הנושאים החמים
תמונת מקור - Leonardo AI
בּספר "לשון חכמים" (חלק ב'. ט') לרבינו יוסף חיים מבגדאד זיע"א בעל "הבן איש חי" כתב וזהו לשונו:
ידוע שיש כ״ח פסוקים שיש בה כל אותיות אלפא ביתא מן א׳ ועד ת׳ ובכללם הם חמשה פסוקים אלו, וטוב לאומרם בטעמים מן ראש השנה ועד שמיני עצרת בכל יום וגם יאמר אותם בכל ראש חודש:
זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יי לִקְטוּ מִמֶּנּוּ אִישׁ לְפִי אָכְלוֹ עֹמֶר לַגֻּלְגֹּלֶת מִסְפַּר נַפְשֹׁתֵיכֶם אִישׁ לַאֲשֶׁר בְּאָהֳלוֹ תִּקָּחוּ. (שמות ט"ז.ט"ז)
אוֹ הֲנִסָּה אֱלֹהִים לָבוֹא לָקַחַת לוֹ גוֹי מִקֶּרֶב גּוֹי בְּמַסֹּת בְּאֹתֹת וּבְמוֹפְתִים וּבְמִלְחָמָה וּבְיָד חֲזָקָה וּבִזְרוֹעַ נְטוּיָה וּבְמוֹרָאִים גְּדֹלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם יְי אֱלֹהֵיכֶם בְּמִצְרַיִם לְעֵינֶיךָ. (דברים ד. ל"ד)
כֹּה אָמַר יי עֲשׂוּ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה וְהַצִּילוּ גָזוּל מִיַּד עָשׁוֹק וְגֵר יָתוֹם וְאַלְמָנָה אַל תֹּנוּ אַל תַּחְמֹסוּ וְדָם נָקִי אַל תִּשְׁפְּכוּ בַּמָּקוֹם הַזֶּה. (ירמיהו כ"ב.ג')
וְלָקַחְתָּ כֶסֶף וְזָהָב וְעָשִׂיתָ עֲטָרוֹת וְשַׂמְתָּ בְּרֹאשׁ יְהוֹשֻׁעַ בֶּן יְהוֹצָדָק הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. (זכריה ו'.י"א)
וְעָלַי הִטָּה חֶסֶד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְיוֹעֲצָיו וּלְכָל שָׂרֵי הַמֶּלֶךְ הַגִּבֹּרִים וַאֲנִי הִתְחַזַּקְתִּי כְּיַד יי אֱלֹהַי עָלַי וָאֶקְבְּצָה מִיִּשְׂרָאֵל רָאשִׁים לַעֲלוֹת עִמִּי. (עזרא ז'.כ"ח)
ושם הביא תפילת "יהי רצון" לאומרה לאחר ה' פסוקים אלו, עיי"ש.
ורבינו יעקב בן אשר (רבינו הרא"ש) ז"ל בפירושו על התורה "בעל הטורים" פירש בשני הפסוקים של התורה את ההקשר הענייני בין פסוקים אלו להִמְּצְאוּתָן של כל אותיות האלפא ביתא בתוכם.
וכך הוא לשונו ז"ל:
"זה הדבר אשר צוה ה'. בזה הפסוק יש כל אלפ"א ביתא לומר לך כל המקיים את התורה מזמין לו ה' פרנסתו בלא טורח כאוכלי המן".
"או הנסה. בזה הפסוק יש כל האלפא ביתא שרצה הקב"ה ליתן להם התורה במצרים אלא שאמרה מידת הדין נסה אותם תחלה. לכך הנסה ב' במסורה הכא ואידך הנסה דבר אליך תלאה שאמרה מידת הדין נסה אותם קודם שתשמיעם דבריך…"
ובעניין זה, עיין עוד במאמרו הנפלא של פרופסור עלי מרצבך בלינק כאן.
הארה חשובה - בחלקם של הפסוקים המובאים בספר לשון חכמים וכן במאמר הנ"ל נעשה שימוש במניין זה של אותיות האלפא ביתא הן בכ"ב אותיות הרגילות והן באותיות מנצפ"ך כחדא מחתא. לדוגמא שהאות ן תופיע בפסוק במקום נ.
וכל זה נכלל ונחשב שכל כ"ב אותיות אלפא ביתא מצויות בפסוק.
(ולקמן בחישובי פונקציית search תראו את הנפקא מינה בעניין זה).
אבל ישנו פסוק אחד מכל התנ"ך כולו שמתקיימים בו "מופעים" של כל כ"ב אותיות אלפא ביתא במתכונתם הרגילה ומלבד זאת מתקיימים בו "מופעים" של כל אותיות מנצפ"ך במתכונתם (כאותיות סופיות דהיינו ך.ם.ן.ף.ץ)...
התדעו באיזה פסוק מדובר?
חידה קשה…!
ובכן, התשובה היא - מדובר בפסוק מספר צפניה פרק ג' פסוק ח'.
"לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יי לְיוֹם קוּמִי לְעַד כִּי מִשְׁפָּטִי לֶאֱסֹף גּוֹיִם לְקָבְצִי מַמְלָכוֹת לִשְׁפֹּךְ עֲלֵיהֶם זַעְמִי כֹּל חֲרוֹן אַפִּי כִּי בְּאֵשׁ קִנְאָתִי תֵּאָכֵל כָּל הָאָרֶץ".
נפלא מאוד!
"גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךָ" (תהילים קי"ט.י"ח)
כעת, בואו ותראו איך כל הנ"ל קשור לאקסל ולעולמן של הפונקציות…
ובכן, לעיל ראינו פסוקים שונים בתנ"ך שאם נחפש בהם את אותיות אלפא ביתא / כולל אותיות מנצפ"ך כל אות בנפרד - נמצא את כולן באותם פסוקים.
