נספח לאתגר הדו שבועי: דיאלוג משכנע

[דיו וקסת]

אם רציתם להביע דעות, לשאול שאלות, להחמיא מחמאות, בכל הנוגע לאתגר נוכחי, הגעתם למקום הנכון.
האתגר עצמו נמצא כאן

 

[אשר שרבר]

איזה חרוצים
@עבדקן ו @מ"ם
תיאמתם?

 

[מ"ם]

תיאמתם?

כן. תיאמנו לצאת להליכה יחד.

 

[משה מנחם]

@מ"ם תודיע לפני שאתה מחליף...

 

[מ"ם]

זה לא שהייתה לי דרך לדעת שקראת...

@מ"ם תודיע לפני שאתה מחליף...

 

[משה מנחם]

 

[RACHELIZ]

לא כתב תודיע לי..
ראיתי את ההודעה הנ"ל בצהריים ולא הבנתי על מה משוחחים.. חשבתי עוד סיר עם מכסה שאמא רוצה / לא רוצה שנראה את התבשיל..
ורק עכשיו ראיתי את ההחלפה.. וכמו שכותבים, נפל לי האסימון..

תכלס מצחיק לתת תודה לפני שמודעים לתוכן, אבל זה בסדר, כי הייתי נותנת במילא..

 

[יענקי R]

את מי הוא מנסה לשכנע, הצדיק הזה?

אני השתכנעתי. זה מספיק.

 

[יענקי R]

- כבר שבועיים לא היינו אצל ההורים שלי...

- נכון, אבל לפני זה היינו אצלם שבועיים רצוף.

- הבעיה שאימא שלי לא עושה את החשבון הזה.

- זה הסיפור? אז תעשי לה את החשבון.

- אני לא יכולה, היא תפרש את זה שאנחנו לא רוצים להגיע.

- לא אמרת שקשה לך עם נסיעות מחוץ לעיר?.

- כן, אבל לא נעים לי מאימא שלי, מה כל כך אכפת לך?.

- לא שאכפת לי, פשוט להורים שלי אין השבת אף אחד והם מרגישים ככה זוג זקנים.

- כן, אבל אי אפשר שכל פעם כזאת אנחנו נהיה הפתרון, חוץ מזה שאת זה אני לא יכולה להסביר להורים שלי.

- למה לא? אין לי שום בעיה שתגידי להם שההורים שלי לפעמים מרגישים זקנים, יום אחד גם הם יגיעו לשם.

- לא יודעת, לא נעים לי להכניס את אימא שלי לפחדים ולרגישויות של ההורים שלך, מה כל כך נורא אצל ההורים שלי?.

- שום דבר לא נורא, פשוט אין לי כח, משעמם לי להיות שבת שלמה עם כל הבנות אצלכם.

- טוב, אז שתדע שגם לי משעמם לשבת בשולחן לבד עם ההורים שלך...

- יופי שאת מעדכנת. השעמום מילא, אבל הרעש שכל הבנות אצלכם מייצרות עושה לי כאב ראש עד יום שלישי...

- רעש? זה עדיף מלעצור את הפיהוקים בשקט המרדים הזה שיש אצלכם בסעודות. אה, ואני לא מדברת על הכאב בטן שעשה לי הקאפוסטו הזה שאימא שלך הכריחה אותי לגמור.

- טוב, די עם זה. אימא שלי לא משחררת אותנו בלי שקית קפואים ושטר של מאתיים שקל לעומת אבא שלך שאפילו את הנסיעות לא מחזיר לנו. וואו, חמישה לעשר, אני עף למעריב.

פיני תלש את הכובע והחליפה מהמתלים והתקדם אל היציאה "טוב, חייבים להחליט, אז בואי נסגור שהשבוע נהיה אצל ההורים שלי ושבוע הבא נזמין את ההורים שלך בלי הילדים".

"לא נעים לי, אימא שלי בטוחה שאנחנו אצלה השבת" דבורי ליוותה אותו אל הדלת "אז מה מחליטים?".

"תשמעי דבורי, אני מבין שלא נעים לך" פיני הנמיך את קול "אבל אנחנו חייבים את הכסף הזה בשביל לגמור את החודש, שבוע הבא חודש חדש, ניסע כמה שתרצי, אבל עכשיו זה חמש מאות שקל לכאן או לכאן שאין לנו אותם. אני חייב לרוץ, מה החלטנו?".

"קודם כל תחליט מה יותר חשוב לך: אשתך או הכסף!" קראה דבורי אחריו.

"קודם כל תחליטי ממי יותר לא נעים לך: מבעלך או מאימא שלך".

הרוח טרקה את הדלת אחריו בקול חבטת זעם.

כשחזר ממעריב פגש בית ריק ונחרד 'מה כבר אמרתי?'. הוא חיפש פתק או סימן ולא מצא דבר, רק כרטיס האשראי לא היה שם, 'אשתך או הכסף' עלה בראשו המשפט האחרון שאמרה לו. בהחלטיות ארז כמה בגדים ושיגר מבט אחרון אל יחידת הדיור הקטנה.

