התייעצות אחים קרובים שלא מגיעים לשמחה שלכם

[113570]

אני לא הייתי משאירה פתוח, אלא מנסה להעלות את הנושא
אולי הייתי שולחת מייל (או ווצאפ) עם איזשהו משפט כמו "כנראה שאתם לא מעודכנים אבל ילדתי פעם..." ובתגובה הבאה- "אז למה לא הגבתם/ התייחסתם/ טרחתם להשתתף?"
או- "דרך אגב, הייתה לנו בר מצווה, לא זכינו להשתתפות פיזית/ מילולית..?"

לדעתי זה פוגע יותר

 

[ששונית]

וואו, זה כ"כ פוגע.
התחושה שלך מוצדקת, ואני ממש מבינה שאת מרגישה זלזול ובגידה כלשהי...
יכול להיות שכמו שאחרים כתבו כאן יש להם סיבה מוצדקת, או שזה לא קשור אליך,
אבל לא להתייחס לא לפני ולא אחרי, לא בהגעה פיזית ולא בשיגור ברכות- נראה לי פחות אופציות שזה מוצדק...
אני לא הייתי משאירה פתוח, אלא מנסה להעלות את הנושא
אולי הייתי שולחת מייל (או ווצאפ) עם איזשהו משפט כמו "כנראה שאתם לא מעודכנים אבל ילדתי פעם..." ובתגובה הבאה- "אז למה לא הגבתם/ התייחסתם/ טרחתם להשתתף?"
או- "דרך אגב, הייתה לנו בר מצווה, לא זכינו להשתתפות פיזית/ מילולית..?"

ככה מתחילה מחלוקת

 

[חביבונת]

ככה מתחילה מחלוקת

או שככה יכולה להתחיל הידברות

 

[bracha5]

1. זה מאוד פוגע
2. אין לכם אפשרות להכריח אותם לבא, נכון?

יש כאן אפשרויות ממש יפות לדון לכף זכות, מוסיפה קצת...

1. אם אתם במרכז והם בפריפריה או להיפך, יש מצב שזוויות הראיה שלהם ושלכם מאד שונה. לדוגמא אם הם במרכז, אז חיפה נשמעת להם בחו"ל. אם הם בפריפריה, יכול להיות שהנסיעה מאד קשה להם
2. תחפשו להעמיק קשרים עם מי שנכון לכם ומי שמשמח אתכם, ואתם משמחים אותו. טוב שכן קרוב (נפשית... ) מאח רחוק

 

[מירי ה.]

תודה לכולם. מוסיפה:
זה ברית,
היו כאלה שלא אמרו אפילו מזל טוב עד עכשיו, גם לא בקבוצת וואטסאפ המשפחתית שכבר מישהו כתב שנולד לנו בן, ושתי גיסות התעלמו בהפגנתיות למרות שזה שתי שניות,
אח״כ לא באו לברית.
בבר מצווה שעשיתי לבכור לפני כמה חודשים אחת מהן לא הופיעה וגם בעלה (אחי) לא. גם לא התנצלו ולא הסבירו.
לא מבינה מה הולך, אני יודעת שאין שום כעס כלפי רק זלזול ואדישות.
מרגישה סטירת לחי מצלצלת.

זה ממש פוגע,
אני חושבת שגם אם משהו לא יכול להגיע מסיבה אישית לפחות טלפון עם מזל טוב, לוקח בדיוק 2 דקות וזה המינימום
אני חושבת שאפילו אפשר לצרף מתנה לבחור, ככה מבינים שזה לא אישי, אבל אם אפילו לא הרימו טלפון מתנצל זה ממש פוגע,
לגבי לידה, לא יודעת מה מקובל אצלכם, אבל אצלנו לא רק שמתקשרים ליולדת גם להורים מתקשרים לאחל להם מזל טוב
אבל לא להגיב? לכתוב מזל טוב זה המינימום.

 

[לעת עתה]

אם זה משפחה גדולה שכל שבוע בלע"ר יש שמחה משפחתית, אז כבר נהיה מצב שמרגישים שלא צריך לבוא.

