זכרון ויכולת ריכוז אחרי לידה

[מלפפון]

ג'י, אני קוראת אותך לסדר.
את חסרת ריכוז??
כנראה הריכוז שלך קודם לכן היה מעל הקו העליון..
וכבר דשנו רבות בנושא, אני רואה צורך להזכיר לך, כי כנראה הריכוז השכיח ממך..

 

[GRN]

ג'י, אני קוראת אותך לסדר.
את חסרת ריכוז??
כנראה הריכוז שלך קודם לכן היה מעל הקו העליון..
וכבר דשנו רבות בנושא, אני רואה צורך להזכיר לך, כי כנראה הריכוז השכיח ממך..

חחח
הצחקת אותי כהוגן
אולי יום אחד כשתהיה לי פניות אסביר לך בדיוק איך זה עובד
אבל כן, אני לגמרי סובלת מזה

 

[תקוה]

לא יודעת בת כמה אני

אני באמת רצינית, אני תמיד צריכה לחשב וחצי מהפעמים אני בסוף טועה ובעלי מתקן אותי
חחח

אותי זה מבלבל עוד מלפני החתונה. משום מה הראש שלי תקוע בגיל 18.

 

[הני מושקוביץ]

GRN גם לי קרה כה דבר.

לפני 3 שבועות, (לפני הלידה של הקטן) התקשרתי למוקד של קופ"ח כי הייתי צריכה הפניה לבי"ח לביקורת.
האחות שענתה לי, שאלה אותי לגילי, עניתי לה שאני בת 27, אילולא בעלי שלחש לי בהיסטריה שאני בקושי בת 26...

 

[frog]

קוראת לכל ילד בשמות של כל הילדים לפניו ואחריו עד שמגיעה לשם שלו...
או בכלל לא זוכרת איך קוראים לו..

 

[פסנתר]

מענייו לעשות סקר איזה נשים מבננו(חסרות הריכוז) לקחו אפידורל או סם אחר בלידה.
יכול להיות שגם לזה יש השפעות.

 

[poto12]

מענייו לעשות סקר איזה נשים מבננו(חסרות הריכוז) לקחו אפידורל או סם אחר בלידה.
יכול להיות שגם לזה יש השפעות.

לדעתי לא קשור
לא לקחתי אף פעם אפידורל

 

[גולדשטיין ש]

הגעתי למצב ששכחתי אפילו את מספר הטלפון שלי, הזוי!!! התחלתי לומר מספר למוקדנית, נתקעתי... ולבסוף גמרתי במספר של ההורים שלי...

פרוביוטיקה יעודית לנשים - ניסית ??? לי עזר מאודדד

מהי בדיוק הפרוביוטיקה הזו? כמו כל אצידופולוס רגיל?

 

[הני מושקוביץ]

ואני שכחתי את מס' החשבון שלי במכולת כשאני היחידה שעורכת קניות, הייתי באמצע לדבר עם מישהי שרצתה להכין לי ארוחה מבושלת, ונתקעתי עם מס' החשבון שלי...

אה, אבל זה לא קשור אליכן, לי עוד מותר, מייד התחילו הדמעות, כמובן

 

[לאה ולדמן]

מלפפון, אין לי מושג מה רמת ההכרות שלך עם גי'
אבל גם אני למשל, בהתכתבויות אני שיא המרוכזת
אבל עכשיו בדיוק חזרתי מלקנות משהו ב-4 שקל ולהגיש למוכרת כרטיס אשראי

 

[נני5]

כבר מזמן טענתי שאם המיילדות לא אוספות את הזכרון שלנו בחדר הלידה הן ממש מפסידות

אגב, שמעתי על מישהי שחזרה מהעבודה והניחה את התיק שלה במקרר...
לי קרה שעליתי על אוטובוס והעברתי רב-קו ולא הבנתי בכלל למה זה לא עובר... [מישו צריך להטעין אותו, אולי?!]
אחרי כל לידה לוקח כמה חודשים לחזור לריכוז, אבל האמת שבלי להתייחס לזה בהומור לא היינו מוציאים את האף מהבית מרוב פדיחות

 

[אספרה]

מעניין אם אכן התופעה קשורה לעצם הלידה,
יותר הגיוני לתלות את זה בחוסר שינה או בשינה לא רצופה.