ולהבדיל בין קודש לחול… כאשר ישנה "מחרוזת" טקסט ואנו מעוניינים לבצע חיפוש עבור "רשימת תווים" האם כולם מופיעים באותה מחרוזת או לא…
האם זה אפשרי בכלל?
ברשותכם, אני רוצה לחדד עוד טיפונת את השאלה.
אתם ודאי זוכרים את פונקציית search שכתבתי אודותיה ועל הלוגיקה שבה במאמר כאן.
וכן, כאשר נכתוב תו מסוים בארגומנט הראשון שבה - הפונקציה תחזיר מיקומו של תו זה מתחילת המחרוזת. (במידה ותו זה קיים במחרוזת שהוזנה בארגומנט השני…במידה ותו זה אינו נמצא הפונקציה תחזיר שגיאת value)
היכן הבעיה מתחילה פה?
"הבעיה" בסיטואציה הנוכחית היא - שלא מדובר פה על תו אחד בודד (שאנו מעוניינים לאתרו בתוך המחרוזת) אלא ברשימה "ארוכה" של תווים…
וכבר בשלב זה ארגיע אתכם ואומר שלמרבה המזל ניתן לבצע זאת ואפילו בקלות רבה!
סקרנים לשמוע? קדימה התחלנו…
הפתרון נעוץ בצמד מילות הקסם שנקראות "סוגריים מסולסלים". (Curly Braces)
אז מה זה בכלל סוגריים מסולסלים ומה תפקידם באקסל / שיטס?
בסביבה של אקסל וגוגל שיטס, סוגריים מסולסלים {} מציינים מערך (Array) – כלומר קבוצה של ערכים שמטופלים כיחידה אחת. בניגוד לסוגריים הרגילים (), שמקיפים פונקציות או ביטויים בודדים, סוגריים מסולסלים מאפשרים ליצור ולהשתמש ברשימה של ערכים, טווחים או תוצאות במקביל.
אני אתן מספר דוגמאות לכך:
לפניכם צילום מסך מתוך הגיליון המצורף בלינק להלן.
דוגמה 1:
זהו מבנה הנוסחה בתא C1:
קוד:
={1,2,3}בדוגמה הפשוטה כאן, אנו מבקשים ליצור מערך של 3 תאים שיהיה כתוב בהם הערכים 1 - 2 - 3
ניתן להבחין במערך שהוחזר בתאים C1:E1
שימו לב שהמערך הוחזר כאן בצורה אופקית ולא אנכית.
האחראים לכך הם - אותם פסיקים שהוצבו בתוך הסוגריים המסולסלים.
על מנת להחזיר את אותו מערך נתונים אך באופן שונה כלומר בצורה אנכית יש להציב את סימני הפיסוק שנקראים "נקודה פסיק".
סימון זה נראה ככה ;
סימון זה אינו נקודותיים כאלה : ולא פסיק כזה, אלא סימון שמורכב מפסיק + נקודה.
בעברית ובעולמה של הכתיבה הספרותית, סימן זה משמש להפסק הגדול מזה המסומן בפסיק וקטן מזה המסומן בנקודה.
במקלדות המחשב יש ללחוץ על Caps Lock + מקש "ף" והתוצאה - ;
ובחזרה לענייננו, זהו מבנה הנוסחה בתא C3:
קוד:
={1;2;3}המערך שהוחזר כאן הוא אכן בצורה אנכית ומתפרס על פני הטווח C3:C5
דוגמה 2:
זהו מבנה הנוסחה בתא C7:
קוד:
=ARRAYFORMULA(10+{1,2,3})שימו לב למספר 10 וסימון ה+ "מחוץ" לסוגריים המסולסלים.
מה אנו מעוניינים לבצע בחישוב זה?
התשובה היא שאנו מעוניינים לבצע 3 פעולות חיבור בין המספר 10 לבין כל אחד מהמספרים שהוזנו בתוך הסוגריים המסולסלים.
במקום לבצע את פעולות החיבור ב 3 תאים שונים ככה-
10+1
10+2
10+3
אנו מבצעים זאת על ידי הזנת המספר 10 ופעולת החיבור מחוץ לסוגריים המסולסלים.
כעת פעולת החיבור מתבצעת על כל אחד "מהאיברים" במערך שנוצר.
והתוצאה היא במערך אופקי - 11 12 13
והוא הדין כאן, אם נרצה שהמערך יהא מוחזר בצורה אנכית יש להזין את הסימון ; במקום פסיק.
שימו לב כי בגוגל שיטס (בלבד) במקרה כאן (ובכל מקרה דומה כדלהלן) יש לעטוף את כל הנוסחה בפונקציית arrayformula . זאת מכיוון שיש כאן פעולה מתמטית "חיצונית" (ביחס לאיברים של המערך "הפנימיים" בתוכם של הסוגריים המסולסלים) ואנו מעוניינים שההחזר יהא מערך תאים ולא תוצאה אחת בודדת.
דוגמה 3:
כאשר נרצה לסכום את כל החזרי הנוסחה בדוגמה 2, אנו פשוט נעטוף את הנוסחה כולה בפונקציית sum הידועה.
כפי שתוכלו להבחין בתא C13:
קוד:
=ARRAYFORMULA(SUM(10+{1,2,3}))התוצאה היא = 36.
אכן, 36 = 13 + 12 + 11
ולאחר "הקדמה קצרה" זו נחזור לשאלה לעיל- כאשר ישנה "מחרוזת" טקסט ואנו מעוניינים לבצע חיפוש עבור "רשימת תווים" האם כולם מופיעים באותה מחרוזת או לא. כיצד לבצע זאת באקסל/ שיטס בעזרתן של הפונקציות?
