מידע שימושי מחפשת מקור למשהו ששמעתי בהרצאה

[אוהבת גרפיקה]

ומה שהמרצה אמרה בשם איזה רב או ספר שכתוב שבדור לפני הגאולה ילקח כוח הבחירה?
מישהו יודע בשם מי זה או לפחות כיוון?

 

[אוריה הגדול]

לא יתכן!!

 

[שואל ומשיב]

חלילה מלומר כן.

 

[אוהבת גרפיקה]

היא הסבירה את זה באופן יפיפה ומפורט שאכתוב בקיצור נמרץ: בעצם בדור הזה יש לנו להכל תירוצים אני מרשה לעצמי לראות דברים כאלה בגלל הרווקות, לא לכבד הורים כי הם לא היו טובים אלי, זה בסדר שהוא חזר בשאלה כי הוא עבר ילדות קשה וכו' ובעצם לא אומרים לך אתה עשית בחירה לא נכונה.

 

[אוהבת גרפיקה]

אני זוכרת בפירוש שהיא אמרה את זה בגלל שזה כל כך דרמטי, ולכן אני ממש מנסה לחפש מקור, יתכן מאד שניסוח הדברים הוא לא כמו שאני הצגתי אותו.

 

[ציפי-ה]

מה שאני יכולה לנסות לחשוב בענין זה

שמא, ואולי החויה האישית שלך היתה שניטל כח הבחירה
בעוד שהכוונה היתה טיפונת אחרת,
יתכן?

כי אכןזהו פירוש מסוים במושג של "הסתר פנים"
חלק מהסתר פנים הוא שאנשים תולים בנסיבות החיים.
דהיינו שהדברים מולבשים על הטבע.
כמו שמוצאים במגילת אסתר.

ופחות מבינים שהמטרה היא
לבחור בטוב ולמסור את הנפש למרות הכל.

ועל כך יש הרבה מקורות

 

[אוהבת גרפיקה]

אני כמעט בטוחה, אבל שמעתי את זה לפני כמה שנים וחושבת שהיא ציטטה משהו ספציפי, אם אף אחד לא ימצא אנסה ליצור איתה קשר ואפרסם את התוצאות, בכול אופן..

 

[Tehilla Adler]

המקור שאני מכירה - הרב הוטנר על המילים "וילך אגג מעדנות"- ההסבר של 2 הפירושים כיצד מסתדרים יחד...
אני כמעט בטוחה שאני יודעת לאיזו מורה את מתכוונת, ולעניות דעתי עד כמה שאני זוכרת היא אומר את הרעיון הזה בשם הרב דסלר.

שם המשפחה שלה נגמר ב-ר'?

 

[TAKT]

יש את תורת איצבזא
שנוגעת בנושאים אלו.

 

[ר.ב.ב.ש]

היא הסבירה את זה באופן יפיפה ומפורט שאכתוב בקיצור נמרץ: בעצם בדור הזה יש לנו להכל תירוצים אני מרשה לעצמי לראות דברים כאלה בגלל הרווקות, לא לכבד הורים כי הם לא היו טובים אלי, זה בסדר שהוא חזר בשאלה כי הוא עבר ילדות קשה וכו' ובעצם לא אומרים לך אתה עשית בחירה לא נכונה.

האם נראה לך שלפני עשרות/מאות/אלפי שנים מי שחטא אמר לעצמו שהוא לא בסדר,
או האם מצוות תוכחה הייתה שונה מאשר שונה? גם אז רק גדולי ישראל העזו להעיר למי שעשה מעשה שאינו ראוי, כפי שאנחנו יכולים למצוא בדברי חז''ל.

כח הבחירה הוא למעשה זכות הקיום שלנו בעולם, עבודת ה' ללא כח בחירה היא כרובוט המבצע את מעשיו, שכרנו, גדולתנו היא בהתגברות כלומר בבחירת הטוב על פני בחירת הרע, ולא יתכן לומר שאין זכות בחירה או שילקח מאיתנו כח הבחירה.