מישהי יודעת תשובה מדעית?

 

[לאה ולדמן]

מעניין אם אכן התופעה קשורה לעצם הלידה,
יותר הגיוני לתלות את זה בחוסר שינה או בשינה לא רצופה.

מישהי יודעת תשובה מדעית?

מניסוי בשטח בימים האחרונים
עקב שינה בלתי מספקת התופעות הנ"ל החריפו וכנראה גרמו לפתיחת אשכול זה

 

[poto12]

מניסוי בשטח בימים האחרונים
עקב שינה בלתי מספקת התופעות הנ"ל החריפו וכנראה גרמו לפתיחת אשכול זה

ברור שהחלק הגדול זה חוסר שינה
גם חוסר במינרלים וויטמינים שבעצמם מוסיפים לעייפות
וגם שינויים הורמונלים
בתקופות שהמערכת עוברת ממצב למצב (הריון להנקה למשל) או לא מאוזנת בכללי
הבילבול גם בראש
ברגע שפותרים את כל הבעיות גם בעיית הריכוז נעלמת

 

[שירי כהן]

אם עומס מטלות ואחריות לא היו גורמים לקושי בריכוז ובסדר,
אף אחד מהאנשים הגדולים לא היה צריך מזכיר...

 

[שרה'לה]

בס"ד
והיה לכם לזיכרון
"אז מה רציתי להגיד?"
"אם הייתי יודעת, לא היית צריכה להגיד בעצמך..."
"די, נו, באמת. איפה הייתי? אה, אז נכנסתי לחנות של שלומוביץ אבל המוכרת נעלמה"
"נו, אז מה עשית?"
"רק שניה, שלוימי! מי הרשה לך לקחת לבד שוקולד?"
"את. את אמרת לי מקודם שאני יכול".
"אני אמרתי לך? מתי?"
"כן, מקודם, כשהראיתי לך את המבחן".
"טוב, מצטערת. שכחתי".
"חזקי. סליחה, מוישי. סליחה, שלוימי. אבא כבר חזר?"
הוא מגחך, הבן יקיר. "כן, הוא כבר חזר, למה את קוראת לי חזקי?" הוא צוחק והולך לשחק.
אבל את גברת קרונציק, זה לא מצחיק בכלל, מה קרה לזיכרון שלה???
לפני חצי שעה היא חיפשה את הפלאפון, וכשכבר כמעט התייאשה, הוא הצטלצל וגילה את מקום המחבוא (בכיס החלוק, אם התעניינתן) אחר כך היא הכניסה כביסה למכונה אבל שכחה להפעיל, ולקינוח היא מצאה את עצמה בחדר שינה עם מחבת ביד ושאלה נצחית בפה: "מה בעצם רציתי לעשות עם המחבת?"
לא חייבים לחוות כמובן את כל הדוגמאות שלעיל גם יחד, אבל מספיק אם נשים לב שפעמיים ביום אנחנו שוכחות משהו, כדי להיכנס להיסטריה שאוטוטו ניכנס להיסטוריה...
והפחד, והחשש מדגדגים, "הצילו? אולי אני מזדקנת?"
***
שיינדי אייזנבך מנהלת מכון שי מאבחנת ומטפלת רב תחומית- לא שוללת את השורה האחרונה (אימא'לה... הצילו)
לדבריה, מגיל עשרים וחמש מתחיל תהליך של זקנה וירידה בזיכרון בצעדים איטיים (לא יכול להיות, אני צעירה, הרגע יצאתי מהסמינר). ואם גם את נתקלת בתופעה שאת זוכרת את מסיבת הסידור בכיתה אלף ויכולה אפילו לדקלם את שיר הפתיחה, המחזמר והסיום לפרטי פרטים, אבל כשאת מנסה להיזכר היכן הנחת את המפתחות את נתקלת במבוי סתום, אז את בחברה טובה.
אז רגע לפני שאת רצה לרופא בהיסטריה, חשוב להבין את השלבים של עיבוד הזיכרון על ידי המחשב הכי משוכלל בעולם- המח.
לפני הכל, מה תפקידך, מר זיכרון?