ומכאן ואילך - הפתרון לבעיה זו.
לפניכם צילום מסך נוסף המצורף אף הוא בלינק להלן:
שלב 1:
יש להזין את מחרוזת הטקסט "לבדיקה" בתא C1.
במקרה שלנו מחרוזת הטקסט היא "אבג"
שלב 2:
שלב זה הוא עיקרו של מאמר זה…
זהו מבנה הפונקציות בתא C2:
קוד:
=ARRAYFORMULA(SEARCH({"א","ב","ג"},C1))"אנו אומרים" לפונקציית search (בארגומנט הראשון) ליצור תחילה מערך אופקי כאשר הערכים במערך זה יהיו 1 2 3
ואז…(בארגומנט השני) לחפש את כל אחד מהערכים האלו במחרוזת טקסט שהוזנה בתא C1.
ואז…להחזיר כלפי כל ערך (במערך שנוצר מהסוגריים המסולסלים) את מספר "המיקום" שלו מתחילתה של המחרוזת בתא C1.(במידה וערך מסוים לא נמצא הפונקציה תחזיר שגיאת value)
במקרה שלנו ההחזר מהפונקציה הוא במערך אופקי 1 2 3 שהרי:
התו "א" הוא התו ה 1 מתחילתה של המחרוזת "אבג".
התו "ב" הוא התו ה 2 מתחילתה של המחרוזת "אבג".
התו "ג" הוא התו ה 3 מתחילתה של המחרוזת "אבג".
הלאה, נתקדם שלב…
שלב 3:
זהו מבנה הפונקציות בתא C3:
קוד:
=ARRAYFORMULA(ISNUMBER(SEARCH({"א","ב","ג"},C1)))במאמר כאן כתבתי אודות פונקציית isnumber הנפלאה. זוכרים?
בדוגמה שלנו, הפונקציה בודקת את כל תוכן התאים במערך שהוחזר בשלב 2 ומחזירה בהתאם (כמערך נתונים) כלפי כל ערך true או false.
החלק המעניין והמרתק פה הוא - שאין זה משנה היכן ממוקם אותו תו לחיפוש ומה "המספר" שפונקציית search החזירה כלפיו.
כלפי פונקציית isnumber דינו של מספר 1 כדינו של מספר 2 וכו'.
כלפי ערך תא שהוחזר בו value על ידי פונקציית search - פונקציית isnumber מחזירה false
למה? אתם שואלים…
התשובה פשוטה. כי הערך value אינו מספר אלא טקסט בעלמא!
שלב 4:
זהו מבנה הפונקציות בתא C4:
קוד:
=SUMPRODUCT(ISNUMBER(SEARCH({"א","ב","ג"},C1)))את פונקציית sumproduct הנפלאה והגאונית כולכם כבר מכירים. נכון?
כתבתי באריכות אודותיה במאמר כאן וכן במאמרים אחרים רבים.
גם במקרה שלנו, הפונקציה מבצעת המרה "אוטומטית" כלפי כל ערך לוגי שהוחזר במערך הנתונים שפונקציית isnumber החזירה כאשר:
הערך הלוגי true שווה לערך הבינארי 1
והערך הלוגי false שווה לערך הבינארי 0
לבסוף, כדרכה של פונקציה זו , הפונקציה סוכמת את מערך הנתונים שהתקבל ובמקרה שלנו ההחזר הוא - 3.
שלב 5:
זהו מבנה הפונקציות בתא C5:
קוד:
=SUMPRODUCT(ISNUMBER(SEARCH({"א","ב","ג"},C1)))=3הנה הגענו לשלב הסופי והאחרון. אחרון אחרון חביב…
ידוע לנו כי סך התווים לבדיקה במערך שהתקבל בסוגריים המסולסלים הוא 3
ולכן, אנו נוסיף למשוואה את הביטוי 3=
והתשובה היא - true.
אכן, ההחזר באמצעות פונקציית sumproduct הוא שווה לסך התווים לבדיקה כלומר 3.
זה אומר לנו שכל התווים לבדיקה נמצאו במחרוזת טקסט וללא יוצא מן הכלל!
פשוט נפלא!
לאחר שהקונספט מובן לכולנו נתקדם לשלב הבא…
בעמודה A - קיימת רשימה (בטווח A2:A6) של 5 הפסוקים שהביאם בספר "לשון חכמים" (עיין בתחילתו של מאמר זה).
אנו נבדוק באמצעות הפונקציות כל "מחרוזת טקסט" מרשימה זו - האם היא מכילה את כל אותיות אלפא ביתא הרגילות וגם האם בנוסף לכל זאת היא מכילה גם את כל 5 האותיות הסופיות מנצפ"ך?
כמו כן, בתא A7 מובא הפסוק מספר צפניה שידוע לנו שכולל את כל אותיות האלפא ביתא כולל האותיות הסופיות.
וכנ"ל, גם עבור פסוק אנו נערוך בדיקה באמצעות הפונקציות.
בעמודה B - קיימת המרה של האותיות הסופיות לאותיות רגילות באמצעות פונקציית substitute הנפלאה. (כתבתי אודותיה במאמר כאן עיין שם)
מדוע יש צורך כך? אתם בטח שואלים את עצמכם…
התשובה לכך היא שבחלק מחמשת הפסוקים שהובאו לעיל מספר "לשון חכמים" האותיות הסופיות גם משמשות "כהשלמה" למנין כב אותיות האלפא ביתא.
ובענין זה אין הבדל בין האותיות הרגילות (מ.נ.צ.פ.כ) לאותיות הסופיות (ם.ן.ץ.ף.ך).
מבחינה סגולית-יהודית זה בסדר גמור…
"הבעיה" פה מתחילה עם פונקציית search…כי כאשר מבקשים ממנה לבדוק האם האות "נ" נמצאת במחרוזת טקסט כמו "ישן" לדוגמה היא תחזיר שגיאת value.
