זומר וזומל היו שני ידידים קרובים, גם בהגדרת ידיד וגם בהגדרת קרוב אין די כדי לתאר את הקשר שהיה בין השניים, עד שהחברים בקהילה היו מכנים אותם בשם זומרל או זומלר, זה נחלק בין יושבי הטור הימני שבבית הכנסת, שאלו היו מכנים אותם זומרל, לבין יושבי הטור השמאלי בבית הכנסת, שהיו מכנים אותם זומלר. יושבי הטור האמצעי היו זומר-זומל עצמם, ועוד אי אלו מהגרים מברית המועצות, שגם ככה לא באו להביע דעה אם לקרוא זומרל או זומלר. מסיבה אחרת מזו שאתם חושבים...
כך או כך, בכל מקום בו פגשו בזומר, ידעו הכל כי ניתן יהיה למצוא את זומל באותן ד' אמות, לא פלא אפוא, שגם יחידות הדיור בהן התגוררו השניים עם משפחותיהם, היו אף הן סמוכות זו לזו, שניהם שכרו דירה מזונדל זיגלבוים, יחדית הדיור של זומר הייתה במפלס הנמוך בחצי קומה ממפלס דירת הזיגלבוימים, ואילו יחידת הדיור של זומל הייתה במפלס הגבוה בחצי קומה ממפלס דירת הזיגלבוימים. חוץ מהבדל שולי ולא מהותי זה, היו יחידות הדיור של השניים דומות אחת לאחת כשתי טיפות מים, ואף הרבה יותר מזה.
זר כי ייקלע למקום מגוריהם, יוכל להיות בטוח כי שני אחים הם, גם דמיון חיצוני היה בין השניים, וגם דמיון בתכונות האופי שלהם, ואולי דמיון זה הוא דווקא הסיבה לחשוב כי לא אחים הם, הבדל אחד קטן היה בתכונותיהם של השניים, בעוד זומר היה אדם שכולו אמת ויושר, אדם שלא מוציא מפיו דבר שיש בו אפילו אבק שקר, ואפילו לא אבק דאבק, הרי שזומל היה ההיפך הגמור מזה, הוא לא היה מסוגל להוציא מפיו דבר שריח אמת נודף ממנו, אפילו את התיבות 'דיבור של אמת' לא היה מעלה על דל שפתיו. עד כדי כך הגיעה סלידתו של זומל מן האמת.
כה רבה הייתה הפליאה בקרב תושבי העיר, כאשר 'גבה טורא' בין השניים, כולם ראו את זה, כולם ראו איך שבבית הכנסת מפנים הם את עורפם האחד לשני, כולם ראו איך שהם לא מדברים יותר בשעת התפילה, לא לפניה, וק"ו שלא לאחריה, כולם גם שמעו את קיתון הרותחים, מלא הקללות והנאצות ששפך זומר על ראשו של זומל, אך איש לא ידע על מה ולמה באה המריבה, אש לא ידע לומר מה הוא טבעו ומה הוא צבעו של אותו חתול שחור שעבר בין השניים, ושמא לא היה זה כלל חתול, רק עכברון קטן. מה שבטוח הוא, שמשהו עבר בין השניים. ואולי מישהו.
זה קרה בתקופה זו של השנה, תקופת תמוז, התקופה בה כולם מתכננים את יציאותיהם העתידיות לימי בין הזמנים, החופש הגדול בלע"ז, ומוחו של זומר הגה רעיון. למה לו להרחיק נדוד בשביל נופש, למה לו להשקיע הון ואון בשביל שינוי האווירה, אולי פשוט יפנה לזומל ויחליף איתו דירה. ברגע שזומל שמע את הרעיון הוא נענה בחיוב, מה שלימד את זומר מהניסיון, שאין סיכוי שדבר זה יקרה, הלא זומר מעולם לא קיים את מוצא פיו. ואז, ברגע קטן של תסכול ועצבים, החל זומר לשפוך קללות אש וגפרית על זומל, את הסיום כולם שמעו. '...ושכל החיים שלך תהיה רגע לפני האפצ'י'.
