סיפור בהמשכים יומנו של אליעזר-שושן הבירה

[לאי הארט]

פרק א' במגילת אסתר מנקודת מבטו של אליעזר אשתדל להעלות בכל שבוע פרק

יומן אליעזר, שושן הבירה, שנת שלוש למלכות אחשוורוש

היום הראשון למשתה

היום התחיל המשתה הגדול של המלך. כל העיר בהתרגשות. אבא אמר לי לא להתקרב לארמון, אבל אני יודע שהוא בעצמו סקרן. הוא אמר שמרדכי היהודי הצדיק ציוו על כל היהודים לא ללכת למשתה אחשוורוש, אבל אני מרגיש שמשהו גדול קורה כאן, משהו שעלול לטלטל את חיינו. רחובות העיר מקושטים בדגלים ושרשראות פרחים, וריח של בשר צלוי ויין משובח נישא באוויר. אני מציץ מחלון חדרי ורואה את ההמונים זורמים לכיוון הארמון, פרצופיהם צוהלים, עיניהם נוצצות.

היום השלישי למשתה

השוק הומה אדם, סוחרים מכל קצוות הממלכה הגיעו. הם מספרים על אוכל משובח ועל יין שנשפך כמים, כאילו מדובר בנהר של זהב. אני לא מבין למה המלך צריך את כל זה. למה הוא לא יכול פשוט לחלק את העושר הזה לעניים? אבא אמר לי לא לשאול שאלות, אבל אני לא יכול להתאפק. אני מרגיש שמשהו לא בסדר כאן, שמשהו מסריח באוויר.

היום החמישי למשתה

שמעתי שהמלך הזמין את כל תושבי שושן למשתה בחצר גן ביתן המלך. אבא אמר שנלך, אבל רק כדי לראות מה קורה. הוא אמר שנישאר בצד ולא נתערב. אני לא יודע אם אני יכול לעשות את זה. אני מרגיש שאני חייב לראות את מה שקורה שם, שאני חייב להבין את מה שמתרחש. פחד וסקרנות מתערבבים בתוכי.

היום השביעי למשתה

המשתה היה מרהיב, עוצר נשימה. מעולם לא ראיתי דבר כזה. אנשים לבושים בבגדים מפוארים, עשויים משי וזהב, אוכלים ושותים. המוזיקה הייתה רועשת, תופים וכינורות, והאווירה הייתה שמחה, אך אני הרגשתי לא בנוח. הרגשתי שאני זר במקום הזה, שאני לא שייך. עיניי נדדו בין ההמונים, מחפשות פנים מוכרות, פנים יהודיות, אך לא מצאתי.

פתאום, שמעתי קולות רמים, צעקות ומהומה. ראיתי את שבעת הסריסים של המלך רצים לכיוון הארמון, פניהם חמורים. אנשים אומרים שהמלך ציווה על ושתי המלכה לבוא לפניו, אבל היא סירבה. אני לא מבין מה קורה. אני מרגיש שמשהו רע עומד לקרות, שמשהו נורא עומד להתרחש.

היום שלאחר המשתה

שמעתי שהמלך הרג את אשתו ושתי בעצת ממוכן אחד הסריסים. הוא הוציא צו מלכותי, שמורה לכל הנשים לכבד את בעליהן. אני מרגיש צל כבד מרחף מעל העיר, צל של פחד ואי ודאות. אני חושש מה יהיה בעתיד, מה יעלה בגורלנו.

אבא אמר לי לא לדאוג, אבל אני לא יכול שלא לדאוג. אני מרגיש שהעולם משתנה, ושאנחנו, היהודים, עומדים בפני סכנה. אני מתפלל לאלוקים שישמור עלינו, שיגן עלינו, שייתן לנו כוח להתמודד עם מה שעומד לבוא.

 

[מארציאנו קאפוטשיני]

 

[לאי הארט]

יומן אליעזר, שושן הבירה

ימים של דאגה

העיר עדיין סוערת מאז המשתה הגדול. המלך, כך שמעתי, מתחרט על גרוש ושתי. יועציו אמרו לו שהיא עלולה להשפיע לרעה על נשים אחרות, אבל אני חושב שהוא פשוט מתגעגע אליה. הוא מרגיש בודד, וארמונו ריק בלעדיה.

היום שמעתי בשוק שהמלך החליט לחפש לו מלכה חדשה. הוא שלח פקידים לכל רחבי הממלכה, כדי שיאספו נערות בתולות יפות מראה. הנערות יובאו לשושן, ויתאכסנו בבית הנשים של הארמון. לאחר מכן, הן יובאו אחת אחת לפני המלך, והוא יבחר את היפה ביותר להיות מלכתו.

אני מרגיש שמשהו מוזר קורה כאן. למה המלך צריך את כל הטקס הזה? למה הוא לא יכול פשוט לבחור אישה שהוא אוהב? אני חושש שהנערות האלה יהפכו לבובות בידיו של המלך, כפי שקרה לו ושתי.

צל של חשש

היום שמעתי שאסתר נלקחה לבית הנשים של הארמון. אסתר היא יתומה שגדלה בבית מרדכי. היא נערה צנועה וחכמה, ואני לא מבין איך היא נבחרה. כשפגשתי את מרדכי הוא אמר לי לא לדאוג, אבל אני מודאג מאוד. אני חושש שאסתר תאבד את עצמה בארמון, שהיא תשכח את זהותה היהודית.

מרדכי ציווה על אסתר לא לגלות את מוצאה ואת עמה. הוא אמר שזה מסוכן להיות יהודי בארמון, ושאסתר צריכה להסתיר את זהותה.

שמועות וחששות

עברו ימים מאז המשתה הגדול, ושושן השתנתה. הארמון מלא בנערות יפות, והמלך מבלה את רוב זמנו בבית הנשים. אני שומע שמועות שאסתר היא אחת המועמדות המובילות להיות מלכה. אני מקווה שהיא תצליח, אבל אני גם חושש מה יקרה אם היא תהפוך למלכה.

אני מרגיש שהעולם משתנה, ושאנחנו, היהודים, עומדים בפני סכנה. אני מתפלל לאלוקים שישמור עלינו, שיגן עלינו, שייתן לנו כוח להתמודד עם מה שעומד לבוא.

 

[לאי הארט]

פרק ג'
יומן אליעזר, שושן הבירה

ימים של מתח וחרדה

היום שמעתי בשוק חדשות מטלטלות. המלך מינה את המן האגגי, לאיש החזק ביותר בממלכה, אחריו. המן הוא איש רע, שונא יהודים, ואני חושש מאוד.

המלך ציווה על כל עבדיו להשתחוות להמן, אבל מרדכי לא הסכים. הוא אמר שרק לאלוקים מותר להשתחוות, ושהוא לא ישתחווה לאף אדם אחר. המן כעס מאוד על מרדכי, והוא החליט לנקום לא רק בו, אלא בכל היהודים.

המן הלך למלך ואמר לו שיש עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים בממלכה, ודתותיהם שונות מכל עם. המן הציע למלך להשמיד את כל היהודים, והמלך הסכים. הוא נתן להמן טבעת מלכותית, ואמר לו לעשות מה שהוא רוצה.

המן שלח אגרות לכל המדינות בממלכה, ובהן צו להשמיד את כל היהודים ביום אחד. יום ההשמדה נקבע ליום שלושה עשר לחודש אדר.

אני לא יודע מה לעשות. אני מרגיש חסר אונים. אני חושש מאוד לעתידנו.

אבא אמר לי לא לאבד תקווה, שאלוקים תמיד איתנו, ושהוא לא יעזוב אותנו. הוא אמר שנעשה כל מה שאנחנו יכולים כדי להציל את עצמנו.

אני מתפלל לאלוקים שיעזור לנו. אני מתפלל בשביל אסתר, שתמצא את הכוח להציל את עמנו. אני מתפלל לנס.

 

[לאי הארט]

פרק ד'
יומן אליעזר, שושן הבירה

ימים של תפילה וצום

הימים חולפים, והחרדה רק גוברת. הצו להשמדת היהודים פורסם בכל רחבי הממלכה, ואני שומע אנשים מדברים על זה ברחובות, בשווקים, בבתים. הפחד ניכר בכל מקום.

מרדכי, קרע את בגדיו, לבש שק ואפר, ויצא אל תוך העיר. הוא זעק זעקה וכל היהודים בשושן התאבלו איתו. הם צמו, התפללו, וביקשו רחמים מאלוקים.

שמעתי שאסתר, המלכה, שמעה על צעקותיו של מרדכי, והיא שלחה אליו את התך, אחד מסריסיה, כדי לברר מה קרה. מרדכי סיפר להתך על הצו להשמדת היהודים, ונתן לו העתק של האגרת שפורסמה. הוא ביקש מהתך להראות את האגרת לאסתר, ולצוות עליה לבוא אל המלך ולבקש ממנו רחמים על עמה.

אסתר שלחה תשובה למרדכי, ובה היא אמרה שהיא לא יכולה לבוא אל המלך בלי שהוא יזמן אותה. כי כל מי שנכנס אל המלך בלי שהוא מזומן, דינו מוות, אלא אם כן המלך מושיט לו את שרביט הזהב והיא לא זומנה אל המלך כבר שלושים יום.

מרדכי שלח תשובה לאסתר, ובה הוא אמר לה שאם היא תשתוק בעת הזאת, היא ובית אביה יאבדו, ואילו היהודים יקבלו עזרה ממקום אחר. מרדכי אמר לה שאולי היא הגיעה למלכות דווקא להזדמנות הזאת.

אסתר הבינה את המסר של מרדכי. היא ידעה שהיא חייבת לעשות משהו כדי להציל את עמה. היא ציוותה על מרדכי לכנס את כל היהודים בשושן, ולצום שלושה ימים ולילות. היא אמרה שהיא ונערותיה יצומו גם כן, ואז היא תבוא אל המלך, גם אם זה יעלה לה בחייה.

אני מתפלל לה', ומבקש שאסתר שתמצא את הכוח לעשות את מה שהיא צריכה לעשות. אני מתפלל לנס.

 

[לאי הארט]

יומן אליעזר, שושן הבירה

משתה למלך

היום הוא היום השלישי לצום, והמתח בשושן רק גבר. אנחנו, היהודים, מתפללים ומקווים לנס.

היום שמעתי שאסתר לבשה בגדי מלכות ויצאה לחצר הפנימית של הארמון, מול בית המלך. אני מתאר לעצמי את ליבה פועם בחוזקה, את ידיה רועדות, את פניה חיוורים. היא יודעת שהיא מסכנת את חייה, אבל היא גם יודעת שהיא חייבת לעשות את זה.

המלך אחשוורוש ישב על כסאו בבית המלכות, מול פתח הבית. כאשר ראה את אסתר המלכה עומדת בחצר, היא מצאה חן בעיניו, והוא הושיט לה את שרביט הזהב אשר בידו. אסתר ניגשה ונגעה בראש השרביט.

המלך שאל את אסתר, על סיבת בואה, אסתר ענתה למלך, "אשמח שהמלך והמן יבואו אל המשתה שערכתי להם."

המלך ציווה להביא את המן מיד, והם הלכו יחד עם אסתר למשתה. במשתה, שאל המלך את אסתר שוב, "מה רצונך? ואתן לך עד חצי המלכות"

אסתר ענתה, "אבקש שהמלך והמן יבואו גם מחר למשתה נוסף, ומחר אגיד למלך מה רצוני."

עץ למרדכי
המן יצא מהמשתה שמח, אך כאשר ראה את מרדכי בשער המלך ולא משתחווה לו, התמלא חימה. הוא הלך לביתו וסיפר לאשתו ולחבריו את קורות היום.

אשתו וחבריו הציעו לו להכין עץ גבוה חמישים אמה, ולמחרת בבוקר לבקש מהמלך לתלות עליו את מרדכי. המן אהב את הרעיון, והוא ציווה להכין את העץ.

אני מתפלל שאסתר תמצא את הכוח להציל את עמנו. אני מתפלל לנס.

 

[הטעם המושלם]

זה מדהים!
רק שים לב שסיפור המגילה התמשך על שנים רבות מאוד... (רק מתליית המן לי"ג באדר היה כמעט שנה....)

 

[לאי הארט]

פרק ו'
יומן אליעזר, שושן הבירה

לילה של נדודי שינה

הלילה היה ארוך ומתוח. לא הצלחתי להירדם. מחשבות על אסתר, על מרדכי, על המן, ריחפו בראשי. אני מפחד ממה שיקרה מחר.

אחשוורוש לא הצליח להירדם גם הוא. הוא ציווה להביא לפניו את ספר הזיכרונות, דברי הימים, ולקרוא בו. הספרן קרא לו על מרדכי, שגילה מזימה לרצוח את המלך. המלך שאל את עבדיו, "מה נתנו לו על כך?" עבדיו ענו לו שלא נתנו לו דבר.

באותו רגע, המן הגיע לחצר בית המלך החיצוני, כדי לבקש מהמלך לתלות את מרדכי על העץ שהוא הכין. המלך שאל, "מי בחצר?" עבדיו ענו לו, "המן."

המלך אמר, "יבוא." המן נכנס, והמלך שאל אותו, "איך אוכל להודות לאדם שהיטיב עמי?" המן חשב בליבו, "בוודאי המלך מתכוון אליי" הוא ענה למלך, "המלךצריך לתתלואת הכבוד הראוי, להעלות אותו על סוס עם הבגדים שהמלך לבש הכתרתו, והכריז לפניו "ככה יעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו"."

המלך אמר להמן, "מהר קח עשה כל מה שאמרת למרדכי היהודי, היושב בשער המלך."

"ככה יעשה לאיש"

בלית ברירה לקח המן את הלבוש ואת הסוס, והלביש את מרדכי, והרכיב אותו על הסוס ברחוב העיר, וקרא לפניו, "ככה ייעשה לאיש אשר המלך חפץ ביקרו."

מרדכי חזר לשער המלך, והמן רץ לביתו אבל וחפוי ראש. אשתו וחבריו אמרו לו, אם מרדכי הוא יהודי, לא תצליח לגעת בו לרעה, אתה תיפול בסוף."
תוך כדי שיחה, חיילי המלך נכנסו לבית המן וגררו אותו למשתה אסתר.

אני מרגיש שהנס מתחיל להתממש. אני מתפלל לאלוקים שימשיך לעזור לנו.

 

[לאי הארט]

פרק ז'
יומן אליעזר, שושן הבירה

משתה הגורל

הגיע יום המשתה השני. המתח היה עצום, והאווירה הייתה דחוסה. ידעתי שהיום הזה יכריע את גורלנו.

שוב, המלך פנה לאסתר ושאל אותה מה בקשתה. אסתר ענתה שאם היא מצאה חן בעיניו, היא מבקשת שיחוס על חייה ועל חיי עמה, כי נגזר עליהם גזר דין מוות. היא אמרה שאם היו נמכרים לעבדות, הייתה שותקת, אבל האיום הנוכחי חמור ביותר.

המלך נדהם. הוא שאל מי העז לחשוב על דבר כזה. אסתר הצביעה על המן. המן נבהל מאוד. הוא הבין שתוכניתו נפלה. המלך קם בכעס ועזב את המשתה. המן נשאר לבדו, מנסה נואשות לבקש רחמים מאסתר, כי הבין שהמלך זועם עליו מאוד.

כשהמלך חזר, הוא ראה את המן נופל על המיטה שעליה הייתה אסתר. הוא כעס מאוד וחשד שהמן מנסה לפגוע במלכה. אחד הסריסים ציין שהעץ שהמן הכין לתליית מרדכי עדיין עומד בבית המן. המלך ציווה לתלות את המן על העץ הזה.

כך נתלה המן, וזעמו של המלך שכך. זה היה יום של נס. אלוקים הציל אותנו מידיו של המן הרשע.

 

[לאי הארט]

פרק ח'
יומן אליעזר, שושן הבירה

תקווה חדשה

היום היה יום של נחמה. המלך אחשוורוש נתן לאסתר את בית המן, והיא מינתה את מרדכי לנהל אותו. אסתר סיפרה למלך על קרבתה למרדכי, והוא הסיר את טבעתו, אשר לקח מהמן, ונתן אותה למרדכי.

אסתר חזרה לדבר עם המלך, נפלה לרגליו, בכתה והתחננה לפניו לבטל את גזרתו של המן ואת מזימתו. היא אמרה למלך שאם לא יבטל את הצו, היא ועמה יושמדו. המלך הושיט לאסתר את שרביט הזהב, והיא קמה ודיברה איתו.

