הנושאים החמים
נושאי השקעות וכלכלה מעוררים שאלות הנוגעות ל'השתדלות נכונה', ובצדק, הרי ניתן כל היום לעסוק בצרכי הגוף והפרנסה, ולהפסיד את ההשקעה בחלקים הרוחניים שלנו. עם זאת כידוע הדאגה לנישואי הילדים היא מכלל ההשתדלות הנכונה והראויה, ובכלל זה גם השקעות נכונות וכהוראת רבנים רבים.
לכן, מאוד הופתעתי לשמוע מכמה אנשים את המשפט הבא:
"למה אתה ממליץ על השקעות?, הרי ברור לך שה'חפץ חיים' היה אומר לך לשים את הכסף בגמ''ח!".
מה שהיה מפתיע במיוחד הוא, שאנשים מנסים לנחש את דעתו של ה'חפץ חיים', בלי לטרוח ולפתוח את ספריו.
ואם שאלתם, "איך אני יודע שהם לא פתחו?"
אהמממ, זה בגלל שלמזלנו ולשמחתנו, ה'חפץ חיים' השאיר לנו דברים בנושאים אלו בדיוק. וכפי שנצטט במאמר זה.
ה'חפץ חיים' כתב ספר שלם אודות מצוות הלוואה, "אהבת חסד". מטרתו של ספר זה היא ללמד את דיני הלוואה, את חשיבות המצווה, גדריה וגם את גבולותיה. כי למצוות הלוואה, בדומה למצוות רבות אחרות יש גבולות. כמו שברור לכולנו כי אפילו מצוות שבת נדחית מפני סכנת נפשות, כך גם מצוות גמילות חסדים לא קיימת במקרים מסוימים. מי שמבזבז את כספו ואפילו למטרות טובות של עזרה לעניים, הרי הוא משליך את עצמו על הבריות ואין במעשיו משום מצווה.
אסייג, כי פרוג אמנם אינו במה תורנית, אך מאידך נושא זה נוגע מאוד לחיי הציבור, ולכן כתבתי את המאמר בצורה של ציטוטים מספר 'אהבת חסד' וללא דיון תורני הלכתי מעמיק כמקובל. כך יוכל כל אחד לפתוח את הדברים במקורם ולשאול את רבותיו. כמובן שכדרכה של תורה יש דעות שונות בנושא, אך בכל זאת חשוב לדעת את דעתו של ה'חפץ חיים', שהרי הוא שכתב לנו ספר מקיף על הלכות הלוואה, ובכל דבר הנוגע לחיי יום יום עם ישראל לומד את דבריו, ב'משנה ברורה', ב'שמירת הלשון' וכמובן גם ב'אהבת חסד' ובשאר ספריו.
ובכן, הבה נפתח ספר "אהבת חסד" ונלמד את דבריו הקדושים ממקורם.
אתייחס לשלש שאלות.
1. מה שיעור מצוות הלוואה?
2. האם צריך להלוות כאשר יש סיכון לכסף ההלוואה?
3. מה הדין באדם שעיקר פרנסתו מהשקעה?
ביחס לכל שאלה אצרף את דברי הח''ח מתוך הספר, לאחר מכן אעתיק אותם לטקסט, ואתן סיכום קצר לכל קטע.
מה שיעור חובת הלוואה?
פרק ראשון הלכה ד.
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
אז מה יאמר ה'חפץ חיים' במקרה שכבר הגיע לפניו העסק ל''ריוח ביתו''? כשהוא יודע איך אפשר להשקיע בקלות וכמעט ללא טרדות?
האם צריך להלוות כאשר יש סיכון לכסף?
פרק ראשון הלכה ח
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
כלומר, ה'חפץ חיים' מסייג את מצוות הלוואה בכך שהמלווה יכול להיות בטוח כי הכסף יחזור אליו.
וכאן צריך להבין נקודה חשובה שבה שונה מאוד זמננו מבעבר. כיום אין מטבעות זהב וכסף. המטבעות כולם הם הסכמה ממשלתית, והנקודה המעניינת היא, שהמטרה של הממשלות היא שהכסף יאבד מערכו בכל שנה כמה אחוזים. לדוגמה, מי שהלווה 100,000 שקל בשנת תש"מ, יכול היה לקנות בהם 25,000 דולר, שזה אומר משכורת ממוצעת לשנתיים בארה"ב באותו הזמן!!