לזיכרון, חשיבות מכרעת כמעט לכל פעילות קוגניטיבית. והוא הכרחי ליכולת ההישרדות‏. הזיכרון חיוני ליכולת הלמידה בכך שהוא מאפשר לצבור ניסיון וידע מחוויות העבר‏. בכך הוא מאפשר להבין ולפרש חוויות חדשות.
יכולות ההסתגלות ופתרון הבעיות מבוססות על תפקוד הזיכרון‏. כמוהן גם תהליכי קבלת ההחלטות אשר מנחים את ההתנהגות‏.
ניקח לדוגמא ילד שלא עלינו ולא עליכם לא זכה למתנת הזיכרון.
"תגיד אבא" מבקשים ממנו האחים בסבלנות. הוא הוגה אחריהם: "אבא" אבל אחרי דקה, הוא כבר לא זוכר את המילה המורכבת. וגם אם ילמד להגיד בגיל שנה "אסטרונאוט" זה לא יישאר לטווח הארוך. מאגר המילים שלו לעולם לא יתרחב, כי הדיבור שלנו, הוא תוצר של קליטה, אכסון, ושליפה.
כמו כן, אם חלילה יהיה כשל במערכת הזיכרון, אנשים עלולים לחזור על טעויות, ולא לשים לב כלל שהם ממש צועדים לתוך הסכנה. כי מבחינת המח זו התנסות ראשונית.
וכעת לשלבים:
השלב הראשון של זיכרון: הזיכרון המיידי – החושי.
זיכרון חושי הוא מאגר בעל קיבולת בלתי מוגבלת, שבו מידע הנקלט מהחושים, נשמר באופן פסיבי ולא מודע, לזמן קצר ביותר בו ניתן לשלוף את המידע גם לאחר הסרת הגירוי המקורי. זמן זה מאפשר לתהליכים קוגניטיביים לסנן את הפרטים החשובים מתוך שלל הגירויים מהסביבה, כך שרק המידע הנבחר עובר באופן זמני לשלב הבא של הזיכרון לטווח קצר.
דוגמה: האדם מתבונן ברצף מספרים, ומתחיל לדקלם בעל פה את הרצף. עד שהוא מגיע למספר הרביעי או החמישי, הרצף נעלם כבר מהזיכרון החושי המיידי.
השלב השני של הזיכרון: זיכרון לטווח קצר.
בזיכרון לטווח קצר מאוכסנים באופן זמני פרטי מידע שהתקבלו מהזיכרון החושי. הפרטים נשמרים בזיכרון לטווח קצר זמן מוגבל. אדם יכול להחזיק את הזיכרון למשך זמן רב יותר ע"י שינון, או מודעות לדברים שהוא רוצה לזכור. דברים לא חשובים נמחקים מזיכרון זה, ודברים בעלי ערך מועברים לזיכרון לטווח ארוך.
לדוגמא: חני הכלה הנרגשת, מנסה לקלוט את שמות הגיסות שמציגות את עצמן בפניה במהלך הוורט. את שמה של הדודה הכבודה, היא תזכור אולי למשך הדקות הקרובות, אבל את שמות גיסותיה, המח ינסה לאכסן במקום קצת חשוב יותר, ואם חני תצליח לעשות לעצמה סימנים, יתכן ובסוף הערב היא כבר תיפרד מהן בצורה ממש חביבה: "להתראות לאהל'ה, היה ממש נעים להכיר, תבואי מוקדם לאירוסין, טוב?"
השלב השלישי של הזיכרון - זיכרון לטווח ארוך.
זיכרון לטווח ארוך הוא מאגר מידע לא מוגבל המכיל את המידע שעבר שינון מהזיכרון לטווח קצר. במקום זה מאוכסן כל הידע שקלטנו מאז היוולדנו, במודע ובתת המודע.
(כולל כל העלבונות שספגנו...)
אז אם הכל כל כך ברור ומסודר, למה אנחנו נוהגים לשכוח? או במילים אחרות, מה גורם לכשל בזיכרון?

