הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
סיפור ששלח לי ידידי חיים (שם בדוי כמובן, השם האמיתי הוא משה):
אז כן, גם אלי זה הגיע בסוף.
לאחר ששמעתי אי אלו דיבורים על מוצר כלשהו שיחליף את הרעה-חולה הקודם, הנקרא בצדק 'איי רובוט', הייתי בטוח שסופו יהיה כמו זה האחרון שברי הדעת שבאנשים ראו את הזוועות שהמוצר הזה הביא על האנושות והוציאו אותו במהרה מהמודעות שלהם.
אבל לא. מהר מאד נוכחתי שיש דברים של ממש במוצר הזה, ואת זה שמעתי, כמובן, מנוו"ב שישבה ופירטה לי אחת לאחת את מעלותיו של 'הדבר המדהים והחדשני הזה'..
וכך, מול הפצרות חוזרות ונשנות, נאלצתי להתקפל. דבר שלא קרה לי מעודי, אלא שכאן זה כה היה חשוב לה, עד שהיא השתמשה באיום של "או שקונים את זה או שמהיום אתה שוטף את הבית!". זה כבר היה מכשול בלתי עביר מבחינתי, ונאלצתי, כאמור, להיכנע.
וכך מצאתי את עצמי מוציא אלפי שקלים, טבין ותקילין, על משהו מיותר לחלוטין ומטה, זאת מבלי שנזכיר את החור בבנק מה'בוגבו' היוקרתי שהייתי מוכרח לקנות כי 'אם לא קונים בוגבו, אני לא אראה את פניי רגע אחד בחברת עגלה אחרת!'
אה, וזה עוד היה בהנחה של קבוצה. מה זה אם לא מגוחך? הנחה של אלפית האחוז מתוך סכום אסטרונומי, בהחלט שווה!
אוקי, לא אלאה אתכם יותר מדי בצעקות ובשאר האירועים בתקופה ההיא, אבל בדבר אחד אהיה מוכרח להודות: מאז שהדבר הזה, הנקרא 'שואב-שוטף' נכנס הביתה - הכול השתנה!
ואני מניח שתבינו לבד שאין מדובר במישור החיובי. המילה 'עצלן/ית' הפכה להיות מהנשמעות ביותר בבית ומחוצה לו (כך לפי שכני המסור שטרח לעדכן אותי בזאת), והווליום של הוויכוחים עלו דרסטית, דורסים ונדרסים כאחד.
מה שכן - הניקיון היה פיקס! טיפת כתם לא הופיעה על שום מרצפת והברק חזר לרצפה המטונפת מאז הקמתה.
כל זאת הספיק לשבועיים.
כי שבועיים לאחר מכן חזרתי כהרגלי מהכולל, וברגע הראשון עלה בי חשש כי נעשיתי להוזה, יען לא הכרתי את ביתי שהפך את עורו ושינה את צורתו לבלי הכר!
כתמים גדולים ומכוערים עיטרו את רצפות הבית, ריח חריף של אשפה-מעורבת-בקלמנטינה (שמקורו בנוזל מסוים שהגיע יחד עם השואב והיה כתוב על אריזתו 'חומר ניקוי') נדף החוצה וגרם לעוברים ושבים לסתום את דרכי נשימתם באימה, כל זה מלבד הבלגן העצום ששרר בבית והביא לכך שכל פסיעה שלי הובילה למפולת עצומה של צעצועים (במקרה הטוב) ובקבוקי קטשופ פתוחים (במקרה הפחות טוב בלשון המעטה) ישירות על ראשי ועל שאר חלקי גופי, כולל במקומות אסטרטגיים כמו ציפורן הזרת החבושה מציפורן חודרנית שהוצאה יום קודם לכן בניתוח מורכב עם אזהרה מאיימת מהרופא: 'על הזרת לנוח חודש עד שנה, כל תנועה לא נכונה תגרום לך לכאבי תופת איומים שתאמין לי - אינך רוצה להתנסות בהם לעולם!' (צדק הרופא, בהן צדקי!)
עצביי איימו לצאת מכליהם ומוחי היה עסוק בסידור האיחולים והברכות שאמטיר בעוד זמן קצר על כל מי שיהין להתקרב לעברי, ואז נכנסתי למטבח.
מה אגיד ומה אדבר, כל מה שקראתם עד כה היה כאין וכאפס לעומת המראה שנגלה לעיניי:
גורם משמעותי ומרכזי מאד בבית, במקום להזדעזע כמוני או להגיד 'שלום' מעצבן כרגיל, פשוט ישבה בנינוחות על כיסא מטבח מזדמן ו----
קראה ספר!!
לא אתאר כמובן את מה שאירע ברגעים שלאחר מכן, היות ואת זה אפשר להשאיר לבית המשפט.
קיצער, חושבים ש'שואב שוטף' יפתור לכם את הניקיון בבית, יסיר ריחות בלתי נעימים ויוריד כתמי-מסטיק מהמרצפות?
תחשבו על זה פעמיים..