הפונקציה מאוד "קפדנית" ומבדילה בין האותיות הרגילות לבין האותיות הסופיות.
(הסיבה לכך כי ב-subtext של כל תו נמצא הקידוד המספרי / "הנומרי" של אותו תו על פי מערכת הקידוד UNICODE עיין באריכות במאמר כאן.
ובתוך מערכת זו הקודים הנומרים של האותיות הרגילות שונים מהקודים של האותיות הסופיות)
ולכן היה כאן צורך לבצע המרה שכזו. מכאן ואילך, גם פונקציית search תמצא בקלות וללא בעיות את כל אותיות האלפא ביתא.
בעמודה C - מצוין המקור בתנ"ך לכל פסוק ופסוק.
בעמודה D - ישנו חישוב באמצעות הפונקציות והסוגריים המסולסלים לשאלה האם הפסוק (מחרוזת טקסט) מכיל את כל אותיות האלפא ביתא (לא כולל אותיות מנצפך).
זהו לדוגמה מבנה הפונקציות בתא D2:
קוד:
=SUMPRODUCT(ISNUMBER(SEARCH({"א","ב","ג","ד","ה","ו","ז","ח","ט","י","כ","ל","מ","נ","ס","ע","פ","צ","ק","ר","ש","ת"}, B2))) = 22תוכלו להבחין כי:
א. ההפניה למחרוזת הטקסט היא לתאים בעמודה B ולא לתאים בעמודה A (המקור) מהטעם שהסברתי לעיל.
ב. כל אותיות האלפא ביתא הרגילות נכתבו בתוך הסוגריים מסולסלים. וכך פונקציית search בודקת כל אות (תו) מהמערך שנוצר האם הוא נמצא במחרוזת הטקסט בתא שבעמודה B ולאחר מכן הפונקציה מחזירה כמערך את כל המיקומים (כמספר) של התווים מתחילתה של המחרוזת.
ג. התנאי הסופי הוא 22= .
ומדוע? כי בסה"כ ישנן 22 אותיות רגילות ואם כלפי כולם הוחזר מספר (וממילא החזר true באמצעות פונקציית isnumber וממילא החזר 1 באמצעות פונקציית sumproduct) הרי שהסיכום בפעולת החיבור של פונקציית sumproduct יהא בדיוק 22 לא פחות ולא יותר.
ד. ההחזר עבור כל התאים D2 עד D7 הוא true.
בעמודה E - ישנו חישוב באמצעות הפונקציות והסוגריים המסולסלים לשאלה האם הפסוק (מחרוזת טקסט) מכיל את כל אותיות האלפא ביתא כולל אותיות מנצפך.
זהו לדוגמה מבנה הפונקציות בתא E2:
קוד:
=SUMPRODUCT(ISNUMBER(SEARCH({"א","ב","ג","ד","ה","ו","ז","ח","ט","י","כ","ל","מ","נ","ס","ע","פ","צ","ק","ר","ש","ת","ך","ם","ן","ף","ץ"}, A2))) = 27תוכלו להבחין כי:
א. ההפניה למחרוזת הטקסט היא לתאים בעמודה A (המקור) ולא לתאים בעמודה B. הסיבה לכך שהחישוב בפסוקים אלו כולל גם את אותיות מנצפ"ך כאותיות סופיות.
ב. כל אותיות האלפא ביתא הרגילות וכן 5 אותיות מנצפ"ך נכתבו בתוך הסוגריים מסולסלים. וכך פונקציית search בודקת כל אות (תו) מהמערך שנוצר האם הוא נמצא במחרוזת הטקסט בתא שבעמודה A ולאחר מכן הפונקציה מחזירה כמערך את כל המיקומים (כמספר) של התווים מתחילתה של המחרוזת.
ג. התנאי הסופי הוא 27= .
ומדוע? כי בסה"כ ישנן 22 אותיות רגילות + 5 אותיות מנצפ"ך ואם כלפי כולם הוחזר מספר (וממילא החזר true באמצעות פונקציית isnumber וממילא החזר 1 באמצעות פונקציית sumproduct) הרי שהסיכום בפעולת החיבור של פונקציית sumproduct יהא בדיוק 27 לא פחות ולא יותר.
ד. ההחזר עבור התאים E2:E6 הוא false! ורק עבור התא E7 ההחזר הוא true!
אכן, הפסוק בספר צפניה (ג.ח) הוא היחיד הכולל בתוכו את כל אותיות האלפא ביתא וכן את כל אותיות מנצפ"ך (כאותיות סופיות)...
נפלא מאוד!
ועד כאן לאקסל ולעולמן של הפונקציות…
מקווה שנהניתם מהמסע המופלא והמרתק בעקבותיהם של הסוגריים המסולסלים…
לסיום. ראינו ומצינו לעיל אודות העובדה / השיא בפסוק מספר צפניה (ג.ח) שכולל בתוכו את כל אותיות האלפא ביתא ובנוסף לכך כולל בתוכו את כל אותיות הסופיות מנצפ"ך.
ואני הקטן, פִּשְׁפַּשְׁתִּי וחקרתי בדעתי ובספרים למצוא רמז וטעם לכך שנרמז כל זה בפסוק זה דווקא.
ונראה לעניות דעתי לפרש בס"ד את כל זה בהקדים מה שפירש מאור עיני ישראל - רבינו המהר"ל מפראג ז"ל בספרו "גבורות השם" (פרק כ"ו). שם הביא רבינו את לשון המדרש "פרקי דרבי אליעזר" (המיוחס לתנא רבי אליעזר בן הורקנוס) - פרק מ"ח:
"רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: חֲמִשָּׁה אוֹתִיּוֹת שֶׁנִּכְפְּלוּ בְּכָל הָאוֹתִיּוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה כֻּלָּם לְסוֹד גְּאֻלּוֹת.
כָּ״ף כָּ״ף – אַבְרָהָם אָבִינוּ נִגְאַל מֵאוּר כַּשְׂדִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ.
מֵ״ם מֵ״ם – נִגְאַל בּוֹ יִצְחָק אָבִינוּ מִיַּד פְּלִשְׁתִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: לֵךְ מֵעִמָּנוּ.
נוּ״ן נוּ״ן – נִגְאַל בּוֹ יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: הַצִּילֵנִי נָא מִיַּד אָחִי.
פֵּ״א פֵּ״א – בּוֹ נִגְאֲלוּ אֲבוֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: פָּקֹד פָּקַדְתִּי.
צָדִ״י צָדִ״י – בּוֹ עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִשִּׁעְבּוּד אַרְבַּע מַלְכֻיּוֹת וְלֹאמַר לָהֶם: צֶמַח צִמַּחְתִּי לָכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאָמַרְתָּ אֵלָיו כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח.
וְכֻלָּם לֹא נִמְסְרוּ אֶלָּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ, וְאַבְרָהָם מְסָרָן לְיִצְחָק, וְיִצְחָק מְסָרָן לְיַעֲקֹב, וְיַעֲקֹב מָסַר סוֹד הַגְּאֻלָּה לְיוֹסֵף, שֶׁנֶּאֱמַר: וֵאלֹהִים פָּקֹד יִפְקֹד אֶתְכֶם. וְיוֹסֵף בְּנוֹ מָסַר סוֹד הַגְּאֻלָּה לְאֶחָיו וְאָמַר לָהֶם: פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם. וַאֲשֶׁר מָסַר סוֹד הַגְּאֻלָּה לְסֶרַח בִּתּוֹ.
וּכְשֶׁבָּאוּ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן אֵצֶל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וְעָשׂוּ הָאוֹתוֹת לְעֵינֵיהֶם, הָלְכוּ אֵצֶל סֶרַח בַּת אָשֵׁר. אָמְרוּ לָהּ: בָּא אָדָם אֶחָד אֶצְלֵנוּ וְעָשָׂה אוֹתוֹת לְעֵינֵינוּ כָּךְ וְכָךְ. אָמְרָה לָהֶם: אֵין בָּאוֹתוֹת הָאֵלּוּ מַמָּשׁ. אָמְרוּ לָהּ: וַהֲרֵי אָמַר פָּקֹד יִפְקֹד אֱלֹהִים אֶתְכֶם. אָמְרָה לָהֶם: הוּא הָאִישׁ הֶעָתִיד לִגְאֹל אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם, שֶׁכֵּן שָׁמַעְתִּי מֵאַבָּא פֵּ״ה וּפֵּ״ה – פָּקֹד פָּקַדְתִּי. מִיָּד הֶאֱמִינוּ הָעָם בֵּאלֹהֵיהֶם וּבִשְׁלוּחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּאֲמֵן הָעָם וַיִּשְׁמְעוּ כִּי פָקַד ה' אֶת עַמּוֹ".
ומפרש רבינו המהר"ל כדרכו את ההקשר המהותי בין אותיות מנצפ"ך לסוד "ומדרגת" הגאולה. וכך הוא לשונו ז"ל:
"והנה בארו בזה כי אלו ה' אותיות נכפלו באל"ף בית לכך מורים הם על הגאולה.
עיין ברש"י ז"ל (מסכת מגילה דף ב' עמוד ב') שכתב "מנצפך - כפל אותיות".
והיינו משום שאותיות אלו מופיעות באמצע התיבה באופן אחד, ובסוף התיבה באופן אחר. לעומת שאר האותיות שמופיעות תמיד באופן אחד.
כי דבר ידוע כי בעשרים ושנים אותיות ברא העולם כמבואר בספר יצירה (פ"ב מ"ב), ובהם חקק צורת העולם ועניני העולם, ואלו ה' אותיות הם מנצפ"ך חקק בהם הגאולה של עולם, שהגאולה גם כן הויות העולם, כי אלו אותיות הם אותיות פשוטים.
הנה בתלמוד בבלי (מסכת שבת דף ק"ד עמוד א') אמרו לגבי אותיות נ.צ.פ.ך - "נון כפופה נון פשוטה … פ' כפופה פ' פשוטה… צדי כפופה וצדי פשוטה"
ואות מם סופית נקראת שם בלשון הש"ס "סתומה" כיון שהיא סגורה מכל צדדיה.
והפשיטות יש בו גאולה כמו שיתבאר לקמן אצל מצות המצה ובכמה מקומות. כי הפשוט עומד בעצמו אין לו צירוף אל דבר מה רק עומד בעצמו, וכן ענין הנגאל עומד בעצמו מבלי שיש לו חבור וצירוף אל אדון שלו, ולא כן המשועבד שאינו פשוט כי יש לו צירוף אל אשר הוא משעבד בו, ולפיכך הפשוט העומד בעצמו ואין לו שום צירוף אל זולתו הוא ענין חירות.
זהו ביאור רבינו ז"ל בטעם הראשון לרמז והטעם שהפשיטות (והיינו אותיות מנצפך שהן פשוטים) יש בו גאולה.