כן נאמר בדברי חז''ל שאחרי ביאת המשיח הרע יעלם, כי הרי הקב"ה ישחט את היצר הרע, ואז לא יהיה שום כח רע בעולם, אלא רק צדיקים יושבים ונהנים מזיו השכינה.

ואשמח מאד לקבל מקור לדברים הללו, כי מרתקים הם ומצריכים עיון רב.

 

[ח. י. פ]

יש משהו מעין זה בספרי החסידות
שכיום אנחנו נמצאים ב"גלות הדעת" ודעת הכוונה מעשה/ עשייה
ע"פ זה ועל פי המובא בספרים (בני יששכר ועוד ומעין זה בתניא,)
משמע שבעבר באם למישהו היה מחשבה ורצון היה יותר כח להביאו לידי מעשה
והיום זה יותר קשה להביא את המחשבה לידי מעשה אבל לא חלילה שאין בחירה ושאי אפשר

 

[אוהבת גרפיקה]

המקור שאני מכירה - הרב הוטנר על המילים "וילך אגג מעדנות"- ההסבר של 2 הפירושים כיצד מסתדרים יחד...
אני כמעט בטוחה שאני יודעת לאיזו מורה את מתכוונת, ולעניות דעתי עד כמה שאני זוכרת היא אומר את הרעיון הזה בשם הרב דסלר.

שם המשפחה שלה נגמר ב-ר'?

נכון מאד ותודה ענקית כי מצאתי את המקור, מצרפת מאמר בנושא (אמנם לא מתלכד עם ההרצאה הנ"ל) שיש בו די מקורות מכתביו של הרב הוטנר וגם הסוגיה נידונה בהרחבה, תודה לכולם!

מרכזיות חופש הרצון בהגותו של הרב הוטנר | תורת הר עציון

השקפת הרב הוטנר על החשיבות והסכנה שבבחירה החופשית וראיית הדטרמיניזם כביטוי שלילי של אחרית הימים

etzion.org.il

 

[ר.ב.ב.ש]

נכון מאד ותודה ענקית כי מצאתי את המקור, מצרפת מאמר בנושא (אמנם לא מתלכד עם ההרצאה הנ"ל) שיש בו די מקורות מכתביו של הרב הוטנר וגם הסוגיה נידונה בהרחבה, תודה לכולם!

מרכזיות חופש הרצון בהגותו של הרב הוטנר | תורת הר עציון

השקפת הרב הוטנר על החשיבות והסכנה שבבחירה החופשית וראיית הדטרמיניזם כביטוי שלילי של אחרית הימים

etzion.org.il

לא נפתח בנטפרי

 

[אוהבת גרפיקה]

