חרוזים וגראמען

[שיילה]

כבוד הגראמער העותר
לא הבנתי לאן הינך חותר?
שאת האשכול לשניים אתה בותר,
ואת הפורום המשובח אינך נוטר.
בעיקרון לדעתי לא צריך יותר
וכי חריזה לבוגרים וילדים זה סותר?
הסגנון חביב כאן די והותר
שאת בעיית התלמידים פותר,
ללא איום אם לא תאכל יבוא שוטר.

 

[הגראמער]

האשכול שם הוא ב'חדר מורים' להקל על המורים.
זה לא שניים
ולא רפיון ידיים

 

[ש. צ. וינמן]

מצוות היום לראש חודש פורים
לעזור לעודד לדרבן המורים,
בכל שנה לנו המורה התורן ילחש
בהכנסו לכיתה יחשוש מכל רחש,
ובביתם ההורים ראש שוברים
תחפושות תחפושות כאן מחפשים,
ולילדים החמודים בשלל הנצנצים
נזהיר עד מאד מפני הנפצים,
ולכל הפורום המהולל
שלא נח וכולו עמל,
רק נודה ונהלל
שכה יברככם הקל,
בשמחה אמיתית ואושר תמידי
מעצמכם, מסביבתכם, וגם מאיתי (לצורך החרוז, חויבתי לזוז, ובמקום החותמת, הוספתי יותרת, עלתה לה קומה, והצטרפה למהומה, ולכם רק אומר, כי הכתב כבר נגמר)

 

[הגראמער]

ברוך הבא לידידנו המעמד
לכבוד מהכסא האישי נעמד
ונוציא לחיים וכיבוד
לכבוד מומחה העימוד
מקצוע היא וצריכה לימוד
וגם ידע רב מרחבי התלמוד
כישרון הבעה וחידוד
מאחלים אנו לך עידוד
לכבוד בואך נפתח בריקוד
שיעזור לנו בתפקוד
ונזכר כי לנו הציוד
דף ועט - בחרוזים ועימוד

 

[הגראמער]

חרוז מענין אנסה לדחוס
לקראת פורים לך כנוס
זה לזה חיוך ושמחות
במעלת השני תמיד לראות
אחדות היא מעלה ואות
מאיתנו לא יכולו אותו לחמוס
על אחרים דרכנו לחוס
לכל חבר אח או אחות
חלילה לא אף פעם לכעוס
קשרי חברות לא להרוס
אהבת רעים היא זאת
בדיחות לספר ובקלות לפתוס
דרישות שלום לחברים לפרוס
ולראותץ בכל אדם את מלוא הכוס
ולא חצי הכוס
וחלילה אף אחד לא לדחות
את זאת
צריך לקרות
ואולי לגרוס
בלי דקדוק האותיות
אלא לפי המשמעויות
[צריך לקרוא בקול בהברה של יוצאי ליטא]

 

[הגראמער]

מישהו מנומנם ?
אולי נרדם ?
אולי גם וגם ?
איפה החרוזים של פעם ?

 

[סימי]

יתכן וזה החרוזים הכי ארוך
שיכול מישהו לערוך

וכעת בענין הרעיון הטוב
חרוזים לפורים נא לכתוב

הכי טוב זה כמובן גראמען
לאירוע שכולם יושבים ציזאמען

חרוזים- ארוך???
אולי- צירוף החרוזים הכי ארוך/ אוסף המשפטים הארוך...

 

[סימי]

חרוז הולך ,חרוז בא
היום אתמול ,לכל מסיבה

והמסר שנשלח מלב אטום
נשאר בחוץ כי הלב חתום

אם שורה אחת מהשכינה
והשניה מחברה בגינה

איך המילים יכילו רגשות
של לב הבנה ותחושות

מספר מילים מלב חמים
חודרות עמוק ומותירות רשמים

והלבבות שמבינים הם שפה חמה
יחברו את השורות לחריזה נעימה

חריזה נפלאה!
גם מכילה ומביעה...
יופי של מילים
חגיגה של צלילים
ערב, נעים ומושלם
קבלי את איחולי- כולם!

 

[סימי]

וכעת - מה סוד ההשראה ?

בקצרה- הרגש הוא אבי כל השראה
אבל, שמחה, תודה או הערכה- המצפים להבעה...

וכשהלב בכל אלה גדוש,
אז- ואין בכך כל חידוש,
כשהאדם בסערת הרגש מאיים לטבוע
המילים ממהרות לנוב ולנבוע...