ועיין גם בדברי רבינו ז"ל בספרו "דרך חיים" (על פרקי אבות פרק ב' משנה ט') שכתב:
"מי שמקבל מזולתו אינו פשוט... שאם היה פשוט היה מסולק מן הקבלה מזולתו... כי מי שיש בו מדת הפשיטות, עומד בעצמו, אינו מקבל מזולתו... והקבלה מזולתו הוא הרכבה, שאינו עומד בעצמו... כי כאשר גוזל מאחרים, הנה אינו ראוי להיות קרוב אל השם יתברך, כי הוא יתברך פשוט בתכלית הפשיטות, ומי שהוא גוזל מאחרים הרי הוא מקבל מזולתו שאינו ראוי לו, ואין זה פשוט, כי הפשוט עומד בעצמו, אינו מקבל מזולתו. והקבלה מזולתו הוא הרכבה, שאינו עומד בעצמו…"
ועוד כי אין ספק שדבר שהוא אינו פשוט ויש בו הרכבה יש בו שיעבוד, כי דבר שהוא מורכב כל חלק משעבד בשני עד שאין השני בן חורין בעצמו. וזהו גם כן טעם אחד מטעמי המצה, שהמצה פשוטה לא כמו החמץ שהוא מורכב, וכל חלק אינו בן חורין כמו שיתבאר לקמן אצל מצה זו, ולכך הפשוט ראוי לגאולה שאין בו שעבוד, ולפיכך אותיות שהם פשוטים בהם נברא הגאולה. וכן אות הסתום אין ספק כי הסתום הוא יותר פשוט, וגם כן כי הסתום אין שולט דבר בו וזהו ענין החירות. ולמעלת ולמדריגת אותיות אלו הושמו אחר אלפ"א בית"א בסדר אי"ק בכ"ר גל"ש וכו'
רבינו ז"ל מבאר כאן טעם שני מדוע אותיות מנצפ"ך מורות על הגאולה. והיינו משום שהפשוט מופקע מהרכבה וכל הרכבה היא "השתעבדות" של חלק אחד לחלק השני וממילא נמצא שלפשוט אין הרכבה ולא שייך בו שעבוד וזה מרמז על הגאולה.
ומה שכתב רבינו ז"ל "כי הסתום הוא יותר פשוט" היינו שהאות מם סתומה (ם) היא יותר פשוטה מאשר אות מם רגילה (מ) השולחת את צדדיה לכאן ולכאן.
ומה שהזכיר רבינו ז"ל את סדר אי"ק בכ"ר וכו' עיין בביאור כל זה באורך במאמר שכתבתי כאן.
ועוד ידוע כי השם יתברך ברא העולם על ידי אותיות אלפ"א בית"א וכמבואר בספר יצירה, ובאותיות האלפ"א בית"א חקק העולם הזה הגשמי, ובאותיות הפשוטות אשר הפשיטות יותר במעלה ולפיכך הם אחר האלפ"א בית"א ברא הדברים אשר הם עליון מן העולם הזה הגשמי המורכב, והגאולות הם למעלה מן העולם המורכב, כאשר יגאל הקדוש ברוך הוא את ישראל מן האומות שיש להם העולם הזה ויתן להם מדריגתם למעלה מן העולם הגשמי, ולפיכך באלו ה' אותיות שהם אחר האלפ"א בית"א גאלם מן האומות ונתן מדריגתם למעלה מן העולם הגשמי.
בטעם שלישי זה מבאר רבינו ז"ל שהפשוט "בעקיפין" מורה על הגאולה, כי הואיל והפשוט הוא יותר במעלה מהאינו פשוט, ועל ידי כ"ב אותיות שאינן פשוטות ברא העולם הגשמי, לכך ע"י אותיות מנצפ"ך הפשוטות ברא דברים שהם עליונים מהעולם הגשמי, והגאולות הן למעלה מהעולם הגשמי.
ומה שכתב רבינו ז"ל "אשר הפשיטות יותר במעלה" היינו מהגשמי המורכב. ועיין במה שכתב רבינו ז"ל בספרו "באר הגולה" (באר חמישי) וזה לשונו:
"וזה שאמר הכתוב אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפך, וביאור העניין כי האדם נברא אחרון וקודם למעשה בראשית, אם זכה אומרים לו אתה קדמת למלאכי השרת ואם לא זכה אומרים לו יתוש קדמך ע"כ. ר"ל כי האדם נברא אחרון, מצד כי כל מורכב הוא אחרון לדבר שהוא יותר פשוט. ודבר זה ידוע לכל כי כל אשר הוא פשוט הוא ראשון יותר, ואין לך דבר שהוא יותר מורכב מן האדם, כי זה האדם הוא שכלי והוא מורכב מגוף ושכל וזהו הרכבה יותר מכל. והפשוט הוא בודאי יותר במעלה מצד שהוא פשוט, ולפיכך אם אין האדם קונה המעלה השכלית דהיינו התורה, היתוש שאין לה השכל קודם מצד הפשיטות…"
ולקמן בספרו "גבורות השם" (פרק כ"ט) ביאר רבינו לפי זה מהו הטעם לקדושת פטר ר-ח-ם הנוהגת בחמור ואינה נוהגת בשאר בהמות טמאות. וזהו לשונו שם:
"דע כי אין בריאה יותר פשוטה מן החמור שהוא כולו חומר, והחומר הוא הפשוט יותר שלא קבל צורה, וכן החמור בעבור שהחמור נוטה אל החומר, הוא בריאה יותר פשוטה מכל בריאה שיש בו צורה חשובה. כי שאר הנבראים שיש בהם צורה חשובה אין זה פשיטות, כי לקבל הצורה צריך הרכבה כדי שיקבל הצורה החשובה…
ולזה הטעם חייב החמור שהוא בהמה טמאה בבכור, ולא שום בהמה טמאה בעולם, כי מצד שהוא פשוט יותר שייך בו בכורה וראשית, שכל אשר הוא פשוט הוא ראשית למורכבים שאחריו, והראשית שייך בו בכורה, כי לא היה ראוי שום בהמה טמאה למצות בכורה בשביל שאינה חלה הקדושה על דבר טמא, רק החמור מפני שהוא בעצמו ראשית מפני שהוא פשוט".
ובענין זה, ידועים דברי רבותינו ז"ל בתלמוד (בבלי מסכת סנהדרין דף צ"ח עמוד א'):
"אָמַר רַבִּי אֲלֶכְּסַנְדְּרִי. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רָמֵי, כְּתִיב: וַאֲרוּ עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא כְּבַר אֱנָשׁ אָתֵה, וּכְתִיב עָנִי וְרֹכֵב עַל חֲמוֹר. זָכוּ, עִם עֲנָנֵי שְׁמַיָּא, לֹא זָכוּ, עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר."
ופירש המהר"ל בספרו "נצח ישראל" (פרק מ'):
"כי מה שאנו אומרים שהמשיח אתי על חמרא, דבר זה מורה על מעלת המשיח. מפני שהחמור הוא פשוט יותר מכל בעלי חיים, שהוא בריה פשוטה, שאין לו דעת וחכמה. וכאשר רוכב הוא על דבר פשוט, מורה שהוא נבדל במעלתו לגמרי.
ואל תשגיח במה שהוא שהחמור חומרי, אין זה קשיא, דסוף סוף הוא חומר פשוט יותר, והוא הפך הנחש שיש בו ערמומית, ואין לה הפשיטות. והרוכב על הפשוט הוא נבדל לגמרי…"
וביאר מורינו הרב אליהו דסלר זצ"ל בספרו מכתב מאליהו (חלק ג' עמוד 222) שגדר ביאת המשיח כעני הרוכב על החמור הוא גדר ביאת המשיח "בדור שכולו חייב".
והיינו שכל זמן שיש טוב ורע, האדם משתמש בטוב "לכסות" על הרע ומשלה את עצמו שהוא צדיק. וזהו מה שמכנה המהר"ל "ערמומיות הנחש". ועל כן האדם רחוק מתשובה במצב זה ורחוק מההכנה לגאולה.
רק בדור שכולו חייב שהאדם חומרי ומגושם ואין בו גם נדנוד קל של רוחניות, דווקא אז יש בו מעלה אחת והיא "מידת הפשיטות". שכבר אי אפשר לו לכסות על הרע שבו בערמומיות ואשליות ודווקא אז הוא קרוב אל התשובה כי מרגיש שאם לא יגאל על ידי ה' הוא אבוד לגמרי ח"ו. והכרה זו היא ההכנה לביאת המשיח.
נפלא ועמוק מאוד!
וכעת, ממשיך רבינו ז"ל ליתן טעם רביעי לכך שאותיות מנצפ"ך מסמלות את הגאולה. מהסיבה שאותיות מנצפ"ך באות לאחר אות תי"ו,(כלומר לאחר סיומן של כל כ"ב אותיות האלפא ביתא) והואיל ואות תי"ו (בדומה לאות דלת) מורה על השעבוד, ממילא אותיות מנצפ"ך מורות על הגאולה שאחר השעבוד כמו דמפרש ואזיל.
ועוד הדל"ת מורה שעבוד והה' גאולה, לפי שהדל"ת מורה התפזרות והתפשטות לכל ארבעה צדדין מספר הד', ולכך היה השעבוד ד' מאות שנה כמו שהתבאר למעלה בפרק עשירי, כי אין הפרש בין ד' ובין ת' רק שהד' מספר קטן והת' מספר גדול, ואי אפשר שיהא השעבוד ארבע שנים כי אין ארבע שנים חשוב שעבוד למעוט המספר לכך היה ת' שנה השעבוד,
ולכאורה היה מקום לשאול. אם כן שיהא השעבוד ארבעים שנה?
והתירוץ לכך על פי מה שכתב המהר"ל בספרו גבורות השם (פרק נ"ד) כי כך היא המידה בתורתו של רבינו ז"ל שאע"פ שהם "עניים במקומן" הרי הם "עשירים במקום אחר". וזהו לשונו שם:
"כי המאה נחשב כמו אחד, שהרי כשתגיע למאות ימנה האדם מאה אחת, שתי מאות, כמו שימנה א' ב' ג'... אך אין נחשב עשרה כמו אחד. שאם היה עשרה כמו אחד, היה מונה האדם א' עשרה, כמו שימנה האדם א, ב, ג. אבל כשיאמר ב' עשרה יאמר עשרים. ומן שלשה עשרה יאמר שלושים, וכן כולם, לכך אין זה דומה לאחד. אבל המאות ימנה כך - מאה אחת, שתי מאות, וכן כולם, וכמו שתאמר שנים, כך יאמר מאתים".
ומעתה יש לומר. שלאחר שאי אפשר שהשעבוד יהיה למשך ארבע שנים "כי אין ארבע שנים חשוב שעבוד למעוט המספר". המספר הבא היותר מתאים הוא ארבע מאות שנה, ולא ארבעים שנה.
ומפני שמספר הת' מורה שעבוד לכך אותיות מנצפ"ך שהם אחר הת' הם גאולה כי אחר שעבוד גאולה. ולפיכך הם חמשה אותיות, שמספר חמשה מורה גאולה וכן הה"א שהיא גאולה באה גם כן אחר הדל"ת שהיא שעבוד. וכמו שברא העולם בכ"ב אותיות אלפ"א בית"א ברא הגאולה באותיות מנצפ"ך שאחר התי"ו.
ואף על גב כי כאן אין אות פשוט כי פקד פקדתי שתי הפי"אין אינם פשוטות אין זה קשיא אחר שאי אפשר שתהא פ"א פשוטה בראש התיבה, לא היה כאן הרמז רק בכפילת הפי"אין, כלומר שנגאלו במעלה העליונה של כפל הפ"א דהוא פ"ף פשוטה, שאין לך מעלה יותר עליונה באלפ"א בית"א רק הצ' פשוטה שהוא עוד יותר במעלה, וגאולה זאת תהיה גאולה אחרונה שנאמר איש צמח ומתחתיו יצמח ואין עוד מדריגה אחריה והיא נצחית, ודי בזה".
