שיתוף - לביקורת מפלצות בעם

  • הוסף לסימניות
  • #1
השמש עמדה לשקוע.

"יותר מהר, בבקשה, אלי, יותר מהר", לחשה אמא מהמושב הימני הקדמי, שפתיה מלבינות.

"אני עושה כל מה שאני יכול, גם הרבה יותר ממה שאני יכול". סינן אבא מההגה. גבותיו היו מכווצות בלחץ מעורב בכעס. "תגידי תהילים, זה יעזור יותר".

"שיר המעלות ממעמקים קראתיך", החלה אמא לקרוא. ידה השמאלית קפוצה לאגרוף, רועדת קלות, לופתת את חגורת הבטיחות.

בנצי הביט בהם מהמושב האחורי, בעיניים קרועות. אם יפסידו את השקיעה, לא יוכלו להמשיך יותר – ידע.

יום שלישי הזה דווקא התחיל רגיל. נסעו רק בכבישים המסומנים, ביקרו את סבא בבני ברק וחזרו מוקדם. אף אחד לא תכנן את הפקק בכביש הקשתות.

בתחילה היה נראה שמדובר בדקות ספורות, אך בודדות התארכו לעשרות וכשהפקק נפתח סוף סוף בהתערבות משטרתית, רק לאחר כשעתיים - הבינו שהם בבעיה אמיתית.

הרכב דהר כעת על הכביש העוקף. עמודי עשן שחור עלו מסביבו.

"עוד עשר דקות אנחנו בבית". לחשה אמא. "עשר דקות... יש לנו סיכוי".

"החומות נסגרות אוטומטיות שלוש דקות קודם". הזכיר בנצי.

"כן... זה".

אבא הגביר את המהירות. עיניו הפיקו תערובת של חימה ותסכול. הוא מלמל שברי משפטים בלתי מובנים. בנצי לא היה בטוח בכלל שאלו פסוקי תהילים או שורות משניות. הם חצו כך את שער הכניסה לעיר ושברו ימינה במהירות אל הרחוב "שלהם".

פס אחרון של חמה נראה באופק. הבית כבר היה מולם, כשחומת הפלדה החלה לגלוש, מכנית.

"הרכב לא יספיק עשות את הסיבוב!" צעק אבא. "אני עוצר! שחררו חגורות ורוצו!"

נצנוצי עיניים רעות בהו בהם מהשדות. פורצים מהדלתות ודוהרים לעבר השער האנושי לצד שער המכוניות המוביל לחניון התת קרקעי. אמא החזיקה ביד רועדת בידו של בנצי, רצים יחד אל מעבר למסתור ומביטים בו מבפנים, נסגר הרמטית.

"מה עם הרכב?" דאג בנצי.

אבא הביט בו במבט ארוך ומלא משמעות.

"העיקר שאנחנו כאן".

>>>

החושך כבר ירד על הארץ מזמן. הם ישבו בסלון, נשימתם סדורה יותר. אמא הגישה כוסות תה חמים.

"זה היה קרוב"... נאנחה.

הם לגמו מהמשקה החם. בנצי הביט מהחלון, הרכב עדיין היה שם, מוקף בכתריסר גורי חתולים. הם תמיד מגיעים ראשונים, אחריהם מגיעים ההורים שלהם. דודים, שכנים, חברים ושאר מכרים.

"אבא", דיבר מתוך התה. "ברגעי הלחץ, תוך כדי הנסיעה המסוכנת, היה נראה לי שאתה לא רק לחוץ, אלא גם... כועס? זה נכון?"

אבא ואמא הביטו זה בזה. אמא הנידה בראשה בהשלמה. "הוא כבר ילד גדול".

>>>

"זה לא תמיד היה כך", החלה אמא לספר. "לא נולדנו למציאות הזו. כשאני הייתי נערה, המפלצות לא היו מזיקות לאף אחד. ברחוב, הן היו בורחות מפני בני האדם. להיפך, אנשים היו מגדלים אותן כחיית מחמד"...

"חיית מחמד?!" הזדעזע בנצי. "בכל זאת, הטורפים האיומים ביותר במשפחת החתוליים. גם האריה והפנתר הקטנים יותר הם מאותה משפחה"...