יש לכם מושג אולי כמה אותם שקלים שווים היום?
ובכן, השקל הומר בשיעור של 1000 שקל ישן לשקל אחד חדש!
כלומר, המלווה נשאר עם 1000 ₪ בסך הכל, שבהם הוא יכול לקנות 276 דולר לפי השער ביום כתיבת מאמר זה, בזמן שהמשכורת הממוצעת השנתית בארה"ב כיום עומדת על כ66,000 דולר!
ובתמצית:
המלווה שלנו שהתחיל עם סכום ששווה למשכורת לשנתיים, נשאר ביד עם משכורת ליום אחד בלבד. לא כיף.
לא מדובר בתרחיש היפותטי ודמיוני, מדובר באירוע שקרה כאן בארץ, ואם אתם לא מספיק זקנים בשביל לזכור אותו, פשוט דברו עם הוריכם או סביכם.
אינפלציה שכזו שמחקה 99% מסכום ההלוואה התרחשה בכמה מדינות. הנה כמה דוגמאות מ30 השנים האחרונות.
ריאל איראני, פסו ארגנטינאי, לירה טורקית, ועוד מטבעות רבים.
ואפילו אם בפועל לא יתממש תרחיש בלהות שכזה, הרי שהמדינה קובעת יעד אינפלציה, שזה אומר, שהמדינה פועלת בכוונה בצורה שהכסף יאבד מערכו בכל שנה כ2%. אתם יודעים מה השווי של ה100,000 ₪ שלכם בעוד עשרים שנה? תיכנסו למחשבון הזה ותראו.
אז מה ה'חפץ חיים' היה אומר לגבי הלוואה שחלק משמעותי ממנה עשוי שלא לחזור?
אדם שעיקר פרנסתו מהלוואה בריבית ומהשקעות
פרק חמישי הלכה ג
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
ולעניננו - כל אדם שמת אוספים עבור חתונות ילדיו, קופות הצדקה פתחו פרויקטים אדירים של מאות מיליונים עבור חתונות יתומים (ערבים), ובכל שבוע לצערנו אנו נתקלים במקרים בהם נפתחות קרנות שיעד האיסוף שלהם הוא שני מיליון ומעלה עבור יתומים. אין ספק שאם נאספים כל כך הרבה כספי צדקה לצורך זה, שהדבר נקרא 'עיקר פרנסתו'. והמציאות מוכיחה שלפחות חלק ממי שאין לו כסף בשנים אלו של נישואי הילדים, חייו אינם חיים כפשוטו.
ולכן, אם אנו מקבלים את ההנחה שניתן לפתור - ואפילו חלקית - את בעיית נישואי הילדים על ידי השקעה חודשית, וכמו שהראיתי במאמר 'איך לחתן ילדים', הרי שתשובה של ה'חפץ חיים' לשאלה כיצד לנהוג בכספי חיסכון אלו היא ברורה – "חייו קודמין".
ה'חפץ חיים' לא חשב לרגע שמי שמתפרנס מהשקעה עדיף לו להלוות את הכסף. לא, יש כלל שנקרא 'חייך קודמין' וכפי שמלמד אותנו ה'חפץ חיים'.
ולסיכום - השאלה שלנו היא כזו:
אם יש לי שתי אפשרויות. האחת, לחסוך ולהשקיע ולקיים את חובתי להשיא את ילדיי כך שלא יישבו בדד בביתם ללא הצעות שידוכים, ואני לא אגיע למצב של גלגולי מחילות בפתחי הגמ''חים, והאפשרות השנייה שלי היא להלוות את הכסף בגמ''ח היום, ולהישאר בעוד עשרים שנה עם סכום שנשחק באינפלציה באופן משמעותי וכמובן רחוק מאוד מהצורך של נישואי הילדים, ובסיכון גדול להגיע למצב של 'לווה רשע ולא ישלם' חלילה.
מה ה'חפץ חיים' היה אומר?
אתם כבר יודעים את התשובה.
ובשוליים, מן הסתם, חלקכם חושבים ש'אפשר לקיים שניהם', על ידי השקעה בגמ''חים לנישואי ילדים, כך שתעמוד לכם מצוות הלוואה וגם תקבלו בעתיד הלוואות לנישואי הילדים. אז אם אתם רוצים מאמר מקיף שישווה בין האפשרויות, אתם מוזמנים להגיב ולהזמין.