סיפור ששלח לי ידידי חיים (שם בדוי כמובן, השם האמיתי הוא משה):
אז כן, גם אלי זה הגיע בסוף.
לאחר ששמעתי אי אלו דיבורים על מוצר כלשהו שיחליף את הרעה-חולה הקודם, הנקרא בצדק 'איי רובוט', הייתי בטוח שסופו יהיה כמו זה האחרון שברי הדעת שבאנשים ראו את הזוועות שהמוצר הזה הביא על האנושות והוציאו אותו במהרה מהמודעות שלהם.
אבל לא. מהר מאד נוכחתי שיש דברים של ממש במוצר הזה, ואת זה שמעתי, כמובן, מנוו"ב שישבה ופירטה לי אחת לאחת את מעלותיו של 'הדבר המדהים והחדשני הזה'..
וכך, מול הפצרות חוזרות ונשנות, נאלצתי להתקפל. דבר שלא קרה לי מעודי, אלא שכאן זה כה היה חשוב לה, עד שהיא השתמשה באיום של "או שקונים את זה או שמהיום אתה שוטף את הבית!". זה כבר היה מכשול בלתי עביר מבחינתי, ונאלצתי, כאמור, להיכנע.
וכך מצאתי את עצמי מוציא אלפי שקלים, טבין ותקילין, על משהו מיותר לחלוטין ומטה, זאת מבלי שנזכיר את החור בבנק מה'בוגבו' היוקרתי שהייתי מוכרח לקנות כי 'אם לא קונים בוגבו, אני לא אראה את פניי רגע אחד בחברת עגלה אחרת!'
אה, וזה עוד היה בהנחה של קבוצה. מה זה אם לא מגוחך? הנחה של אלפית האחוז מתוך סכום אסטרונומי, בהחלט שווה!
אוקי, לא אלאה אתכם יותר מדי בצעקות ובשאר האירועים בתקופה ההיא, אבל בדבר אחד אהיה מוכרח להודות: מאז שהדבר הזה, הנקרא 'שואב-שוטף' נכנס הביתה - הכול השתנה!
ואני מניח שתבינו לבד שאין מדובר במישור החיובי. המילה 'עצלן/ית' הפכה להיות מהנשמעות ביותר בבית ומחוצה לו (כך לפי שכני המסור שטרח לעדכן אותי בזאת), והווליום של הוויכוחים עלו דרסטית, דורסים ונדרסים כאחד.
מה שכן - הניקיון היה פיקס! טיפת כתם לא הופיעה על שום מרצפת והברק חזר לרצפה המטונפת מאז הקמתה.
כל זאת הספיק לשבועיים.
כי שבועיים לאחר מכן חזרתי כהרגלי מהכולל, וברגע הראשון עלה בי חשש כי נעשיתי להוזה, יען לא הכרתי את ביתי שהפך את עורו ושינה את צורתו לבלי הכר!
כתמים גדולים ומכוערים עיטרו את רצפות הבית, ריח חריף של אשפה-מעורבת-בקלמנטינה (שמקורו בנוזל מסוים שהגיע יחד עם השואב והיה כתוב על אריזתו 'חומר ניקוי') נדף החוצה וגרם לעוברים ושבים לסתום את דרכי נשימתם באימה, כל זה מלבד הבלגן העצום ששרר בבית והביא לכך שכל פסיעה שלי הובילה למפולת עצומה של צעצועים (במקרה הטוב) ובקבוקי קטשופ פתוחים (במקרה הפחות טוב בלשון המעטה) ישירות על ראשי ועל שאר חלקי גופי, כולל במקומות אסטרטגיים כמו ציפורן הזרת החבושה מציפורן חודרנית שהוצאה יום קודם לכן בניתוח מורכב עם אזהרה מאיימת מהרופא: 'על הזרת לנוח חודש עד שנה, כל תנועה לא נכונה תגרום לך לכאבי תופת איומים שתאמין לי - אינך רוצה להתנסות בהם לעולם!' (צדק הרופא, בהן צדקי!)
עצביי איימו לצאת מכליהם ומוחי היה עסוק בסידור האיחולים והברכות שאמטיר בעוד זמן קצר על כל מי שיהין להתקרב לעברי, ואז נכנסתי למטבח.
מה אגיד ומה אדבר, כל מה שקראתם עד כה היה כאין וכאפס לעומת המראה שנגלה לעיניי:
גורם משמעותי ומרכזי מאד בבית, במקום להזדעזע כמוני או להגיד 'שלום' מעצבן כרגיל, פשוט ישבה בנינוחות על כיסא מטבח מזדמן ו----
קראה ספר!!
לא אתאר כמובן את מה שאירע ברגעים שלאחר מכן, היות ואת זה אפשר להשאיר לבית המשפט.
קיצער, חושבים ש'שואב שוטף' יפתור לכם את הניקיון בבית, יסיר ריחות בלתי נעימים ויוריד כתמי-מסטיק מהמרצפות?
תחשבו על זה פעמיים..