מרכזיות חופש הרצון בהגותו של הרב הוטנר​

הרב יצחק בלאו
מחשבה
08.01.2015
הרב הוטנר דן לעיתים קרובות בעקרון חופש הבחירה. הוא ראה בו את אחד ממאפייניה המהותיים של האנושות, ותיאר את הדטרמיניזם בן זמנו כאחד מהאתגרים המרכזיים של המודרנה. הוא אומר שאבי אבות הטומאה של ימינו הוא הכחשת החופש האנושי. לטומאה זו יש בסיס מטאפיזי. באחרית הימים אנו נאבד את חירותנו כאשר האל ימול את לבבנו.[1] מכיוון שקץ הימים כרוך באובדן חירות, הנטייה השלילית של תקופתנו מכחישה בהתאמה את קיומה של חירות זו. דבר זה מסביר את תפוצתן והשפעתן של גישות דטרמיניסטיות בזמננו.
למען האמת, אובדן זה של החירות נובע מפריחתה מלאה של החירות בעולם הזה, המביאה את הגאולה הסופית:
כי סילוק הבחירה הבא בתור תולדה מהתעצמות כח-הבחירה אינו אלא גילוי סגולת הבחירה, אף על פי שבפועל ממש בטלה ההשתמשות בכח-הבחירה, ואדרבה סילוק בחירה זה מופיע הוא דוקא כשיא-הפסגה של נשגביות הבחירה.[2]
אף שהרב הוטנר לא מבהיר לגמרי את טבעו של היחס הסיבתי בין אחרית הימים המתקרבת והולכת לדטרמיניזם המודרני, נראה שגישתו דומה לרעיון ה"זה לעומת זה" בהגותו של ר' צדוק. מגמות אינטלקטואליות ותרבותיות דומות באות לידי ביטוי באופנים שונים בחברה היהודית ובחברה בלא יהודית. לפי ר' צדוק, החוכמה היוונית והתורה שבעל פה פרחו באותה תקופה, משום שכל אחת מהן מייצגת התמקדות בצד האנושי של החוכמה. הרב הוטנר כותב באופן דומה על מגמות דטרמיניסטיות. הביטוי הראוי של מגמות אלו הוא אובדן חופש הבחירה במהלך הגאולה השלמה, בעוד שהביטוי השגוי מכחיש את קיומו של חופש זה גם בשלב הנוכחי של קיומנו.
לפי הרב הוטנר, אנו מבססים את היותנו עם נבחר וייחודי על החלטות בהן אנו בוחרים באופן חופשי. לפיכך הייחודיות היהודית באחרית הימים בעייתית יותר, שכן בעידן אוטופי זה לא תתקיים בחירה חופשית. הרב הוטנר טוען כי מתח זה מתבטא בגמרא בתחילת מסכת עבודה זרה (ג', א'), המתארת את הגויים המוחים נגד העדפת ה' את עם ישראל באחרית הימים.
ייחודנו באחרית הימים נובע מהבחירות שעשינו מוקדם יותר בהיסטוריה. אותה סוגיה במסכת עבודה זרה אומרת: “מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת". הבנת חג הסוכות כמצעד ניצחון אחרי התשובה בעשרת ימי תשובה, ראש השנה ויום כיפור (ויקרא רבה ל', ב') מתאימה לרעיון זה. רק אלו שבחרו בתשובה מרצונם החופשי יכולים לחוות את החדווה הייחודית לחג הסוכות.[3]
בנקודה זו הרב הוטנר חורג באופן משמעותי מגישתו של ר' צדוק. ר' צדוק היה מוכן להגביל את החופש האנושי, וכתב לעיתים קרובות כי הבחירה בעם ישראל נטועה בסדרי המציאות יותר מאשר בבחירות אנושיות. הרב הוטנר דוחה שתי נקודות אלו כשהוא מדגיש את החופש האנושי, ומתעקש שאף ייחודיותו של עם ישראל באחרית הימים נובעת מבחירה.
הרב הוטנר מתאר את העימותים האידאולוגיים עם יוון ועם עמלק כנסובים סביב סוגיות של חופש והכרח. המסורת שלנו מגלה יחס מורכב כלפי התרבות היוונית. מצד אחד, חכמינו אומרים שיוון הכהו את עיניהם של ישראל (בראשית רבה ב', ד'). מצד שני, הם דיברו על הכנסת יופיו של יפת לאוהלי שם, והתירו לתרגם את התורה דווקא ליוונית (מגילה ט', ב'). הרב הוטנר מסביר שרצון האל מתגלה בבריאת העולם ובמתן תורה. הבריאה נעשתה בעשרה מאמרות, ומתן תורה הכיל את עשרת הדברות. הבריאה קשורה לעולם ההכרח וחוקי הטבע, ואילו ההתגלות מכניסה את עולם הבחירה והחופש, שכן המצוות מניחות שהאדם חופשי לציית להן.
היוונים התמקדו בסדרי הטבע, וכך כלאו את עצמם בעולם של הכרח וזנחו את עיקרון הבסיס היהודי של החופש האנושי. בה בעת, הגישה היוונית נבעה מעיסוקם באחד מהגילויים המהותיים של רצון ה'. לפיכך יחסינו אליהם אמביוולנטי.[4]
