@נ. גל , כבוד להתאתגר באתגר מאתגר שכזה.
מסך נדלק, נגלל:
|| 06:45 בוקר. קפה ||
ההיא שותה היום במאג וורוד ענק, מצרפת גלילית רבע לשבע לטיימינג.
|| 06:59 "בוקר מבורך עוקבות אהובות, והנה אני אחרי קפה, רעננה ומלאת אנרגיות ליום מדהים ומרגש שבדרך, מקווה שגם אתן! ||
היא שולחת מבט צפוף לשעון, נאנחת. כבר עשר, ואין לה מאג וורוד לקפה שפותח בוקר בשמחה. סתם, כוס חד פעמית עלובה. זורקת שתיים סוכר חצי קפה, מוזגת חלב.
מתיישבת-
|| 08:45 לא תאמינו מי דופקת בדלת, אני בהלם חיי! ||
גם היא בהלם קל,
הקפה הזה פושר ודלוח! בולעת את המשקה בגועל, שופכת כוס כמעט מלאה לכיור, בוהה בנוזל חום בהיר שמתקדם במהירות לניקוז, מסיים את חייו.
-למה הכנתי קפה, בעצם? אף פעם לא אהבתי את המשקה הזה.
כוס דקיקה מתקמטת תחת אצבעות תוהות, נשארת על השיש. חוזרת למסך-
|| תכירו את בקה, רגע, אתן כבר מכירות את האישה המדהימה והאצילית הזאת, הגורו שלי! ||
אישה גבוהה מחייכת בעדינות, היא עוצרת את התמונה ומתמקדת. ההיא נראית באמת מיוחדת, כזאת שהייתה שמחה להכיר, כזאת שאף פעם לא הכירה.
|| 09:02 בקה המדהימה באה אלי בהפתעה, ולוקחת אותי לבוקר של כותל! מתרגשת מהמחווה הנדירה שלה(לב לב לב) ||
|| תפילת הדרך ||
שני משקפי שמש גדולים על שתי נשים ברכב. הן אומרות תפילת הדרך. בדרך לכותל.
מעבירה אצבע מהירה על נעילה, מחברת חוט דקיק לחפץ דומם. שיטען קצת, רחוק ממנה.
. . .
הבית מנסה להקיא אותה בכח, מציע הליכת בוקר או לחילופין קניות. לא מדבר אליה.
תוך כדי בהיה חוזרת בחפץ הנטען, שנייה לפני שהאצבע מחליקה במהירות על המסך, תופס אותה הרהור:
אולי אסע גם אני לכותל? למה לא, בעצם?
הוא הצליח, הבית. הצליח להקיא אותה.
היא ספונה בקו שתיים שחולף על רחוב שמואל הנביא.
במושב לצידה יושבת אישה מבוגרת עם ספר תהילים פתוח, והיא מחליקה פנימה:
|| 09:35 בדרך לכותל עוצרות לפת שחרית! כדברי בקה: לכל פעולה יש משמעות. ארוחת בוקר פסטורלית ברובע היהודי. וגם את מתיישבת לאכול כפי שהורה הרמב"ם, ליום מלא אנרגיות בריאות. בתיאבון. ||
-פת שחרית? מעולם לא חשבתי שזה רציני.
מדפדפת להתכתבות עם אביגיל.
. . .
האוטובוס לא זז.
-איך זה שהשעה אצלי אחת עשרה ורבע, וההיא הגיעה לכותל בתשע וחצי?
היא צופה בטור מכוניות זוחלות, רחובות ריקים בוהים בה. חוזרת פנימה, לגורו שלה.
|| 09:48 אנחנו בכותל. אין מילים לתאר את העוצמה וההתרגשות ||
היא מתעמקת בקיר אבנים ישן. כחול עמוק בשמים, יונים לבנות חגות.
-תמונה נדירה!
מביטה שוב בכותל שמושך אותה אליו בכבלי קסם, עוצמתי כל כך. עוצמת עיניים.
פוקחת-
|| 10:20 מסיימות תפילה רווית הוד בכותל, ובנתיים... בקה עם רעיון קצר לפרשת השבוע פה בכותל!
מתרגששתת (סמייל בוכה מהתרגשות, סמיילי לב) ||
הפעם התמונה במדרגות המוליכות לרובע. היא מציצה שוב לחלון,
-
אולי הן עדיין בכותל?
האוטובוס מתחשב בה, מאיץ קצב. חוזרת למסך-
|| בקה: "השבוע אנחנו פוגשות פרשה משמעותית מאוד: עשרת הדברות.
עשרת הדיברות הן הנחות היסוד של העם היהודי! אנחנו נקרא להן: האקסיומות שמוליכות אותנו..." ||
ההיא מדברת. יש לה טון נעים ומתחשב, עושה חשק להקשיב. אין לה כח. סוגרת את המכשיר. בוהה בשאר דמויות האוטובוס.
. . .
11:35
היא פוסעת לאט בשביל הלבן, מימינה נוף מרהיב. רוח קרירה מלטפת את פניה.
-
אה- אההה. אני בכותל.
נעצרת ליד כיור המים העגול, מסתכלת קדימה.
הוא עומד מולה עתיק ויציב, מעביר פעימת התרגשות.
יונים לבנות מתעופפות במעגלים, המייה רוטטת עולה מהרחבה.
הפוסטר שהיא נמצאת בו אמממ, ובכן. עוצמתי.
איכשהו, התמונה שהופיעה במסך הבוקר הייתה מרגשת יותר.
-אולי היה מוקדם, והשמיים היו עמוקים יותר?
אולי.
רגע לפני שהיא נכנסת פנימה, דחף מורה לה להסתובב.
היא צועדת לכיוון מדרגות הרובע, מחפשת שתי דמויות עוצמתיות, מלאות קסם ומשמעות,
משוחחות על תורה ואבני יסוד.
המדרגות ריקות לגמרי.
מציצה לשעון, פותחת מכשיר, מדפדפת הלאה במהירות:
|| 11:40 אני בבית! בהשראת בקה העמדתי 2 קילו כוסמין לפת שחרית קבועה
||
המסך מתמלא בקערת בצק וסדר הפרשת חלה.
-בצק?
בוהה בעיסה ראשונית. סוגרת.
מתיישבת על המדרגות באיטיות, ריק גדול ממלא אותה. מרוקן.
נחמן פרוע שיער פוסע אחורנית מהרחבה, מסלסל שירי גלות, היא מצטופפת בקצה המדרגה.
הכותל רחוק לפתע. השמש דוקרת ומציקה. היא לא מוצאת כח לפסוע אליו, למלמל תפילה.
. . .
שוב היא מחליקה אצבע, בוהה במסך.
אמת לאמיתה: "אנוכי ה' אלוקיך...לא יהיה לך אלוהים אחרים על פני"
הנושאים החמים
הנושאים החמים
