שימוש בסימני פיסוק וניקוד בספרי קודש

[חושב יצירתי]

אבקש את חוו"ד של העורכים התורניים / מו"לים של ספרי קודש (אם ישנם כאן):

בדרך כלל בספרי קודש, ובמיוחד בספרי יסוד כגמרא, מדרשים, זוהר וכו', לא משתמשים בסימני שאלה, קריאה, נקודותיים וכו'.

האם ספר שבו יופיעו הסימנים הנ"ל יראה חריג/צורם לעיניים?

חשבתי, שאולי כאשר הטקסט מנוקד, מתאים להוסיף גם שאר סימני ניקוד, וכאשר אינו מנוקד זה ייראה מוזר.

אשמח לחוות דעתכם

 

[mgrosss]

אני מוסיף וחושב שזה נכון וטוב, אבל צריך זהירות רבה

 

[shar]

בספר יסוד בציבור החרדי לא מקובל, אם כי ישנם כבר שפרצו מוסכמות אלו.
במכונים לא עושים.
אבל הכל תלוי בסוג החיבור, ומי קהל היעד, יש צד שכדאי אפילו.
יש גמרא מפוסקת ומנוקדת מאוד יפה של טוביאס מחו"ל, וישנם עוד כמה ספרים.

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

כאמור, מי קהל היעד?
אם זה כבר מנוקד הייתי מוסיף סימני שאלה וכדו' - אבל ממש לא הרבה, וכמו שאמרו כאן ב-ז-ה-י-ר-ו-ת! בקלות ניתן לטעות ולהטעות.
בהצלחה.

 

[חושב יצירתי]

תודה לכל המגיבים.
כמובן, הצורך בזהירות הוא מובן מאליו. שאלתי הייתה יותר מהצד השיווקי, החזותי של הספר.
קהל היעד הוא חרדי רגיל, בני תורה, בני ישיבות ויודעי ספר, חסידים ואנשי מעשה.
אם היה מדובר בגמ', זה היה מיותר. אבל יש סגנונות פחות מוכרים, מדרשים שונים וכו', ובהם סימני הניקוד תורמים מאוד להבנה, לכן זה חשוב מאוד במקרה זה. מצד שני, אם בגלל הניקוד זה ידחה אנשים, יצא שכרו בהפסדו.
היה נראה לי, שכאשר הטקסט מנוקד, מצוי יותר שיש גם סימני שאלה וכו'.

 

[מרכז שטרן להורות קלה]

היה נראה לי, שכאשר הטקסט מנוקד, מצוי יותר שיש גם סימני שאלה וכו'.

גם לי נראה כך. זה קצת מוזר ניקוד ללא פיסוק.

 

[mgrosss]

לאט לאט נכנסים לשוק מהדורות מפוסקות בפיסוק עשיר, ואף אחד לא צועק, כי זה פשוט נוח ומועיל ללימוד, לקריאה ולהבנה

 

[האזרח הפשוט]

שלום

זה באמת תלוי מה הספר, כי למשל חומש מפוסק הוא באמת בעיה, ואציין שתי דוגמאות, בפרשת שבוע שעבר ובפרשה של השבוע הזה.
בשלח - איך תפסק את הפסוק "צללו כעופרת במים אדירים" - יש שפירשו, צללו כעופרת במים, [ומי צלל כעופרת הם ה:] אדירים. ויש שפירשו צללו כעופרת [היכן צללו כעופרת:] "במים אדירים".
יתרו - "בדבר אשר זדו עליהם", יש פירשו בדבר אשר זדו [על מי זדו:] עליהם, על עם ישראל, ואז יש לכתוב, בדבר אשר זדו עליהם.
ויש שפירשו - בדבר אשר זדו, עליהם, הגיע עליהם חזרה.
וישנם עוד דוגמאות.
גם בזוהר יש כמה דוגמאות כאלו.

 

[חגי פאהן]

בעזהי"ת

יש חשדנות כלפי ספר מפוסק, שמא זו מהדורה מדעית אקדמאית של פרופסור מאוניברסיטת בר אילן. ואעפ"כ הייתי שמח לראות כזה.

 

[יונתן1]

פיסוק זה צעד אחד, והוא נעשה מקובל, נקודותיים זה צעד נוסף, וסימני שאלה וקריאה זה כבר כמה צעדים הרחק, ולא כ"כ מקובל, תלוי בטיב הספר והקהל.

בכל המכונים שעבדתי ועובד, עושים פיסוק, בוודאי בכתיבה בת זמנינו, ואף בתוך הטקסטים הישנים. ויש שעושים גם נקודותיים.

 

[מגיה]

לאט לאט נכנסים לשוק מהדורות מפוסקות בפיסוק עשיר, ואף אחד לא צועק, כי זה פשוט נוח ומועיל ללימוד, לקריאה ולהבנה.
תראה, תמיד יש את המקובעים (ואינני אומר זאת לגנאי חלילה, אלא פעמים שאדרבא) שכשרואים ניקוד, מניחים את הספר. הם רואים בזה סוג של ילדותיות מסויימת. מניסיון. אבל אי אפשר ךקבוע מסמרות בדבר. כי יש גם אחרים ואף אחד לא יאמוד מי הרבים ומי המעטים.

 

[mgrosss]

כמו המשנה ברורה. אנשים אמרו 'בשביל מה צריך ניקוד? מה זה ספר ילדים?', והיום אף אחד לא קונה משנה ברורה לא מנוקד.
אבל רמב"ן על התורה אין זה כך. לא ברור מתי ספר מנוקד טוב יותר ויצליח יותר מאשר היותו אינו מנוקד [וכמובן מפוסק בפיסוק עשיר]

 

[חושב יצירתי]

אכן.
אבל הנושא כאן הוא יותר על סימני שאלה, קריאה ונקודותיים.
פסיקים ונקודות די מקובל יחסית.