אני רק הבאתי דוגמא.
יש עוד המון מילים שאתה כן יכול להניע את השוא ולמרות זאת השוא נח.
קח לדוגמא את המילה "הַֽלְוִיִים", שהשוא נח, מה הולך פה?
הבעיה היא שמתחילים מהסוף..
שוא מרחף זה סוג של המצאה של המדקדק הר"ז הענא. שנועדה ליישב את המקומות שבהם בג"ד כפ"ת אינו דגוש למרות שלפניו שוא נא (מלכי בגדי עבדי, וכדומה).
לפני כל זה צריכים ללמוד את כללי שוא נע ושוא נח, ואת השאלה על בג"ד כפ"ת להשאיר בינתיים.
מה הם כללי שוא נע ונח?
הגדרים וכללם רבי אליהו בחור, ומאז נתקבלו הדברים כמעט כמפי הגבורה.
חמשה כללים הם לשוא
נע, וסימנם אבדג"ה:
א. שוא ב
ראש מילה (כגון שלח, שמע).
ב. שוא
שני מבין שני שואים (כגון תזכרו).
ג. שוא שאחרי תנועה
גדולה בלתי מוטעמת (אמרו).
ד. שוא באות
דגושה (אפילו דגש קל).
ה. שוא באותיות
הדומות, כשהוא מופיעה על האות הראשונה מביניהן (הנני, יברכך).
הסימנים של אבגד"ה הן א (ראש) ב (שני) ג (גדולה) ד (דגש) ה (הדומות).
הכלל האחרון הוא פרי המצאתו של רבי אליהו בחור, ורבים לא הסכימו עמו.
על הראשונים אין מחלוקת.
ברוב המקרים הכללים הללו מכריעים כל ספק.
עיקר הקושי הוא בכלל השלישי: תנועה גדולה בלתי מוטעמת.
כי יש לו המשך לא כתוב: תנועה קטנה שיש בה מתג/געיא. והטעם: התנועה הקטנה שיש בה מתג, הרי היא מוארכת ודינה כדין תנועה גדולה.
אולם כיון שהדבר תלוי במתגים, ולא כל מתג מניע ומאריך, לכן יש בזה בלבול קצת, כי יש מתג שעניינו הוא העמדה קלה בלבד, כמו בתיבת 'הלויים' שציינת, וממילא נשאר דינו כתנועה קטנה שאינו מניע, ויש מתג חזק יותר.
ועתה ישאל השואל: איכה נדע את המתג אשר דברו ה' לאמר לכו והניעו האות שאחריו?
צא נא וראה בספר טעמי המקרא של הרב ברויאר, או אפילו בתנ"ך שבהוצאתו, בסוף הספר, ותמצא
עשרה מיני מתגים, חמשה מהם חובה וחמשה רשות.
דרך קצרה יותר: בספר דקדוקי שי (עמ' קסח) מבוארים סוגי המתגים הקלים והמתגים הכבדים. הדברים קצת ארוכים בשביל לפורטם כאן.
אולי בהמשך אם יהיה זמני בידי.
הוספה: לגבי תיבת הלויים, בדקדוקי שי (סוף עמ' קעט) מביא שבאמת יש מחלוקת אם יש שם מתג.