ואת חושבת שבמקום אחר היחס של הרופאים יותר טוב???
אני בטוחה!
אתן לך דוגמא-
בשבועות האחרונים לפני הלידה אני תמיד עם לחץ דם גבוה,
וכל רגע הרופא מטיס אותי למיון לבדוק שזה לא רעלת הריון.
בתמימות ובנועם הלכתי למעיני הישועה, חיכיתתתתתי בתתתתור שלא נגמר, (וזה אני יודעת שבכל בתי החולים)
בודקים אותי, שואלים כמה שאלות, שוב בודקים.
ולבסוף משחררים הביתה בהרגשה של 'למה את מטרטרת אותנו, אל תבואי שוב'
באחת הפעמים שאלתי את הרופא דוגרי- בפעם הבאה שמפנים אותי למיון שאני לא אבוא?
אז הוא אמר לי- מה פתאום! את מסכנת את עצמך!ואם זה יהיה רעלת?
ופעם אחת כששחררו אותי בערב יו"כ שאלתי את הרופא אם מותר לי לצום,
אז הוא אמר לי- השתגעת? עם לחץ דם כמו שלך? אז שאלתי אותו- עם לחץ דם כמו שלי
למה אתה משחרר אותי? למה לא מיילדים אותי כבר?
איזה מבט שקיבלתי ממנו בחזרה...
(ונראה לכם שלא צמתי? הצום הכי קל בחיים שלי, הייתי אחרי התאריך- מה כבר יוכל לקרות?)
בפעם האחרונה שהרופא שלח אותי למיון הלכתי לבי"ח אחר (קפלן ברחובות), בי"ח ישן ומלוכלך,
אבל איזה יחס!
קיבלו אותי בשיא הרצינות, אשפזו אותי מיד ליומיים, כל שעתיים בדקו לח"ד, אולטראסאונד, מוניטור וכו'.
לא היה נחמד להתאשפז, אבל היה נחמד שסוף סוף מישהו מתייחס אלי כבן אדם ולא כמשועממות שמחפשת לבקר הלוך חזור בבית החולים.
וסליחה שהארכתי, אבל יש לי בטן מלאה (תרתי משמע
) על מעיני הישועה.