הנושאים החמים
ט' תשרי תשפ"ד.
מיקום: חוות יאיר
תמונה אופיינית לכל בית בישראל בערב יום כיפור.
בב
דקות לפני כן הוא ערך פדיון לרעייתו בנוסח המיוחד לשניים...
"אלו המעות חליפתכם תמורתם כפרתכם, אלו המעות ינתנו לצדקה, ותכנסו אתם לחיים טובים ולשלום".
ברקע אפשר לראות את לביא לובש חולצת ספורט ממותגת של חברת Duneus,
פרט שולי לכאורה, אבל בכל זאת מסמל משהו גדול.
ולא, לא סמל הקבוצה הרגלית.., אלא הכיתוב שמרוח עליה באנגלית - SHURFAH
'שורפה' זו בעצם מילה בערבית שפירושה המילולי: מרפסת עם חלל פתוח רחב, סוג של בלקון..
אבל הרעיון הבא לידי ביטוי במילה, גדול יותר מאשר חלל מוגדר.
"זה מקום שבו אתה יכול לשבת בבוקר או אחר הצהריים ולהירגע בזמן שאתה נהנה מארוחה או כוס קפה טוב.
שורפה נותן לך דרך חיובית להתחיל או לסיים את היום שלך – ברוגע".
אבל איזה מקום מכיל יש לאדם ביום/שבוע אחרון בחייו?
מקום שכנראה לא קיים, לפחות לא בעולמנו.
מוטי ערך לעצמו פדיון:
"אלו המעות חליפתי תמורתי כפרתי, אלו המעות ינתנו לצדקה, ואכנס אני לחיים טובים ולשלום".
ורויטל ענתה אמן.
***
חג האסיף. חול המועד סוכות
משפחת שמיר, כמו כל עם ישראל יוצאת מדירת קבע לדירת ארעי.
בגן סיפרו ללביא, שהסוכה שדפנותיה ארעיות וסככה קליל - מסמלת דירת עראי, עולם עראי,
אבל מה שלא סיפרו לו שהארעיות בעולם מתחלפת בין רגע, היום אתה כאן ומחר שם,
ולבני אדם אינו אלא רק פרוזדור לעולם אחר, עולם טוב ממנו,
בתמונה רואים את אבא מוטי עטוף בטלית,
ביד אחת אוחז בארבעת המינים וביד השנייה אוחז בסידור,
מקריא בקול נעים את פרקי ההלל,
ומדגים ללביא את סדר הנענועים בד' מינים,
ולביא מצדו במבט משתוקק עוקב אחרי אביו,
נזהר לא לפספס שום תנועה,
לפני החג כשמוטי הביא ללביא את ד' המינים שרכש בעבורו,
לביא צהל משמחה.
'עכשיו גם אני גדול!'
קרא בקול עליז,
רוצה בכך להשוויץ לעומת שלומי בגן שאמר לו שכל שנה אבא שלו קונה לו ד' מינים כי הוא ילד גדול...
'חבל ששלומי לא רואה את הד' מינים שאבא קנה לי...' השתובב הקטן.
'לביא אתה יודע מה עושים עם הד' מינים?' שאלו אביו.
'הגננת סיפרה שמנערים אותם....'.
נכון, מנענעים אותם לארבע רוחות השמים,
להורות שהקדוש ברוך הוא מושל בכל רוחות העולם, בשמים ובארץ,
אבל גם כדי לעצור רוחות רעות וטללים רעים,
'ואתה יודע למה נענוע הלולב עוצר אותם'?
'לא, למה?'
'כי כל מצוה מעכבת את הפורעניות, וביחוד כשעושים אותה בשמחה,
אנחנו מראים בזה שאנו מוכנים למסור את נפשותינו וגופינו לה', לעבוד אותו מתוך שמחה,
ובזכות זה יסיר מאתנו כל מיני צרות המכונים בשם רוחות רעים וטללים רעים'.
סיים מוטי להסביר לבנו בארוכה על מהות הנענועים,
אם כי ספק עד כמה הקטן קלט, את סדר הנעונעים
ומהם בדיוק הצרות שאבא התכווין אליהם..
'הודו לה' קרא מוטי בנעימה,
ונענע לפנים, לכיון מזרח
ולביא שעקב אחרי כל תנועה של אביו הגדול,
הצליח להשתוות לאביו.. לאחר שניה של בלבול,
'כי', מוטי פנה לכיון מערב ונענע,
'טוב', 'כי', 'לעולם', 'חסדו'.
ושוב כפל-
'הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו'!
לעולם, בכל מצב, גם בתוך החושך - נמצא חסדו של הבורא!!
ובתוך ההסתרה מנצנץ אור גדול של יד ההשגחה,
בכל פרט ופרט, גם אם לא זכינו לאורה הגלוי!
אבא מוטי המשיך בקריאת ההלל,
ולביא בגבורה ילדותית המשיך להחזיק בד' המינים,
“אנא ה’ הושיעה נא”!
ומוטי ולביא נענעו יחדיו.
אמא רויטל שעמדה מהצד ותיעדה במצלמה, חייכה.
רגע של אושר.
לשניהם לא היה מושג לכמה ישועות עם ישראל נצרך,
לכמה ישועות זקוק בית משפחת שמיר,
כבר בשבוע הקרוב!
