שיתוף - לביקורת שנאת חינם...

[פרפרזה]

פרק 1

7:00, שטיבלאך מאה שׁעורים

לייב'ל השלים את תפילתו תוך כדי קיפול הטלית ונחפז לביתו.

"ר' לייבל, ר' לייבל, קרה משהו? למה קמתם כל כך מוקדם היום? לאן אתם ממהרים?"

- "אני עסוק היום. אין לי זמן. שולם".

לייבל נכנס לביתו בבהילות והעיר את הרבנית משנתה.

"שורהל'ה, אתם יודעים, לא ישנתי כל הלילה. לא הפסקתי לחשוב על מה שסיפרתם לי על טאטי שלכם. מצד אחד אני מבין שהוא במצוקה וחייבים לעשות משהו, אבל מצד שני מה יהיה עם כל הפעילות שלי למען האידישקייט? מי ידאג לכלל ישראל, להקב"ה? מה אתם אומרים שנלך אליהם עוד מעט לארוחת בוקר ונשאל להם מה לעשות?!"

- "טאטי עכשיו בעבודה. נלך אליהם לארוחת צהריים, אחרי שהוא חוזר מהעבודה".


14:00, בתי ורשה

לייב'ל והרבנית נפגשים עם השווער.

"טאטי, אנחנו מבינים שהמצב לא פשוט ועוד מעט יש את החתונה של אהרל'ה. אבל מצד שני, אתם יודעים שאני פעיל מאוד ב'החומה' וב'משמר היהדות', איך אני יכול להזניח את כל הפעילות הזו?! מי יעשה את זה במקומי?!"

- "אני שומע, ר' לייב'ל. אתה יודע שאני מאוד אוחז מכם. אבל עם כל הכבוד, אפשר לקיים שניהם. אתה לא צריך לעסוק כל היום בפעילות. תעבוד בבוקר כמה שעות, ואז תצא לפעילות. בכל זאת, אתה כבר לא ישיבע בוחער. יש לך משפוחה לפרנס".

"אני שומע, אני שומע. אז במה אתם ממליצים לי לעבוד?"

- "תיכנס לענף שלי, במה שכל מאה שׁעורים עובדת".

"האא, זה. יש בזה פרנוסה?"

- "מה, נראה לך שזה מקווה נייעס?! נראה לך שאני מבזבז את הזמן שלי סתם?! זה תלוי כמה אתה שעות אתה עובד ביום וכמה ניסיון יש לך. פשוט מאוד".

"יא. גוט. לכם כבר יש ניסיון של עשרות שנים, ברוך ה'. אולי אתם יכולים לתת לנו כמה עייצ'ס איך להצליח בעבודה?"

- "ס'איז אגאנצע תיירה... אז ככה. דבר ראשון, אל תסתובב כמו שנורר עם כמה מטבעות עלובים ביד. ככה עשיתי כשהתחלתי. החבאתי את כל הכסף בכיס והסתובבתי עם כמה 'מצלצלים' בקול רעש גדול. הייתי בטוח שככה כולם יחשבו שאני מסכן, שאספתי רק כמה פרוטות, וייתנו לי ביד נדיבה. אבל אז גיליתי שאנשים לא מתחברים ל'לא יוצלחים'. בני אדם רוצים לרכב על גלי ההצלחה, להיות חלק ממשהו גדול... מה עשיתי? לקחתי מהגמ"ח של הירשמן הלוואה של כמה שטרות, הסתובבתי איתם ככה שכולם יראו, וברוך ה' נפתח לי השפע. אנשים התחילו לתת יותר".

"פששש... אזא איינפאל. צריך להיות קצת פסיכולוג כדי להצליח בעבודה הזו..."

- "כן, כן. אנשים חושבים שזו עבודה פשוטה, אבל האמת היא שזה ממש מקצוע לכל דבר. א'קיצער, אתה שומע, איפה אחזנו? הא, בעייצע'ס. אז כן. עוד דבר, אתה צריך למצוא סיבה טובה למה אתה אוסף. אנשים לא אוהבים לתת סתם בלי סיבה. ככה זה, מה לעשות?! פעם היה מספיק לומר 'הכנוסת כלה' ואנשים היו פותחים את הלב ואת הכיס, אבל היום זה כבר לא מספיק. אנשים חושבים לעצמם: 'כל מאה שערים צריכים הכנוסת כלה, למה שאתן דווקא לך?' אבל אל תדאג, בשנה הקרובה אתה יכול להגיד: 'השווער שלי מחתן בן עשירי ואין לו אפילו להוצאות המינימליות והבסיסיות ביותר'. לי המשפט הזה מאוד עוזר. אם אתה רוצה אתה יכול גם להוסיף: 'החותן תלמיד חוכעם גדול, ומי שייתן 50 שקל הוא יתפלל עליו תחת החופה'".

