הקרדיט היחיד שהייתי נותן לציבור הזה
[תוך ידיעה ברורה שזה לא מספיק פּוֹלִיטִיקָלִי קוֹרֶקְט]
מאז ומעולם, כשגוי קם על יהודי, זה היה אנטישמיות.
כשחילוני נגס בחרדי, זה לא עבר מסך.
הציבור הזה, כביכול דתי, ולכן מותר לו לדבר בשם הדת.
אך הוא פועל בשיטתיות נגד התורה ונותנה.
יש [אולי] בציבור החרד"ל [בלבד] הרבה יראים ושלמים, שבתמימות נפלאה הולך למסור נפש למען ארץ ישראל וכו'
אך בציבור הדת"ל רוח הדברים שונה לחלוטין
הם דורשים להיות עם ככל העמים
לאמריקאים יש צבא, לנו גם.
לאמריקאים יש מדינה, לנו גם.
לאמריקאים יש כלכלה, ולנו גם.
הם לא מבינים את ההשקפה החרדית, הם פשוט מנותקים, וכבר אמר מי שאמר - מנותקים, נמאסתם...
לנו יש בורא.
יש לו מאיתנו דרישות.
הוא זה שנותן לנו את כל הטוב.
והוא נתן לנו תורה.
הוא גם נתן לנו את התורה - אם בחוקותיו נלך.
כשנסיים עם כל זה, נוכל להתקדם לזה שנדרש מאיתנו [אולי] להגן על הארץ הקדושה.
להבדיל, הרב קוק כשדיבר על תפילין, על שבת, על טהרת ושלימות התא המשפחתי, זלגו עיניו דמעות, כל התרי"ג נגע עמוק לליבו פנימה, ומרוב דביקות שהייתה לו בכל התורה, דבק 'גם' בישוב ארץ ישראל.
אך חלילה לומר שהיה נותן מקום ויד לחמץ בפסח במדינה הקדושה.
חלילה לומר שהיה מאפשר חילולי שבת מחפירים.
חלילה שהיה נותן יד לפושעים שמנסים להניף חרב על התורה ולומדיה.
בספרי המוסר והיראה נאמר גם שהיצה"ר לפעמים מתלבש כתלמיד חכם...