הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
לתשומת לבכם, הביקורת גדושת ספויילרים, לאלו המעוניינים לקבל את המסר הסופי בלי להסתכן בספויילרים: הספר מעולה, חובבי מתח יהנו ממנו בהחלט, למרות ההערות הבלתי נמנעות...
היססתי רבות לפני שקניתי את הספר. בפעמים הקודמות בהן נתתי אמון יתר על המידה, התאכזבתי קשות בסופו של דבר. אבל מול ההיצע הדל יחסית של ספרי המתח לעונה הבנתי שאני לא יכול להיות אנין טעם יתר על המידה, ואחרי שהצטרפה לכך המלצתו של המוכר האדיב - הספר הגיע איתי לבית.
מה אומר לכם? לא התחרטתי כלל על הקניה, להיפך, אני מוכן להמליץ בחום על הספר לכל מאן דבעי. אם אתה אוהב ספרי מתח - אין ספק שתהנה מהספר, אך עם זאת, שים לב לנקודות הבאות:
מה שכן, למרות שניתן לזהות את האחידות לאורך כל הספר, עדיין, לפעמים ישנם קטעים שנמרחים יתר על המידה (קטע האימונים, למשל. למעלה מ-50 עמודים!!! אז נכון שזה מרתק ומוסיף הרבה ידע מעניין על קרבות הגלדיאטורים בתקופה וכל זה, אבל בכל זאת...), ולפעמים יש קטעים שנכתבו כאילו מדובר בסופר מהדור הקודם, אני מתכוון למשפטים כאלו (כמובן שאני מקצין): הם התחילו לרדת בצוק ואז כמעט נפלו וברגע האחרון הם הצליחו לתפוס בעץ ואז הם טיפסו בחזרה ואז הם מצאו את המגילה ואז הם הלכו... הסופר אם אתה נמצא כאן קח לתשומת ליבך! (שמתם לב לפסיקים החסרים? אני שמתי לב! לתשומת לב המגיה.)
סופר יקר, קצת לא מציאותי שארבעה בחורים, מוכשרים ככל שיהיו, יוכלו להתמודד מול ליגיון רומאי של החיילים המובחרים ביותר, או שבחור שרק שבוע שעבר אחז בחרב בפעם הראשונה יוכל לנצח לוחם ותיק ומנוסה, (אני מתכוון גם ליהודה שניצח את גלבה בתוך שבוע וגם לניצחון של אדוניה על מקסימוס, נו, באמת... את העיוור הרוצח הוא לא יכול היה להכריע באותה מידה???) אלא אם כן מדובר בסיפור פנטזיה או סיפורי ניסים, אלא שהספר הוא במוצהראינו ספר כזה.
ולגבי דמויות של שתי בוגדים בסיפור, סקיפיו והעיוור. משהו שם לא ברור, כיצד נכנס סקיפיו אל המחנה, כיצד הוא התיידד מהר כל כך עם המפקד גאיוס, זה קורה מהר מדי... כנ"ל לגבי העיוור, כשאנטיפטר מופיע בעלילה עוד אפשר לחשוב שהוא תמים, אבל העיוור? מהרגע הראשון שבו הכרנו אותו ברור כשמש שמשהו כאן מזויף. מה שכן, העיוור הכניס אותי למתח דווקא בגלל שידעתי שהוא בוגד, כוונתי, באיזו נקודה הוא ייכנס לעלילה ויבצע את המשימה שלשמה הוא נכנס אל הסיפור. יכול להיות שזו גם הייתה כוונתו של הסופר, אם הוא כאן, הוא מוזמן לאשר או להכחיש.
ואל הבוגד הראשי: סוורוס.
מכירים את זה שאתם קוראים ספר מתח ובשלב מסוים אתם מרגישים שאתם ממש חייבים להציץ לסוף או לחילופין לשמוע ספויילר מחבר שכבר קרא ונקיפות המצפון אוכלות אתכם אחר כך? אז בפעם הזאת, ברגע שבו הגעתי למסקנה שסוורוס בוגד, הצצתי בלי שום נקיפות מצפון לסוף. ברור היה לי מה אראה שם, וצדקתי. אבל בסך הכל הוא חד משמעית הבוגד הכי מתוחכם שהסופר יכול היה להמציא.
אגב, גם אחרי שלבושתי הצצתי לסוף וגיליתי שהוא הבוגד, לא הבנתי מדוע גאיוס מופתע מכך שסוורוס משתף פעולה עם ארבעת הבחורים, בוא נגיד שזה קצת בלבל אותי וודאי שזה לא הותיר מקום לספק אצל מי שבניגוד אליי לא הציץ לסוף. הקטע שסוורוס פעל על דעת עצמו ולא שיתף פעולה עם הקיסר וגאיוס היה מתוחכם והראה על בשלות גבוהה של הסופר. שוב, שאפו.
