חופשה מדברית-חוויות מנופש משפחתי במדבר

כשהצעתי למשפחה המורחבת שלי לצאת לחופשה במדבר – באמצע הקיץ – זה נשמע להם הזוי לגמרי.

הדבר הראשון שקפץ להם לראש היה חום בלתי נסבל, נוף יבש, וחול... הרבה חול.

הרי מה כבר יש לעשות במדבר?
אין ים, אין קייאקים, ובטח שלא פינות מוצלות.
לבזבז את החופש הגדול על חופשה בלב השממה?


יש מתחמי נופש שמותאמים לחרדים עם בריכה?
לא, עניתי אין מתחמים לחרדים, יש הרבה דירות קטנות מפוזרות ברחובות שונים ואין כאן בריכות, יש פינת מדורה, זה הסטייל של המדבר, לא בריכות וג'קוזי אלא בלילות עושים מדורות בחוץ, הנופשים במדבר הם בסגנון שונה מהנופשים בטבריה, לא מגיעים לכאן לג'קוזי אלא לחול של המדבר ונופים מהחלל, ולכן הנופשים כאן הם משכילים ומלומדים, זה נותן לנו יתרון כי אין פריצות רבה ברחוב ואין מקומות עם מים שיכולים להיות בהם בעיות כאלו,
אבל הרוב קבע והעדיף את הבריכה בצפון על פני המדורות של הנגב.


השנה ראיתי שפתחו מתחם דירות שמיועדות לציבור החרדי מאובזרות עם כלים כשרים וכו', ועם בריכה וג'קוזי

התקשרתי לשכנע את משפחתי ונתנו לי צ'אנס

סגרנו על המקום ויצאנו 7 משפחות עם רכבים

, רצינו להכיר את המדבר, וגם לראות בעיניים מה זה הכוכבים של המדבר שכ''כ מדברים עליהם, ואולי גם לראות איזה כוכב נופל (לא ידענו שהם נופלים בתאריכים ידועים מראש) לא התאים לנו תצפית כוכבים של כמה שעות עם הסברים אסטרונומים מייגעים, כי אנחנו בחופשה עם ילדים ותינוקים, קיבלנו המלצה לפעילות שמתאימה לילדים ויצאנו לדרך מהמרכז למצפה רמון-נסיעה של שעתיים+

נתנו לנו נ.צ. באמצע המדבר, הגענו למחסום ועצרנו את הרכב, כשיצאנו ראינו לראשונה מה זה חושך אמיתי, השמיים מוארים באלפי כוכבים, ובארץ לא רואים מרחק של מטר, כלום! התקשרנו לאחראי ואמרתי לו שאני לא מוצא כלום, אז הוא הדליק את הפרוז'קטור בשטח ואז ראינו את המקום,



באמצע המדבר הקימו שטח עם שטיחים ומזרונים בסגנון בדואי המקום מוקף בנרות וטלסקופים לצפייה,

הילדים התרגשו מהישיבה על הארץ והמדריך כיבה את התאורה, הדלקנו מדורה ובישלנו תה וקפה,

חששתי שהגעתי לשבט בדואי אבל המדריך החל לדבר איתנו ביידיש והרגיע אותנו שהם יהודיים...



המדריך הסביר לילדים בקצרה על ההיסטוריה היהודית של המדבר, ועל התנאים הקשים מבחינת צמחייה וגשם וכו'

כשהילדים גילו הפרעות קשב, המדריך שאל אותם רוצים לחפש חיות? הילדים שאלו איך אפשר לחפש בחושך הזה? ואז המדריך חילק לכולם פנסים אולטרה סגול





ויצאנו לדרך, עלינו על גבעה סמוכה ובין הצמחייה הדלילה הילדים צעדו ילד אחד צעק: מצאתי אריה...

אבל אז ילד אחר מגלה משהו זוהר בחושך וכולם באים לראות



ואז המדריך שואל מי יודע איזה חיה זו?
עכביש, ענו כולם (אל תצחקו עליהם, לא ראו מחייהם עקרב)

ואז בהמשך הילדים מצאו גם את הבית של העקרבים עם מלא תינוקים ואימהות וסבתות עקרבים ועקרבות,

פחדנו על הילדים אבל המדריכים אמרו שהם לא מתקרבים לאנשים בלילה,

כשהילדים התעייפו חזרנו לשבת על המזרונים ולהסתכל בכוכבים,
המדריך עם פנס לייזר לימד אותנו בקצרה על שביל החלב ואיפה נמצא כוכב שבתאי וכוכב שביט,
למדנו לזהות את הכוכבים, דרך אגב תצפית כוכבים כדאי לעשות בימים שהירח קטן ולא מלא

ואז המדריך העמיד סולם כדי שהילדים יוכלו לצפות בטלסקופ



ואז ראינו את כוכב שבתאי הוא נראה מאוד יפה




המדריך הוריד תמונה של הכוכב מהטלסקופ והעביר לנו אותו, גמרנו את הפעילות, הילדים נשאלו ממה הם הכי נהנו, ואמרו שהכי נהנו לשתות את התה במדורה, חבל שבאנו עד לפה ושילמנו על זה כסף, היינו יכולים לעשות את זה בחצר בבית, אמרנו להם...

דרך אגב במדבר בלילה יש רוח ומאוד קר, היינו צריכים קפוצונים לילדים ושמיכה לתינוק

הילדים כבר היו גמורים והגענו לדירה ששכרנו והלכנו לישון

כל מקומות הלינה במדבר מעוצבים בסגנון בדואי שמשרה שלווה ורוגע עם קישוטים סרוגים שתלויים על הקירות שנקראים מקרמה.




בבוקר הילדים התעוררו ראשונים ונדהמו מהמדבר שנגלה לעיניהם, ועוד יותר מהחיות 'עם השופר על הראש'




היעלים מרגישים בבית ומסתובבים כמו עכברים בבני ברק, הילדים רצו לרחוב והאכילו את היעלים מכל הממתקים שהיו להם בתיק, בהתחלה הם בורחים, אז הילדים למדו לזרוק להם אוכל רחוק ואז להתקרב לאט ולהציע להם אוכל מהיד




דרך אגב היעלים נמצאים בעיקר בחלקו הדרומי של היישוב,

יש מכולת אחת ביישוב: שופרסל שנסגר ב7 בערב, יש שם פירות וירקות מהדרין, וכל שאר המצרכים, מצאנו גם פיצה שמש אבל מוצרי בשר הבאנו איתנו כי אין במקום אלא רק רבנות,

מומלץ לקנות הכל מראש(אפשר לעשות עצירה בדרך ב'אושר עד באר שבע') כי מכיוון שאין תחרות, ומצפה רמון מרוחק מאוד מכל יישוב אחר(היינו צריכים קופת חולים והוצרכנו ליסוע שעה עד דימונה...) , המחירים במכולת בשמיים,

התפילות ביישוב הם ב 7 בבוקר חוץ מחב''ד שמתחילים ב 8.30 ואין שטיבלאך במקום...

היישוב עצמו עם קצת מאוד אנשים, בנייה ישנה שמפספסת את ההווי המדברי ואת הבתים בנו עם העורף למכתש, כאילו שלא ייראו מהחלונות את הנוף...




בנייני רכבת ומגדל מים מפלצתי באמצע המדבר...

אבל זה היה פעם בקום המדינה והיום בונים במצפה רמון מלונות מפוארים ביותר ובתי נופש,

בשעות היום קשה לטייל בחוץ, חיפשנו מקום ממוזג, מצאנו רק אחד כזה בעיירה:

מרכז המבקרים מכתש רמון

שייך לרט''ג ובתשלום, כדאי להזמין מקום מראש באתר של הרט''ג



מרכז המבקרים הזה מעניין כי הוא מספר גם על 'מכתש רמון' וגם על 'אילן רמון'

פגשנו שם הרבה קהל חרדי, המקום מורכב מכמה אולמות וחדרי תצוגה שבהם רואים את הבגדים של האסטרונאוט, ודגם של החללית שהתפוצצה



ועוד אולמות שיושבים וצופים בסרט שמוקרן שם הטיסה של אילן רמון, ואיך שהיה לו ספר תורה בחללית וכו'

אחרי זה יש סרט עם הסברים על המכתש ועל בעלי החיים שם,



בסיום הצפייה בסרט המסך עולה ומהחלונות נשקף מכתש רמון במלא הדרו


יצאנו ממרכז המבקרים ישר לשפת המכתש,
ראינו חיילים שעושים שם סנפלינג, הם סיפרו שהם מתאמנים שם באופן קבוע.




אין גדר לתהום אלא רק חוט ברזל דק ובחלק מהמקומות גם את זה אין



תהום של 450 מטר בלי גדר!

המשכנו ל

מרפסת התלויה- משם רואים את המכתש מתחת לרגליים ממש




הילדים הבחינו ביעל מטפסת לתוך מערה בצוק וחששו שהיעל תתגלגל כמו בעזאזל,
אבל ה' נתן להם רגליים מיוחדות לטיפוס והכל עבר בשלום



התחלנו כבר להתמכר למראות המיוחדים של המדבר ולבעלי החיים הייחודיים,
אם בהתחלה חשבנו שיהיה משעמם, המדבר נהיה כיף!

לקראת השקיעה המשכנו ל

הר הגמל
מדובר בגבעה קטנה עם מרפסת, כשההר עצמו בצורת גמל,
הוא נוצר בצורה טבעית ולא משהו מלאכותי כמו שרבים חושבים.




במהלך העלייה מתחילים להרגיש רוח חזקה מאוד שמעיפה לכולם את הכובעים והכיפות,




מהר הגמל ניתן לצפות גם בשקיעה וגם בזריחה בשעות המתאימות ולכן בשעות אלו הוא מתמלא באנשים

כשהגענו למעלה בדיוק התחילו מנחה- היו שם קבוצה גדולה של בחורי ישיבות שארגנו מניין,

במהלך התפילה רואים את השמש שוקעת במהירות גבוהה, הקור גדול בגלל הרוח והכל עף.



הלכנו לישון עמוסים בחוויות מדבריות,

ביום השני שלנו קמנו מוקדם כדי לצפות בזריחה,
הגענו שוב לשפת המכתש

טיילת אלברט


ארגנו מניין שחרית בשטח ברקע השמש העולה, וזה היה הרגשה שלא מעלמא הדין...

ירדנו למכתש עצמו-נסיעה של 10 דקות ממצפה רמון,

תחילה הגענו לאתר תיירות

חולות צבעוניים
שם עוצרים כולם למלאות חולות בבקבוק,
בעבר היה שם גם אגם מים קטן אבל בגלל שכבר 3 שנים לא ירד גשם במכתש הכל יבש,
הילדים צריכים לפורר סלעים רכים לחול דק, ולכן כדאי להביא כף מתכת או פטיש וכדו'



בהמשך נגלה מהיכן המקור של החולות האלו,
כי באים לכאן משאיות ושופכים את החולות הללו כך סיפר לנו מקומי אחד.

המשכנו משם ל

פארק לאומי צבעי רמון

זה בעצם החלק המעניין ביותר של המכתש,
שם רואים את ההרים עם שכבות של צבע,
שנראים יצירת אומנות של ממש,
ב'ציר השוקולד'-ראינו סלעי ענק בצבע חום,



והבנו שמכאן לוקחים את החולות למתחם "חולות צבעוניים''
אבל במתחם התיירותי היו חסרים הרבה צבעים, ופה בפארק צבעי רמון יש את כל הצבעים ובשפע



ערימות חול מוכנות לשינוע: אדום, סגול, וחום

המראות נפלאים ונראים כמו טיול במאדים!
מה רבו מעשיך ה'



בסוף מגיעים ל'תותח' ולידו יש ספסלים עם סככה לשבת

מתחם תנור אפיית החרסית

בגלל שבעבר היה במקום מפעלי סיד ומחצבה היה שם מפעל ששרף את הלבנים בחום גבוה, כיום מהמפעל נשאר רק צינור גדול





משם המשכנו ל מנסרה

זה מקום ממש מיוחד בלב מכתש רמון — נראה כאילו מישהו עבד שם עם פטיש ופלס!

