קטע הומור נקמה מתוקה בטעם 'מצות'

[כותב השורות]

אדם מן השורה היה מתקשה לראות שמי מסתתר מאחורי שתי הידיים הרועדות שאחוזות בערמת קרטונים עטופי שקיות, הוא לא אחר מאשר ר' נוחעם.

אם היו לו לר' נוחעם עוד ארבע ידיים או אז הוא היה רותם גם אותן לסייע למסע הקודש של החבילות ממוקדי החלוקה עד ביתו שנמצא בתהליך מתקדם לקבלת כשרות מהודרת לפסח.

הימים הם ימי ההכנות לפסח ולכן סביר להניח שהחבילה אותה סוחב ר' נוחעם היא לא אחרת מ'מצות' ל'ליל הסדר'.

עין טובה שתבחן את מגדל הקרטונים בן ארבעת הקומות תגלה שמבעד לשקיות המרשרשות ישנן ארבעה חבילות 'מצות' שונות לחלוטין, ולא בגלל צבע האריזה! ר' נוחעם לא נוגע בחבילות מצות צבעוניות. הוא כבר שנים מנסה לברר אבל עדיין לא הצליח לשלול באופן מוחלט הימצאות של חשש חמץ ב'דיו' שמשמש את מכונות הדפוס עבור האריזות של המצות. ולכן בטרם ניגש ר' נוחעם לתהות על קנקנה של 'חבורת' מצות מבחינת החומרות והדקדוקים, הוא קודם כל מוודא שמדובר ב'חבורה' שמשתמשת אך ורק בקרטונים בצבע הטבעי החום והמוכר...

הדרך להבחין בהבדלים שבין החבילות היא על ידי שימת לב למדבקות והכיתובים ב'ארטליין' שחור על גבי האריזות, ואם חשבתם שמדובר בראשי תיבות המוכרים - רש"י רש"מ [ריחיים של יד/מכונה] או ת"ר [תנור ראשון], אזי אתם מוזמנים לפענח את ראשי התיבות הבאים – מל"מ, עצ"ג, מל"ק, לכ"ר.

הרעד אחז בר' נוחעם מהרגע הראשון שהוא החזיק את המצות ולא בגלל כובדן של החבילות, המשקל של ארבעת החבילות יחד הוא עד כדי כך קל שלא ברור אם יש בכלל משקל מדיד למצה בודדת מהסוגים שר' נוחעם קונה. מדובר ב'מצות' שמתאימות יותר למומחים שמתעסקים עם 'ננו טכנולוגיה'...

ר' נוחעם אוהב את דקיקות היתר של המצות, למרות שזה יוצר לו בעיה לא פשוטה עם ה'כזית' מה שגורם לו לאכול על כל 'כזית' סדר גודל של 4 מצות לכל הפחות, אבל זו כבר בעיית משקל שלו ולא של ה'מצות'...

ר' נוחעם רעד מהפחד שמא המצות העדינות והדקיקות יישברו לו בדרך ויעשו לו 'יחץ' שלא בזמנה... הרעד היה בלתי נשלט ולכן ההיגיון שהרעד בעצמו עלול לסכן את שלמות המצות הרבה יותר מהסיכוי ש'ילד תועה' יתנגש דווקא בשפיץ של חבילת המצות שמקפידים בה על טמפרטורה נמוכה [4 מעלות] למניעת חימוץ, לא ממש תופס והידיים של ר' נוחעם רועדות כל הדרך הביתה.

לרגע הזה הוא חיכה, הוא שתק לאורך כל התקופה הלחוצה של ערב פסח וספג בדממה את האווירה המתוחה והצעקות שהוא חוטף בבית כל אימת שהוא נכנס למטבח או לכל אחד מהחדרים בבית שכבר ניקו לפסח שלושים יום קודם החג.

רעייתו של ר' נוחעם למדה מבעלה טוב טוב כיצד מהדרים במצוות, ולכן היא לא מאשרת לו כניסה לבית לפני שהיא בודקת בעצמה שאין לו על הזקן שאריות של שומשום מהבורקסים שהוא אוהב, אז היא עוברת לכיסי החליפה ושקית ה'כתבים' שמתבררת כמחסן לא קטן של 'גלוסקאות נאות'...

בשביל הרגע הזה הוא היה מוכן לשתוק כל כך הרבה. ר' נוחעם לא מוותר על מצוות 'השבה', ולכן הוא בחר בכוונה ללכת עם ה'מצות' במסלול הארוך שמקיף את כל הבית.

רעייתו שראתה שבגלל גובה הערמה הוא לא ממש מצליח לראות על מה הוא דורך, ניסתה לעזור והלכה לפניו תוך כדי שהיא מתכופפת שוב ושוב כדי להזיז את החפצים מדרכו, לרגע הזה הוא חיכה, ר' נוחעם הזדעק מנהמת ליבו והרים את קולו - 'תיזהרי, את עוד רגע מפילה אותי, זה 'מצות יקרות'! את יודעת מה עברתי עד שהגעתי אליהן? אני לא יודע מה אני יעשה אם הן תשברנה בגללך'.

רק כאשר ה'מצות' מגיעות ליעדן, ידיו של ר' נוחעם מפסיקות לרעוד, אבל אז אשתו של ר' נוחעם ותשעת ילדיו נכנסים ללחץ ומתחילים לרעוד בכל פעם שהם נכנסים לחדר שבו נמצא ר' נוחעם וה'מצות'...

בליל יו"ט ראשון של פסח ר' נוחעם צעד בזריזות מבית הכנסת כדי לקיים את מצוות הלילה בהידור, אך אז פגש אותו ידידו ר' שלום - 'כל שנה אתה אומר לי פירוש יפה על ההגדה, יש לך משהו על 'הא לחמא עניא'?

ר' נוחעם התאפק לא לצחוק 'מה אמרת, לחם עוני??? חחחח הצחקת אותי! אתה יודע כמה עלו לי המצות?'...