הספרן מציג סיפור על משפחת ביבס.jpg



הסיפור על משפחת ביבס מבוסס בחלקו על פרטים מאומתים שנחשפו ע"י בני המשפחה - אלי אבא של ירדן, עפרי אחותו, בני דודים וקרובי משפחה.
חייב רק לציין שהסיפור הוא מהדורת ביקורת, נכתב בתוך זמן קצר יחסית, ושלא כדרכי לטרוח שעות עג"ש לתקן לשפץ וכו', אבל לא הפעם לצערי מכמה סיבות.
הסיפור מוקדש להצלת משפחת ביבס.


ינואר 2023 חדר האוכל קיבוץ ניר עוז.

ויקרא שמו בישראל?

כפיר...!

מזל טוב. מזל טוב.

'שירי, קראתם לגדול אריאל, עכשיו כפיר, אז מה לילדה כשתבוא?' לביאה?

עד אז נחייה ונראה..

האמנם?

***

קיבוץ ניר עוז. 7 באוקטובר 2023 שעה 6:30

צבע אדום צבע אדום...

שירי התהפכה במיטה. 'אוווף עוד פעם רקטות...?! בחחגגג?'

התינוק התחיל לבכות. וטוני הכלב החרה אחריו בנביחות.

'ירדן, תכניס את אריאל לממ"ד!'

צבע אדום צבע אדום.

ברררר...

'זה לא נפסק לרגע, זה לא חריג?' שאלה את ירדן בקול מבוהל.

'שמחת תורה היום, לא? גם החמאסניקים רוצים לחגוג 'שמחת זקנתי'.. התבדח ירדן על חשבונה..

'נו באמת ירדן, זה לא הזמן להתבדח!'

היא נענעה את העריסה של כפיר, ליטפה את שערו הכתום ולבסוף הוא השתתק.

והאזעקות מצדם המשיכו ללא הרף...

'אריאל אתה רוצה שוקו?' ניסתה שירי להפיג את אריאל שהצטנף למרגלות המיטה.

'לא אמא, אין לי חשק לשוקו', השיב בן הארבע.

'אתה רוצה לעלות על הגב של אבא?' הציע ירדן לפנות מקום בגבו לבנו השובב...

ואריאל מצדו הזדרז לקפוץ על גבו החסון של אביו המסור.

צבע אדום צבע אדום...

כפיר פתח שוב במסע צרחות..

'שירי, הילד רעב, שאכין לו מטרנה?' הציע ירדן בנדיבות אופיינית.

'לא לא, אל תצא למטבח זה מסוכן, נמתין בסבלנות שהרעש האדום.. יפסק'.

'אוקיי, אז אמתין'.

אבל הצבע האדום נמרח.. ברקע ללא הפסקה.

בווום! ואז צעקות!

ירדן פנה לעבר החלון, הסיט את דלת ההזזה והציץ מבעד לתריס.

'מה זה נפילה של פצמ"ר?' שאלה שירי בקול מבוהל.

'שששש.. חכי רגע, אני שומע מרחוק קולות בערבית!'

'מהההה? אולי הפועלים של חדר האוכל?' העלתה שירי השערה.

'בכזו שעה מוקדמת מה יש להם לחפש כאן?' הגיב ירדן בתימהון.

בום... והפעם צרחות חזקות..

'הציללווו, הצילו...'

'זה אמנון הרפתן מה קורה איתו?' שרי רעדה.

'ואוו, ואוו... הצטעק ירדן.'

'מה מה.. מה ראית?'

מחבבבבליםםםם! שירי, יש כאן מחבבלללים!

ירדן רץ לעבר דלת הבית, נעל אותה במפתח ולייתר בטחון סגר גם את 'הסגר בטחון'..

קולות של ירי מתקרבים והולכים, פיצוצים וצרחות בערבית.

ירדן הגיף את החלון ונעל את הממ"ד.

'אמא אני רוצה שוקו?' ביקש אריאל, הקטן, עוד לא קולט את הסיטואציה.

חבטות חזקות על הדלת הראשית.

שרי התכווצה בפחד.

'זה צה"ל... לפתוח את הדלת' נשמע קול גברי מחוספס.

'אמא למה אתם לא עונים לחיילים?' שאל אריאל בנאיביות ילדותית.

'שש... אריאל תהיה בשקט', לחש ירדן לעברו.

דקות ארוכות והחבטות לא פסקו.

'افتح الباب افتح الباب!!'
'איפתאח על באב.. איפתאח על באב..!'