 

[סימי]

והנה, לדוגמא, ברכה למזכירת בית הספר- לכבוד פורים.
לך - - -, מזכירה יקרה!

הניצבת בליבו של אוקינוס סוער
כל שכפול: "עכשיו", "מיד"! הוא "בוער"...

המנווטת דרכך בין שיחה לשיחה,
מתלמידה – למורה – למכונה – ו... לעוד שיחה...

ותמיד בנכונות, בחיוך ובנועם
כך יום אחר יום, פעם ועוד פעם...

ביום הפורים- הזדמנות להודות במעט
על מגוון משימות שרק את יודעת...

יפתח ד' אוצרו, וישלח:
"מה שאלתך וינתן לך"

נחת, בריאות, ושמחה
לך ולכל המשפחה!!!

 

[סימי]

ועוד- סיומת של ברכה אחרת. אולי יתן השראה לאי מי...

...
והנה, בהגיע יום הפורים
הגיעה העת- ברכתנו להרים:

יושיט לך ה"מלך"-
מלכו של עולם.
שרביט הברכות - כולם:
געזונט, נחת, ברכה...
והמון שנים של שגשוג והצלחה
ובארמון המלוכה הפרטי שלך
יתן ברכתו ויוסיף וישלח
" מה שאלתך - וינתן לך"!

 

[הגראמער]

מכתב ברכה למלמד בחיידר
לכבוד המלמד המסור
שמוסר שיעורים באופן ברור
ומסביר כל דבר שצריך ביאור
מצוות ושננתם מקיים בהידור
במלאכת החינוך הוא אומן
בהבנת נפש הילד מיומן
על הפקדון שומר נאמן
קשוב לצרכים כל הזמן
בחג הניצחון שלנו על המן
בנס פורים מהעיר שושן
בזכות אסתר ומרדכי
למלמד היקר ודאי
אומן של ממש ואחראי
כי מגלגלים זכות על ידי זכאי

 

[טיוטה]

ברכה למטפלת\גננת

יש ימים שאני מגיע ובוכה
ויש ימים שברפש אני שוחה

לפעמים אני לא רוצה לאכול
ולפעמים להפוך הכל אני יכול

יש זמנים ושעות ש...ש...
ויש שאמא רואה שהיה לך קשה

אבל החיוך שלך על השפתיים תמיד
והלב שרק אהבה משדר ומתמיד

הופכים לי כל יום ושעה
למשהו אחר שקשה להבעה

אז בפורים כשיש לי יום מאושר
אני נזכר בך בכל מנגינה שאני שר

ובמשהו מתוכי מהלב הקטן
רציתי להודות ולברכך ברכת איתן

שהחיוך והטוב שמלווה ונותן מסעד
ימשיכו ויעטפו אותך לעד

 

[אשר לב]

ו... יש גם דרך אחרת, פשוטה, אהובה - ולדעתי, יותר נוגעת ללב:

דוגמא:

חברותא יקר ואהוב
בהגיע יום הפורים אמצע לנכון להביע מעט מרגשי הלב
על ידידות אמיצה שמלווה כל צעד ושעל בחיי היומיום
על לימוד תורה בצוותא
ועל כל מה שיש בינינו

פורים שמח, כל השנה שמח!

שנזכה להמשיך הלאה והלאה וגו'

בהערכה
ממני

 

[שיילה]

ו... יש גם דרך אחרת, פשוטה, אהובה - ולדעתי, יותר נוגעת ללב:

דוגמא:

חברותא יקר ואהוב
בהגיע יום הפורים אמצע לנכון להביע מעט מרגשי הלב
על ידידות אמיצה שמלווה כל צעד ושעל בחיי היומיום
על לימוד תורה בצוותא
ועל כל מה שיש בינינו

פורים שמח, כל השנה שמח!