עד כאן לשונו של רבינו המהר"ל מפראג זצ"ל.
ולאחר הקדמה זו, נלמד יחד את פירושו של רבינו יצחק אַבְּרָבַנְאֵל ז"ל על הפסוק בצפניה (ג.ח) וזהו לשונו שם:
"לכן חכו לי וכו'. הייעוד הזה אינו יעוד רע אבל הוא כאומר אחרי שהגליתי אתכם לבבל ופקדתי אתכם לימים מועטים בגאולה ותשובה בארצכם והיה כל זה כדי שתטיבו דרכיכם להביא את כל אחיכם מהגולה ואתם לא אביתם והשחתם את כל עלילותיכם. לכן לא אעשה עולה כי צדיק אני ואתן לאור משפטי והוא בחרבן בית שני וגלות בני יהודה על ידי מלכות אדום,
אבל לא אפקוד אתכם מיד אחרי ימים מועטים כמו שעשיתי בבבל כי הנה תחכו לי בגלותכם עד אותו יום שאקום לעד רוצה לומר שתהיה הקימה נצחית כי משפטי וגזרתי אשר גזרתי היא לאסוף גוים לקבצי ממלכות על אדמת הקודש ועל ירושלם לשפוך עליהם שם זעמי…
ומפני שיהיה זה לזמן רחוק מאד, הוצרך לומר לכן חכו לי נאם ה'. כלומר, אע"פ שהדבר הזה יתאחר זמן הרבה לא תתייאשו ממנו, אבל קוו וחכו תמיד אליו כי הנה כל פנים בוא יבא אותו יום שאקום קימה נצחית,
לא כמו שקמתי במצרים שאחרי אותה קימה הייתה מפלה ולא כקימת בבל שתהיה מפלה אחריה. אבל הקימה ההיא ביום ההוא הגדול והנורא תהיה לעדי עד ולנצח נצחים מבלי שתבוא מפלה אחריה עוד כל ימי הארץ וזה ענין ליום קומי לעד,
וביאר מה יהיה ענין הקימה ההיא באומרו כי משפטי לאסוף גוים ואמר זה על הנוצרים שיעלו על א"י לכובשה באחרית הגלות, ואמר לקבצי ממלכות כנגד שאר העמים שיבואו עליהם ממזרח ומצפון, ועל אלו ואלו אמר לשפוך עליהם זעמי כל חרון אפי כי באש קנאתי תאכל כל הארץ שהוא רמז אל הנקמה העצומה באותו יום על כל הגויים הצובאים על ירושלם". עכ"ל.
ומעתה, יובן העניין מדוע בפסוק זה דווקא נרמזו כל אותיות האלפא ביתא וכן כל אותיות הסופיות מנצפ"ך. לאחר שמצינו בביאורו הנפלא של רבינו המהר"ל מפראג כי אותיות האלפא ביתא החותמות באות תיו מסמלות את הגלות. ואותיות מנצפ"ך הבאות אחריהן מסמלות את חמשת הגאולות כאשר האות צדי הפשוטה "שהוא עוד יותר במעלה, וגאולה זאת תהיה גאולה אחרונה שנאמר איש צמח ומתחתיו יצמח ואין עוד מדריגה אחריה והיא נצחית" - כלשונו של המהר"ל מפראג.
וכל זה נכלל בפסוק זה של צפניה הנביא המנבא על הגאולה העתידית שתהא גאולה "לעד" כלשון הנביא "לָכֵן חַכּוּ לִי נְאֻם יי לְיוֹם קוּמִי לְעַד" וכמו שביאר רבינו האברבנאל "לא כמו שקמתי במצרים שאחרי אותה קימה הייתה מפלה ולא כקימת בבל שתהיה מפלה אחריה. אבל הקימה ההיא ביום ההוא הגדול והנורא תהיה לעדי עד ולנצח נצחים מבלי שתבוא מפלה אחריה עוד כל ימי הארץ וזה ענין ליום קומי לעד".
זו מעלתה של הגאולה האחרונה במהרה בימינו שנרמזה באות צדי הכפולה החותמת את 5 אותיות ך-ם-ן-ף-ץ!
גאולה לעד…גאולת עולמים!
נפלא מאוד מאוד!
ממש כפתור ופרח!
"וְאָמַרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יי צְבָאוֹת לֵאמֹר הִנֵּה אִישׁ צֶמַח שְׁמוֹ וּמִתַּחְתָּיו יִצְמָח וּבָנָה אֶת הֵיכַל יי".(זכריה ו'.י"ב)
ריבונו של עולם, מַהֵר לְגָאֳלֵֽנוּ גְאוּלָּה שְׁלֵמָה לְמַֽעַן שְׁמֶֽךָ, כִּי אֵל גּוֹאֵל חָזָק אָֽתָּה...
לינק לגיליון שיטס הכולל חישובים ונוסחאות באמצעות הסוגריים המסולסלים - מצורף כאן.
- Next article in the series 'אקסלומדע'ס': אקסלומדע'ס פרק 74 ▪︎ כמה מילים אודות פונקציית DATEDIF באקסל / גוגל שיטס ▪︎ ואיך זה קשור לפרשת "ערכין" המפורשת בתורה?
- Previous article in the series 'אקסלומדע'ס': אקסלומדע'ס פרק 72 ▪︎ כך תִּצְּרוּ תיבת רשימה (אימות נתונים) שתלויה ברשימה אחרת באמצעות פונקציית INDIRECT ▪︎ על הטכניקה ועל הלוגיקה שבה