אסתר אמרה למלך שאם היא מצאה חן בעיניו, שיכתוב אגרות שיבטלו את האגרות שכתב המן להשמיד את היהודים.

המלך אמר לאסתר ולמרדכי לכתוב כרצונם ולחתום בטבעת המלך, כלומר שיתנו רשות גם ליהודים להילחם, לבטל את הגזרה הוא לא יכול, כי אי אפשר לבטל גזרה שהמלך חתם עליה.

אגרות חדשות

מרדכי קרא לסופרי המלך, וכתב אגרות לכל המדינות בשם המלך אחשוורוש, וחתם בטבעת המלך. האגרות נשלחו על ידי רצים רכובים על סוסים.

באגרות היה כתוב שהמלך נתן ליהודים רשות להילחם ולעמוד על נפשם, בי"ג באדר.

מרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות , והעיר שושן צהלה ושמחה. הגויים כל כך מפחדים עד שרבים מהם מנסים להיות יהודים.

 

[לאי הארט]

פרק ט'
יומן אליעזר, שושן הבירה

יום הנקמה והניצחון

הגיע יום הנקמה. היום שבו הורשו היהודים להגן על עצמם מפני אויביהם. המתח היה עצום, והאווירה הייתה דחוסה. ידעתי שהיום הזה יכריע את גורלנו.

בכל רחבי הממלכה, היהודים התקבצו והתארגנו. הם נלחמו באויביהם, והם ניצחו. בשושן הבירה, היהודים הרגו מאות איש, כולל עשרת בני המן.

המלך שאל את אסתר מה עוד היא מבקשת. אסתר ביקשה רשות להמשיך את המלחמה ביום נוסף בשושן, וכן לתלות את עשרת בני המן. המלך אישר את בקשתה.

ביום נוסף, היהודים בשושן הרגו מאות איש נוספים, ותלו את עשרת בני המן.

מרדכי כתב אגרות לכל היהודים בממלכה, ובהן קבע את ימי פורים לימי משתה ושמחה, לזכר הנס שקרה להם. הוא קבע שהיהודים יחגגו את פורים בשני ימים, האחד לתושבי הערים המוקפות חומה, והשני לתושבי הערים הפתוחות.

מרדכי ציווה על היהודים לשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים בימי פורים.

אני מרגיש הקלה עצומה. אלוקים הציל אותנו מידי אויבינו, והוא נתן לנו את הכוח לנצח. אני מקווה שנוכל לחיות בשלום ובשלווה, ולזכור תמיד את הנס הגדול שקרה לנו.

 

[לאי הארט]

יומן אליעזר, שושן הבירה

התקופה שלאחר הנס

הימים חולפים, והשמחה עדיין מורגשת ברחובות שושן. אנחנו חוגגים את הניצחון שלנו, את הנס שקרה לנו.

מרדכי הפך לאיש החזק ביותר בממלכה, אחרי המלך. הוא דואג לעמו, הוא עוזר ליהודים, הוא מגן עליהם. הוא הפך למנהיג שלנו, למושיע שלנו.

הוא כתב מגילה, מגילת אסתר, כדי שכל היהודים יזכרו את הנס שקרה לנו. הוא קבע שנקרא את המגילה בכל שנה, בפורים, כדי שנזכור את חסדי האלוקים.

הוא גם קבע שנעשה משתה ושמחה בפורים, שנשלח מנות איש לרעהו, ומתנות לאביונים. הוא רצה שנחגוג את הניצחון שלנו, שנחלוק את השמחה שלנו עם אחרים.

אני מרגיש גאווה גדולה להיות יהודי. אני מרגיש גאווה גדולה להיות חלק מעם כזה, עם שגם בתוך החורבן והאובדן, מוצא את הכוח להמשיך, את הכוח לנצח, את הכוח לתקווה.

אני יודע שעוד יהיו לנו קשיים, אבל אני גם יודע שאנחנו חזקים, שאנחנו מאוחדים, שאנחנו ננצח כל מכשול.

אני מתפלל לאלוקים שישמור עלינו, שיגן עלינו, שייתן לנו כוח להמשיך לבנות את עתידנו.