וזה נשמע לכם?
תחשבו שהצעירים במשפחה עושים שמחות כמעט בלי מוזמנים כי הגדולים כבר מחתנים ומה זה בר מצווה בשבילם.
משפחה צריכה לכבד.
גם במידה ואינם יכולים לבוא, הם לא צריכים ולא חייבים לפרט את הסיבה.
מספיק שירימו טלפון קודם השמחה, בשמחה או לאחריה, עורכי השמחה ירגישו את ההשתתפות שלהם גם מרחוק.

 

[זמר]

תודה לכולם. מוסיפה:
זה ברית,
היו כאלה שלא אמרו אפילו מזל טוב עד עכשיו, גם לא בקבוצת וואטסאפ המשפחתית שכבר מישהו כתב שנולד לנו בן, ושתי גיסות התעלמו בהפגנתיות למרות שזה שתי שניות,
אח״כ לא באו לברית.
בבר מצווה שעשיתי לבכור לפני כמה חודשים אחת מהן לא הופיעה וגם בעלה (אחי) לא. גם לא התנצלו ולא הסבירו.
לא מבינה מה הולך, אני יודעת שאין שום כעס כלפי רק זלזול ואדישות.
מרגישה סטירת לחי מצלצלת.

קודם כל- כואב כואב כואב!!!
חושבת שעם כל הקושי לא הייתי מוותרת בשום אופן במקרה כזה על הידברות..
גם אם לא יתקבלו תשובות מספקות הייתי רוצה לדעת שטיפלתי בעניין ועשיתי השתדלות לסגור אותו בפינה פתורה בלב.
ומסכימה עם הרבה שכתבו כאן - פעמים רבות יש לאחד מבני הזוג קושי גדול עם אירועים מורחבים יותר -שגורם לבני זוגם לבחור גם להימנע מהגעה לאירוע כי פחות נחמד ללכת לבד... (וכן לפעמים גם לאנשים שנראים לנו הכי זורמים, מצליחים ותקשורתיים יש קושי כזה!) וכן משיחות טלפוניות מתנצלות, אז הם דוחים ודוחים ודוחים ואם יבוא ממך יתכן שיסייע להם מאד לצאת מהפלונטר וירגיע גם את הכאב שלך.
נסיים בתפילה שתזכו להיות מן: "הנעלבים ואינם עולבים... עליהם הכתוב אומר ואוהביו כצאת השמש בגבורתו"...
ניסיון לא קל.

 

[טעות לעולם חוזרת]

יש לי חבר שבכל פעם שיש ארוע למשפחה של אשתו הוא אינו חש בטוב,
עד כדי שבמשפחה שלה קוראים לזה 'מחלת הארוע'

בהתחלה הוא היה מתרץ תירוצי סרק, וזה נהפך לבדיחה - עד שהוא הבין שאין ברירה אלא לומר בצורה ברורה שהוא פחות מחבב אירועים של המשפחה של אשתו.

לא אשכח כמה תירוצים שלו -
א. הדלת של השרותים נתקעה
ב. אסיפת הורים [באמצע החופש]
ג. דיון בעיריה על אישורי בניה [באמצע הלילה...]
ד. נקע ברגל שחלף אחרי יום
ה. הפסיד את האוטובוס כמה וכמה פעמים, ומענין שאשתו לא.
עד שלמד לומר בצורה ברורה, ומי שנפגע הפסיק לבוא לאירועים שהוא עושה.

אישית לא הייתי נפגע, אבל כן מנסה למצוא זמן לשיחה, ולשאול בצורה ברורה - יש משהו שאני לא יודע, הרי אתם לא סתם לא באתם לארוע שלנו. זו דעתי האישית.

 

[שירה 34]

כותבת באופן כללי:
העובדה שהיום מזמינים במייל או בוואצאפ משפחתי
פחות נותנת הרגשה שצריך להתאמץ ולבוא
זו סוג של הודעה לציבור.
הזמנה אישית בטלפון נותנת תחושת חמימות ושייכות עשרת מונים.

בזמן שמחה העומס הוא גדול, גם הפיזי וגם הריגשי
ואני רק מדמיינת שצריך לעשות עשרות שיחות ולהזמין...

למה לא להקל אם אפשר?

אישית לשמחה שלנו שלחנו במייל ובואצאפ עם הקדשה אישית לכל משפחה ותוך חצי שעה היינו אחרי זה.