למאמרים נוספים -
''איך לחתן ילדים''
''מס רווחי הון לא חובה''
לכן, מאוד הופתעתי לשמוע מכמה אנשים את המשפט הבא:
"למה אתה ממליץ על השקעות?, הרי ברור לך שה'חפץ חיים' היה אומר לך לשים את הכסף בגמ''ח!".
מה שהיה מפתיע במיוחד הוא, שאנשים מנסים לנחש את דעתו של ה'חפץ חיים', בלי לטרוח ולפתוח את ספריו.
ואם שאלתם, "איך אני יודע שהם לא פתחו?"
אהמממ, זה בגלל שלמזלנו ולשמחתנו, ה'חפץ חיים' השאיר לנו דברים בנושאים אלו בדיוק. וכפי שנצטט במאמר זה.
ה'חפץ חיים' כתב ספר שלם אודות מצוות הלוואה, "אהבת חסד". מטרתו של ספר זה היא ללמד את דיני הלוואה, את חשיבות המצווה, גדריה וגם את גבולותיה. כי למצוות הלוואה, בדומה למצוות רבות אחרות יש גבולות. כמו שברור לכולנו כי אפילו מצוות שבת נדחית מפני סכנת נפשות, כך גם מצוות גמילות חסדים לא קיימת במקרים מסוימים. מי שמבזבז את כספו ואפילו למטרות טובות של עזרה לעניים, הרי הוא משליך את עצמו על הבריות ואין במעשיו משום מצווה.
אסייג, כי פרוג אמנם אינו במה תורנית, אך מאידך נושא זה נוגע מאוד לחיי הציבור, ולכן כתבתי את המאמר בצורה של ציטוטים מספר 'אהבת חסד' וללא דיון תורני הלכתי מעמיק כמקובל. כך יוכל כל אחד לפתוח את הדברים במקורם ולשאול את רבותיו. כמובן שכדרכה של תורה יש דעות שונות בנושא, אך בכל זאת חשוב לדעת את דעתו של ה'חפץ חיים', שהרי הוא שכתב לנו ספר מקיף על הלכות הלוואה, ובכל דבר הנוגע לחיי יום יום עם ישראל לומד את דבריו, ב'משנה ברורה', ב'שמירת הלשון' וכמובן גם ב'אהבת חסד' ובשאר ספריו.
ובכן, הבה נפתח ספר "אהבת חסד" ונלמד את דבריו הקדושים ממקורם.
אתייחס לשלש שאלות.
1. מה שיעור מצוות הלוואה?
2. האם צריך להלוות כאשר יש סיכון לכסף ההלוואה?
3. מה הדין באדם שעיקר פרנסתו מהשקעה?
ביחס לכל שאלה אצרף את דברי הח''ח מתוך הספר, לאחר מכן אעתיק אותם לטקסט, ואתן סיכום קצר לכל קטע.
מה שיעור חובת הלוואה?
פרק ראשון הלכה ד.
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
כלומר, פשוט ל'חפץ חיים' שאדם לא אמור להלוות את כל הממון שלו. למה? כי אם הוא ילווה הכל, לא יהיה לו ממון במקרה ותזדמן לו עיסקה טובה.
אז מה יאמר ה'חפץ חיים' במקרה שכבר הגיע לפניו העסק ל''ריוח ביתו''? כשהוא יודע איך אפשר להשקיע בקלות וכמעט ללא טרדות?
האם צריך להלוות כאשר יש סיכון לכסף?
פרק ראשון הלכה ח
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
כלומר, ה'חפץ חיים' מסייג את מצוות הלוואה בכך שהמלווה יכול להיות בטוח כי הכסף יחזור אליו.
וכאן צריך להבין נקודה חשובה שבה שונה מאוד זמננו מבעבר. כיום אין מטבעות זהב וכסף. המטבעות כולם הם הסכמה ממשלתית, והנקודה המעניינת היא, שהמטרה של הממשלות היא שהכסף יאבד מערכו בכל שנה כמה אחוזים. לדוגמה, מי שהלווה 100,000 שקל בשנת תש"מ, יכול היה לקנות בהם 25,000 דולר, שזה אומר משכורת ממוצעת לשנתיים בארה"ב באותו הזמן!!
יש לכם מושג אולי כמה אותם שקלים שווים היום?
ובכן, השקל הומר בשיעור של 1000 שקל ישן לשקל אחד חדש!
כלומר, המלווה נשאר עם 1000 ₪ בסך הכל, שבהם הוא יכול לקנות 276 דולר לפי השער ביום כתיבת מאמר זה, בזמן שהמשכורת הממוצעת השנתית בארה"ב כיום עומדת על כ66,000 דולר!
ובתמצית:
המלווה שלנו שהתחיל עם סכום ששווה למשכורת לשנתיים, נשאר ביד עם משכורת ליום אחד בלבד. לא כיף.
לא מדובר בתרחיש היפותטי ודמיוני, מדובר באירוע שקרה כאן בארץ, ואם אתם לא מספיק זקנים בשביל לזכור אותו, פשוט דברו עם הוריכם או סביכם.
אינפלציה שכזו שמחקה 99% מסכום ההלוואה התרחשה בכמה מדינות. הנה כמה דוגמאות מ30 השנים האחרונות.
ריאל איראני, פסו ארגנטינאי, לירה טורקית, ועוד מטבעות רבים.
ואפילו אם בפועל לא יתממש תרחיש בלהות שכזה, הרי שהמדינה קובעת יעד אינפלציה, שזה אומר, שהמדינה פועלת בכוונה בצורה שהכסף יאבד מערכו בכל שנה כ2%. אתם יודעים מה השווי של ה100,000 ₪ שלכם בעוד עשרים שנה? תיכנסו למחשבון הזה ותראו.
אז מה ה'חפץ חיים' היה אומר לגבי הלוואה שחלק משמעותי ממנה עשוי שלא לחזור?
אדם שעיקר פרנסתו מהלוואה בריבית ומהשקעות
פרק חמישי הלכה ג
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
ונביא ציטוט נוסף, פרק ו הלכה ט
וזה לשונו הנוגעת אלינו:
ולעניננו - כל אדם שמת אוספים עבור חתונות ילדיו, קופות הצדקה פתחו פרויקטים אדירים של מאות מיליונים עבור חתונות יתומים (ערבים), ובכל שבוע לצערנו אנו נתקלים במקרים בהם נפתחות קרנות שיעד האיסוף שלהם הוא שני מיליון ומעלה עבור יתומים. אין ספק שאם נאספים כל כך הרבה כספי צדקה לצורך זה, שהדבר נקרא 'עיקר פרנסתו'. והמציאות מוכיחה שלפחות חלק ממי שאין לו כסף בשנים אלו של נישואי הילדים, חייו אינם חיים כפשוטו.
ולכן, אם אנו מקבלים את ההנחה שניתן לפתור - ואפילו חלקית - את בעיית נישואי הילדים על ידי השקעה חודשית, וכמו שהראיתי במאמר 'איך לחתן ילדים', הרי שתשובה של ה'חפץ חיים' לשאלה כיצד לנהוג בכספי חיסכון אלו היא ברורה – "חייו קודמין".
ה'חפץ חיים' לא חשב לרגע שמי שמתפרנס מהשקעה עדיף לו להלוות את הכסף. לא, יש כלל שנקרא 'חייך קודמין' וכפי שמלמד אותנו ה'חפץ חיים'.
ולסיכום - השאלה שלנו היא כזו:
אם יש לי שתי אפשרויות. האחת, לחסוך ולהשקיע ולקיים את חובתי להשיא את ילדיי כך שלא יישבו בדד בביתם ללא הצעות שידוכים, ואני לא אגיע למצב של גלגולי מחילות בפתחי הגמ''חים, והאפשרות השנייה שלי היא להלוות את הכסף בגמ''ח היום, ולהישאר בעוד עשרים שנה עם סכום שנשחק באינפלציה באופן משמעותי וכמובן רחוק מאוד מהצורך של נישואי הילדים, ובסיכון גדול להגיע למצב של 'לווה רשע ולא ישלם' חלילה.
מה ה'חפץ חיים' היה אומר?
אתם כבר יודעים את התשובה.
ובשוליים, מן הסתם, חלקכם חושבים ש'אפשר לקיים שניהם', על ידי השקעה בגמ''חים לנישואי ילדים, כך שתעמוד לכם מצוות הלוואה וגם תקבלו בעתיד הלוואות לנישואי הילדים. אז אם אתם רוצים מאמר מקיף שישווה בין האפשרויות, אתם מוזמנים להגיב ולהזמין.
למאמרים נוספים -
''איך לחתן ילדים''
''מס רווחי הון לא חובה''
gmail.com
