שיתוף - לביקורת אלוקי

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
כְּשֶׁמַּלְאָכִים שָׁרוּ לְךָ
הָיָה גּוּפִי לָהֶם מֵיתָר
כְּשֶׁעַמִּים קָרְאוּ בִּשְׁמֶךָ
פִּי מֵאָחוֹר לֹא נוֹתַר

כְּשֶׁכּוֹכָב לְךָ הִשְׁתַּחֲוָה
כְּנוּעוֹת שָׁפְלוּ עֵינַי
כְּשֶׁשָּׁמַיִם קָפְאוּ מִגַּעֲרָתְךָ
כְּסִיד חָוְרוּ פָּנַי

כְּשֶׁלָּקַחְתָּ נְקַם אוֹיְבֶיךָ
גַּם יָדִי אָחֲזָה חֶרֶב
כְּשֶׁעָלוּ בָּאֵשׁ מִקְדָּשֶׁיךָ
בָּכִיתִי מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב

בְּהִתְקַדֵּשׁ לְךָ מוֹעֵד וְשַׁבָּת
הֵנַפְתִּי כּוֹס יַיִן אָדֹם
כְּשֶׁעַל כִּסְּאֲךָ הִגְבַּהְתָּ לָשֶׁבֶת
לְרַגְלֶיךָ הָיִיתִי הֲדוֹם

כְּשֶׁאַתָּה שׁוֹפֵעַ אַהֲבָה
אֲזַי לִבִּי נִפְתַּח
גַּם כְּשֶׁתַּסְתִּיר פָּנֶיךָ
בְּךָ בַּחֹשֶׁךְ אֶבְטַח

אֶת פָּנֶיךָ בִּקַּשְׁתִּי יוֹם וָלֵיל
נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שָׁפַכְתִּי
אֲבָל בַּיּוֹם בּוֹ הוֹשַׁטְתָּ יָד
.... הִתְמַהְמַהְתִּי

.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
.... הִתְמַהְמַהְתִּי
פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה וגו'.
יפה מאד!
שתי הערות, תוכנית ותחבירית -
א.
סיבת החלוקה בין בתי השיר לשורה האחרונה נתונה לפרשנות סותרת - בהתחלה תליתי בחילוק בין מצוות 'חיצוניות' או רגשות שמתחבאים באיצטלא של מצוות, כמו תפילה ושירה, השתחויה, מלחמת קודש ובכיה, כוס יין והוויה להדום, לעומת תשובה אמיתית ושיבה אל ה' שאז באה ההתמהמהות שמלמדת על הכלל שלא היה אלא סיפוק דחפים ורצונות אישיים.
אבל כיון שישנן שם תחושות אמיתיות כמו -
כְּשֶׁשָּׁמַיִם קָפְאוּ מִגַּעֲרָתְךָ
כְּסִיד חָוְרוּ פָּנַי
אֶת פָּנֶיךָ בִּקַּשְׁתִּי יוֹם וָלֵיל
נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שָׁפַכְתִּי
אז מסתבר יותר שהחלוקה היא אחרת, והרגשות אכן אמיתיים וטובים, אלא שהעצלות גוברת על הכל.
כך ש'להחוויר ולשפוך את הנפש ולקונן על המצב' האדם עושה בכנות, אבל כשזה דורש ממנו לזוז מהפוזיציה בה הוא נמצא - כאן הוא מתמהמה :(
ב.
לתכנים מסוג זה מתאימה כתיבה ברמה טכנית גבוהה יותר מכמה היבטים -
הן מצד המשלב,
הן מצד אחידות השדה הסמנטי שלא לתפוס מכל הבא ליד (לא כל זוג מילים שמתחרזות תורמות לשיר - להיפך!),
והן מצד טכניקת החריזה - חריזת 'א-ג ב-ד' צריכה להתעלות על עצמה כדי לצאת ממשבצת פזמוני הילדים. זה לא המקרה כאן ב"ה, אבל עדיין - טכניקת חריזה מורכבת יותר היתה מרימה את השיר הרבה יותר גבוה.
 

