שיתוף - לביקורת ספר משעמם

  • הוסף לסימניות
  • #1
הספריה.
זה המקום אליו אני הולך לבקש קצת מנוחה, ולפגוש את צביקה, הספרן.

אני מתיישב בפינת קריאה, זו שהכי קרובה לדלפק, ונאנח.
זה הצליח לי, צביקה הרים עיניים מהמחשב שלו ונפנף לי לשלום.
נאנחתי שוב.
הוא קם, עקף את הדלפק הארוך, ובא לשבת לידי.
"מה קורה?"
"קורה מה שקורה כל הזמן, די נמאס לי..."
צביקה גירד בעורפו והמתין להמשך
"אני לא מסתדר איתה בשום אופן. אנחנו לא מצליחים להסכים על שום דבר.
כשאני רוצה לטייל היא רוצה לנוח, כשאני הולך לישון מתחשק לה להדליק מוסיקה. כשלי קר לה חם, אם אני אומר משהו היא מיד מתווכחת, היא אוהבת את כל מה שאני שונא, האופי שלי ושלה נמצאים בשני קצוות הסקאלה. אין שלום ואין בית, רק קדרה אחת גדולה ורותחת".

צביקה קם.
שוטט כמה רגעים בין טורי הספרים, וחזר אלי לבסוף עם ספר עב כרס.
"קראת את זה פעם?" שאל אותי.
"לא מכיר".
"כמעט אף אחד לא קרא אותו, הוא נשאר תמיד על המדף ומעלה אבק".
"על מה זה?"
סיפור על נסיך צעיר, שהתחתן עם נסיכה נחמדה מאד. הם גרו בטירה יפה על גדות הנהר, וחיו באושר רב, מעולם לא רבו, והשלום פרח ביניהם תמיד, הספר מתאר את השיחות הארוכות שלהם בטיילם על החוף, הוא מתאר את ימיהם הנעימים, ואת חייהם הנהדרים עד הזיקנה המכובדת והשלווה שלהם".
"משעמם עד מוות" אמרתי.
"בדיוק, לכן אף אחד לא קורא בו.
אנשים מחפשים מתח, אתגר, אנשים מחפשים את החיכוך שיוצר אש, שעושה מעניין.

לא היית רוצה לבוא לספרייה. וכשהייתי שואל אותך "מה קורה?"
היית נאנח ועונה "לא קורה כלום".
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מקסים!
תודה רבה!
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
"משעמם עד מוות" אמרתי.
"בדיוק, לכן אף אחד לא קורא בו.
אנשים מחפשים מתח, אתגר, אנשים מחפשים את החיכוך שיוצר אש, שעושה מעניין.
כתיבה ממש יפה ורעיון אמיתי -- כלב שנשך בן אדם --זה לא מעניין
אבל אדם שנשך כלב -- מעניין ביותר
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
רעיון יפה מאד, וכתיבה מצויינת.

קצת היה חסר לי משהו בסוף. זה נראה קצת קטוע...
אפילו עוד מילה אחת, כמו: צודק. או: הנהנתי.
או אפי' ליצור חוסר הסכמה, ולהוסיף משפט כמו:
"החיים שלי הם לא ספר", עניתי לצביקה.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
רעיון יפה מאד, וכתיבה מצויינת.

קצת היה חסר לי משהו בסוף. זה נראה קצת קטוע...
אפילו עוד מילה אחת, כמו: צודק. או: הנהנתי.
או אפי' ליצור חוסר הסכמה, ולהוסיף משפט כמו:
"החיים שלי הם לא ספר", עניתי לצביקה.
או.
סוף סוף מישהו מתווכח.
כולם רק החמיאו וזה היה כל כך לא מעניין :)

אבל מה אומר לך, את בהחלט צודקת בהערה שלך, זה קטוע וגם לא ברור מספיק.
תודה רבה על המשוב, שלך ושל שאר המפרגנים
(אוף אמא, משעמםםםם לי..)
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

תזכורת: כללי הפורום
  • האשכול מיועד לשיתוף מניסיון בלבד לרכישות מוצלחות מאלי-אקספרס.
  • אין להעלות קישורים למוצרים שאינם מניסיון אישי.
  • אין להעלות פה בקשות ודיונים אודות מוצרים וקישורים שונים.
  • ניתן להעלות קישור שיווקי, אך חובה לציין ק"ש.
  • פרסום קישור שיווקי ללא גילוי נאות, יגרום לחסימה לצמיתות מהאשכול.

באם מעלים קישור שיווקי יש לציין זאת בהדגשה (מומלץ להוסיף קישור לא שיווקי)
ולהוסיף 2 מעלות שמצאתם במוצר, כגון משלוח מהיר, ומועיל מאד לדבר X.

שימו לב, בקשות ודיונים רק באשכול הייעודי
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.

אשכולות דומים

שיתוף - לביקורת גמרתי את הש"ס!
ערב פסח תשפ"ה

פסח מתקרב בצעדי ענק וכמו כל שנה, צריך לנקות את ארון הספרים שבחדר המשותף בפנימיה, כמו שהיה בשנים הקודמות גם השנה, איכשהו כולם מתחמקים ונותנים לי לבצע את העבודה, אבל מה אפשר לעשות...? בניסיון אחרון התחלתי לעבור בין החברים, חיוך מלא תקווה על פניי. "אברימי, אולי תוכל לעזור לי קצת לסדר את הספרים בארון?" שאלתי בנימוס. אברימי, שתמיד היה עסוק, התנצל מיד: "אני מצטער, יש לי בדיוק שיעור חשוב עכשיו." המשכתי לדודי, "דודי, אולי אתה פנוי לכמה דקות לסדר?" דודי, בעיניים טרודות, הסביר: "אני בדיוק באמצע סוגיה קשה, אולי אחר כך." כך עברתי מחבר לחבר – מוישי, יעקב, שימי – כל אחד והתירוץ שלו. תחושת תסכול קלה החלה להתגנב לליבי. הארון היה מלא ספרים, והמחשבה על לסדר ולנקות אותם לבד הייתה מייאשת.

בדיוק ברגע הזה, כשכבר התחלתי להרים ידיים, עלה לי רעיון, נכנסתי לחדר בנחת, חיוך קל נסוך על פניי. "חברים," פתחתי בקול רגיל, "רציתי לשתף אתכם בשמחה גדולה – ברוך השם, זכיתי וסיימתי את הש"ס."

התגובות היו מיידיות ומלאות הערכה. "באמת?!" קרא אחד בהפתעה ניכרת, עיניו נפתחות לרווחה. "כל הכבוד לך!" הוסיף שני בחיוך רחב ולחיצת יד חמה. "זה לא דבר של מה בכך," אמר שלישי בהערכה כנה, "א גאנצע ש"ס! (ש"ס שלם!)" אחד מהחברים, שהיה ידוע בנטייתו להומור, חייך חיוך שובב ושאל: "נו, עכשיו אחרי המאמץ הזה, אתה בטח צריך חופשה ארוכה?"

הרגשתי את גלי ההערכה והפרגון שטפו אותי, ונהניתי לרגע מתחושת ההישג. אחרי רגע קל של שקט, כשהחיוכים עדיין נותרו על פני כולם, הוספתי בקול רגוע אך עם ניצוץ שובב בעיניים: "אמן כן יהי רצון, חברים. אבל עכשיו, אחרי שסיימנו את ה'סיום' המכובד הזה על הש"ס..." עשיתי תנועת יד אל עבר ארון הספרים העמוס שהיה ניצב בפינת החדר, "נשאר לנו רק לעשות עוד 'סיום' קטן על ניקיון וסדר כל שאר הספרים בארון."

הייתה שתיקה קצרה, מלווה במבטים מופתעים ואז בחיוכים הולכים וגדלים. הבדיחה הקטנה שלי נקלטה היטב... אחד החברים כבר קם ממקומו ואמר בחיוך: "טוב, במקום חופשה, אולי נתחיל עם מצווה קטנה של סדר? אני מוכן לעזור."
יש משהו במגילת רות שמרחף.
לא ברקים, לא ניסים, לא נביאים.
רק שדות, שקט, פסיעות זהירות של אישה זרה שמבקשת מקום בעולם.
רק מילים קטנות שנאמרות בלחישה, אבל משהו בהן נע עמוק.
זו מגילה שאין בה דרמה רועשת – אבל יש בה סוד שקט, קדושה בלי הצגה.
ואני, כשאני פוגש את המגילה הזו, אני מרגיש איך היא נכנסת לי פנימה לאט.
לא מטלטלת – אלא מפעפעת.
כמו אור ראשון על אדמה עייפה.