טוני, הכלב המסור נבח הב הב באקסטזה מטורפת, בניסיון להרתיע את הפולשים מלהיכנס הביתה.

ואז השתרר שקט.

לרגע היה נדמה שהזרים דלגו עליהם.

אנחת רווחה.

ירדן ניצל את ההפוגה, ועדכן את אחותו עופרי ברגעי האימה שעוברים עליהם, אחוות אחים,

ירדן ועופרי היו מאוד קשורים אחד לשנייה, כשעופרי עברה מהקיבוץ לצפון, ירדן החליט להצטרף אליה, ובאותו חודש היה אמור לעבור עם משפחתו,

הוא סיפר לה שכרגע שקט והכל בסדר,

אבל אז נשמעו רעשים חורקים, ושוב קולות בערבית,

'הם מנסים לפרק את המנעול עם מקדחה', צעקה שירי.

'אני גם שומע פטיש', דייק אותה ירדן, שעסק ברתכות.

'עופרי אם הצבא לא יגיע בדקות הקרובות הם יפרצו את הדלתתת!', צעק ירדן לפומית, מעדכן את אחותו בכל רגע מהסיוט שעובר עליהם.

'ירדן, הספקתי לעשות כבר חמש טלפונים לכל המי והמי שאני מכירה בצה"ל, תחזיקו מעמד, תוך שתי דקות כל הצבא הירוק על הדלת שלכם.. מול החמסה'. ניסתה עופרי להרגיע את אחיה.

אבל אז, פיצוץ עז פילח לרסיסים את הדלת שבחוץ, סוחף אחריו גם את השקט שבפנים.

אריאל התכווץ בשקט, כעת הוא הבין שזה לא משחק ילדים.

'ירדן מה עושים?' שאלה שירי בקול מבועת.

טררררררר.....

קולות ירי וזכוכיות מתנפצות התמזגו עם הגניחות של טוני.

'אני חושב שהם ירו בטוני'! הפטיר ירדן בכאב עצום.

ואריאל בכה בדמעות, כן, ילד בן ארבע שאין לו מושג מה זה אקדח, ומה ההשלכות של ירי חי ביצור חי..,

הספיק להבין בזמן הקצר שהגרוע מכל עובר על המשפחה שלו, וטוני הוא חלק בלתי נפרד מהמשפחה,

הוא היה שם כשצעדו לחופה, כשאריאל נולד ולמד ללכת, כשכפיר חייך בפעם הראשונה,

כלב מסור ונאמן שנלב"ע בקיצור ימים ושנים בצורה טרגית ורצחנית.

ירדן קפץ לעבר הדלת, ומשך את הידית בכח לכיוון מעלה.

'איפתאח על באב..'איפתאח על באב..'

נשמעו קולות רצחניים מהעבר השני, ומישהו ניסה לפתוח את הדלת.

שרי נחרדה. רק הדלת עומדת בנינו לבינם הרהרה לעצמה.

אפילו לא הדלת, העריכה מחדש את המצב, רק האחיזה של ירדן בידית!!

ירדן הגביר את אחיזתו, לא מרפה ולו לרגע.

אבל הניסיונות לפרוץ לממ"ד לא פסקו, המחבלים הלמו בפראות על דלת הברזל.

'إذا فتحت الباب الآن فنحن نعدك بأننا لن نفعل لك أي شيء'!!!

'מה הם צועקים בערבית?' שאלה ירדן את בעלה שהבין קצת ערבית מאמו התמניה..

'הם רוצים שנפתח את הדלת',

'ולמה שנפתח?'

'כי הם מבטיחים שלא יעשו לנו כל רע..' גיחך ירדן.

טיפות של זיעה בצבצו ממצחו,

אולי הם יתייאשו בסוף, ניסתה שרי לעודד אותו.

אבל הסיוט לא נגמר. וכמו חיית טרף* המשחרת לטרפה הם המשיכו להלום על הדלת.

(כבר דובר שדימוי המחבלים לחיית טרף שופט אותם לחסד,
כי בשונה מחיית טרף שהמניע שלה לצוד טרף - זה אינסטינקט שטבע בה הבורא כדי להתקיים, ולא אכזריות לשמה,
כך שנדייק את הדימוי למלאכי חבלה שמהותם לעשות רע לשם רע)


'אמא מה הם רוצים מאיתנו?' שאל אריאל כמעט בלחישה.

