@ריקי נמל ציינת שמדובר בבדיקת דם
שהיא חלק משגרת בדיקות מעקב שהיא צריכה לעשות.
יכול להיות שהחרדה קשורה גם בחשש מפני תוצאות הבדיקה
ולא רק עניין של פוביית מחטים קלאסית?
מכירה מקרוב
אני גם עם פחד נוראי מדקירות- וזה שזה לא כואב לא עוזר באמת
...
זה התחזק יותר אחרי אישפוז בגיל צעיר בבית חולים
ואחרי נסיונות כל פעם למציאת וריד וכמה דקירות וסיבובים עד שמוצאים אותו....
יישר כח רות על השיתוף
זה בהחלט יכול להסביר עוד היבט של הפוביה.
@ריקי נמל , האם גם אצל הילדונת הנחמדת המדוברת יש היסטוריה כלשהי של בדיקות רפאיות/ מחטים/ בית חולים ושות'?
את כמובן לא חייבת לענות פה, זו רק עוד נקודה למחשבה שיכולה לתת כיוון על סוג העזרה שיכול להועיל.
פינת ההעשרה ב-300 מילה:
יש את הכאב עצמו.
כבני אדם, אנחנו מתוכנתים להירתע מכאב. וזה מצוין בשביל ההישרדות שלנו.
מתי זה הופך להיות מטריד?
כשזה משתק אותנו
וכשזה גורם לנו להימנעות מהגורם מעורר כאב בצורה שפוגעת באיכות החיים שלנו
ואז הסיפור המרכזי הוא לא הכאב אלא הפחד מהכאב
מה שמכונה: הגל השני (הגל הראשון הוא הכאב עצמו)
ויש גם את הגל השלישי= הפחד מהפחד
שרק מחריף את המצב...
במקרה כזה, בד"כ מומלץ לטפל קודם כל בגל השני והשלישי
כי כמו שרות הסבירה יפה "זה שזה לא כואב, לא באמת עוזר"
כי השורש הוא החרדה מהכאב.
ברור שככל שיכאב פחות, זה יכול לתמוך. אבל הרבה פעמים זה אכן לא יעזור (כמה מתסכל!)
כי השורש הוא לא בערוץ החושי והשכלי, אלא בערוץ הרגשי,
וזה כבר מצריך שפה שונה.
נקודות נוספות שכדאי לשים לב אליהם:
* יש אנשים שיש להם רגישות חושית גבוהה ואז ההיבט החושי הוא גם מרכיב דומיננטי
ובדרך כלל יהיה באמת חשוב לאלחש כדי לאפשר בכלל עבודה בהיבט הרגשי.
לכן לפני לרוץ לעבודה רגשית, באמת כדאי לאלחש קודם ולראות אם זה מספיק.
אם כן - מצוין.
אם לא - גם מצוין.
כי עכשיו אנחנו נעשים מודעים לכך שיש פה עוד היבט.
וידיעת הבעיה, אמר החכם, היא חצי פתרון.
* לפעמים בבסיס הפוביה יושבים עניינים קצת אחרים מאשר "פוחדת שיכאב לי".
קחו למשל, בדיקת דם פשוטה.
לפעמים היא לא כזו פשוטה.
תחשבו על היבטים כמו:
- הפחד והמתח מהתוצאות של הבדיקה
- חוסר השליטה הכרוך בפעולה הזו (ואנשים שיש להם עסק עם "שליטה", לא 'סתם עושים עסק' מזה)
- תחושה של חודרנות (השורש ח.ד.ר. הוא זה שמעורר את השורש ח.ר.ד.)
ועוד
ברור שלא לכל אדם ההיבטים האלו יהיו משמעותיים, או בכלל יתפסו את תשומת הנפש,
יחד עם זאת, למי שיש רגישות לכך או "סיפור" עם זה, זה יכול לעורר, באופן מאד הגיוני, את מערכת ההישרדות.
הבשורה הטובה היא:
גם בזה אפשר לטפל. ולרוב אפילו בטיפול ממוקד מאד.
טיפ שאפשר לנסות בבית:
אם אתם רוצים לקבל כיוון על מקור הקושי
(זה לא אבחון. כן? רק כיוון.)
תמיד אפשר לעשות את "מבחן הסוכריה".
תציעו לילדה סוכרייה ותשאלו אותה:
"אם היו
מבטיחים לך שאת לוקחת את הסוכריה הזו
מברכת
מוצצת
בולעת
ואז עושה את הבדיקה ו...
נס!
את לא מרגישה
שום כאב. כלום.
היית רוצה לקחת כזאת סוכרייה?"
היו סקרנים לגבי התשובה.
היא אתחלתא דגאולה...
בשורות טובות
והרבה בריאות!
הנושאים החמים
הנושאים החמים