"אבל טאטי, יענקי הוא רק הבן השלישי שלך, וכבר קניתם את הדברים הבסיסיים לחתונה. אנשין אפילו תרם לך את האולם ואת הפויקער. זו לא בעיה ככה לשקר?"

- "אוי לייב'ל, מאך מיר א טויבע. אל תהיה לי עכשיו אויבער חוכעם. אם על ההתחלה זה הכיוון שלך אין לך סיכוי להצליח בעבודה הזו. היום יש המון תחרות. אתה לא היחיד. יש אפילו אנשים שלא משלנו - מהיישוב הישן - שגנבו לנו את השיטה. איזה אנשים! חצופים! אנחנו המצאנו שיטה והם באים בלי בושה וגונבים אותה. איפה האנושיות? מינימום של הוגנות! פחחח. וחוצמיזה לייב'ל, אתה יודע טוב מאוד שיהודים רוצים וצריכים לתת צדוקה. אלא מה, יש להם יצר הרע שקצת מקשה עליהם, אז אנחנו עוזרים להם להתגבר עליו. זה הכל".

"אז זה גם עבודה וגם זיכוי הרבים. הא, גוואלדיג! מיירעדיג! טאטי, איפה הכי כדאי להסתובב?"

- "זה סוד צבאי. מצטער, אבל את זה אני לא יכול לגלות לך. כשהתחלתי לעבוד שילמתי הון תועפות לכמה מזקני ירושלים כדי שילמדו אותי איפה ומתי בדיוק כדאי לאסוף. מאז אני שכללתי את השיטה, והיום כבר יש לי סדר שבועי קבוע. אולי כשכבר לא יהיו לי את הכוחות לעבוד אני אגלה לך. בינתיים אני יכול להגיד לך דבר אחד - פה, במאה שׁעורים חבל על הזמן שלך. כמעט לא עושים כסף. כל השכונה בביזנס הזה, ובאשמת הקנאים אין כמעט אנשים מבחוץ שיש להם מה לתת. הם הבריחו מפה את כולם והרסו את הפרנוסה של כל מאה שׁעורים. תסתובב בעיר, שמה יש לך יותר סיכוי".

"טאטי, ככה אתה מדבר נגד הקנאים?! בזכותם אנחנו עוד איכשהו יכולים לגור כאן בשכונה! בכל אופן, תן לי ברוכה שאצליח בעבודה, שתהיה פרנוסה בריווח".

- "זיי געזונט. שפע ברוכה והצולחה! דרך אגב, שכחתי להגיד לך - כל אחד שנותן לך, אפילו שקל או חצי שקל, תברך אותו ב'תזכה למצוות, שפע ברוכה והצלוחה'. אל תהיה חניוק ותגיד 'שכוייח'. אל תיתן לאף אחד את התחושה שהוא עושה לך טובה. להיפך, אתה עושה לו טובה שאתה מזכה אותו לפרנס יהודים כשרים שיוכלו להמשיך לשמור על הגחלת, שלא תשתכח תורה מישראל! בלי הירושליימער יידען כל האידישקייט הייתה נעלמת! הם עם הפשורות שלהם! אלא מה, אתה צריך לברך אותם שיהיה להם שפע כדי שיזכו לתת לך בפעם הבאה. וחוץ מזה, שאנשים זוכרים אותך, ואם אתה נחמד אליהם הם ייתנו לך גם בפעם הבאה, ואולי אפילו ייתנו יותר".

"שכוייח טאטי. זיי געזונט און שטארק. א גוט יאר!"

- "רגע, רגע, קלצקין מכריז שם משהו. מי?? מה??? אני לא מאמין!!

 

[פרפרזה]

פרק 2 ואחרון

"ר' וועלוועל! ר' וועלוועל הלך!! ברוך דיין האמת. טשערנא, טשערנא, איפה הקופה של ה'צדוקה תציל ממות'? ר' וועלוועל נפטר. וועט זיין א גרויסע לוויה, ברוך ה'".


למחרת, 5:00 בבוקר

לייבל קם בעלות השחר ורץ להספיק את המניין נץ בשטיבלאך. הוא מתפלל בדבקות שה' יצליח את דרכו. שאנשים יפתחו את הלב, שייפתחו שערי הפרנסה.

מיד בסיום התפילה לייב'ל רץ לתפוס את קו 3 לגוש 80. בתחנה כבר מצטופפים עשרות מבני היישוב הישן. לייב'ל מכיר את כולם. "אוהו. הנה, ר' פישל גם בעבודה, ור' יואליש ור' קדיש. פששש. ברוך ה'. להקב"ה יש מספיק פרנסה לכולם! אבל אולי בכל זאת עדיף לתפוס איזה טרמפ. ככה אני אגיע לפני כולם ולא יגנבו לי לקוחות".

לייב'ל עוצר טרמפ. מיד כשהוא נכנס לרכב הוא מתחיל בעבודה. "צדיק, שכוייח על הטרמפ. תדעו לכם שזה ממש חסד גדול להסיע יהודים לעבודה".

- "תודה רבה. לבריאות".

"אתה שומע צדיק, השווער שלי מחתן בן עשירי ואין לו אפילו להוצאות המינימליות והבסיסיות ביותר. יש לך אולי כמה שקלים?"

- "אני גם אוסף כסף לאבא שלי שמחתן כמה ילדים. אולי תעזור אתה לי?"

"הוא באמת מחתן כמה ילדים?"

- "כן, בטח! נראה לך שאני משקר?!"

"לא, לא, לא. אני פשוט... אאאאם... אין לי עלי עכשיו. אני במצב דחוק ממש. בכל אופן שיהיה במזל טוב".


8:00, בית הכנסת המרכזי 'תפילת השם'

לייב'ל מאתר מניין שסיימו את תפילת 'שמונה עשרה', דופק קלות על הבימה ופותח בנאום נלהב: "השווער שלי מחתן בן עשירי ואין לו אפילו להוצאות המינימליות והבסיסיות ביותר. החותן תלמיד חוכעם גדול, ומי שיתרום 50 שקל או יותר הוא יתפלל עליו תחת החופה". לייב'ל מסתובב בין המניינים, חוזר על הנאום בהתלהבות מתחננת בציפייה שכולם יבינו את המצוקה וישתתפו במצווה, אבל זה לא ממש קורה. הרבה מתעלמים, אחרים נותנים רק שקל או שניים.

רגע לפני שלייב'ל מחליט לסיים את היומית, ביציאה מבית הכנסת פונה אליו אחד המתפללים בעודו מחליף הודעות בווצאפ:

"ר' איד, ר' איד, יש לך עודף מ 50?"

- "אההם... אההם... אני, אני, אני לא יודע. לא בטוח...".

"טוב, אז תיקח 50. שיהיה לך לבריאות".

לייב'ל זורח מאושר ולא גומר להודות לו ולשבח אותו. הוא פותח בברכה הקבועה "תזכה למצוות, שפע ברוכה והצלוחה", ובהתרגשות גדולה מוסיף עליה צרור ברכות ואיחולים להצלחה בעסקים. לייב'ל רושם את שמו ושם אמו, והם נפרדים בידידות.

לאחר כמה שעות שוטטות לייב'ל מצליח לאסוף כמה עשרות שקלים ומחליט שמספיק להיום.


12:00, רחוב הכנסת אורחים, מאה שׁעורים

לייבל מגיע הביתה תשוש ועייף. שורהל'ה, אשת החייל, הכינה לו מראש משהו לאכול. היא יודעת מהבית כמה העבודה הזו מתישה.

"נו, לייב'ל, איך היה לכם היום?"

- "שבח'ע מעייש'ס, ברוך ה'. היו כמה אנשים שנתנו. מה אני אגיד לכם, יש אנשים טובים בכלל ישראל. אפילו שהם לא משלנו. היה אחד שנראה ממש פרוסטער ודווקא הוא נתן לי יותר מכולם. אבל מה, זה קשה. זה ממש קשה. רוב האנשים לא נותנים. לא יודע למה. זה לא נראה שחסר להם משהו. למה הם לא יכולים לתת כמה שקלים? אני לא מצליח להבין. בן אדם מגיע מרחוק, עובד קשה, אי אפשר לתת לו משהו?! מינימום! באמת שאני לא מבין. אתם יודעים מה, מילא לא לתת, אבל היה אחד שממש פגע בי. ביקשתי ממנו כמה פעמים והוא צעק עלי ליד כולם 'לך לעבוד, יא פרזיט'. ממש נפגעתי. אני עובד כל כך קשה. קם לפנות בוקר ומתרוצץ שעות על הרגליים, ואני פרזיט?! מה, אני לא עובד?"

"אוי, לייב'ל. רחמונעס. יהודים מבקשים להתפרנס וככה מביישים אותם. אבל אל תיקח ללב, קראתי ב'מרווה' שבכל עבודה יש קשיים בהתחלה. אנחנו צריכים להגיד תודה שבעבודה הזו זה רק קשיים של ביזיונות ולא דברים יותר גרועים. אני זוכרת כשטאטי התחיל בעבודה הזו גם היה לו מאוד קשה, ולאט לאט הוא התרגל. היום הוא לא מתרגש מאף אחד".

- "אתם צודקים. אני צריך להתלמד להתגבר על הבושה, לא לקחת ללב. אתם יודעים, שורהל'ה, כתוב בגמרא 'לא חרבה ירושלים אלא על שנאת חינם' - כשבני ירושלים שנאו לקחת בחינם הגיע החורבן שלהם..."


17:00, כיכר השבת

מחוץ לחנות 'שיא הסלולר' מתאספים קנאי ירושלים להפגנה היומית נגד מכירת מכשירים טמאים.

"שיא הסלולר, צא ממחננו! אל תטמא את שכונתנו!"

- "געוואלד!! געוואלד!!"

ר' לייבל שמאז ומתמיד בערה בקרבו קנאות טהורה לכל דבר שבקדושה מצטרף למחאה. המוכר שמבין שבמצב שנוצר אין לו סיכוי להשיג לקוחות, סוגר את החנות ופונה לדרכו, לקול קריאות ההמונים: "רושע!! רושע!!"

"אוי אברוך! זה לא ההוא מ'תפילת השם'?! ממנו לקחתי מתנה הגונה ביותר ובירכתי אותו שתהיה לו הצלוחה בעסקים?? לו הבטחתי שאהרל'ה יתפלל עליו תחת החופה?? רק שלא יזכור אותי, אוי ווי זמיר מה שהוא יעשה לי... איך ביישתי אותו וצעקתי עליו בזעם. מגיע לו! הוא באמת רושע מרושע, חוטא ומחטיא! אבל למה אני צריך להתפרנס מכזה בן אדם?? זה בודאי לא מחובת ההשתדלות! הקב"ה בטח ישלח לי פרנסה ממקום כשר!"

ר' לייב'ל פונה לביתו מבולבל ומהורהר.

"הו, ר' לייבל. וואס הערצ'אך? איך היה לכם היום הראשון בעבודה?"

- "הו, טאטי. איזו השגוחה פרוטית. בדיוק אני חושב על כל העניין של העבודה הזו. היה לי היום אחד רושע... נתן לי הרבה כסף... מה אני עושה עם הכסף הזה עכשיו? זה כסף של רושע, ואם הוא רק היה יודע שאני אפגין נגדו ואבייש אותו..."

"זה בסיידר, ר' לייבל. הכסף לא עשה שום עבירה, הוא צדיק גמור. חוץ מזה, שאתה מזכה אותו, את הרושע הזה. לפחות שתהיה לו איזו מצווה עם כל העבירות שלו... כל טוב. בהצלוחה".


20:00, רחוב הכנסת אורחים, מאה שׁעורים

"שורהל'ה, אני לא יכול יותר עם העבודה הזו. אני מרגיש שזה מקרר את כל היראת שמים שלי. זה הורס את כל הברען והקנאות שיש לי בלב. כל החיים הייתי מוכן ללכת לתפיסֶה העיקר לא להחניף לרשועים. הייתי הולך בלהט של קדושה להפגנות כדי למחות על כל הטומאה שמנסים להחדיר למחנה שלנו ולשכונה שלנו. אבל היום היה איזה אחד שנתן לי תרומה הגונה ובירכתי אותו בחביבות, ואז בהפגונה נגד החנות סלולר התברר לי שהוא המוכר שם. אז יצא שלקחתי כסף מרשע מרושע! ואם הוא היה יודע שככה אני אבייש אותו הוא לא היה נותן לי שקל! אז איך אפשר לקחת כסף מאנשים שאי אפשר לדעת מי הם?! ואז נכנסה לי מחשבה לראש אולי אם זה הפרנוסה שלי אני פטור מללכת להפגנות. בכל זאת זה אנשים שמפרנסים אותי ואני ככה מבייש אותם וצועק עליהם?! ובכלל, אני מתלונן שמביישים אותי, ומתברר שגם אני עושה אותו דבר... אבל מה, בשביל פרנוסה אני אאבד כל האידישקייט שלי??"

- "אז מה נעשה, לייבל, ממה נתפרנס?"

"חשבתי שאולי נפתח חנות פלאפונים. זה נראה לי פרנוסה טובה..."

- "אבל רק פלאפונים עם הכשר!"

"פארשטייט זיך, פארשטייט זיך".