סיפור בהמשכים ה**** בידינו

[הטעם המושלם]

שנת תשכ"ז

הכתל בידינו! הר הבית בידינו!
הקריאות הדהדו בכל בתי ישראל מדן ועד באר שבע, מתל אביב ועד מאה שערים.
כן- גם גדולי המתנגדים לציונות ולצה"ל, למעט בודדים מאוד, ידעו שהר הבית, הכותל, קבר רחל ועוד מאות מקומות קדושים בידינו בניסים גלויים.

ירדן: בן 21, תושב תל אביב, חייל מהגדוד שכבש את הכותלראית מה זה? שום צבא שבעולם לא יכול נגד צה"ל, צבא של מדינה קטנה ושכוחה אי שם במזרח התיכון.

משה: בני ברקי מהראשונים שבאו לכותל אחרי השחרור כן, שום צבא בעולם לא יכול נגד עם ה'. זה פשוט לא יאומן! בתוך שישה ימים!

ירדן: כן, תוך שישה ימים השמדנו את כל צבאות סוריה ומצריים. תוך שישה ימים השגנו את ירדן מגבולות ישראל. תוך שישה ימים!

משה: תוך שישה ימים! נתן ה' בידינו את כל אויבינו! את כל המקומות הקדושים הכבושים- הכותל, הר הבית, קבר יוסף, קבר רחל, הר סיני ומערת המכפלה. ניסי ניסים!

ירדן: אין על צה"ל!

משה: הקב"ה אוהב אותנו ותמיד איתנו.

המשך יבוא

 

[אוראל סולטן]

סיפור נחמד ומעניין, שמצליח להעביר את הרגשות דאז בצורה מושלמת.
מחכים להמשך.

 

[הטעם המושלם]

שנת תשל"ד

אזעקה עולה ויורדת מלפחת את האוויר בעיצומו של היום הקדוש.
משה וירדן מוצאים את עצמם אחד ליד השני במקלט השכונתי.

"הי אתה" קורא משה אל ירדן.
"כן אני?" תמה ירדן למראה פניו של הדוס הלא מוכר.
"לא הלכת עם ה----" משה אינו משלים את המילה אותה כמעט פלט.
"הגיבורים שלנו"? מחייך בן שיחו בגאוות יחידה.
"ממממ" זה לא ממש מה שהתכוונתי, אבל כן מה שהוא התכוון. "כן."
"לא. אני נכה צה"ל".
מעולם לא ידעתי שלהיות נכה זאת גאווה.
"הגיבורים שלנו." הבוז זועק לשמים מול הגאווה הלאומית
הבוז מתגבר פי כמה במוצאי יו"כ. כן הם נפגשים שוב במוצאי החג. גם כן במקלט.

 

[הטעם המושלם]

אשמח לתגובות על המעבר מגוף ראשון לנסתר.

 

[הטעם המושלם]

אשמח לתגובות על המעבר מגוף ראשון לנסתר.

חברה, מה אומרים? עובר או בלתי נסלח? נכתב כה בטבעיות, השאלה היא אם מתקבל או לא.