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה וגו'.
יפה מאד!
שתי הערות, תוכנית ותחבירית -
א.
סיבת החלוקה בין בתי השיר לשורה האחרונה נתונה לפרשנות סותרת - בהתחלה תליתי בחילוק בין מצוות 'חיצוניות' או רגשות שמתחבאים באיצטלא של מצוות, כמו תפילה ושירה, השתחויה, מלחמת קודש ובכיה, כוס יין והוויה להדום, לעומת תשובה אמיתית ושיבה אל ה' שאז באה ההתמהמהות שמלמדת על הכלל שלא היה אלא סיפוק דחפים ורצונות אישיים.
אבל כיון שישנן שם תחושות אמיתיות כמו -


אז מסתבר יותר שהחלוקה היא אחרת, והרגשות אכן אמיתיים וטובים, אלא שהעצלות גוברת על הכל.
כך ש'להחוויר ולשפוך את הנפש ולקונן על המצב' האדם עושה בכנות, אבל כשזה דורש ממנו לזוז מהפוזיציה בה הוא נמצא - כאן הוא מתמהמה :(
ב.
לתכנים מסוג זה מתאימה כתיבה ברמה טכנית גבוהה יותר מכמה היבטים -
הן מצד המשלב,
הן מצד אחידות השדה הסמנטי שלא לתפוס מכל הבא ליד (לא כל זוג מילים שמתחרזות תורמות לשיר - להיפך!),
והן מצד טכניקת החריזה - חריזת 'א-ג ב-ד' צריכה להתעלות על עצמה כדי לצאת ממשבצת פזמוני הילדים. זה לא המקרה כאן ב"ה, אבל עדיין - טכניקת חריזה מורכבת יותר היתה מרימה את השיר הרבה יותר גבוה.
ואו כמה תשומת לב לחלטוריסט שכמוני.... תודה.
בהערה הראשונה צדקת כמובן.
ובשניה הפגנת מקצועיות שהיא הרבה מעבר לידע שלי, גם אני הרגשתי שהשיר זה לא זה אבל לא ידעתי איפה להניח את האצבע.
אני אשמח אם תוכל להסביר בקצרה
1. מה זה 'משלב'?
2. מהי "אחידות השדה הסמנטי" שנשמע מושג מתוך פיזיקה קוונטית
3. לא חרזתי אג בד, רק אב. פשוט חילקתי את השורות לשתים כי ככה אני אוהב.
4. מה זו טכניקת חריזה מורכבת, לדוגמא.

ואם תוכל להצביע על מקום ספציפי בשיר שיצא רע - אשמח.

תודה דיונון היקר, וכמובן שאם אין לך זמן וחשק להתייחס להנ"ל - תתעלם, אבין זאת לגמרי
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
1. מה זה 'משלב'?
מתוך מילון אבניאון:
מִשְׁלָב
(בַּבַלשָנוּת השימוּשית) דרך הבעה שמשתמשים בה בנסיבות חברתיות מסוימות. בדרך כלל הדובר, או הכותב, ישתמש במשלב אחד בנסיבות רשמיות, כמו הרצאה או ריאיון, או מאמר ואילו בשיחה בקרב חברים או בני משפחה ישתמש במשלב אחר. המשלבים עשויים להיות שונים זה מזה באוצר המילים, במבנים התחביריים, ברמת ההקפדה על התקן ועוד.

במילים יותר פשוטות, זזה כמו שיש שפה של מוסכניקים, יש שפה שבה מדברים עם המנהלת של בית הספר, יש את השפה שמדברים עם פרופסור, ויש שפה שבה מדברים עם צולניקים וכו'. לכל אחד אוצר מילים שונה, שימוש במילים מסוימות, הגייה מסוימת וכו'.
בשירה יפה בדרך כלל המשלב הוא 'גבוה' ותנכי, לעומת שירה היתולית או מחאתית שבה המשלב יהיה עממי.
2. מהי "אחידות השדה הסמנטי" שנשמע מושג מתוך פיזיקה קוונטית
שוב אבניאון:
שָׂדֶה סֶמַנְטִי
קבוצה של מילים שיש להן מכנה משותף. השדות הן משני סוגים: האחד, שדות הבנויים על קשר מהותי, כגון משמעות קרובה או משותפת, והשני, שדות הבנויים על קשר אסוציאטיבי: בול - מכתב (דואר); ירוק - אדום (צבעים).