כולם כולל כולם ניסו לגשר ולפשר ביניהם, לא להפריד בין הניצים אלא דווקא לחבר ביניהם, לשוב שוב לזומרל המוכר, אך ללא הועיל. היה נראה שהם נכנסו לדרך ללא מוצא. מה גם ש'ברכותיו' של זומר החלו להתקיים בו בזומל אחת לאחת. הבום הראשון היה בוקר אחד, כאשר ללא כל הודעה מוקדמת, אשתו פוטרה מעבודתה, כאשר אף לכספי הפיצויים לא זכתה, שכן משכורתה הייתה כסלאנים, בקמ"ץ ולא במלאפו"ם, ועוד באותו היום, בנו חזר מן החיידר, אוחז בידיו הודעה 'מאוד משמחת', לפיה כל עוד לא יוסדר תשלום החוב לת"ת, אין לבנם מחמדם מקום לשהות בו בשנה הבאה. ופני הזוג זומלוביץ חפו.
זומל כבר סימן לעצמו שני 'ויים' ביומן קללותיו של זומר, כאומר, השתיים הראשונות כבר התקיימו. נותר רק לחכות לבאות. והן אכן לא אכזבו. בפתע החל זומל לחוש בכאבים עזים שלא ידע את מקורן, אם מהמעיים אם מבני המעיים, אם מהשכל אם מהכליות, מה שבטוח בטוח, שהיו אלה כאבים עזים ובלתי פוסקים. תיכף הלך זומל לדרוש ברופאים, שאחר ניתוח סדרת צילומי הרנטגן הסי טי האם אר איי ודומיהם, נאלצו הרופאים לקבוע כי זומל לקה במחלת קישקע'ס חשוכת מרפא. מחלה סופנית. זאת אומרת, לא מחלה שממיתה את האדם חלילה, אך מחלה שעל האדם להתמודד איתה עד המוות. מחלה שעשתה לו את המוות.
כעת לא נותר לזומל אלא להמתין להגשמת קללתו האחרונהשל זומר מיודעינו. והיא באה. ובגדול. זומל המתין בתור לקופה עם קניות השבת, כשמדי פעם הוא נאנח אנחה כזו המשברת גופו של אדם, אודות למחלת הקישע'ס המקננת בו. הקופאי כבר החל להעביר את מוצריו, תוך שהוא שואל אותו 'כמה גילה?', זומל חפץ לענות כי זה 'גיל' ולא 'גילה', אך אז הוא חש כי ראשו נלקח לאחור, פיו נפער ועיניו מתמצמצות. כל שעליו לעשות הוא לצפות לאפצ'י הגואל. אלא שזה לא בא. אחר דקה הבין זומל כי אשר יגור בא לו. את שארית חייו עתיד הוא לבלות ברגע שלפני האפצ'י. וכאשר אבדתי אבדתי.
זחיחות הדעת והצחוקים שהיו אז בחנות, כמו פסחו על זומלנו שמיהר לחוץ לראות, שמא קרני השמש שיחדרו אל פיו ייטיבו עמו. אולי הקרניים ישחררו לו את האפצ'י. כך הוא שמע פעם מאיזו סבתא זקנה. אך השמש מזמן כבר שקעה. הלילה הוא ודאי ייאלץ לישון ברגע שלפני האפצ'י. אם יש דבר כזה, אם ייתכן כדבר הזה, איש לא יידע. תשאלו את מי שכבר ניסה. אך מה תעשו כשאתם שפני הניסיון? זומל כבר גמר אומר בלבו, כי במצב כזה, טוב מותו מחייו, אולי אף ישלח יד בנפשו כדי לקצר את הרגע שלפני האפצ'י. לולא יראת השמים שהייתה בו, מזמן היה עושה זאת.
כמה דקות חלפו להן כשזומל עומד באותו חוסר אונים משווע, כשלפתע חש הוא בנוזל הנשפך לתוך פיו. הוא חפץ לעצור את אותו הנוזל שכן עוד לא ברך שהכל, אך עובדת היותו ברגע שלפני האפצ'י מנעה ממנו לסגור את פיו, ואף מנעה ממנו להניע את שפתותיו כנגד המברכים. לנוזל היה טעם חמוץ מתוק בתוספת מרירות מעודנת. זומל אף הספיק לראות את צבעו הזר של המשקה. אם הוא לא טועה היה זה ירקרק שחום. אולי זה נקרא ברונזה. אשתו ודאי תדע.