דבורי עמדה להתעלף כשחזרה מ'יש', הארון היה פתוח ומוזר והמזוודה איננה 'על משפט אחד לעזוב אותי? השתגע לגמרי פיני'. בעיניים דומעות נטלה פריטים בסיסיים ותפסה אוטובוס אחרון להורים שלה. לא כך חשבה שיסתיים חודש של נישואין

בשבת היה הוא אצל ההורים שלו והיא אצל ההורים שלה.

הלכת רחוק ידידי.
אבל אהבתי, אין מה לומר. (מזכיר את הזמנים של פעם, כאן בפורום...)

הערת אגב:

?.

הנקודה מיותרת (.)

 

[RACHELIZ]

@דוכסוסטוס, אהבתי את הדיאלוג! אך כמו שאמרו קודמיי, אכן הלכת קצת מידי רחוק.. אלו דיאלוגים/ויכוחים שבשגרה….

אבל באמת אי אפשר להתעלם מזה שיש לנו לפעמים הנאה ללכת לקיצוניות כשמדובר בכתיבה... אני גם חוטאת בזה..

ואולי אולי לפעמים זה כן יכול להיות מציאותי, אך בטוח שקודם לזה בעיות נוספות...

 

[דוכסוסטוס]

[עד שיהיה נספח, אגיב כאן.]
הדיאלוג שלך מרתק והולם יופי את כללי האתגר, אבל מעצבן מאוד... אתה כביכול מסיר את כל הלגיטימיות מוויכוחים טבעיים שקיימים בכל בית, שמשייפים את הנפש בכאבים מרפאים ומשחררים, ומוביל אותם מאוד מהר לפי פחת. הנה, אצלנו גלגל הדיאלוגים האלו מסתובב נפלא כבר לא מעט שנים, ונכון שלרוב הוא נעצר ביציאה ל'מעריב' אבל תמיד יש מי שמחכה בבית...

הלכת רחוק ידידי.

כמו שאמרו קודמיי, אכן הלכת קצת מידי רחוק.. אלו דיאלוגים/ויכוחים שבשגרה….

פספסתם משהו-
הדיאלוג לכשעצמו היה חולף בלא כלום, הזעם שפוצץ את הזוגיות הנפלאה היה דווקא על מה שכולכם ציינתם, מה היא בורחת מהבית על פליטת פה אומללה וויכוח לגיטימי. כנראה שאין קליטה ב'יש' ולכן היא גם לא הייתה זמינה לבירור יציאתה. המסקנה שהוא העלה מהבית הריק אכן נמהרת מדי.

במקביל היא כשחזרה מ'יש' נדהמה מבעלה שנטש אותה בגלל וויכוח אחד עקר. אלא שאכן בשלב הזה טלפון בודד היה יוזם סולחה פייסנית. אבל אז אחד מהם היה משתעמם במהלך השבת.

 

[אשר שרבר]

פספסתם משהו-
הדיאלוג לכשעצמו היה חולף בלא כלום, הזעם שפוצץ את הזוגיות הנפלאה היה דווקא על מה שכולכם ציינתם, מה היא בורחת מהבית על פליטת פה אומללה וויכוח לגיטימי. כנראה שאין קליטה ב'יש' ולכן היא גם לא הייתה זמינה לבירור יציאתה. המסקנה שהוא העלה מהבית הריק אכן נמהרת מדי.

במקביל היא כשחזרה מ'יש' נדהמה מבעלה שנטש אותה בגלל וויכוח אחד עקר. אלא שאכן בשלב הזה טלפון בודד היה יוזם סולחה פייסנית. אבל אז אחד מהם היה משתעמם במהלך השבת.

יש עוד תובנה כאן
בחודשים הראשונים לאחרי הנישואים ממהרים להסיק מסקנות, נמהרות.

 

[אשר שרבר]

לא ידעתי איך לכתוב שתיקה.
סימנתי כך: -..
אם למישהו יהיה רעיון מוצלח יותר בזמן הראוי לעריכה, אודה לו.

 

[מרחבית]

ש עוד תובנה כאן
בחודשים הראשונים לאחרי הנישואים ממהרים להסיק מסקנות, נמהרות.

זה נכון. מצד שני דווקא התפלאתי לכזה ויכוח משוחרר כבר חודש אחרי החתונה...

 

[אשר שרבר]

"ויקרא שמו בישראל...."

אם היא עדיין רדומה, אני חושש שמא הוא נקרא בכלל על שמה, עליה השלום.

 

[RACHELIZ]

אם היא עדיין רדומה, אני חושש שמא הוא נקרא בכלל על שמה, עליה השלום.

חנן למשל

 

[דיו וקסת]

היום, יום ראשון, הוא היום האחרון להגשה.