מדובר בגבעה מלאה במאות עמודים משושים, כמו מקלות עץ שחתכו במסור ישר — אבל הכל מסלע.
זה נראה כאילו מישהו ניסר את הסלעים בדיוק מושלם, לא ייאומן שזה נהיה באופן טבעי, ולכן קראו לזה "המנסרה"



שביל צף חוצה את השטח ומאפשר צפייה בלי לפגוע בסלעים המיוחדים הללו



סיימנו עם מכתש רמון

חזרנו ליישוב ועצרנו עם הילדים להתרטב ב
פארק קשת

יש במקום גינה קטנה עם מזרקות, הילדים נהנו לרוץ במזרקות המים שפועלות בין השעות 10-14 ו 16-18



הכנו מנגל, המקום היחיד במצפה רמון שמאושר למנגל זה - חורשת קק''ל"

יש ספסלים ועצים שמצלים קצת ויעלים שבאים לנשנש מהשאריות שלנו



בלילה המקום חשוך לחלוטין כמו שרק יכול להיות במדבר
וובתוספת לכך שכביש הגישה משובש מאוד - לא מומלץ להגיע בלילה

בצמוד לחורשה יש טיילת שנקראת
גן הפסלים

כל מיני פסלים מאבנים ענקיות




בתוך ''גן הפסלים'' יש את ''שביל האבנים הזוהרות" ביום לא רואים בו שום דבר,
רק בשקיעה מתחילים לזהור אבני השביל, בדקנו את דרכי הגישה ללילה.

כעת אנחנו מכורים לגמרי ולא רוצים לחזור לציביליזציה,
התקשרנו לבעל המתחם והארכנו את השהייה שלנו בעוד לילה,

לקראת השקיעה יצאנו ל
נחל חווארים

מרחק של חצי שעה ממצפה רמון




את המסלול הזה עושים בלילה,
הוא קל ומתאים גם לילדים מכיוון ש''החוואר" זה פשוט סלע רך ובהיר, כמו גיר כזה, שנשחק בקלות מהרוח והגשם והנחל נמצא בתוך קניון שהקירות שלו הם סלע החוואר ובלילה הירח מחזיר את האור ומכפיל אותו, כיף לעשות אותו בלילות ירח מלא, ולא צריך פנסים במסלול הלילי הזה


התאורה בתמונה היא נטו מהירח!


בגלל שהיינו עם ילדים ולא הכרנו את השטח לקחנו מדריך,
כשהגענו ראינו בחניון 2 אוטובוסים שיורדים מהם הרבה אנשים,
כשפגשנו את המדריך הוא לקח אותנו לחלק שקט של המסלול כך שלא נפגשנו עם אנשים אחרים.


הפנס והירח-תמונה מנחל חווארים


הוא הביא איתו לשעת חירום את הפנסים של אנשי המדבר-אולטרה סגול
ואז הוא הציע שיוכל לעשות לילדים פעילות של סיור עקרבים,
למרות שכבר עשינו את זה, אבל הוא נותן בחינם את הפעילות הזו והילדים נהנו שוב מהחוויה.




עקרבים תאומים או אולי מלחמה בין יריבים?

המסלול כולו לקח לנו 3 שעות והיה נחמד מאוד,
ושוב, הכיף במדבר זה בלילה, קריר ונעים!

המשכנו משם ל'שביל האבנים הזוהרות'

גן הפסלים

זה מסלול קצר שמדמה את שביל החלב שזוהר בשמי המדבר,



מכיוון שאין תאורה בדרך לשם בלתי אפשרי למצוא את המקום אם לא מגיעים בשעות היום לזהות היכן הוא נמצא,


יום השלישי

לקחנו את הילדים ל

חוות האלפקות
מרחק 5 דקות נסיעה ממצפה רמון



פעם, בתחילת שנות ה־90, זוג מתושבי המקום חלמו להקים משהו מיוחד במדבר.
הם נסעו עד הרי האנדים שבדרום אמריקה — שם חיים שבטים מקומיים שמגדלים אלפקות כבר מאות שנים.

כשהם ראו את האלפקות — חיות רגועות עם פרווה רכה הם החליטו:
נביא אלפקות לישראל!

אבל זה לא היה פשוט בכלל:
היו צריכים אישורים מיוחדים מהממשלה של פרו כדי להוציא את החיות.

היו צריכים לדאוג להובלה שמתאימה לאלפקות — לא כל אוניה מתאימה.

ואז... הם גילו שהאישור עומד להיגמר — ואם לא יזוזו מהר, אסור יהיה להוציא את החיות בכלל.
אז הם שכרו מטוס מטען בלי מושבים (!), שמו בו את כל האלפקות, והטיסו אותן לישראל — ממש כמו מבצע צבאי.

הם הביאו אותם לאיזור מצפה רמון בגלל שזה אותם תנאי אקלים כמו במדינת המוצא שלהם:
מדבר, בחורף קר ומושלג, בקיץ חם ביום וקר בלילה.

יש להם בחווה כיום 300 לאמות ואלפקות בנוסף לחמורים, כבשים סוסים וכו'

הלאמה היא חיה שדומה לגמל אבל עדינה כמו ארנבת, הילדים מלטפים ומאכילים אותה מכף היד,



האלפקה היא בת דודה שלה, יותר קטנה ומאוד סקרנית



הולכת אחרי הילדים ורוצה מהם צומי ומביטה בהם בפרצוף מצחיק עם שיניים בחוץ



לקחנו לאמה לטיול בהרים שמסביב לחווה

לקחנו אוכל ושתייה והילדים מושכים בחבל והלאמה בעקבותיהם​

כשהגענו לראש ההר חיכתה לנו נדנדה ישבנו למנוחה מהדרך



פיקניק לאמה


כשרצינו לרדת בחזרה לחווה הלאמה התעקשה ולא רצתה לזוז, הילדים ניסו למשוך אותה מכל הכיוונים אבל היא לא רצתה, במקום לא היה קליטה ולא היה אפשרות להתקשר שיבואו לקחת אותה, עד שאחרי הבטחות רבות של הילדים כמו: אני יביא לך ארטיק, אני יביא לך לשחק ב יו יו שלי היא הסכימה ללכת וצעדה אחרי הילדים,

התינוקים פחדו מהחיה הענקית ולא רצו לבוא לטיול איתה,

אז ה''אח הגדול'' בגיל 5 לקח את ה''לאמה שלו'' להראות לתינוקים


הגיע הזמן לסיים את הנופש, נפרדנו ממצפה רמון,

ביציאה ממצפה רמון יש כרם מיוחד

כרם רמון
הבעלים שלו מישיבת ההסדר מצפה רמון הצליח למרות הקשיים לנטוע כרם במדבר

ובחודש אב יש פעילות לילדים של בציר ענבי מאכל, ומרכז מבקרים פתוח עם ספסלים מתחת לעצי הגפן, ושכשוכית לילדים (עוד מושג מאיזור המדבר, לא בריכה אלא שכשוכית...)



הילדים נכנסו לשכשוכית שיש בכרם ואכלו ענבים על שפת הבריכה



בדרך למרכז ראינו כל הדרך "עמוד אש'' עצום ממרחק של 50 קילומטר

כמו "שמש על עמוד" הסתקרנו ונסענו לבדוק מה זה



הגענו למקום שנקרא

תחנת הכח אשלים"

יש שם 50.000 מראות שמסתובבות כל הזמן עוקבות אחרי השמש ומקרינים את השמש על העמוד הגבוה וזה מייצר חשמל, מראה מעורר התפעלות.

בשלט מחוץ למקום היה כתוב:
את קצהו הבּוֹהֵק של מגדל השמש ניתן לראות גם באור יום מתחנת החלל הבין-לאומית!

ניסינו להיכנס אבל המאבטחים אמרו שאין כניסת מבקרים אלא רק פעם בשנה,
הם הציעו לנו לעלות לגבעה ממול ולצפות בתחנת הכוח.

נסענו כמה דקות אל מצפה הקומנדו הצרפתי

ומשם צפינו על המראות הענקיות.




סיימנו את הטיול בהרגשה מיוחדת היינו במקומות ייחודיים, נופים מהמאדים, חיות מעניינות,
כל המשפחה אמרה פה אחד, אנחנו חוזרים שוב שנה הבאה למדבר, היה מעניין מאוד אפילו יותר מהצפון.​