בדיון שלו בעמלק הרב הוטנר מציין את המשיכה הדתית השגויה של הדטרמיניזם. חז"ל אמרו שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמיים (ברכות ל"ג, ב'), ובכך הוציאו תחום אחד של החיים מגדר שליטתו של ה'. הוגה דתי עשוי לראות את ביטולה של הוצאה זו בתור האדרה של כבוד ה'. וכי ייחוס כל תחומי החיים לשליטת ה' אינו מגדיל את כבודו? טיעון זה שגוי, משום שהשתעבדות מרצון משקפת כבוד נעלה יותר. שלילת יוצא הדופן לכלל "הכול בידי שמיים" למעשה מפחיתה מכבודו של ה'.
אגג, מלך עמלק, ניגש לשמואל "מעדנות" (שמואל א' ט"ו, ל"ב). מספר מפרשים טוענים שכוונת הכתוב היא 'בכבלים', ואילו אחרים טוענים שהכוונה היא 'בהנאה'. הרב הוטנר מסביר ששילוב שני הפירושים חושף את הטיעון השגוי של עמלק. עמלק מתאר בהנאה את כבלי הדטרמיניזם כמוסיפים כבוד לה'. כאמור, טענה הגיונית לכאורה זו מובילה לתוצאה ההפוכה וממעיטה את כבוד ה' בעולם.
אגדה על פרשיית 'שקלים' (מגילה י"ג, ב') מחזקת ניתוח זה. הגמרא אומרת שחצאי השקלים שנגבו עבור המקדש גברו על השקלים השלמים שהמן שקל לידי אחשוורוש. הרב הוטנר טוען כי מאיחוד החצאים משתמעת חלוקת האחריות בין האנושות לה', בעוד ששקליו השלמים של המן משקפים את הניסיון לייחס את הכול לה'.[5]
מדרש מפורסם על בריאת העולם מקבל משמעות חדשה בדברי הרב הוטנר. המדרש מספר שה' רצה לברוא את העולם רק במידת הדין אבל נאלץ להוסיף גם את מידת הרחמים. הפרוש הרגיל למדרש זה מסביר שמפני שנטיית האדם לחטוא אינה יכולה לעמוד בפני צדק מוחלט, ה' נאלץ להוסיף סליחה ורחמים לעולמו. הרב הוטנר מציע קריאה חלופית. עולם של צדק נוקשה מפחית ממידת החופש של האדם, שכן לנוכח קשר ישיר וברור בין חטא לעונש אנו נרגיש חופשיים פחות לבחור. לפיכך, הוספת מידת הרחמים למעשה מגבירה את מידת החרות.[6]
לצד דבריו על חשיבותו המכרעת של החופש, הרב הוטנר מביע גם חששות הגיוניים מניצול לרעה של חופש זה. הגמרא מסיקה כי "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא" (ערובין י"ג, ב'). אמירה זו נראית מפתיעה ביותר, במיוחד לאור העובדה שה' הסתכל על כל הסדר הנברא לאחר יצירת האדם והכריז שהוא "טוב מאוד" (בראשית א', ל"א). הסברו של הרב הוטנר פותח בגמרא שמתייחסת לתחום שמחוץ לשליטה האלוהית כ"יראת שמיים". מדוע תחום זה נקרא "יראת שמיים" ולא "אהבת שמיים"?
הרב הוטנר מסביר שחופש גורם ליראה בשל הסכנה לבחור בחירות שגויות. אדם החושש לחטוא רוצה לבטל את עצם האפשרות לחטוא ומשתוקק לבטל את החופש לבחור. בה בעת, הוא מבין שביטול הבחירה יהפוך את עבודת האל לבלתי אפשרית. לפיכך, אדם דתי משתוקק בעת ובעונה אחת לביטול ולקיום הבחירה החופשית. הרב הוטנר גורס כי ראייה של שני רצונות אלו כסותרים נובעת מהכישלון להבין אותם. שניהם דחפים אמיתיים המתקיימים זה לצד זה בתודעה הדתית.
התפילה מכילה בקשה שלא לבוא לידי ניסיון (ברכות ס', ב'), ואילו התנ"ך כולל את התשוקה לבוא לידי ניסיון (תהילים כ"ו, ב'). כאשר ר' עקיבא הוצא להורג בעינויים על קידוש ה', הוא אמר שחיכה כל חייו להזדמנות לקיים את המצווה לאהוב את ה' בכל נפשו. אך היה זה אותו ר' עקיבא שהתפלל כל יום לא לבוא לידי ניסיון. רק אלו שבאמת חוששים מהניסיונות מרוויחים את הזכות לצפות להם בכיליון עיניים.
השוואה לעולם הפסיקה ממחישה את הטיעון. הרב הוטנר מספר על תלמיד חכם החושש להתחיל לפסוק הלכה. רב אחר אומר לו: "מי צריך לפסוק הלכה, אדם שאינו פוחד מהאחריות?”. נסיבות כבדות משקל דורשות פחד מאחריות לצד נכונות להתמודד בנחישות עם האתגר.
הדחף הראשון (פחד מאחריות) בא לידי ביטוי ברעיון לפיו "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא". הפחד לחטוא מכיל רצון לבטל את עצם האפשרות לחטוא. אך דחף זה נכנע לבסוף לתובנה שבריאת האדם הייתה 'טובה מאוד'. קיום הבחירה הוא שמאפשר את הטוב בעולם. אנו חווים את כוחם המלא של "הווה אמינא" ו"מסקנה".[7]
אותה דואליות מסבירה את ההבדל בין שניים מאבותינו. חז"ל אמרו שאפרו של יצחק מהעקדה היה צבור על גבי המזבח (ויקרא רבה ל"ו, ה'). הם גם מספרים לנו שיעקב מעולם לא מת (תענית ה', ב'). יצחק נותר בחיים אבל, במישור מופשט כלשהו, הוא מת בהר המוריה. יעקב מייצג את הקוטב הנגדי. הוא מת במובן הגשמי אך נותר בחיים במישור המופשט.
הרב הוטנר רואה בעקידה המחשה של הדחף המיוצג במילים "נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא". המלאך מתרה לבסוף באברהם לא להרוג את בנו, אך הכוח של ה"הווה אמינא" נותר על כנו. המדרש מבטא רעיון זה כשהוא מדבר על אפרו של יצחק כצבור על גבי המזבח. יעקב, לעומת זאת, הורס את ה"הווה אמינא". מזמנו של האב השלישי אנו פועלים לפי העיקרון "אף על פי שחטא ישראל הוא" (סנהדרין מ"ד, א'). עיקרון זה יוצר תחום שחף מסכנות החירות האנושית – אף בחירה אינה יכולה לבטל את מעמדו של אדם כ"ישראל". המוות נובע מהחטאים בהם אנו בוחרים בשל החירות האנושית שלנו. מכיוון שיעקוב יצר תחום קדושה חף מחופש, הוא מעולם לא מת באמת.[8]
כאן, כמו בדיון שלו על אחרית הימים, הרב הוטנר רואה ערך בקיום ללא בחירה המבוסס על בחירות קודמות.
מיעקב ואיל ישנו עמוד של קדושה אשר סכנת הבחירה אינה מגיעה אליו. שהרי כל זמרי המרה שבעולם אין בידם לשטוף את העמוד הזה. ובכל זאת עמוד הקדושה הזה הוא כולו עבודה ובחירה. שהלא עבודת האבות מתוך חרות-הבחירה, היא שהולידה את הכרח הישראליות.[9]
הרב הוטנר נכון לייחס ערך לחלקים של החיים שאין בהם בחירה, אבל רק כאשר צדדים אלו הנם בעצמם תוצר של חירות אנושית. בחירותיהם של שלושת האבות יצרו זהות שאינה מושפעת על ידי בחירה. כלל ההיסטוריה האנושית המורכבת מבחירות תוביל לבסוף לקיום נטול חרות באחרית הימים.
חשיבות החירות האנושית עולה גם מקריאה זהירה בהגותו של הרמב"ם. הרמב"ם הדגיש את חשיבות הבחירה החופשית בפרקים ה-ו של 'הלכות תשובה', אך לא הזכיר אותה כלל ב'הלכות יסודי התורה', ואף לא מנה אותה בין שלושה עשר עיקרי האמונה היהודית. הרב הוטנר תוהה על הניסוח יוצא הדופן של דברי הרמב"ם, לפיהם אנו יודעים שהאדם חופשי לא רק על סמך המסורת הדתית אלא גם בזכות החכמה האנושית (הלכות תשובה ה', ה'). מדוע הרמב"ם מדגיש זאת?
הרב הוטנר גורס שמסורתנו לעתים מייחסת חשיבות לחוויה האנושית גם כאשר חוויה זו אינה משקפת את המציאות החומרית. לדוגמה, מקורות תורניים עשויים להתייחס לעולם העגול כעצם מרובע בעל פינות. לפיכך, אדם עלול לחשוב שהמסורת היהודית מאמתת את החירות האנושית בתור מאפיין של החוויה האנושית ולא בתור האמת המוחלטת. לפיכך, הרמב"ם מדגיש שהתבונה האנושית תומכת באמונה זו. בכך הוא מבהיר שאנו באמת מאמינים בחירות אנושית ולא רק מצביעים עליה כחלק מהאופן שבו אנשים חווים את העולם.
המונח "אמונה" רומז לדבר שאנו רואים כאמיתי גם בהעדר ידע אמפירי. מכיוון שאנו חווים את חירותנו כל הזמן, איננו יכולים להשתמש במושג "אמונה", כשאנו עוסקים בעקרון חופש הבחירה. לפיכך הרמב"ם לא כולל אותו בי"ג עיקרי האמונה או ב'הלכות יסודי התורה'. אך השמטות אלו אינן משקפות המעטה בחשיבות עקרון זה.[10]
הרב הוטנר מצביע על סיבה נוספת לכך שהרמב"ם עוסק בחופש הרצון ב'הלכות תשובה'. כל מצווה מניחה מראש חופש, שכן המושגים מצווה, שכר ועונש מאבדים כל משמעות בהעדר חירות אנושית. החירות היא התשתית לכל המצוות, אך כאשר אנו דנים בתשובה, החירות היא יותר מאשר תשתית המצווה, היא עצם המהות שלה. התשובה כוללת חרטה על חטאי העבר וקבלת עול שמיים לעתיד. אדם אינו יכול להתחרט על מעשי העבר אם הוא לא בחר בהם, או לקבל על עצמו דברים לעתיד בעולם של כפייה והכרח. במונחיו של הרב הוטנר, החירות אינה יסוד התשובה, אלא הבניין עצמו[11]

---

[1] הרב הוטנר מצטט את הרמב"ן על דברים ל', ו', כדי לפתח של רעיון זה.
[2] פחד יצחק, אגרות וכתבים, עמ' עא.
[3] פחד יצחק, יום הכיפורים, מאמר ח.
[4] פחד יצחק, חנוכה, מאמר ד.
[5] פחד יצחק, פורים, מאמר כט.
[6] פחד יצחק, ראש השנה, מאמר ד.
[7] שם, מאמר ז.
[8] פחד יצחק, שבת וסוכות, מאמר יט.
[9] שם, עמוד 226.
[10] ספר הזכרון למרן בעל הפחד יצחק זצ"ל, רשימות, כט.
[11] שם, ל.

 

[יהודי-פשוט]

ומה שהמרצה אמרה בשם איזה רב או ספר שכתוב שבדור לפני הגאולה ילקח כוח הבחירה?
מישהו יודע בשם מי זה או לפחות כיוון?

הרב וולבא כותב בשם ר ירוחם
שהכפירה הגמורה בזמנינו היא בכוח הבחירה
שהיום כל חטא תולים במניעים פסיכולוגים ולא בבחירה
וזו כפירה
וכנראה זה מה שהמרצה התכוונה

 

[ר.ב.ב.ש]

הרב וולבא כותב בשם ר ירוחם
שהכפירה הגמורה בזמנינו היא בכוח הבחירה
שהיום כל חטא תולים במניעים פסיכולוגים ולא בבחירה
וזו כפירה
וכנראה זה מה שהמרצה התכוונה

אני לא קראתי את כל המאמר של הרב ההוא, אבל אפשרי לשים לב שכנראה כוונתו של הרב הוטנר בשם ר' ירוחם [אפשר לראות בספריו של ר' ירוחם את עצם הדיון] הוא כמו שכתבת.