• שכחה - מידע שאדם אינו מצליח לזכור משום שלא התרכז כשהיה אמור לקלוט מידע זה ולא הכניס אותו מלכתחילה אל הזיכרון לטווח הארוך.

אה, זה מוכר דווקא, עוד משנות הלימודים בסמינר. הזבוב שזמזם בכיתה, החברה שהעבירה דואר רשום בדחיפות, החום שהציק. כל אלה לא נתנו את האפשרות להתרכז ולקלוט את החומר הנלמד בכיתה. ואחר כך, עוד התפלאתי למה שכחתי את כל החומר שכמעט הזריקו לי לווריד.

• זקנה – כמו שהזכרנו למעלה, מגיל 25 מתחיל תהליך איטי של זקנה שמשפיע גם על הזיכרון.
• חרדה - אדם ששרוי בחרדה, אינו מרוכז ולא מצליח להפנים אירועים לזיכרון הקצר והארוך טווח.
• הנקודה הזאת, מתבטאת הרבה בחרדת מבחנים. התלמידה יכולה לדגור על הספרים במשך ארבעים ושמונה שעות ברצף (בלי לקחת בחשבון הפסקת בייגל'ך) ולמרות זאת, כשהיא יושבת מול דף המבחן המאיים (על תדמית המושלמת, אולי. או נזק בשידוכים) כל המידע שהיא צברה בשקידות ובחריצות בימים האחרונים, מתנדף לו איפשהו בין המאוורר על תקרת הכיתה לבין החלון בצד השני. היא לא זוכרת כלום!!!
• חוסר שינה - גם חוסר כרוני בשינה פוגמת באיכות הזיכרון.

ואלי זו הסיבה שאנו נוטות להתלונן אחרי הולדת תינוק חדש שיש ירידה חדה בזיכרון...
ואחרון הלא מאוד חביב, קשיי שליפה.
הזיכרון קיים, מאוכסן, מוגן, אבל הדרך לחלוץ את המידע מהמח חסום.
קשיי שליפה.
השליפה, היא העברת הזיכרון חזרה מהזיכרון לטווח ארוך אל זיכרון הקצר טווח. ייתכן שמידע אגור במוח, אך שליפתו לא תצלח.
לא מעט מאיתנו מכירים את התחושה שמשהו עומד על קצה הלשון, אבל אנחנו לא מצליחים לזכור במדויק. רמזים מועילים רבות לשליפה. ככל שהמוח חלש יותר, נחווה אירועים רבים יותר של קשיי שליפה.
אז מה הפתרון?
כל עוד הבעיה מינורית יחסית, ואנחנו עוד לא מסתובבים עם פתקית צמודה עליה רשומים פרטינו האישיים... אפשר בהחלט למנוע את ההתדרדרות במצב.
שיינדי איינבך ממליצה להקפיד על: ויטמין בי 12, חומצות אמינו חיוניות שנמצאות בחלבון, וחומצות שומן שנמצאות בשומן לא רווי.
מסגרת: משחק הזיכרון
בגיל שנה זה לוטו. בגיל חמש התאמה בין כרטיסים הפוכים, ובהמשך חידונים פומביים.
משחק הזיכרון הוא כייפי וחוויתי במיוחד לבעלי זיכרון מצויין, וסיוט לא קטן, לבעלי זיכרון חלש.
אבל, כדאי לזכור, שאת הזיכרון אפשר לשפר על ידי תרגילים. ככל שנכריח את המח שלנו לזכור יותר, הוא ילמד לעשות זאת טוב יותר.
איך? כל משחק שדורש מאיתנו לזכור נתון, חפץ מספר וכו' עוזר לנו לשפר את הזיכרון במידת מה.
נחקק לי בעצמות הסיפור של הרב חיים וולדר על הילד שהפגין כישורי זיכרון לא רגילים במשחק הכיתתי.
מה היה המשחק? פזרו על שולחן מרכזי בכיתה גיבוב של חפצים בלי קשר אחד לשני, הילדים התבקשו להתבונן בחפצים, ולאחר מכן אספו את החפצים לתוך שק גדול. המטרה הייתה לזכור ולרשום על דף, כמה שיותר חפצים.
התברר שאחד הילדים הצליח להגיע תמיד לשיא, ולאחר שנחשד שהוא 'זוכר' לא בדרכים כשרות, הוא שיתף את חבריו בסיפור שלו, והתברר שהוא נאלץ לסדר כל ערב מחסן שחבריו בלגנו, וכדי שמתקן העגלות לא ישים לב לבלגן, הוא חקק בזכרונו כל ערב את המיקום המדוייק של החפצים, ולאחר שחבריו נעלמו הוא סידר את המקום כפי שהיה.
הפעולה שחזרה על עצמה, ואילצה אותו להפעיל את תאי הזכירון הרדומים, שיפרו מאוד את כישורי הזיכרון שלו, עד כדי כך, שמילד חלש למדי, הוא הפך לגאון הכיתה.
אם הסיפור היה או לא... צריך לברר אצל הסופר, אבל אין ספק שהעיקרון נכון. ככל שנרגיל את המח להתאמץ ולזכור יותר, נשפר את הזיכרון ונהנה מיכולות גבוהות יותר בתחום.

 

[לאה ולדמן]

והפחד, והחשש מדגדגים, "הצילו? אולי אני מזדקנת?" [/COLOR][/SIZE][/FONT]
***
שיינדי אייזנבך מנהלת מכון שי מאבחנת ומטפלת רב תחומית- לא שוללת את השורה האחרונה (אימא'לה... הצילו)
לדבריה, מגיל עשרים וחמש מתחיל תהליך של זקנה וירידה בזיכרון בצעדים איטיים (לא יכול להיות, אני צעירה, הרגע יצאתי מהסמינר). ואם גם את נתקלת בתופעה שאת זוכרת את מסיבת הסידור בכיתה אלף ויכולה אפילו לדקלם את שיר הפתיחה, המחזמר והסיום לפרטי פרטים, אבל כשאת מנסה להיזכר היכן הנחת את המפתחות את נתקלת במבוי סתום, אז את בחברה טובה.

הקטע הזה הזכיר לי משהו שכתבתי לאחותי לא מזמן (אני בדיוק בגיל שאפשר להתחיל):
אני חושבת שזיקנה זה תהליך מאד מאד ארוך והוא מתחיל כבר היום. ז"א לא הזיקנה ממש, אבל בתחילת החיים הגוף מתפתח ומתפתח עד שמגיע לשיא ואז הוא מתחיל לאבד את כוחו לאט לאט, ואם למשל אחרי הלידה הזכרון והריכוז הם לא כמו קודם, וכעת גם כיס המרה שצריך להוציא, אז זה חלק מתהליך שהגוף מתחיל לאבד את כוחו. והעבודה היא להשלים ולחיות באושר כבר מהיום עם כל אובדן כזה, לראות איך שאובדן כח הגוף יכול להוות קרש קפיצה לתוספת כוחות בנפש, ז"א הגוף מאבד מכוחו והנשמה במקביל פורחת עד שמרוב צמיחה היא כבר יכולה לעלות לעולם שכולו טוב. ואם מפנימים את היופי של התהליך הזה כבר היום, אז בעז"ה כשמגיעים לזיקנה האמיתית ואז אובדן הכח נעשה מוחשי הרבה יותר אבל אז כבר תרגלנו את האפקט של גוף נחלש-נשמה מתחזקת וזה מביא רק לאושר בעז"ה.
במקביל לתהליך של תחילת חיים שהגוף מתחזק, הנפש במידה מסויימת נחלשת, ואני אסביר. לפי התיאוריה שלי, שנבנתה משיחות עם אחותי, ומקריאת ספרים כשספריה של חיה הרצברג מהווים עיקר לבניית תיאוריה זו, ובעיקר הספר צומת הדרורים,
ובכן אני חושבת שהנשמה מגיעה לעולם כשהיא שלמה. לא מושלמת. כן שלמה. מדמיינת איזה עיגול קטן חלק בצבע לבן-אפרפר. כמו פלסטלינה לא מעובדת, אבל עגול יפה וחלק חלק.
החיים מתחילים. יש כל מיני חוויות, חוויות יפות ונעימות צובעות את הנשמה בצבעים יפים, ומפתחות אותה לצורות שונות, חוויות פחות יפות ואין מצב שלא, יהיו כי גם הורים הכי טובים וסבלניים לא יכולים להיות כאלה נון סטופ וכן אין להם שליטה על כל חוויה שהילד עובר, ואז נחוות חוויות פחות נעימות, במקום הזה הנשמה נצבעת בצבעים קצת קודרים ומצטמקת לעצמה או מפתחת פגמים. וכך לאט לאט כדור הפלסטלינה הקטנטן מתפתח לשתי הכוונים. כוחות לעומת משקעים. וכשהוא מגיע לגיל ההתבגרות הוא במצב שיא. מצד אחד הגוף בשיא הכח. מצד שני אני חושבת שזה המקום שהנפש נמצאת במצב שיא של צבירת משקעי ילדות מול חוויות וכוחות שצברה. ואז מתחילים החיים האמיתיים. שבהם הנפש משתמשת בכוחותיה של להחלים את פצעיה ומכאוביה. המכאובים והפצעים משפיעים על התנהגויות ומידות, מי לטוב מי למוטב וכך לאט לאט נבנית הנפש. וזה הזמן במקביל שהגוף מתחיל לאבד מכוחו כי זה תכלית העולם, בסופו של דבר הנשמה ממצאת את תפקידה בעולם ועולה מעלה. והגוף שסיים את תפקידו מרקיב לאיטו בבטן האדמה.
ממילא, אם חלק נכבד מהחיים שלי ביליתי בחרדה מזיקנה, בשנאת הזקנים! ואם הם סובלים כ"כ עדיף שכבר ימותו (שנבע בעצם מפחד גדול מזיקנה), היום ב"ה אני רואה את הדברים כבר אחרת, רואה בזיקנה את הזמן היפה ביותר! הזמן בו אתה מסתכל אחורה בסיפוק ואומר וואי כמה הספקתי, מה עברתי כמה התקדמתי - בעז"ה שזה מה שנגיד! בעז"ה שבאמת התהליך יהיה נכון ובריא ומנוצל היטב של מנגנון גוף נחלש-נפש מתחזקת ובצורת החשיבה הזו כמו שאמרתי הזיקנה הוא הזמן היפה בתבל. הזמן של לנוח קצת לפני הסוף, לעמוד בראש הפסגה ולנשום אויר הרים צלול לפני שעוברים לדרך אחרת, וחדשה לחלוטין שאין לנו בה מושג.

 

[pnina912100]

כבר מזמן טענתי שאם המיילדות לא אוספות את הזכרון שלנו בחדר הלידה הן ממש מפסידות

אגב, שמעתי על מישהי שחזרה מהעבודה והניחה את התיק שלה במקרר...
לי קרה שעליתי על אוטובוס והעברתי רב-קו ולא הבנתי בכלל למה זה לא עובר... [מישו צריך להטעין אותו, אולי?!]
אחרי כל לידה לוקח כמה חודשים לחזור לריכוז, אבל האמת שבלי להתייחס לזה בהומור לא היינו מוציאים את האף מהבית מרוב פדיחות

ולי קרה שבאתי לכיור במטבח לשטוף ידיים עם סבון,
אני שופכת קצת (סבון) ליד ומגלה שאני משתפשפת עם תרכיז תפוחים...

 

[לאה ולדמן]

ולי קרה שבאתי לכיור במטבח לשטוף ידיים עם סבון,
אני שופכת קצת (סבון) ליד ומגלה שאני משתפשפת עם תרכיז תפוחים...

 

[efrat1]

ולי קרה שבאתי לכיור במטבח לשטוף ידיים עם סבון,
אני שופכת קצת (סבון) ליד ומגלה שאני משתפשפת עם תרכיז תפוחים...

טוב שלא קטשופ