דיון סגירת קצוות

[נ. גל]

הספר הגיע ל80% מכתיבתו, והגיע שלב סגירת העלילות, איחוד משפחות ושזירת קצוות המארג.
עד כמה חשוב שהיצירה תהיה ארוגה כהוגן, שיהיה ברור מי תכנן מה ולמה כולם נדרשים?
האם סיפור טוב מותנה בכך שיש לו סוף סגור וברור?
מה כולל הסוף הזה ומה לא?
כמה להשאיר לדימיון הקוראים, לקריאה שנייה או סתם ככה בעמימות ספרותית?

 

[יאן]

קויי העלילה המרכזיים.
והשאר נקווה שלא ישימו לב.

 

[חיה כל רגע מחדש]

קויי העלילה המרכזיים.
והשאר נקווה שלא ישימו לב.

תמיד יהיה מי שישים לב.

 

[לוטם]

לפעמים, יכול להיות שהיופי של הסיפור יהיה הקצוות-הלא-סגורים...

 

[הפצחן]

תלוי מאוד.
אם הכותב רואה שהוא יכול להשאיר קצוות פתוחים בלי לגרום לקורא לחרוק שיניים - הרי זה משובח.
אבל אם העסק מתבלבל, חורק ולא מובן - ברור שצריך לסגור כמה קצוות שידרש כדי להגיע לאיזון.

דעתי נוטה שאם הכותב מבחין שאי סגירת הקצוות נובעת מעצלות ולא ממקצועיות, שיסגור אותם עד זוב דם
וחילופיהן בגולם.

 

[משולש ברמודה]

עד כמה חשוב שהיצירה תהיה ארוגה כהוגן, שיהיה ברור מי תכנן מה ולמה כולם נדרשים?

לכאורה כל חלק שאינו מקדם את העלילה - מיותר וכל חלק שכן מקדם את העלילה צריך שתהיה לו משמעות כלשהי בסוף אחרת למה השתמשנו בו?
יש משפט נחמד כלשהו שמיוחס לאיינשטיין: "אם אינך יכול להסביר את זה בפשטות, סימן שאתה לא מבין את זה טוב מספיק".
אני חושבת שהוא רלוונטי גם לכאן.
בעיני חשוב שהפרטים הקטנים כולם יהיו ברורים לסופר. מי תכנן מה, למה הדמויות כולן נדרשות לעלילה הזאת, למה דמות X עשתה כך בשלב הקודם ואיך זה מתקשר לדו שיח שלה עם דמות Y בשלב הבא.
אחרת, הוא קצת משקר על הקוראים שלו כי גם הוא לא ממש יודע להסביר מה תפקידו של כל חלק בעלילה...
אחרי שיודעים להסביר בפשטות כל פרט, האם צריך לספק לקוראים את כל ההסברים האלו בצורה ברורה?
זה כבר תלוי כמה אוהבים פשטות. לדעתי, סיום יפה הוא כזה שמשאיר רמזים לאורך כל הספר עד לסיום.
אני אתן דוגמא: אני ממש לא יודעת האם יענקל מ'לחיות וחצי' התעורר בסוף - די ברור לי שהוא לא...
האם מפריע לי שאין תשובה לשאלה הזאת? לא ממש. כי למען האמת ישנה סגירה לדמות שלו, אני רק צריכה לבחור במה אני מאמינה.
הסיפור של יענק'ל מסתיים עם הגילוי שהוא יכול לתקשר בצורה כלשהי עם הסובבים אותו.
עכשיו זה כבר נתון לבחירת הקוראים: ככל והם לוגיים - הסיפור מבחינתם הסתיים כאן, הגיבור ישאר צמח, ועד שימות גיטה תישאר כבולה אליו לנצח. אחרים לעומת זאת ימשיכו לדמיין איך יענק'ל מתעורר לשמחתה של אשתו הממתינה...
אף אחד מהסופים האלו לא נכתב במפורש אבל בספר אפשר למצוא רמזים קטנים שיתנו אישור לכל אחד מהם.

מה שכן, השאלה הזאת היא לא שאלה עיקרית בסיפור. היא סייד-אפקט כלשהו שלו ולכן סיום מעורפל די מתאים כאן.
בעיני שאלות, בייחוד עיקריות בעלילה חייבות תשובה כלשהי בסוף.
אפשר לבחור בכל האפשרויות, כולל המעורפלות ביותר שיש - כל עוד ברור לכותב הערפול הזה ומטרתו.
אחרת הוא סתם משתמש בו מעצלנות או מחוסר הבנה של מה שכתב בעצמו.