זרם המשקה שמילא את פיו שטף גם את בגדיו. זומל חש שעוד רגע קט והוא טובע בתוך נוזל סמיך ודביק זה, תחושה לא נעימה בעליל. גלגלי מוחו של זומל החלו לפעול בחריצות יתירה, תוך ניסיון להבין היכן טמונה רעה חולה זו בסדרת קללותיו של זומר, אך ללא הועיל. ברור כשמש, היה לו לזומל, כי תופעה על טבעית זו, אינה באה כתוצאה מקללותיו של זומר, ברור באופן בלתי משתמע לשני פנים. ברור באופן חד משמעי. חד וחלק.
כימאי שהתגורר באותו הבניין, בקומת הגג, שרבב ראשו מן החלון לחוץ, ראשו ורובו, ותוך שהוא פוכר את כפיו בייאוש השמיע הוא צווחה: 'אהה! נמוג החלום ונגוז החזון! הקיץ הקץ על סם הפלא 'לא אשים עליך', היחיד מסוגו. טעות קטנה בין צלזיוס לפרנהייט היא זו שגרמה לאדי התרחיף שיעלו מעלה ויצאו לחוץ מבעד לחלון, ומשינוי הטמפרטורות הקוטבי - יישפכו על אתר אל הארץ כנחל שוטף.
זע לו זומל באי נוחות משווע על מקומו, ניער את ראשו אנה ואנה לאות הן ולאו גם יחד, על מנת לנער מעליו, ולו במעט, את אותו נוזל דוחה שמילא את כל כולו. כעת הנוזל יותר נדמה בעיניו היה כקיא או משהו כזה, מין דבר שודאי אינו טעון ברכה, לא לפניו ולא לאחריו - סיים זומל את הרהוריו בקול, כיאה וכראוי לזומעלא'ך, שמוציאים מפיהם מה שמהרהרים הם בליבם. ואז הוא אוחז את עצמו. רגע. בעצם אני מדבר כאחד האדם. משל מעולם לא הייתי ברגע שלפני האפצ'י. מה זאת ארע לי.
כן, אמר לו הכימאי שהספיק לרדמת מקומת הגג, עד למקום עומדו של זומל. היה זה c.h.t.s.b.l.o.o. בשמו המדעי, שזה הוא בעצם ראשי התיבות של הפסוק 'כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך' בהגייה אשכנזית מובהקת, או בשמו העברי 'לָשִׂימָלֶיךָ', שזה הוא בעצם שם היוצא מן התיבות ל"א אשי"ם עלי"ך, בקריאה מהירה ובחיבור מילים, משקה המורכב מכל סוגי הויטמינים, החל בויטמין שיויתי (c.b.t.) וכלה בויטמין שמוץ (schmootz), שאמור להוות כתרופה לכל המחלות הקיימות ושאינן, כולל כל הקורונות האלה...
זה בכלל לא משנה, התעורר פתאום המדען-הכימאי מהרהוריו הנוגים, סביר להניח כי אינך מתעניין כלל באותם שמות מסובכים, ומה הם בדיוק מרכיביה של תרופה פלאית זו, של 'סמא דחיי' זה שנשפך היישר לתוך גרונך. אני הוא האשם בכך שלא רשמתי אצלי את מרכיבי התרופה, אני הוא הגורם לאבדונה. אך אתה -פנה הוא אל זומלנו- אמור נא לי את פרטי חשבון הבנק שלך, בכדי שאעביר לשם פיצויים על עגמת הנפש ועל חוסר הנעימות שנגרם לך בסיבתי. סך של חמישים אלף ש"ח טבין ותקילין. אמר ועשה.
כדי להודות ולהלל לקב"ה, תאר זומל לעצמו, מה היה קורא לו לא הייתי מגיע למצב מביך זה של רגע לפני האפצ'י, הלא לא הייתה כל סיבה שאהיה אז ברחוב באותו המקום, וגם לו הייתי אז ברחוב, הרי שלא הייתה כל סיבה שאפתח את פי, וכיצד זאת הייתי נרפא מכאבי הקישקע'ס שסבבוני??? גם המזל שמיד עם כניסת הנוזל לפי נרפאו כל בעיותיי, שאם לא כן, כיצד זאת הייתי מצליח לומר לאותו מדען את פרטי חשבון הבנק שלי??? הודו לד' כי טוב.
הנושאים החמים
הנושאים החמים