יללות החלו להישמע מהגבעות המקיפות את העיר, הולכות ומתקרבות.

"נחמדים הם אף פעם לא היו", אישר אבא. "תמיד היו כאלו שראו בהם מעין "שטן" קפריזי. אבל בפועל, הם לא גרמו נזק. עד ש..."

אמא המשיכה לספר:

"במשך השנים, ככל שחוקקו עוד ועוד חוקים נגד צער בעלי חיים, נאסר להרחיק אותם מסביבות הבתים. אבל השיא היה כשבעקבות סיטואציה פוליטית מורכבת הוקמה ממשלת מיעוט התלויה בקולות מפלגת "צער בעלי חיים". לא היה מי שיעצור אותם".

בחוץ, החלו להתקרב כמה גבוהים במיוחד אל הרכב. קולות שריטות ויללות התנגשו זה בזה באוויר. הפח עמד להיקרע תחת הלחץ.

"אחד החוקים הראשונים היה האיסור לזרוק זבל אל המתקנים הירוקים בהם שכנו החתולים. הותר להכניס מוצרי מזון בלבד, כאשר הממשלה משלימה אספקת מוצרים נוספים לבריאותם וחיזוקם..."

טראח! הדלת האחורית של תא המטען הייתה הראשונה לקרוס. הם הסתערו פנימה בחדווה, קורעים את ריפודי העור בתאוותנות.

אמא הגיפה את הווילון ומשכה קלות בכתפו של בנצי. "עזוב". אמרה בעדינות. אבא המשיך מהמקום בו עצרה:

"את הזבל, החלו לפנות לחדר הזבל הקומתי, שהממשלה הכריחה את הקבלנים להוסיף. זה שמפנים רק פעם בשבוע, עם כל הסירחון שהוא גורם, המחלות המדבקות שהוא הגביר, עם כל ה"...

אבא האדים, הוורידים במצחו החלו לבלוט.

"די, זה לא בריא לך". ניסתה אמא להרגיע אותו. בנצי ידע על מה הם מדברים. מושיקו בן הדוד, האחיין האהוב שלו שנפטר מקדחת הפשפש הזיהומית.

גם מבעד לווילון המוגף ניתן היה לראות להבת אש פורצת מהרכב. כנראה שהם פגעו במיכל הדלק. קולות היללה נדמו כעת לשאגות צחוק פרועות. כמה יש שם כבר? עשרות רבות, אולי קרוב למאה.

"הממשלה סיפקה להם אוכל מזין, טיפולים רפואיים, חיסונים נגד מחלות - שכנראה גרמו להם גם לשינויים גנטיים, כמו הפעילות המוגברת בלילה. בשלב הזה הם גם גדלו מאוד, גבהו והשמינו... התרגלנו לנזק פה ונזק שם, היתקלות מצערת והתנגשות מכוונת. כשהחלו לגרום בקביעות נזקים לדירות גן ולחנויות, הממשלה ישבה על המדוכה וחייבה את כולם להתמגן בחומות ותריסי פלדה ייחודיים. רק שלוש שנים לאחר מכן נודע ששר האוצר שהוביל את ההחלטה היה שותף סודי במפעלי הפלדה אזובסטאל, שהרוויחו מיליארדים מהמהלך, אבל היה כבר מאוחר מדי".

קולות פצפוץ אש וזכוכיות מתנפצות נשמע עכשיו מבחוץ. לולא חומות הפלדה זה היה גם גורל הבתים.

"ולאן נעלמו משפחת יצחקי?" העז בנצי לשאול את השאלה שמציקה לו כמה חודשים. הבת של יצחקי מקומת קרקע נספתה על ידי המפלצות לפני כשנתיים. הם עצמם שקעו מאחורי החומות מאז ולא נראו בציבור. אמא הייתה מביאה להם אוכל בסתר ומפנה את הזבל, אך לפני כמה חודשים כבה שם האור ומאז לא נדלק שוב.

"אוסטרליה". לחשה אמא.

"אוסט-רליה?" גלגל בנצי את המילה החדשה על לשונו. נשמע כמו גן עדן מסתורי עלי אדמות. זו הפעם הראשונה בחייו שהוא שומע את השם הזה.

"כמו שאתה יכול להבין, ההליך הזה לא היה ייחודי לנו. הוא סחף תחילה את אירופה "הנאורה", הושלט בכוח בארה"ב על ידי הדמוקרטים, ומאוחר יותר בכל העולם על ידי האו"ם. המדינה היחידה שסגרה את עצמה לתהליך הזה, היא אוסטרליה. מדינה גדולה שהיא יבשת קטנה. שם, עדיין מטפלים במפלצות ביד קשה, ולמעשה... בכל דרך".

"הורגים אותן". תרגם אבא את המילה האסורה. מניף ידו בביטול.

"אז... איך זה שלא שמעתי עליה עד היום? היא לא בגלובוס ולא באטלס!"

"הם שילמו על כך ביוקר", הסבירה אמא, "העולם החרים אותם. כל המדינות הפנו להם גב. לא סוחרים איתם, לא מלמדים עליהם, לא מוכרים להם ולא קונים מהם. הם אנוסים לאכול רק מזון מתוצרת עצמית ולהתמודד עם פגעי העולם המתחדש בטכנולוגיה עצמאית...

"אבל שם, רק שם, ניתן למצוא שריד לצורת החיים שכולנו הכרנו. זו שלפני השינוי הנורא הזה. זו שלפני המפלצות. לשם, ניסו משפחת יצחקי לברוח, על ידי מבריחי גבול ובתשלום עתק. אני מקווה שהם הגיעו, לא שמעתי עליהם מאז".

בנצי השתתק, המום.

"אז אבא, כן, אבא", סיכמה אמא את התשובה לשאלה. "אבא כועס, זה נכון. אבא, שהיה איש שמח ומלא הומור, שכולם אהבו לשמוע אותו בכל מפגש משפחתי, הפך ל..." אמא נחנקה פתאום. "אני מתכוונת... הפסיק. הפסיק להיות כזה".

שקט השתרר בסלון. גם קולות פצפוצי האש מבחוץ דעכו.

>>>

"נו, אלי, תגיד משהו טוב, מהסוג שהיית אומר פעם, בימים היפים", דחקה אמא, מנסה לעמעם את הרושם הקשה שהותיר אחריו המשפט האחרון שלה.

"יש לי משהו". התנער אבא. "אתה יודע, בנצי? פעם, היו מניחים בבתים, בחנויות ובמרתפים שכוחים תמונה מודפסת של הצדיק רבי ישעיה'לה מקרעסטיר כסגולה נגד עכברים. הייתה כזו אגדה, עם מקור או בלי, שהתמונה שלו, במיוחד תמונה מפורסמת אחת בה הוא יושב כפוף ומהורהר, מועילה להבריח אותם".

"והיום?"

"היום כבר לא צריך".



<<<

חָתוּל אוֹמֵר. אֶרְדּוֹף אוֹיְבַי וְאַשִּׂיגֵם וְלֹא אָשׁוּב עַד כַּלּוֹתָם: (פרק שירה)


black-cat-2178983_1280.jpg
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
מרגיש לי שזה נכתב בעקבות טראומה...
אבל זה פשוט מרתק כמו תמיד.
אם אפשר פעם הבאה שאתם חוזרים לאחר תקופת יובש ממושכת לחזור בהדרגה, קודם איזה קטע פח ואח''כ להנחית עלינו את הטובים..
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
מרגיש לי שזה נכתב בעקבות טראומה...

כן, אפשר לומר...
האלגוריה הזו יושבת על הלב מאז גל הטרור באביב ובפרט הפיגוע באלעד.
אבל רק עכשיו יצא לי לכתוב את זה בפועל.

זהו, פרקתי.
 
  • הוסף לסימניות
  • #9
האלגוריה הזו יושבת על הלב מאז גל הטרור באביב ובפרט הפיגוע באלעד.
מעניין, דווקא אני הבנתי את הקטע בהתחלה כפשוטו ממש, על חתולים וארגונים ירוקים...
כנראה שהטעות שלי נבעה דווקא מהכתיבה המושלמת
על אריות ופנתרים...
או שאולי הכוונה לבדואים וכדו'...
 
  • הוסף לסימניות
  • #11
זה כתוב חזק, אבל למה אני מרגישה שפספסתי משהו?...
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
קודם איזה קטע פח
קבל:
לזרוק זבל אל המתקנים הירוקים בהם שכנו החתולים

*

כן, אפשר לומר...
האלגוריה הזו יושבת על הלב מאז גל הטרור באביב ובפרט הפיגוע באלעד.
אבל רק עכשיו יצא לי לכתוב את זה בפועל.

זהו, פרקתי.
מעניין איך לכל סיפור יש איזה טריגר שמפעיל אותו...

מרתק פעם לחקור את זה קצת.
 
  • הוסף לסימניות
  • #14
מעניין, דווקא אני הבנתי את הקטע בהתחלה כפשוטו ממש, על חתולים וארגונים ירוקים...
כנראה שהטעות שלי נבעה דווקא מהכתיבה המושלמת
על אריות ופנתרים...
או שאולי הכוונה לבדואים וכדו'...
תורה רבה!

אכן, זה לא סותר:

אלגוריה היא סיפור בפני עצמו המחזיק מעמד היטב לבדו גם בלי הרובד הנסתר שבו.
 
  • הוסף לסימניות
  • #15
וואו איזה קטע מדהים!
האמת גם אני חשבתי פעם שאולי יבוא היום והחתולים יגברו על בני האדם בסיוע ממשלתנו האדיבה.
רק השאלה אם זו הייתה הכוונה והבנתי נכון כי לפי התגובות זה לא כ"כ ברור לי...
 
  • הוסף לסימניות
  • #17
זה מעניין
כי בדרך כלל עושים האנשה לדוממים, לבעלי חיים
כאן נעשה דבר הפוך, קוראים לזה דה הומניזציה
בעיני זאת טכניקה נחותה, בעיקר בגלל שהשתמשו בה במשך הדורות כנגד היהודים
לא יודע אם יש טעם לפגם בצורת ההשוואה הזאת
אבל אם היית מחליף את החתולים בחרקים, זה היה מגעיל יותר.
 
  • הוסף לסימניות
  • #18
בעיני זאת טכניקה נחותה, בעיקר בגלל שהשתמשו בה במשך הדורות כנגד היהודים
סליחה?!
הוא לא דיבר על גזה אלא על התנהגות.
הוא אפילו לא דיבר על התנהגות החתולים,
אלא על הכלת (כן, ככה?) הממשלה...
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

שוב כמה מילים...

האמת שכבר כמה ימים שאני מתכננת לכתוב את ה"כמה מילים" לחוברת זו, פסח תשפ"ו.

מתכננת, מתחילה ועוצרת.

כי איכשהו, במקום כמה מילים חדשות, אפשר לפתוח את כמה המילים של חגים תשפ"ו, של פסח תשפ"ד....ועוד.

שוב אנחנו בחופשות כפויות.

שוב מלחמה. ואזעקות. אש. הרס וחורבן.

שוב גולים רבים מבני העם שלנו מבתיהם שניזוקו. שוב נחרד הלב עם כל פיצוץ, הדף ורעידה של חלונות הבית.

שוב ממ"ד שמשתחל בין אקונומיקה לספוג הפלא. ואולי זה האקונומיקה וספוג הפלא שמשתחלים בין ממ"ד לממ"ד.

שוב תזכורות קשות לכך שאנחנו עדיין בגלות. גלות בתוככי הארץ המובטחת שלנו.

ושוב לוחשות השפתיים תפילה והלב מבקש שתבוא כבר הגאולה.

רק הבוקר ישבתי בממ"ד בעת שהיתה אזעקה. קולות הנפץ שנשמעו מבחוץ היו חזקים במיוחד. התרגלנו אמנם. אבל בכל פעם הם מרעידים את החלונות....ובעיקר את הלב. הבוקר הם היו חזקים במיוחד וקול חבטה של מתכת נלווה אליהם. היה ברור שזה קרוב אלי ממש.

רגעים מספר אחרי שיצאנו מהממ"ד נודעתי לנס שאירע ממש כאן, קרוב לבית שלי.

פצצת מצרר נחתה באתר בניה בסוף הרחוב שלי. נחתה ולא התפוצצה. 1.5 אורך של נס

וזו לא פעם ראשונה. רסיסי יירוט ענקיים בגודל של מכונית נפלו. ולא רק כאן.

ואז הבנתי שיש לי כמה מילים לחוברת הזו. כמה מילים שאפשר לעטוף במהודק למילה אחת- "ניסים"!

בכל דור דור עומדים עלינו לכלותינו. עוד משחר ההיסטוריה. פרעה, עמלק, מדי ופרס, בבל, יוון, ספרד בימי האינקוזיציה, גרמניה של מלחמות העולם, עיראק, חמאס, חיזבאללה, איראן. בכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו, בגוף ובנפש- והקב"ה מצילנו מידם.

לא נדרשת הסתכלות עמוקה בכדי לראות את הניסים הגלויים שמתרחשים סביבנו בכל יום.

פצצות מצרר שלא מתפוצצות. טילים שנופלים בשטחים פתוחים, או כאלו שמכלים את זעם הנפץ שלהם על עצים ואבנים. מאות טילים שבעזרתו יתברך מיורטים, שברי יירוט שנוחתים בינות לבניינים, בחצרות בתים, ובתוככי בתים ומכריזים בקול גדול על ניסים שהביאו בכנפיהם.

העם שלנו כואב את כאבם של כל הפצועים, את החלל והריק שמותירים אחריהם הרוגים הי"ד. הלב נרעד מול כל אלו שאבדו בית, הכאב הוא גדול ואמיתי, אבל בד בבד עם זאת הוא מודה על הניסים הגדולים. על מה שיכול היה לקרות וברוך ה' לא קרה. על עשרות נפילות שלא הזיקו, על מטחים שהותירו אחריהם קל נפץ ושובל אבק ללא פגיעות בנפש.

בזכות מה זוכים אנו לניסים גדולים כל כך, ניסים שאין להם הגיון על פי דרך הטבע?

התורה בחומש דברים, פרק י"א, מדברת על הניסים הגדולים שעשה הקב"ה לעם ישראל במצרים, במדבר ובארץ ישראל. היא מתארת את הניסים "אֶת-גָּדְלוֹ--אֶת-יָדוֹ הַחֲזָקָה, וּזְרֹעוֹ הַנְּטוּיָה. וְאֶת-אֹתֹתָיו, וְאֶת-מַעֲשָׂיו, אֲשֶׁר עָשָׂה, בְּתוֹךְ מִצְרָיִם--לְפַרְעֹה מֶלֶךְ-מִצְרַיִם, וּלְכָל-אַרְצוֹ. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְחֵיל מִצְרַיִם לְסוּסָיו וּלְרִכְבּוֹ, אֲשֶׁר הֵצִיף אֶת-מֵי יַם-סוּף עַל-פְּנֵיהֶם, בְּרָדְפָם, אַחֲרֵיכֶם; וַיְאַבְּדֵם ה', עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לָכֶם, בַּמִּדְבָּר, עַד-בֹּאֲכֶם, עַד-הַמָּקוֹם הַזֶּה. וַאֲשֶׁר עָשָׂה לְדָתָן וְלַאֲבִירָם, בְּנֵי אֱלִיאָב בֶּן-רְאוּבֵן, אֲשֶׁר פָּצְתָה הָאָרֶץ אֶת-פִּיהָ, וַתִּבְלָעֵם וְאֶת-בָּתֵּיהֶם וְאֶת-אָהֳלֵיהֶם--וְאֵת כָּל-הַיְקוּם אֲשֶׁר בְּרַגְלֵיהֶם, בְּקֶרֶב כָּל-יִשְׂרָאֵל. כִּי עֵינֵיכֶם הָרֹאֹת, אֶת-כָּל-מַעֲשֵׂה ה' הַגָּדֹל, אֲשֶׁר, עָשָׂה..."

לאחר תיאור הניסים, ממשיכה התורה ומתנה תנאי לזכות בניסים ובזכות האחזקה בארץ ישראל "וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ, הַיּוֹם--לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ, וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת-הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה, לְרִשְׁתָּהּ. וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל-הָאֲדָמָה, אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם--אֶרֶץ זָבַת חָלָב, וּדְבָש"

זכות הקיום שלנו, זכות האחזקה שלנו בארץ ישראל – היא קיום המצוות. ככל שנרבה בהם, כך נזכה לראות את ידו הגדולה של הקב"ה מגינה עלינו בניסים גדולים הלאה

"כִּי אִם-שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן אֶת-כָּל-הַמִּצְוָה הַזֹּאת, אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם--לַעֲשֹׂתָהּ: לְאַהֲבָה אֶת-יי אֱלֹהֵיכֶם, לָלֶכֶת בְּכָל-דְּרָכָיו--וּלְדָבְקָה-בוֹ. וְהוֹרִישׁ ה' אֶת-כָּל-הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה, מִלִּפְנֵיכֶם; וִירִשְׁתֶּם גּוֹיִם, גְּדֹלִים וַעֲצֻמִים מִכֶּם"

והלוואי שנזכה לעובדו בשמחה, גם בזמנים קשים בהם הבלבול בבית ומחוץ גדולים.

הלוואי.

והלוואי ונזכה לגאולה השלימה בקרוב.

-------

תודות, כי איך אפשר בלי?

בראש התודות, תודה גדולה לבורא העולם על כל הטוב והשפע שהוא מרעיף עלינו בכל רגע. תודה על מתנות שממטיר עלינו גם בימים טרופים אלו. תודה על כח ויכולת. תודה.

תודה לאיידי וויס האלופה שפנתה אלי מעצמה ברצון לעצב גם את החוברת הזו עוד בטרם עלתה במוחי השאלה אם תהיה השנה חוברת או לא. תודה על עבודה מקצועית בנועם, בשמחה, בצורה נקייה ביותר. זקוקים למעצבת? איידי תעשה עבורכן את העבודה באופן המקצועי ביותר!

תודה להורים שלי שנותנים בלי סוף. לאמא שלי, השראה עבורי בבישול [על אף ולמרות שמלחיצה אותי ממש כשהיא כבר עמוק בסירי הפסח כשאני עוד טובעת עמוק במקרר ואקונומיקה].

תודה למשפחתי האהובה. סליחה על טעימות שנכפות עליכם לעיתים. סליחה על שנדרשתם לפנות לבלאגן צילומים שאני יצרתי. לא מבטיחה שלא יקרה שוב.

תודה לכל המפרגנות. הפרגונים שלכם הם השמן שמניע את גלגלי העשייה שלי.

------

בחוברת הושקעו מאמצים גדולים, זמן ומחשבה. אנא, הקפידו שלא להעביר בקבוצות ללא אישור מראש. מנעו ממני את עוגמת הנפש הזו.

העברתם מתכון בודד? ציינו את המקור. מתן קרדיט הוא תשלום קטן [ומתבקש] להשקעה גדולה.

בחוברת זו הוספנו אייקונים בראש כל מתכון. שימו לב אליהם. יש בהם מידע שיכול עזור לכן. התחדשנו באייקון של מיניקיטשן. מתכון שמתאים להכנה במיני- צויין ככזה.



רוב התמונות שבחוברת הם תמונות של המנות שהכנתי בפועל. חלק עברו עיבוד קל ב AI. בתמונות כאלו העיבוד היה לרקע בלבד ולא למנה עצמה. המנות אותנטיות כפי שיצאו לי בהכנתן. עם זאת, ישנם מספר תמונות שיוצרו ב AI, כולל המנה עצמה. בתמונות האלו המנות משקפות את התוצאה ב 95% לפחות. תמונה שלא עמדה בתנאי הזה – נפסלה. חשוב לציין כי גם המתכונים שבהם התמונה כולה נוצרה ב AI, המנות הן מנות שהכנתי בעבר ולא כאלו שלא ניסיתי. כך שגם תמונה שנוצרה ב AI כולה, משקפת כמעט במדוייק את התוצאה.

אפשר להעביר לפרטיים. העברה לקבוצות כפופה לאישורי.

להורדת החוברת לחצו כאן

חג כשר ושמח

העני
סיכום אירועים: איראן בלהבות - מהמחאות ועד לסף עימות עולמי

הרקע וההתפרצות (סוף דצמבר 2025):

המחאות החלו ב-28 בדצמבר 2025 בטהראן, על רקע משבר כלכלי חריף וצניחה חדה בערך הריאל. מה שהחל כזעקת סוחרים ואזרחים על יוקר המחיה, הפך במהירות לגל הפגנות חסר תקדים ב-187 ערים הקורא להפלת המשטר.


הטבח והחשכת המידע (ינואר 2026):
  • דיכוי אלים: המשטר האיראני הגיב באכזריות יוצאת דופן. לפי נתוני ארגון זכויות האדם HRANA, נכון ל-23 בינואר, מספר ההרוגים המאומת עומד על למעלה מ-5,000 בני אדם, בהם 4,716 מפגינים ועשרות ילדים.
    יש דיווחים לא מאומתים מצד האופוזיציה האיראנית על מעל 60,000 הרוגים!

  • מעצרים המוניים: למעלה מ-26,500 בני אדם נעצרו, וקיים חשש כבד להוצאות להורג המוניות בבתי הכלא.

  • חסימת אינטרנט: החל מה-8 בינואר הוטל מצור דיגיטלי כמעט מוחלט על המדינה כדי למנוע זליגת תיעודים מהטבח.

המעורבות האמריקנית - "הארמדה של טראמפ":
הנשיא טראמפ, שחזר והזהיר את טהראן מפני המשך הטבח, הכריז ב-22 בינואר כי "ארמדה" אמריקנית (צי ספינות מלחמה, כולל נושאת המטוסים אברהם לינקולן) עושה את דרכה למפרץ הפרסי. טראמפ הבהיר כי ארה"ב בוחנת אפשרויות תקיפה ישירות נגד מטרות שלטוניות אם לא ייפסק הדיכוי. ולאחר הדלפות על ממדי הטבח, הכריז "העזרה בדרך".


הזווית הישראלית והאזורית:
  • כוננות שיא: ישראל נמצאת בדריכות עליונה מחשש שהסלמה אמריקנית תוביל לתגובה איראנית ישירה או באמצעות שלוחיה (פרוקסי).

  • איומי נתניהו: ראש הממשלה נתניהו הזהיר כי אם איראן תבצע "טעות" ותתקוף את ישראל, היא תפגוש עוצמה שטרם הכירה.

  • איומי טהראן: המשטר האיראני הודיע כי במקרה של תקיפה, בסיסים אמריקניים ויעדים בישראל יהיו "מטרות לגיטימיות".

באשכול זה נמשיך לעדכן סביב השעון בכל התפתחות, דיווחים מהשטח ופרשנויות ביטחוניות.
נספח לדיונים - אשכול איראן ועדכונים ביטחוניים.

האשכול נפתח כדי לשמור על אשכולות החדשות המרכזיים נקיים ותכליתיים.
הוא ישמש כמרחב היחיד לדיון על הידיעות הביטחוניות המתפרסמות בפורום.

קראו את הכללים היטב. הם מחייבים, והאכיפה תהיה בנוסח משמרות המהפכה.

מטרת האשכול?
- הרחבות ופרשנות: הבאת רקע נוסף לידיעה, או ניתוח ענייני ומנומק של המצב.
- שאלות ובירורים: בקשת הבהרה על דיווח שעלה באשכול המרכזי.
- מידע משלים: עדכונים שחשובים להבנת התמונה אך אינם "חדשות מתפרצות".


מה לא ייכנס לכאן? עילה לחסימה מיידית

- גלישה לנושאים אחרים: האשכול ממוקד ביטחונית בלבד. פוליטיקה, עניינים אזרחיים או כל נושא שאינו קשור ישירות למלחמה/איראן - יימחקו.

- "ניהול המלחמה": אין מקום ל"הצעות למטכ"ל, פרשנויות בשקל או תרחישי אימים חסרי ביסוס.

- התכתבויות אישיות בין ניקים ("פינג-פונג"), או שרשורים שנמרחים על עמודים שלמים ללא ערך מוסף.

כדי לאפשר שיח איכותי, אנחנו נוקטים במדיניות אפס סובלנות.
* חסימה לצמיתות: משתמש שיעבור על הכללים, ייחסם מהאשכול באופן מיידי.
* אין חנינות: אין טעם לפנות במערכת הדיווח או בהודעות פרטיות לבקשת שחרור. הפיתרון היחיד לשחרור מחסימה - הוא פשוט לא להיחסם מלכתחילה.
האחריות היא שלכם. שמרו על שיח ענייני.

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  4  פעמים
למעלה