זה ששומעים את מגילת רות בעיניים חצי עצומות, זה רק מוסיף למסתורין המעורפל של המגילה המקסימה הזאת.
משהו בי משתנה כשאני שומע את מגילת רות.
לא שינוי דרמטי, לא הבזק של הארה – אלא לחישה.
קול דק של תנועה.
היא לא אומרת לי מה לעשות, היא לא מצווה כלום, ובלי להבין. עד הסוף אינני מבין. משהו מתעורר בתוכי. ואני מחליט.
אני מחליט להיות נאמן.
להתמסר למשהו שאני עוד לא מצליח להגדיר.
אולי זו אהבה. אולי אמת. אולי פשוט לא לברוח כשקשה.

יש במגילה הזו שקט שמוביל.
רות לא יודעת לאן היא הולכת, אבל היא הולכת.
ואני מבין פתאום שגם אני יכול לצעוד, גם בלי מפה.
בלי ביטחון.
רק עם כוונה.
סודות שלא צריך להבין – צריך ללכת אחריהם.

:sleep:

מאז ומתמיד היה קשה לי לקום בבוקר.
יש בקרים שבהם הגוף שלי כבד כמו אדמה שלא נחרשה.
הראש עטוף בענן אפור,
והלב שואל בלי קול: בשביל מה? למי?

אני שוכב ויודע: אם לא אקום – כמעט איש לא ירגיש.
ואם אקום – מי ערב לי שמשהו ישתנה?

ואני נלחם ונלחם ונלחם.
לפעמים מנצח לפעמים מובס.

כמו נעמי, בתחושת ריק, כלום לא נשאר.
מתהפך מתהפך ולא מסוגל לקום.
לא רק מהמיטה — אלא מעצמי. מהשתיקה. מהעייפות שאין לה שם

והיום. יום אחרי המגילה, פתאום נפתח בי סדק ודרכו אני רואה את רות.
איך היא קמה.
לא כי יש לה כוח. לא כי היא יודעת מה יקרה.
היא קמה באהבה גם כשאין ודאות. ופוסעת בשדות לראות אילו שבולים יפלו בחלקה.

ואני שואל את עצמי — מה אם לקום זה לא ניצחון, אלא פשוט נוכחות?
מה אם ההחלטה לקום היא עצמה המעשה הקדוש?

אז אני לא מבטיח לעצמי מהפכות.
אבל אני כן מחליט — לקום.
גם אם זה רק לעמוד ולהביט סביב בלי לעשות כלום.
גם אם זה רק כדי לדעת שלא ברחתי מהיום.
כמו רות, מתוך חסד שקט. אולי שם, בקימה הקטנה, תתחיל הגאולה שלי

וכבר התיישבתי במיטתי. עדיין בעיניים עצומות
וכל הבוקר הזה מרגישלי כמו הדרך לבית לחם:
רגליים רוצות לשוב לאחור,
אבל משהו בי נאחז. לא בודאות – בתקווה.
שתי נשים מתרוצצות בקרבי.
אחת, עייפה, זקנה, חסרת מטרה ומוטיבציה, שאומרת:
**"אַל-נָא תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי, קִרְאֶן לִי מָרָא, כִּי-הֵמַר שַׁקַּי לִי מְאֹד".
והשנייה, צעירה ושקטה, כמו רות – לוחשת:
"כִּי אֶל אֲשֶׁר תֵּלְכִי אֵלֵךְ, עַמֵּךְ עַמִּי וֵאֱלֹקַיִךְ אֱלֹקׇי".

כמו רות, אני לא קם כי אני יודע לאן –
אני קם כי יש בי החלטה לא להיעלם.

אני קם – כי אולי מישהו מחכה לי שם.
אני קם – כי גם אם אני לא מרגיש חי, זו הדרך להתחיל לחיות.
"וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן עַד בֹּאָן בֵּית לָחֶם..."
ואני — הולך איתן.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  3  פעמים
למעלה