'לא יודעת, אבל עוד כמה דקות יגיעו כיתת הכוננות ויטפלו בהם..', השיבה בקול הכי רגוע שהצליחה לגייס באותו הרגע, בניסיון להרגיע את הקטן

אבל בתוך תוכה הבינה שהאירוע גדול עליהם, ורק לצבא שבושש מלהגיע, יש את היכולת להתמודד מול זה.

צליל התראה נוסף בווטסאפ.

הפעם שירי החליטה לבדוק.

20 הודעות שהתקבלו בעשר דקות האחרונות!!!

היא סקרה את ההודעות,

ומהודעה להודעה פניה נעשו יותר ויותר חיוורות,

אלי: "חברים להסתגר בממ"ד יש חשש לחדירה".

דוד: "עדכון, בקיבוץ משוטטים חוליית מחבלים לנעול דלת ראשית ולהסתגר בממ"ד.."

איציק: "חברי כיתת הכוננות מתבקשים לעלות על ציוד".

שימי: "איפה בדיוק הם נמצאים?"

דורון: "אני שומע קולות בערבית".

יעל: "אני שומעת מכיוון חדר האוכל".

דורון: "מה? הם כבר הגיעו לשם"?

דוד: "לא, יש יותר מחוליה אחת".

שימי: "ואוווו".

אלי: "חברי הכיתה כל מי שנמצא בקיבוץ ומוכן ללחימה שיאשר בהודעה".

אחיעז: "מאשר". דורון: "מאשר". רועי: "מאשר". בנדה: "מאשר". חיימי: "מאשר". מישה: "מאשר".

אלי: "מצוין נחלק את הקיבוץ לשתי גזרות. אני אתפוס פיקוד על הצד המזרחי, ודורון על המערבי".

אלי: 'הם פוצצו לי את הרכב!".

רותי: "אמא שלי לא עונה, מי יכול לבדוק מה איתה?".

אופיר: "אלי, ירו לי באמבולנס בחניה!"

שלומית: "הצילו, ערבים יורים לנו על הדלת".

שלומי: "הם פוצצו את בלון הגז!"

שימי:" חברים אני שומע דפיקות מטורפות".

דרור: "הם הצליחו לפרוץ לביתתתתתתת..!"

בום בום בום...

הקירות הזדעזעו.

אט אט עשן סמיך חדר לממ"ד הקטן.

אריאל התחיל להשתעל, וכפיר התינוק התחיל לצרוח.

שירי התחילה לבכות. 'ירדן מה עושים? הילדים נחנקים...!'

הוא שתק, אבל עיניו המבועתות לא השאירו מקום לספק.

'אולי הגיע הזמן שנסגיר את עצמנו? אנחנו לא חיילי קומנדו ולא רבטי"ם.. סך הכל משפחה עם ילדים קטנים מה יש להם לעשות איתנו?' הציעה שירי ברגע של פחד.

ירדן הנהן בשלילה.

ושירי הבינה אותו, 'אם נפול לידיים שלהם הם יעשו בנו לינץץץץ!,

ירצחו אותנו בדיוק כמו שרצחו את טוני'. הרהרה בעצב מעורב בפחד.

אבל העשן שהמשיך להצטבר בחלל האוויר לא השאיר להם ברירה.

שיעוליו של אריאל גברו מרגע לרגע וכפיר הקטן התחיל להכחיל.

'חייבים לצאת מהממ"ד!', קבע ירדן.


ב"ה אשתדל בקרוב לעלות את פרק הסיום, פרק שכולו טוב!!
בשורות טובות




נ.ב העליתי 2 קטעים חדשים על משפחת ביבס, מוזמנים להגיב

נקמת ילד קטן - מכתב מאם לאם

ולרגל חגיגת יום הולדת ראשונה של כפיר בשבי העליתי קטע נוסף
"כן תזכה לשנה הבאה עד מאה ועשרים שנה".....!



כעת יום חמישי ט' טבת,
ערכתי את הסיפור בסרטון מושקע, בליווי תמונות רקע מתחלפות של משפחת ביבס ומוזיקת רקע, מוזמנים לצפות!
הערות/פידבקים יתקבלו בברכה. ב"ה אשתדל לעלות גם בפרוג.

וכאן הסרטון בהרצה של דקה (תואם מכשיר)

משתף את הסרטון בקובץ זיפ לצפייה והורדה

מאמרים נוספים שכתבתי בפרוג תמצאו כאן

"עת לצחוק ועת לבכות" - סיפורו של סרטון אחד קטן... כבר קראתם?
.
על המחבר
הספרן
אוהב לסייע לאנשים

תגובות

דמעות אין מילים אחרים
דמעות-----------------------------------

דמעות?
ים של דמעות.
מבול של דמעות.
לע"ע רכשתי 47 חבילות טישו ועוד היד נטויה. מה שלא יהיה,
תודה לכל מי שהגיב, וסליחה ממי שגרמתי לו להיות עצוב, לא זאת הייתה הכוונה.
נתראה בשמחות!
 
לא הבנתי
את\ה המצאת את זה?
כי אני הבנתי מסרטון שדווקא היו חילופי אש בין המחבלים לירדן!!!!
בכל מקרה ממש עצובבבבבבבבב
בכל הדיווחים ששמעתי,
כולל העדות של האבא אלי, בת הדודה ועוד,
לא שמעתי את הגרסה שהצגת.
אם יש דברים בגו אז אדרבה, אשמח שתעלי ציטוט.
 
.
"כמעט מאחורי הקלעים"...
כשכתבתי את הסיפור לא היה ברור לי תחת איזה שם לפרסם אותו,
וכשהצעתי באחד האשכולות מגוון שמות לבחירה,
ניקים מקוריים הצטרפו לאתגר, והציעו שמות מעניינים לא פחות,

לשיפוטכם!


8 הצעות שלי לסיפור
א. משפחה של אריות!
ב. משפחת הג'ינג'ים.
ג. 'משפחת ביבס'. (מותג)
ד. אורות כתומים [מרצדים] במנהרות החושך.
ה. 'ילדי הדממה'
ו. 'שכחו אותי בעזה'!
ז. "חיבוק של שניים" (רק מי שראה את סרטון החטיפה יבין..)
ח. "גנון בעזה"


ועוד 18 הצעות שכתבו ניקים מקוריים שהתגייסו לעזרתי...
ט. XXXXX (מלאכים וכו') בכתום
י. חיבוק כתום
יא. כתום לב
יב. תינוקות שנשבו
יג. כתום חודשיים
יד. מה ילד יום?
טו. רוצים חיבוק
טז. צבע כתום (על משקל צבע אדום)
יז. כתום שחור
יח. דמעות כתומות!
יט. דמעה כתומה
כ. אושר כתום
כא. עצב כתום
כב. רוצים חיבוק כתום
כג. כתומים שנשבו
כד. הכתום (או הכתומים) של העולם
כה. משפחה כתומה
כו. כתומים אהובים


כפי שוודאי שמתם לב,
הכתום משחק תפקיד רציני בבחירת שם לסיפור,
כי זו הייחודיות (מתוך כמה) של משפחת ביבס, צבע השיער הכתום,
מה שגרם לסיפור של הג'ינג'ים - כפי שמכנים אותם בתקשורת העולמית, להתפרסם בכל העולם,
הג'ינג'ים הקסומים, שחדרו לליבה של מדינה שלמה, הפכו לסמל לאומי, והצליחו לרגש גם את העולם כולו -מהודו ועד כוש..
שעוקב בדריכות אחר סיפור חטיפתם, אחר טרגדיה מדממת לאומה שלימה הממתינה בכיליון עיניים לשמוע בשורות טובות, אכי"ר.






מכל אותם 26 הצעות, במה הייתם בוחרים לפרק הזה?
ובמה הייתם אתם בוחרים לפרק הסיום במצב סטטי?

.
 
כתוב בצורה יפה ומרגשת!!!

נ.ב. לדעתי יש למחוק את המילה 'נלב"ע' על מוות של כלב
ראשית כל תודה על המחמאה. (אתה הראשון והיחידי עד כה שהתייחס לכתיבה)

כמובן, שכחתי להוסיף 3 נקודות. זה נכתב בהומור שחור לא יוצלח...

אפרופו האנשת כלב ומחבלים ארורים..
ידוע מה שמסופר על הגרמ"מ אפשטיין כשביקר בגרמניה לפני פרוץ השואה, ויצא עם בני לווייתו לרחובה של עיר ובדרך ראה אישה גרמניה מחזיקה כלב קטנטן ומנשקת אותו.
הוא הזדעזעה מהמראה והפטיר מפיו את הפסוק בהושע: "זבחי אדם עגלים ישקון"! - במקום שמנשקים כלבים ובע"ח שם יזבחו בני אדם! ואכן כעבור מספר שנים הנאצים 'המתורבתים' שטפחו וחיבבו בעלי חיים, הובילו בני אדם בקרונות בקר.. ושחטו אותם בהמוניהם.

ואילו הנאצים העזתיים בתאוות הרצח החבויה בתוכם, לא הסתפקו בהרג בני אדם אלא טבחו ברשעות גם בבע"ח, פרות כלבים ואפילו תוכי אחד ז"ל... (תחפשו התוכי שלחם במחבלים.. רציני לגמרי)
ישמעאל בטבעו הנחות הוא פרא אדם וידו בכל! וזה עוד חיזוק לתזה האומרת שהפלסטינאים העזתיים הם שדרוג של נאצים.

.
 
שמעתי היום שקרובת משפחתם כועסת שלא מחזירים אותם...
"כל יום שעובר יכול לגרום שיחזרו בשקיות" בערך כך...
האם יש משהו שניתן לעשות ולא עושים - חוץ מלהתפלל ולהבדיל לשטח את עזה???
הלב נקרע לקרא את התאור הספרותי אומנותי...יישר כח!
 
שמעתי היום שקרובת משפחתם כועסת שלא מחזירים אותם...
"כל יום שעובר יכול לגרום שיחזרו בשקיות" בערך כך...
האם יש משהו שניתן לעשות ולא עושים - חוץ מלהתפלל ולהבדיל לשטח את עזה???
הלב נקרע לקרא את התאור הספרותי אומנותי...יישר כח!

לפני חודש שמעתי קרוב משפחה שדיבר בכאב על כפיר התינוק,
"עשירית מחייו הוא בשבי"!

מאז עבר כבר חודש, וצריך לעדכן,
"חמישית מחייו הוא בשבי"!!
עובר ממנהרה למנהרה תחת הפצצות, בקור, בחנק, באפילה!


הלב נקרע. רק להתפלל.

.
 
וואו, עצוב.
כתיבה מדהימה.
זה באמת היה הסיפור? לדוג' שהם החליטו לצאת "על דעת עצמם"/ הדו שיח בממ"ד..
הארה קטנה: הרבה פעמים כתוב שרי במקום שירי,
ועוד משהו קטן שלא מסתדר.. הוא לא מההתחלה החזיק את הידית של הממ"ד?

הרעש האדום
הצבע האדום?


עצה חדשה: כ"ז: כתומים שנשבו
זה כבר כ"ג..
 
וואו, עצוב.
כתיבה מדהימה.
זה באמת היה הסיפור? לדוג' שהם החליטו לצאת "על דעת עצמם"/ הדו שיח בממ"ד...
הארה קטנה: הרבה פעמים כתוב שרי במקום שירי,
ועוד משהו קטן שלא מסתדר... הוא לא מההתחלה החזיק את הידית של הממ"ד?

הצבע האדום?



זה כבר כ"ג...
תודה.

הרעש האדום כפרפרזה למשפט 'צבע אדום' שמהדהד ברקע ללא הרף.

ככותב סיפורים לא באתי להציג מידע אינפורמטיבי מהודק, ולאמת כל פרט בהשתלשלות החטיפה שלא באמת ידוע מלבד לחטופים עצמם. ועם זאת בדקתי, חקרתי ושמעתי המון עדויות (חלקיות) שעברו על משפחת ביבס ברגעי האימה.

לדוגמא,
שירדן ומשפחתו היו אמורים לעבור באותו חודש לצפון, נתון מאומת.
השיחה בין ירדן לאחותו עפרי ברגעי האימה, אכן התרחשה כעדות המשפחה, אבל מה נאמר שם בדיוק צריך רק לנחש..
הירי בכלב טוני, אכן אירע.
הנתון שירדן עבד ברתכות או שאמו ממוצא תימני (למי שזה באמת חשוב..) מאומת.
שירו באמבולנס של ניר עוז או שפוצצו בלוני גז בניר עוז, נתון מאומת.
שהמחבלים התחזו לחיילי צה"ל, מעדויות של ניצולים רבים.
'שירו באמנון הרפתן'. לא יודע אם קראו לו אמנון.. אבל שמעתי עדות על רפתן מהקיבוץ שנהרג בבוקר בין הראשונים.
שהמחבלים ניסו לפרוץ לבית משפחת ביבס באמצעות מקדחה ופטיש, נתון מאומת, כפי שאפשר לראות בסרטון שהתפרסם.
שירדן לא נלחם באקדח עם המחבלים ולא כפי שכתבה כאן מישהי בטעות. גם בדקתי.
ואפילו את "החמסה" שהשחלתי בסיפור, זה בעקבות צפייה בסרטון שמראה בין השאר חמסה תלויה סמוך לפתח הבית.

אבל להעיד שבאותו רגע ממש "טיפות של זיעה בצבצו ממצחו", או שטוני הכלב נבח באקסטזה ולא יבב בשקט וכו' וכו' כמובן שלא.

מה שכן.. שאלתם:
"האם החליטו לצאת על דעת עצמם"
אז שימו לב שלא כתבתי מה קרה בפועל.
אם ירדן החליט להרים ידיים, או שבעל כרחו המחבלים פלשו לממ"ד, ומה שירדן החליט בעצמו, לא בהכרח שכך קרה.
וכאמור למעלה לא באתי וגם לא יכולתי לאמת כל פרט בהשתלשלות החטיפה שלא באמת ידוע מלבד לחטופים עצמם.

ו"הדו שיח בממ"ד?"
מבחינתי זה שיקוף מצב די הגיוני לתאר משפחה קטנה וצעירה בחדר ממ"ד ברגעי אימה לא?

אכן שירי ולא שרי כפש"נ כ"פ בשגגת מקלדת.
די מסתבר שברגעים הראשונים כמו כולם הם לא קלטו את המצב לאשורו, ובפרט שבסיפור מתואר.. שאת הדלת החיצונית ירדן סגר.


"זה כבר כ"ג..?
ובכ"ז @משיח בא יחי התייחס להצעתו "כתומים שנשבו" כחדשה, כי יש צבע כתום ויש צבע כתום..

אה ו.. הכותרת - "השם" כ"כ יפה.
בחירה מוצלחת;)

כפי שהסברתי חלקית באשכול אחר,
בחרתי בכותרת - "משפחה של אריות"
אריות א. שמות הילדים, כפיר, לביא ב. הדמיון לצבע השיער ג. כשבאים לעורר מודעות, מומלץ לבטא זאת בעוצמה.
ו'משפחה' כי למרבה הצער מדובר כאן לא ביחיד ולא בשניים שנחטפו אלא במשפחה שלימה! אבא אמא פעוט תינוק!!

שנתבשר ב"ה בבשורות טובות!
 
שכחו אותי בעזה

עצה חדשה: כ"ז: כתומים שנשבו
כוונתך לבחור בכותרת 'שכחו אותי בעזה' שהוזכרה למעלה,
ובאמת זו הצעה שכתבתי לפני או אמצע הפעימות של שחרור החטופים,
אבל כיום לאחר ששחררו עשרות נשים וילדים, ומשפחת ביבס נשארה מאחור, הכותרת הזו למרבה הצער מוחשית מתמיד.

רשמתי לי. (לפרק 27..)

וואוווו
דמעות!:cry::cry::cry:
תודה ב"ה בשורות טובות.
תודה בהבש"ט
תודה בהבש"ט
נכנסתי לסרט הזה.... קשה עד בלתי אפשרי לצאת...
לא הבנתי.
אייייייייייי
דמעות אין מילים אחרים
תודה, ב"ה בשורות טובות
 

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק קיט ע'

קכא עָשִׂיתִי מִשְׁפָּט וָצֶדֶק בַּל תַּנִּיחֵנִי לְעֹשְׁקָי:קכב עֲרֹב עַבְדְּךָ לְטוֹב אַל יַעַשְׁקֻנִי זֵדִים:קכג עֵינַי כָּלוּ לִישׁוּעָתֶךָ וּלְאִמְרַת צִדְקֶךָ:קכד עֲשֵׂה עִם עַבְדְּךָ כְחַסְדֶּךָ וְחֻקֶּיךָ לַמְּדֵנִי:קכה עַבְדְּךָ אָנִי הֲבִינֵנִי וְאֵדְעָה עֵדֹתֶיךָ:קכו עֵת לַעֲשׂוֹת לַיי הֵפֵרוּ תּוֹרָתֶךָ:קכז עַל כֵּן אָהַבְתִּי מִצְוֹתֶיךָ מִזָּהָב וּמִפָּז:קכח עַל כֵּן כָּל פִּקּוּדֵי כֹל יִשָּׁרְתִּי כָּל אֹרַח שֶׁקֶר שָׂנֵאתִי:
נקרא  5  פעמים

אתגר AI

חשיפה כפולה • אתגר 130

לוח מודעות

More from הספרן

שתף את המאמר

למעלה