בגד כפת ברא מילה בלשון הקודש

[הטעם המושלם]

איך יודעים מתי אין?
כמו הנותן לשכוי בינה- אין דגש בב' של בינה
מי כמוך באלים ה'- אין דגש בכ' של כמוך הראשון, אבל בשני- מי כמוך נאדר בקודש- יש

 

[gazoz]

בגדול- אחרי אמות הקריאה (אהוי) אין, (למעט אחרי אתנחתא(פסיק))

 

[מאירקה']

 

[מאירקה']

מי כמכה מי כמכה מי כמכה הראשון רפה מי כמכה השני דגש לפי שבתחלה היו משבחין בשפה רפה ולבסוף מקירות לבם בפה מלא (לקח טוב)

 

[אפכא מסתברא]

הכלל של אהו"י איננו גורף, כי זה תלוי במידת הזיקה שבין שתי המלים - זו המסתיימת באהו"י וזו הפותחת בבג"ד כפ"ת. יש מצבים שאחרי אהו"י יבוא בבג"ד כפ"ת שבראש המלה העוקבת דגש חזק ('דחיק' ו'אתי מרחיק').

 

[שרי ב.]

ומכיוון שהכלל אינו גורף, במקומות כאלו, הנכון ביותר הוא לפתוח את המקור ולכתוב בדיוק כמו המקור.

 

[חגי פאהן]

כמו הנותן לשכוי בינה- אין דגש בב' של בינה

כי ניקדו כמו שזה בפסוק (איוב לח לו)

מי כמוך באלים ה'- אין דגש בכ' של כמוך הראשון, אבל בשני- מי כמוך נאדר בקודש- יש

כתב בית יוסף בסוף סימן נ"א:

וכתב עוד (ארחות חיים): יזהר לומר "מי כּמוך נאדר בקדש" בכ"ף דגושה, שאם לא כן נמצא מחרף כאומר "ה' מיכה", ומיכה הוא האיש שגנב השם ועשה העגל שנאמר (זכריה י יא): "ועבר בים צרה". ואין להקשות מפסוק "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" (תהלים לה י) שהיא רפויה, שזה לא נאמר על הים ואין להזכיר עליו "מיכה".

בגדול- אחרי אמות הקריאה (אהוי) אין, (למעט אחרי אתנחתא(פסיק))

בגדול אחרי אמות הקריאה אין (דהיינו המילה הקודמת נגמרת בהברה פתוחה), ובתנאי שהמילה הקודמת בטעם משרת. הטעמים המשרתים הם: קדמא, מונח, מהפך, מרכא, תלישא קטנה, דרגא, ירח בן יומו, מרכא כפולה.

 

[כל שם שתרצה]

מי כמוך באלים ה'- אין דגש בכ' של כמוך הראשון, אבל בשני- מי כמוך נאדר בקודש- יש

לגבי זה, השאלה נכונה, וזה באמת לא עומד בכללי הדקדוק. בשניהם היה אמור להיות רפה.
ישנם מקומות מספר במקרא (בערך שבעה בלבד) שהם 'יוצאי דופן' וקרויים בפי המדקדקים 'אוגירה', שבהם אכן יש דגש אחרי אהו"י שלא כמשפט (ואין שם את אחד מארבעת הכללים הנודעים: 'מפיק, מפסיק, דחיק ואתי מרחיק' ש'מבטלים' את האהו"י). ודוגמא נוספת 'כי גאה גאה', שתיבת 'גאה' השניה מודגשת למרות שהיא אחרי אהו"י, וכן 'ושמתי כדכד שמשותייך', שהמילה 'כדכד' מודגשת בכ"ף הראשונה למרות שהיא אחרי אהו"י.
והטעם שכתבו שהוא כדי שלא יישמע וכו', הוא דרך דרש.
וכלל גדול הוא אצל המדקדקים, שאין להתחשב ביוצאי הדופן המעטים, והכלל הדקדוקי נקבע על פי הרוב.

 

[בן עמרם]

להשלמת היריעה,
הברה פתוחה זה לא רק אהו''י אלא גם האותיות- נון סופית, כף סופית , והאות ת' - כשהן מנוקדות בקמץ (שאז ההברה פתוחה כמו ה' או א') למשל- ותצאן כל הנשים, יגעת בי ישראל, בך בטחתי.
ובלי קשר- אם כבר הוזכר לשכוי בינה, הרבה לא יודעים שהמילה שכוי היא מלעיל כפי שאפשר לראות במקור בספר איוב. (הנגינה על האות ש')