שנזכה להמשיך הלאה והלאה וגו'

בהערכה
ממני

אכן כתיבה טובה ומחממת לב המתאימה ביותר לאשכול ברכות ואיחולים אך בשו"א לא לחרוזים וגראמען

 

[הגראמער]

אני חושב שחרוזים מלמד על זה שהשקעת מחשבה עבור האדם, מקבל המכתב.
בכל מכתב יש יחס, ובכתב יד יותר ממייל, אבל בפירוש - לחרוזים יש משמעות.
נתתי לתורם מוסדות תורה מכתב בחרוזים - ולאחר זמן פגשתי אותו בשמחה משפחתית. הוא אמר לי : אה, זה אתה שכתבת את החרוזים.
ומזה למדתי, ומעוד סיפורים גם, שיש בזה משהו יפה וטוב.
מלבד זאת, הייתי מוסיף שיש ודרך החרוז אתה יכול לשחרר משפט שאחרת לא יכולת, כי זה מוגזם, ואנשים לא אוהבים שמגזימים. קצת כן, אבל לא הרבה.
ובחרוזים - זה כן הולך.
הנה שני דוגמאות :
לחברותא היקר, פורים שמח.
תודה לך על שאתה שותף ללימוד, ותודה על המאור פנים.
אני מודה לך ומאחל לך עוד הרבה שנים של לימוד תורה בשמחה, תוך פרנסה ברווח והצלחה בהכול.

לעומת :
לחברותא - שללימוד שותף
במאור הפנים שלך אני ללימוד נסחף
בהתמדה של אנו לומדים דף אחר דף
ואין ספק - אתה חבר מועדף
בפורים הזה לך אכתוב
תודה על לימוד מקרוב
ותדע רק פרנסה לרוב
שתראה כל ימיך רק טוב

לכאורה - במכתב הראשון, לכתוב 'בלימוד אני נסחף' - הוא לא מתאים.
אבל במכתב השני - זה ברור, שזה צריך להתחרז עם 'דף' 'שותף' וכדומה.
וכעת נשאל שאלה אחת :
האם מקבל המכתב - אוהב את המילה המוגזמת ?
על זה אתן לכם לחשוב, ואז לכתוב, מה נראה טוב, ואני יעקוב, ואז נחזור לכתוב מה דעת הרוב

 

[שיילה]

קיבלתי משלוח מנות כמעט ללא תכולה
רק חתיכת עוגה, בקבוק, ומפית תכולה
אך המכתב היה מחורז מדהים ומפליא
כתוב מלא טעם, מכה חדה ללב מפליא
ערבוב של הומור ורגש כמרקחה- טעים,
מחמאות עדינות המעוררות ליבם של חטאים.
שבת שלום.

 

[מרציפן]

אני חושב שחרוזים מלמד על זה שהשקעת מחשבה עבור האדם, מקבל המכתב.
בכל מכתב יש יחס, ובכתב יד יותר ממייל, אבל בפירוש - לחרוזים יש משמעות.
נתתי לתורם מוסדות תורה מכתב בחרוזים - ולאחר זמן פגשתי אותו בשמחה משפחתית. הוא אמר לי : אה, זה אתה שכתבת את החרוזים.
ומזה למדתי, ומעוד סיפורים גם, שיש בזה משהו יפה וטוב.
מלבד זאת, הייתי מוסיף שיש ודרך החרוז אתה יכול לשחרר משפט שאחרת לא יכולת, כי זה מוגזם, ואנשים לא אוהבים שמגזימים. קצת כן, אבל לא הרבה.
ובחרוזים - זה כן הולך.
הנה שני דוגמאות :
לחברותא היקר, פורים שמח.
תודה לך על שאתה שותף ללימוד, ותודה על המאור פנים.
אני מודה לך ומאחל לך עוד הרבה שנים של לימוד תורה בשמחה, תוך פרנסה ברווח והצלחה בהכול.

לעומת :
לחברותא - שללימוד שותף
במאור הפנים שלך אני ללימוד נסחף
בהתמדה של אנו לומדים דף אחר דף
ואין ספק - אתה חבר מועדף
בפורים הזה לך אכתוב
תודה על לימוד מקרוב
ותדע רק פרנסה לרוב
שתראה כל ימיך רק טוב

לכאורה - במכתב הראשון, לכתוב 'בלימוד אני נסחף' - הוא לא מתאים.
אבל במכתב השני - זה ברור, שזה צריך להתחרז עם 'דף' 'שותף' וכדומה.
וכעת נשאל שאלה אחת :
האם מקבל המכתב - אוהב את המילה המוגזמת ?
על זה אתן לכם לחשוב, ואז לכתוב, מה נראה טוב, ואני יעקוב, ואז נחזור לכתוב מה דעת הרוב

פשוט שהחרוזים מגבילים את הכתיבה אלא אם כן הכתיבה שלך היא משובחת מאד.
הרי בלי החרוזים האפשרויות הרבה יותר רחבות. ההיצמדות לחרוז מגבילה מאד.

דומה יותר החרוז
למוקף חומה מלפרוז,
אך כשם שלמוקף חומה יצטרף הסמוך ונראה
כן לחרוז מוכרח להצטרף הראש הפורה

כמדומה שכבר בספר הכוזרי בא מלך הכוזרי לחבר בתלונה שהשירה היהודית [כשמדובר על שירת ימי הביניים] נצמדת לאחרונה לחרוזים ומאבדת את התוכן [לא זוכר עכשיו איפה].

וסליחה מהכותבים היקרים - אם המטרה היא להשתבח תרשו לי שבכתיבות שהופיעו כאן לפחות בחלקם ניכר היטב שהחרוזים באים על חשבון איכות התחביר.

אני אישית אוהב יותר לקבל מכתב נוגע ללב ואישי שניכר עליו שהינו אמיתי ומתפרץ ממכתב עצור ומוגבל תחום וארוז בתוך חרוז

שבת שלום לכולם ופורים שמח ומחיית עמלק בקרוב!!

 

[סימי]

זה, אולי, ענין של טעם. אבל גם אני- לקרובים לי באמת, כשרגשותי גואים מאד- מעדיפה לכתוב ישירות מהלב, ללא חרוזים. אבל יש פעמים, שדווקא סערת הרגשות- יוצרת חרוזים, ודווקא משובחים במיוחד!

 

[אשר לב]

אני חושב שחרוזים מלמד על זה שהשקעת מחשבה עבור האדם, מקבל המכתב.
בכל מכתב יש יחס, ובכתב יד יותר ממייל, אבל בפירוש - לחרוזים יש משמעות.
נתתי לתורם מוסדות תורה מכתב בחרוזים - ולאחר זמן פגשתי אותו בשמחה משפחתית. הוא אמר לי : אה, זה אתה שכתבת את החרוזים.
ומזה למדתי, ומעוד סיפורים גם, שיש בזה משהו יפה וטוב.
מלבד זאת, הייתי מוסיף שיש ודרך החרוז אתה יכול לשחרר משפט שאחרת לא יכולת, כי זה מוגזם, ואנשים לא אוהבים שמגזימים. קצת כן, אבל לא הרבה.
ובחרוזים - זה כן הולך.
הנה שני דוגמאות :
לחברותא היקר, פורים שמח.
תודה לך על שאתה שותף ללימוד, ותודה על המאור פנים.
אני מודה לך ומאחל לך עוד הרבה שנים של לימוד תורה בשמחה, תוך פרנסה ברווח והצלחה בהכול.

לעומת :
לחברותא - שללימוד שותף
במאור הפנים שלך אני ללימוד נסחף
בהתמדה של אנו לומדים דף אחר דף
ואין ספק - אתה חבר מועדף
בפורים הזה לך אכתוב
תודה על לימוד מקרוב
ותדע רק פרנסה לרוב
שתראה כל ימיך רק טוב

לכאורה - במכתב הראשון, לכתוב 'בלימוד אני נסחף' - הוא לא מתאים.
אבל במכתב השני - זה ברור, שזה צריך להתחרז עם 'דף' 'שותף' וכדומה.
וכעת נשאל שאלה אחת :
האם מקבל המכתב - אוהב את המילה המוגזמת ?
על זה אתן לכם לחשוב, ואז לכתוב, מה נראה טוב, ואני יעקוב, ואז נחזור לכתוב מה דעת הרוב

למען ההתפלספות.

בכתיבה קולחת יש גם, ואולי הרבה יותר, נועזות ואומץ.

החרוזים בעיני הם כמו עשן צבעוני ותפאורה מורכבת. מאחוריהם הרבה יותר נוח לשיר ולזמר בשחרור.

אבל תאר לעצמך מצווה-טאנץ שאבי החתן לוקח את המיקרופון, בלי להתבייש, ובמילים פשוטות, בניגון עממי, מתחיל לדבר לבנו החביב את ההתרגשות, התקוות, האיחולים והתפילות האישיות שלו. האם זה לא הרבה עוצמתי ונוגע ללב לאין ערוך?

אם אני מעז להיכנס ביום הפורים בצהריים לסלון ביתו של החברותא שלי, להישיר אליו מבט אמיץ ולהגיד לו את האמת שבלב, בלי הסתרות ומסיכות - תגיד אתה, זה לא יעלה לו את הדמעות לעיניים?