***
מסוג הסרטונים ששוברים את הרשת,
ואפשר להשתמש בו למטרות ראויות ומחזקות,
יש בסרטון רגע קומי בולט,
תמימות של ילד שנפגש לראשונה עם אביו לאחר שבועיים ששירת בצבא,
וברגע האמת כשהאב כ"כ משתוקק לפגוש אותו, לחבק אותו, ומושיט לו ידיים,
לקטנצ'יק יש בחירות אחרות..
לרדוף אחרי כלב מזדמן ולהשאיר את האב בידיים מונפות לחלל..
ילד קטן שרץ לעבר זרועות אביו,
וצועק בקול נלהב ונרגש 'אבא, אבא, אבא, אבא, אבא',
אקיצר.. סרטון מושלם שמציג בערבוביה דרמה וקומדיה,
גורם לנו להתרגש, לצחוק, ומבלי שנרצה גורם לנו לעשות השוואות
בין יחסי אבא בן, ליחסינו עם אבינו שבשמים
אלא, שבימים האחרונים אחד מצופי הערוץ בשם 'אלעד דר' כתב לי תגובה שהיממה אותי,
"האבא שרואים בסרטון שצולם בסבב הקודם, זה לא אחר מאשר לוחם בשם מוטי שמיר, שנהרג בשביעי באוקטובר בקרב ההגנה על קיבוץ רעים יהי זכרו ברוך!"
כשחפרתי קצת ברשת, גליתי שמוטי ז"ל היה בן 29 במותו
קצין דתי בסיירת גולני בדרגת רס"ן גר בחוות יאיר
סטודנט לתואר ראשון באוניברסיטת אריאל
ואכן כמו שעדכן אותי אלעד, מוטי נפל בקרב מול מחבלים בשביעי באוקטובר
ונקבר בבית העלמין הצבאי באלקנה
האישה ששומעים אותה בקולה שואלת את הילד "מי זה" "מי זה"? מנסה להמריץ את הקטן רגע לפני שהוא פוגש את אביו,
לתקשורת היא סיפרה שמוטי לא היסס וכששמע על המתקפה הוא עזב הכל ורץ להילחם בקרבות נגד מחבלי חמאס.
זה שרויטל בהריון לא עצר בעדו לחרף את נפשו כדי להציל עוד נפש בישראל,
וכפי שעולה עוד מדיווחים שונים, מוטי נפצע בקרב, ובכל זאת המשיך לחלץ נפגעים תחת אש עד שנורה ונהרג.
ומה שזעזע אותי, שבצפייה חוזרת ומעמיקה בסרטון,
קלטתי שעל כיתוב החולצה של הילד הקטן, מופיע משפט מצמרר באנגלית
- NEVER APART
"לעולם לא נפרד"
"לעולם לא נפרד"
האימא (רויטל) שהתכוננה זמן רב לפגישה עם איש סודה,
רצתה לגרום לו לתחושה טובה,
עד הפרטים "הקטנים" ביותר,
וכיון שכך, הלבישה את לביא הקטן בחולצה עם כיתוב מרגש,
ושנתיים לאחר מכאן, אותו פעוט שחולצתו הצהירה בפני אביו "לעולם לא אפרד ממך",
למרבה הצער נפרד ממנו בנסיבות טראגיות,
מורכב "משחקני השכול",
יתום, הרוג, אלמנה, בכי, אבל בסוף בסוף, יש גם בבת צחוק
בבת צחוק של קדוש שנפל על קידוש השם, הציל נפשות בישראל, וחוסה כעת במדור עליון בצל כנפי הבורא.
וזו הסיבה שכתבתי בכותרת האשכול "עת לצחוק ועת לבכות" בסדר הפוך ממה שכתב בקהלת. כי אתמול צחקנו, היום אנחנו בוכים.
סיפורו של סרטון קטן מצחיק ומרגש, שכעת מסמל את הטרגדיה של משפחה אחת קטנה.
יהיו ד"ת שברקע הסרטון לעילוי נשמתו!
אגב,
'לביא', ואחיו/תו שעוד לא נולד,
זה מציף אצלי מחשבה עגומה שכנראה פספסתי עד עכשיו,
כמה אלפי ילדים שמחים וצוהלים שינו סטטוס בשביעי באוקטובר-
לילדים יתומים? ללא אב או אם? בלי משפחת תומכת?
כמה נשים אלמנות שיקירם מסעד הבית נפל חלל,
מזילות דמעה בכרית, שלא לשבור את הקטנים שבניהם?!
בכינו די והותר על המתים,
על הנרצחים הקדושים שנפלו על קידוש השם,
כעת הגיע הזמן לחשוב על החיים,
על היתומים הקטנים שבתוכנו,
על האלמנות השבורות שבסביבתנו,
וכאומה רחמנית גומלת חסדים, להושיט יד,
לתמוך, לחזק, ולעודד
ולעשות כל מה שצריך, כדי לנסות לשקם אותם בהמשך החיים.
עדכון משמח מהשבוע האחרון:
למוטי ז"ל ולהבדיל לרויטל נולדה בת - אחות ללביא!
לילדה קוראים אורי.
אביו של מוטי סיפר שמוטי מאוד אהב את השם אורי, ושהילדה מהווה עבורם קרן אור בתקופה החשוכה לכל עם ישראל ולמשפחתם בפרט.
כמו כן הוא ציין שבשמות 'מוטי' ו'אורי' יש יו"ד ווי"ו באותו מקום.
מוזמנים להגיב.
מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן
עדכון 09/03/24:
המאמר הגיעה לידי רויטל שמיר
וזו התגובה שכתבה לי:
