טוב לי איפה שאני גרה.
אני עצמאית.
יש לי משפחה.
יש לי חברות
אנחנו מסודרים כל אחד איפה שהוא.
לעזוב זה לפרק הכל ולהרכיב מחדש.
כאחת שעברה יותר מכמה דירות, בגלל אילוצים אחרים.
ובכל פעם עזבה את מה שבנתה.
במבט לאחור לא היה קל, ממש ממש לא.
אבל אלו החיים, גדלים מזה, נבנים מזה, מתחשלים מזה.
ואז, כשמגיעים קשיים אחרים, ואני לא מכירה אדם שאין לו קשיים (מצטערת אם אכזבתי אותך)
מגיעים אליהם בוגרים יותר ועם הרבה יותר כלים להתמודדות.
ואני יכולה להבטיח לך שלראות את הילד שלך, שהיה לו טוב בגן הקודם, מתייסר בחבלי קליטה, ורועד מפחד להיכנס לגן (הכל עבר ב"ה, המוסדות מצויינים)
גורם לעזיבת המשפחה והחברות שלך להיות כאין וכאפס.
אל תחשבי שלפרק ולהרכיב הכל מחדש בעוד כמה שנים יהיה קל יותר, זה כנראה יהיה הרבה יותר קשה.
אני גרה כעת בפריפריה,
נכון, לא קל עם הנסיעות הארוכות למרכז, וזה כמובן לא החיסרון היחיד
אבל גרים פה אנשים נינוחים ועם שלוות נפש גדולה יותר, מקבלים יותר, זורמים יותר. זו עובדה.
אלפי זוגות כבר עשו את זה, לא תהיי הראשונה שעוזבת את המרכז בגלל המחירים הגבוהים.