים ברחוב החרדי – הועמה מהבושה שחשתי מהביקורת הצודקת שהוטחה בפני אחיי האברכים.
הרגשתי צורך לספר זאת, אולי בזכות זאת משהו ישתפר בתחום הזה.
בגמרא כתוב שמי שלא עונה שלום, הוא גזלן. כי כתוב "גזלת העני בבתיכם".
איך זה קשור לאמירת שלום?
מסביר רש"י, מה זו "גזלת העני", מה כבר יש לעני שאפשר לגזול ממנו?
את השלום שלו.
אם לא להשיב שלום זו גזלה, הרי שלהקדים שלום – זו מתנה.
מתנה גדולה, שיכולה לשנות את יומו של אדם.
ולעשות קידוש השם
שכונת ברכפלד, נטו חיסכון. ליד המקרר של הדגים המלוחים עמד אדם כבן ששים, זקן ארוך, זקוף ונמרץ.
כשהוא הסתובב נפגשו מבטינו, מבעד למשקפיים המגדילות נשקפו עיניו גדולות ושחורות.
"שלום", אמרתי לו, הוספתי ניע ראש קל והתכוננתי להמשיך להסיע את עגלת הקניות שלי.
אבל הוא עצר אותי, "אתה מכיר אותי?" שאל.
"לא". חייכתי.
עכשיו הוא פנה לגמרי לעברי והתקדם צעד, "תרשה לי לומר לך משהו", אמר בנימה מוזרה מעט.
"כן" נדרכתי, והפסקתי לחייך, ממתין לבאות.
"אתה יודע שאתה נמנה על חצי אחוז מהאוכלוסייה על פני כדור הארץ?!"
עשיתי פסיעה קטנה לאחור, כי לא ידעתי לאן הוא חותר בדיוק, אך הוא צעד אחריי ואחז בזרועי.
"איך קוראים לך?" שאל.
אמרתי לו. "ואיך קוראים לך?" העזתי.
"צבי", ענה. חושש משום מה לחשוף את שמו המלא.
אחר כך הוא נתן לי הרצאה ארוכה (בשפה אינטלגנטית, נראה שאינו חרדי במקור, למרות שחיצוניותו אינה מסגירה זאת), על כך שאנשים לא עונים שלום, וכל שכן שלא מקדימים שלום. והוא הגיע למודיעין עילית מעיר אחרת, והוא מרגיש שקוף. ואיפה התורה של האברכים? היא נשארת בין כותלי הכולל? ולא יוצאת איתם לרחוב?! מה עם המשנה באבות והוי מקדים שלום לכל אדם?
והנה אתה, מהחצי אחוז שאומרים שלום.
הגאווה שלי על כך שהצלחתי לשמח אדם ממורמר שספג כמה עלבונות לא מכוונים ברחוב החרדי – הועמה מהבושה שחשתי מהביקורת הצודקת שהוטחה בפני אחיי האברכים.
הרגשתי צורך לספר זאת, אולי בזכות זאת משהו ישתפר בתחום הזה.
בגמרא כתוב שמי שלא עונה שלום, הוא גזלן. כי כתוב "גזלת העני בבתיכם".
איך זה קשור לאמירת שלום?
מסביר רש"י, מה זו "גזלת העני", מה כבר יש לעני שאפשר לגזול ממנו?
את השלום שלו.
אם לא להשיב שלום זו גזלה, הרי שלהקדים שלום – זו מתנה.
מתנה גדולה, שיכולה לשנות את יומו של אדם.
ולעשות קידוש השם