וכמו שאני אוהב, כמה הערות ממוקדות:
ואי אפשר בלי כמה מחמאות, מכל הלב, באמת באמת:
קודם כל, עצם העובדה שבחרתי לקנות את הספר נובעת מהערכה עמוקה שלי לסופר. ספר שלי נפסל על ידי הוצאה לאור בגלל שהוא נכתב על תקופה היסטורית, (הייתה לו בעיה נוספת, שזו הייתה תקופה היסטורית נדושה, אבל לא נדון בזה כעת...) צל"ש קודם כל לך ולהוצאה לאור על האומץ להוציא את הספר. כל הכבוד.
דבר שני: כפי שצויין לעיל, לאורך כל הספר מצאתי מילה חסרה אחת בלבד (חוץ מהפסיקים דלעיל), יכול להיות שהייתה עוד אחת שפספסתי אבל כתיבה והגהה מצוינת.
התחקיר: מדהים ומדויק. נעתקו לי המילים. ניכרת ההשקעה.
המשפט שאומר יהודה בסוף "גחלת של עבודת כוכבים... וכו'", בא בדיוק במקום ונהניתי מאוד. ניתן לומר שכבר מתי שראש הישיבה בכפר אמר לו את זה הבנו שיקרה עם המשפט הזה משהו בסוף, אבל לכזה פאנץ' מדויק לא ציפיתי.
האומץ האדיר ברצח של חזקיהו ואדוניה. כשקראתי שחזקיהו נהרג הייתי בטוח שאולי נרדמתי תוך כדי קריאה (מה שכמובן לא קרה... הספר היה מרתק מדי), אבל כשהבנתי שזה אמיתי, לא יכולתי שלא להעריך... כנ"ל בענין אדוניה. (מה שכן, סליחה על הביקורת, להיכן נעלמו יכולות העל שלהם? לנצח את מקסימוס הוא יכל ואת העיוור לא? חזקיהו על ידי הטלת חנית אחת הניס פלוגה שלמה של רומאים ומול עשרה ברברים הוא נשבר? אתמהה???)
'חדשות המקווה' אליהם נחשף אדוניה בבית המרחץ. אז נכון שמשום מה גם כל האנשים שהסתובבו בבית המרחץ באותם ימים היו שלוחיו של סוורוס, אבל בכל זאת, נהניתי מההשראה.
ואי אפשר בלי להוסיף מילה על פן המיסטיקה שבסיפור, אני מתכוון כמובן אל השקע שהיה בראשו של דוד בן חלפתא. הוסיף רבות.
לסיכום: נהניתי מאוד. ספר מדהים. מומלץ מאוד לקריאה ומעניין יהיה להיכן יתקדם הסופר מכאן ואילך.
אה, עוד משהו קטן. משפט שמופיע כמה פעמים בספר: "שלוחי מצוה אינם ניזוקים".
הספר מדבר על תקופת התנאים, עוד לפני הולדתו של רבי הקדוש או אולי קצת אחרי, כיצד הגיע לכאן המשפט הזה, שנאמר על ידי ר' אלעזר האמורא (עי' קידושין לט), תלמידו של רבי???...
חשוב להדגיש: הביקורת אושרה לפרסום על ידי מחבר הספר...
היססתי רבות לפני שקניתי את הספר. בפעמים הקודמות בהן נתתי אמון יתר על המידה, התאכזבתי קשות בסופו של דבר. אבל מול ההיצע הדל יחסית של ספרי המתח לעונה הבנתי שאני לא יכול להיות אנין טעם יתר על המידה, ואחרי שהצטרפה לכך המלצתו של המוכר האדיב - הספר הגיע איתי לבית.
מה אומר לכם? לא התחרטתי כלל על הקניה, להיפך, אני מוכן להמליץ בחום על הספר לכל מאן דבעי. אם אתה אוהב ספרי מתח - אין ספק שתהנה מהספר, אך עם זאת, שים לב לנקודות הבאות:
- הכתיבה.