ותשובה ממש לא חייבת להיות האכלה בכפית. היא יכולה להיות גם רמזים מטרימים לאורך כל הדרך עם סיום פתוח שמשאיר לקורא להבין לבד איך באמת סיים הגיבור את המסע...
כמה פתוח הסיום? זה כבר תלוי כמה אוהבים להשתמש בסאבטקסט וברמזים. מה שכן צריך לקחת בחשבון שתמיד יהיו קוראים שלא יהנו ממשמעויות נסתרות ויחכו לסיום ברור ופשוט שחור על גבי לבן.

 

[מירי11111]

אני מאוד אוהבת את הקצוות הלא סגורים אצל מ. ארבל

הוא משאיר אותי עוד שנייה עם הספר ביד כדי לדמיין את הסוף. מצד שני העלילה בנויה חכם שיש את הכלים לראות את הסוף



יש ספרים שאין קצוות לסגור, כי לא ממש הייתה עלילה.. אלא איזה מריחת מילים אינסופית
יש ספרים שאפשר לנחש לבד... ואז אם סוגרים את הקצוות אז זה כבר מרדים
ויש ספרים שהעלילה כל כך לא ברורה, שבלי קצוות פשוט לא נבין בשביל מה בזבזנו חצי יום...


בקיצור, תכתבו מעניין וחכם ותביאו לכמה אנשים לקרא לפני שאתם מעבירים להוצאה לאור (קטעים נבחרים לא נחשב. צריך את כל כתב היד ושיקראו ברצף)

 

[סמדר אלחנתי]

זה תלוי בסוג העלילה.
בעלילות מורכבות, שבהן מרכז כובד הסיפור הוא על העלילה חייבים שכל הקצוות יהיו סגורים.
בעלילות קלילות יותר, שבהן מרכז הכובד הוא על מה שקורה לדמות בתוך עצמה, אפשר וצריך להשאיר קצוות פתוחים.

 

[נ. גל]

תודה על כל התגובות.
המסקנות שלי: בספר בו יש כ15 דמויות שעוברות תהליך ו4 קווי עלילה - מספיק לסגור את הקווים המרכזיים, ולרמוז לסיומם של כל השאר. רוב הציבור יסתפק בכך, ואולי אף יעדיף את הגרסה הזו.
הבנתי נכון או שיש טענות נוספות?

 

[הגיבן (ת)]

צריך לסגור את העלילה. השאלה מהי העלילה. זאת דוגמא טובה:

אני אתן דוגמא: אני ממש לא יודעת האם יענקל מ'לחיות וחצי' התעורר בסוף - די ברור לי שהוא לא...
האם מפריע לי שאין תשובה לשאלה הזאת? לא ממש. כי למען האמת ישנה סגירה לדמות שלו, אני רק צריכה לבחור במה אני מאמינה.

עלילה מתחילה ממאורע מחולל שמציב שאלה: מה יקרה בעקבות זאת? המאורע מגלגל את האירועים הבאים. הסוף מגיע כאשר אין לאירועים להיכן להתגלגל, והעולם/דמויות השתנו ללא תקנה - שזה תשובה על השאלה. וכאן אפשר לחתוך, או לסיים יפה.

בסיפור הנ"ל השאלה היא על המשמעות של צדק, ויענקלה נמצא במצבו כדי שימצא את אחת התשובות לשאלה הזאת. זה דבר שהוא עושה בהצלחה בלי להתעורר, ושם מסתיימת העלילה.

אבל אפילוג מסיים יפה את הסיפור. אחרי הסוף הרשמי של העלילה ממשיכים קצת בשביל נחיתה קלה חזרה למציאות. זה דומה להתחלה: אפשר להתחיל בבום! ישירות מהמאורע המחולל. אבל בדרך כלל יש פרק שמציגים את העולם והדמויות. נותן לנו להכיר ולהתחבר לפני שהשמים נופלים. אפילוג זה היפוך מראה לזה.

עוד דרך לחשוב על זה: המאורע המחולל מעורר בנו דאגה וחרדה. זה מה שמכניס אותנו לסיפור. כדי להוציא אותנו בשלום מהסיפור, תנסי לעורר שלווה וסיפוק. אפשר לעשות את זה בעזרת קשירת קצוות אחרונים, וזה לא הכי משנה אם זה הכי הגיוני שבעולם. עיקר העלילה נפתר וכל מה שאנחנו רוצים זה הרגשה טובה.

סיפור שמותיר אותנו ללא הרגשת סיפוק, מכריח אותנו להפנות את התחושות הקשות שהתעוררו במהלך הסיפור - כלפי החיים המציאותיים שלנו. צריך סיבה טובה.