בשירה, כיון שהיא נוטה לערפול מצד אחד ומצד שני לקישוטיות וליופי - השימוש בשדה סמנטי אחד לכל השיר נותן רובד עמוק וקישוטי נוסף.
למשל, שיר שיעסוק בויתור והקרבה - שימוש מושכל בשדה הסמנטי של סיפור רחל ולאה יעבוד מצויין.
3. לא חרזתי אג בד, רק אב. פשוט חילקתי את השורות לשתים כי ככה אני אוהב.
פספסתי את זה.
בכולופן, זה ב-ד. כי שורות ארוכות מדי (מעל 10-12 הברות) מאבדות את מחזוריות הצליל החורז שבין שורה לשורה, וכל הקצב הולך לאיבוד. ההטעמה היא הכרח!
4. מה זו טכניקת חריזה מורכבת, לדוגמא.
נתפסתי על חם...
חיפשתי בין שירי שיר מחורז וגיליתי שצורת השירה האהובה עלי היא בכלל חריזה בין הבתים ולא בין שורות הבית עצמו.
בכל אופן מצאתי את אלו, שאלמנט החריזה בהם הוא פשוט אבל עם טוויסט קטן, מה שמוציא אותם מהאפרוריות הילדותית של א-ג ב-ד.
ואם תוכל להצביע על מקום ספציפי בשיר שיצא רע - אשמח.
זה -
בְּהִתְקַדֵּשׁ לְךָ מוֹעֵד וְשַׁבָּת
הֵנַפְתִּי כּוֹס יַיִן אָדֹם
חלילה לא 'רע' - אבל לטעמי פוגם, כדלהלן.
כל שאר הדימויים עוסקים ברעיונות פנימיים של הנשמה - הן תפילה ובכי והן נקמה ומלחמה. לעומתם 'קידוש על הכוס' הוא כמו להזכיר 'פדיון פטר חמור' כי זה מסתדר עם החרוז.
הנה הצעה:
בְּהִתְקַדֵּשׁ לְךָ מוֹעֵד וְשַׁבָּת
קיימתי זכור ושמור
כְּשאתוני הבכירה
פדיתי פטר חמור
:cool:

והנה מאמר מוצלח ובסיסי שמומלץ לקרוא (הוא חלק 1 מתוך 2) https://www.prog.co.il/threads/מהו-שיר-ומהי-חריזה.507220/

תודה דיונון היקר, וכמובן שאם אין לך זמן וחשק להתייחס להנ"ל - תתעלם, אבין זאת לגמרי
אחחח... חבל שציינת את זה רק בסוף אחרי שכבר כתבתי הכל...
 

ifatrosh

משתמש מקצוען
כתיבה ספרותית
בקיצור, @דיונון מתכוון שתכתוב פיוט. והרעיון הגדול של השיר מתאים לכך.
אישית, אהבתי את הפשטות.
אֶת פָּנֶיךָ בִּקַּשְׁתִּי יוֹם וָלֵיל
נַפְשִׁי לְפָנֶיךָ שָׁפַכְתִּי
אֲבָל בַּיּוֹם בּוֹ הוֹשַׁטְתָּ יָד
.... הִתְמַהְמַהְתִּי
מדמיע ומרגש.
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
בקיצור, @דיונון מתכוון שתכתוב פיוט.
לא פיוט, אלא משלב גבוה ומבנה מסודר ומחושב יותר.
פיוט מתאפיין בשיבוצים מהמקורות.
וגם אם בוחרים במשלב עממי ופשוט - אין סיבה שלא יהיה לו מבנה מתוכנן והגיוני (בכוונה לא כתבתי מרובע וסימטרי).
 

הווה פשוט

מהמשתמשים המובילים!
כתיבה ספרותית
מתוך מילון אבניאון:
מִשְׁלָב
(בַּבַלשָנוּת השימוּשית) דרך הבעה שמשתמשים בה בנסיבות חברתיות מסוימות. בדרך כלל הדובר, או הכותב, ישתמש במשלב אחד בנסיבות רשמיות, כמו הרצאה או ריאיון, או מאמר ואילו בשיחה בקרב חברים או בני משפחה ישתמש במשלב אחר. המשלבים עשויים להיות שונים זה מזה באוצר המילים, במבנים התחביריים, ברמת ההקפדה על התקן ועוד.

במילים יותר פשוטות, זזה כמו שיש שפה של מוסכניקים, יש שפה שבה מדברים עם המנהלת של בית הספר, יש את השפה שמדברים עם פרופסור, ויש שפה שבה מדברים עם צולניקים וכו'. לכל אחד אוצר מילים שונה, שימוש במילים מסוימות, הגייה מסוימת וכו'.
בשירה יפה בדרך כלל המשלב הוא 'גבוה' ותנכי, לעומת שירה היתולית או מחאתית שבה המשלב יהיה עממי.

שוב אבניאון:
שָׂדֶה סֶמַנְטִי
קבוצה של מילים שיש להן מכנה משותף. השדות הן משני סוגים: האחד, שדות הבנויים על קשר מהותי, כגון משמעות קרובה או משותפת, והשני, שדות הבנויים על קשר אסוציאטיבי: בול - מכתב (דואר); ירוק - אדום (צבעים).

בשירה, כיון שהיא נוטה לערפול מצד אחד ומצד שני לקישוטיות וליופי - השימוש בשדה סמנטי אחד לכל השיר נותן רובד עמוק וקישוטי נוסף.
למשל, שיר שיעסוק בויתור והקרבה - שימוש מושכל בשדה הסמנטי של סיפור רחל ולאה יעבוד מצויין.

פספסתי את זה.
בכולופן, זה ב-ד. כי שורות ארוכות מדי (מעל 10-12 הברות) מאבדות את מחזוריות הצליל החורז שבין שורה לשורה, וכל הקצב הולך לאיבוד. ההטעמה היא הכרח!

נתפסתי על חם...
חיפשתי בין שירי שיר מחורז וגיליתי שצורת השירה האהובה עלי היא בכלל חריזה בין הבתים ולא בין שורות הבית עצמו.
בכל אופן מצאתי את אלו, שאלמנט החריזה בהם הוא פשוט אבל עם טוויסט קטן, מה שמוציא אותם מהאפרוריות הילדותית של א-ג ב-ד.

זה -

חלילה לא 'רע' - אבל לטעמי פוגם, כדלהלן.
כל שאר הדימויים עוסקים ברעיונות פנימיים של הנשמה - הן תפילה ובכי והן נקמה ומלחמה. לעומתם 'קידוש על הכוס' הוא כמו להזכיר 'פדיון פטר חמור' כי זה מסתדר עם החרוז.
הנה הצעה:

:cool:

והנה מאמר מוצלח ובסיסי שמומלץ לקרוא (הוא חלק 1 מתוך 2) https://www.prog.co.il/threads/מהו-שיר-ומהי-חריזה.507220/


אחחח... חבל שציינת את זה רק בסוף אחרי שכבר כתבתי הכל...
תודה רבה
אוחח, עכשיו אצטרך להפעיל על עצמי הרבה טריקים פסיכולוגיים לביסוס בטחון העצמי בטרם אעז לכתוב עוד שיר...
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית
תודה רבה
אוחח, עכשיו אצטרך להפעיל על עצמי הרבה טריקים פסיכולוגיים לביסוס בטחון העצמי בטרם אעז לכתוב עוד שיר...
חלילה לך!
נתתי בקורת רק כי זה טוב ומוצלח כל כך.
משוער ששורר אינו במיתה (ערכין יא: )
 

דיונון

משתמש סופר מקצוען
כתיבה ספרותית
איור וציור מקצועי
עריכה תורנית

אולי מעניין אותך גם...

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  4  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

למעלה