מה שכן, למרות שניתן לזהות את האחידות לאורך כל הספר, עדיין, לפעמים ישנם קטעים שנמרחים יתר על המידה (קטע האימונים, למשל. למעלה מ-50 עמודים!!! אז נכון שזה מרתק ומוסיף הרבה ידע מעניין על קרבות הגלדיאטורים בתקופה וכל זה, אבל בכל זאת...), ולפעמים יש קטעים שנכתבו כאילו מדובר בסופר מהדור הקודם, אני מתכוון למשפטים כאלו (כמובן שאני מקצין): הם התחילו לרדת בצוק ואז כמעט נפלו וברגע האחרון הם הצליחו לתפוס בעץ ואז הם טיפסו בחזרה ואז הם מצאו את המגילה ואז הם הלכו... הסופר אם אתה נמצא כאן קח לתשומת ליבך! (שמתם לב לפסיקים החסרים? אני שמתי לב! לתשומת לב המגיה.)
- העלילה.
- הדמויות
סופר יקר, קצת לא מציאותי שארבעה בחורים, מוכשרים ככל שיהיו, יוכלו להתמודד מול ליגיון רומאי של החיילים המובחרים ביותר, או שבחור שרק שבוע שעבר אחז בחרב בפעם הראשונה יוכל לנצח לוחם ותיק ומנוסה, (אני מתכוון גם ליהודה שניצח את גלבה בתוך שבוע וגם לניצחון של אדוניה על מקסימוס, נו, באמת... את העיוור הרוצח הוא לא יכול היה להכריע באותה מידה???) אלא אם כן מדובר בסיפור פנטזיה או סיפורי ניסים, אלא שהספר הוא במוצהראינו ספר כזה.
ולגבי דמויות של שתי בוגדים בסיפור, סקיפיו והעיוור. משהו שם לא ברור, כיצד נכנס סקיפיו אל המחנה, כיצד הוא התיידד מהר כל כך עם המפקד גאיוס, זה קורה מהר מדי... כנ"ל לגבי העיוור, כשאנטיפטר מופיע בעלילה עוד אפשר לחשוב שהוא תמים, אבל העיוור? מהרגע הראשון שבו הכרנו אותו ברור כשמש שמשהו כאן מזויף. מה שכן, העיוור הכניס אותי למתח דווקא בגלל שידעתי שהוא בוגד, כוונתי, באיזו נקודה הוא ייכנס לעלילה ויבצע את המשימה שלשמה הוא נכנס אל הסיפור. יכול להיות שזו גם הייתה כוונתו של הסופר, אם הוא כאן, הוא מוזמן לאשר או להכחיש.
ואל הבוגד הראשי: סוורוס.
מכירים את זה שאתם קוראים ספר מתח ובשלב מסוים אתם מרגישים שאתם ממש חייבים להציץ לסוף או לחילופין לשמוע ספויילר מחבר שכבר קרא ונקיפות המצפון אוכלות אתכם אחר כך? אז בפעם הזאת, ברגע שבו הגעתי למסקנה שסוורוס בוגד, הצצתי בלי שום נקיפות מצפון לסוף. ברור היה לי מה אראה שם, וצדקתי. אבל בסך הכל הוא חד משמעית הבוגד הכי מתוחכם שהסופר יכול היה להמציא.
אגב, גם אחרי שלבושתי הצצתי לסוף וגיליתי שהוא הבוגד, לא הבנתי מדוע גאיוס מופתע מכך שסוורוס משתף פעולה עם ארבעת הבחורים, בוא נגיד שזה קצת בלבל אותי וודאי שזה לא הותיר מקום לספק אצל מי שבניגוד אליי לא הציץ לסוף. הקטע שסוורוס פעל על דעת עצמו ולא שיתף פעולה עם הקיסר וגאיוס היה מתוחכם והראה על בשלות גבוהה של הסופר. שוב, שאפו.
וכמו שאני אוהב, כמה הערות ממוקדות:
- הדבר שהפריע לי אולי יותר מכל: ראש הישיבה ברומא. הוא תלמיד חכם, נכון? לא מתחזה... כיצד הוא נפל בפח שטמן לו סוורוס??? מדוע רק ראש הישיבה שבכפר הבין מיד שסוורוס בוגד? הקטע הזה מאוד הפריע לי, ואני מאמין שלא רק לי. אני חושב שכדאי היה לסופר לחפש דרך אחרת כדי לפתור את העניין. (למשל, אולי הפרנס של רומא ארגן את המשימה הזו, אמנם היינו מפסידים את הקטע בסוף עם הקמעות, אבל בכל זאת...)
- הקשת של גאיוס, זה שחיכה להם מחוץ למערה בבבל העתיקה, למה הוא לא הרג אותם כשהם היו חשופים? ההוראה מגאיוס הייתה ברורה מאוד!!!
- הקטע עם הברברים שתקפו את יהודה אחרי שהוא יצא מהמבצר בערי האלפים, מיותר לגמרי. לא הבנתי מה הוא בא להוסיף לעלילה חוץ מעוד עמוד, אולי אני טועה, תקנו אותי אם כן.
- "כבוד המת דוחה פיקוח נפש". המשפט הזה מופיע בשתי סצנות, בפעם הראשונה הוא נאמר כשהם מוצאים את חזקיהו מת באוהל, יוסף אומר את זה כשיהודה מבקש לקבור את חזקיהו. כמה עמודים לאחר מכן זה נאמר כשהעיוור מאיים עליהם שאם לא יניחו לקשתות הוא יהרוג את חזקיהו, שם יהודה אומר אותו ליוסף כדי שלא יניח את הקשת. קצת אכזרי, לטעמי.
- מדי הרבה גופות. אפשר היה להוריד את הכמות לחצי (המבצר באלפים, מכירים את הבדיחה על ר' עקיבא ועשרים וארבע אלף תלמידיו? אני מתכוון לזה) והעלילה הייתה דרמטית ומרתקת לא פחות. לתשומת לב.
- במקום אחד היה צריך להיות כתוב "כל כך" והיה כתוב רק כל, (או רק כך? לא זוכר...) לא יפה.
- וסתם לשם הסקרנות: שמו של העורך הספרותי לא הופיע בקרדיטים, האם זה בגלל שאכן לא היה אחד כזה? זו יכולה להיות תשובה מצוינת לכמה מההערות שהופיעו כאן.
ואי אפשר בלי כמה מחמאות, מכל הלב, באמת באמת:
קודם כל, עצם העובדה שבחרתי לקנות את הספר נובעת מהערכה עמוקה שלי לסופר. ספר שלי נפסל על ידי הוצאה לאור בגלל שהוא נכתב על תקופה היסטורית, (הייתה לו בעיה נוספת, שזו הייתה תקופה היסטורית נדושה, אבל לא נדון בזה כעת...) צל"ש קודם כל לך ולהוצאה לאור על האומץ להוציא את הספר. כל הכבוד.
דבר שני: כפי שצויין לעיל, לאורך כל הספר מצאתי מילה חסרה אחת בלבד (חוץ מהפסיקים דלעיל), יכול להיות שהייתה עוד אחת שפספסתי אבל כתיבה והגהה מצוינת.
התחקיר: מדהים ומדויק. נעתקו לי המילים. ניכרת ההשקעה.
המשפט שאומר יהודה בסוף "גחלת של עבודת כוכבים... וכו'", בא בדיוק במקום ונהניתי מאוד. ניתן לומר שכבר מתי שראש הישיבה בכפר אמר לו את זה הבנו שיקרה עם המשפט הזה משהו בסוף, אבל לכזה פאנץ' מדויק לא ציפיתי.
האומץ האדיר ברצח של חזקיהו ואדוניה. כשקראתי שחזקיהו נהרג הייתי בטוח שאולי נרדמתי תוך כדי קריאה (מה שכמובן לא קרה... הספר היה מרתק מדי), אבל כשהבנתי שזה אמיתי, לא יכולתי שלא להעריך... כנ"ל בענין אדוניה. (מה שכן, סליחה על הביקורת, להיכן נעלמו יכולות העל שלהם? לנצח את מקסימוס הוא יכל ואת העיוור לא? חזקיהו על ידי הטלת חנית אחת הניס פלוגה שלמה של רומאים ומול עשרה ברברים הוא נשבר? אתמהה???)
'חדשות המקווה' אליהם נחשף אדוניה בבית המרחץ. אז נכון שמשום מה גם כל האנשים שהסתובבו בבית המרחץ באותם ימים היו שלוחיו של סוורוס, אבל בכל זאת, נהניתי מההשראה.
ואי אפשר בלי להוסיף מילה על פן המיסטיקה שבסיפור, אני מתכוון כמובן אל השקע שהיה בראשו של דוד בן חלפתא. הוסיף רבות.
לסיכום: נהניתי מאוד. ספר מדהים. מומלץ מאוד לקריאה ומעניין יהיה להיכן יתקדם הסופר מכאן ואילך.
אה, עוד משהו קטן. משפט שמופיע כמה פעמים בספר: "שלוחי מצוה אינם ניזוקים".
הספר מדבר על תקופת התנאים, עוד לפני הולדתו של רבי הקדוש או אולי קצת אחרי, כיצד הגיע לכאן המשפט הזה, שנאמר על ידי ר' אלעזר האמורא (עי' קידושין לט), תלמידו של רבי???...
חשוב להדגיש: הביקורת אושרה לפרסום על ידי מחבר הספר...
נערך לאחרונה ב:
