הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
בס"ד
"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" הערשי קרא את מילות פרשת המן בכוונה עצומה, כשהוא קצת מתבייש מעצמו לגלות שעד עכשיו כמעט ולא קרא אותה מלבד ביום ג' בפרשת בשלח כמובן, הוא היה רגיל להסתמך על השווער ומסתבר שהוא קצת התבלבל בין השליח לממטיר לחם האמיתי. עד לפני חודש לא הטרידו אותו זוטות מעין אלה, חמיו המבוסס שילם לו את שכר הדירה ואת המים והחשמל, הוא סיפק לו קרדיט בלתי מוגבל בסופרמרקט, חתם על הצ'קים של מוסדות הלימוד לילדים ועוד הרבה מזומנים לצרכים האמיתיים וגם לסתם פינוקים. פתאום החלו הדברים להסתחרר, תחילה היה זה שובר החשמל שבושש להיפרע, אח"כ בקנייה החודשית הודיע בעל הסניף שהברז נסגר, הערשי ורעייתו קלטו שעד כאן, היה מאוד נעים ונחמד, בשונה מרוב מוחלט של האנושות נחסכו להם במשך מספר שנים טרדות הפרנסה כך שהערשי יכל לשקוד על התורה ללא הפרעה, אבל הזמנים השתנו.
הוא התיישב לכתוב קורות חיים מפשפש בימי אברכותו ובחרותו אם יוכל למצוא ניסיון באיזה תחום, הוא הושיב את החבר הטוב שיאפיין אותו ואת כישרונותיו, והודיע לכל הסובבים והמכרים שהוא מחפש עבודה. עד מהרה גילה שמדובר במשימה לא קלה בלי מקצוע שנלמד או תעודה ביד ובלי שום רקורד בשוק העבודה, הערשי גילה מחדש את כוחה של התפילה, הוא שפך לפני קונו תחנונים, וכבן השיח את ליבו לאביו שבמרומים, הוא התעצם באמונה, שם בה' מבטחו ורק בו תלה את יהבו.
הערשי פנה מיוזמתו למעסיקים שלח קורות חיים לכל מודעת דרושים, לחלקם הוא באמת קיווה להתקבל למקצתם הוא שלח רק בבחינת "שלח לחמך על פני המים", הרוב סיננו היו כמה שחזרו אליו ולא כל כך התרשמו. כך עברו להם מספר שבועות קשים בהם הכסף אוזל והמינוס מזדחל, יום אחד הערשי הכין לעצמו פת שחרית כשלפתע בין היפוך החביתה למריחת מיונז על הלחמניה, התקבלה "השיחה" - "צבי קיבלנו את הקורות חיים שלך" פתחה נציגת החברה וליבו של הערשי החסיר פעימה, היא וידאה איתו כמה פרטים "אז תרצה להגיע אלינו לראיון" "כן כמובן אני יותר מאשמח" הערשי היה מאוד נרגש.
"תודה אבא" חייך כלפי מעלה, הוא התקשר לאשתו ששמחה כל כך לשמע הבשורה, "תראי המקום הוא לא ממש חרדי אני חושב אפילו חילוני אבל הם טוענים שעבדו אצלם כבר הרבה חרדים והם יודעים להתאים את עצמם", הערשי ניתק את השיחה מקווה שזה אכן כפי שאמר לאשתו והמקום עבודה מתאים לו מבחינה רוחנית.
הוא ירד מהאוטובוס מחפש את הכתובת הנכונה בין בנייני המשרדים המפוארים, תחושת זרות ננסכה בו למראה היוצאים והנכנסים, היושבים וחוסר התעודה במסעדה השכנה, אבל הוא הסיט את עיניו ומחשבתו "תתרכז" פקד על עצמו "לא באת בשביל לחפש חברים או מקום בילוי באת רק בשביל הפרנסה", הוא עלה במעלית השקופה נקש נקישה עדינה על הדלת המזכירה קיבלה אותו באדיבות והורתה לו להמתין בסבלנות, כעבור מספר דקות רמזה לו להיכנס למשרד הבוס, הערשי קצת נרגע למראה הכיפה על הראש.
הראיון היה נחמד היו שאלות קשות אבל הערשי התאמץ לענות תשובות מספקות הייתה לו תחושה טובה למרות שהוא חסר הכשרה או ניסיון מעשי רלוונטי, "אנחנו נתגמש כדי להתאים לך סביבת עבודה ראויה" בעל העסק קרא לו בחזרה כדי לסכם את פרטי המשרה "נסדר לך חדר נפרד…" הערשי ביקש כמה דקות למחשבה "הם מנסים לבוא לקראתי וזה נחמד אבל מצד שני שהייה במשך כל היום בכל יום בכזה אטמוספרה השפה שאצטרך לשמוע קוד הלבוש שעיני יצטרכו לספוג" ואז צפה מול עיניו הפסוק שקרא רק הבוקר מפרשת המן: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" וכבר לא הייתה לו ספק מה היא ההחלטה הנכונה.
"על הארץ מתחת אין עוד" הערשי סיים ערבית והטלפון רטט הוא היה תשוש מכל היום וההחלטות הקשות שקיבל ולא היה לו כוח לענות אבל המטלפן האלמוני לא הרפה, הוא ענה, "שלום צבי?" "כן" "מדבר עמי התראיינת אצלנו היום אחר הצהריים, רציתי לבשר לך בשורה טובה" אבל אמרתי לכם שאני לא מעוניין" הערשי היה מבולבל "תקשיב שנייה שווה לך, אחרי שהלכת לא הצטערתי האמת שאפילו קצת שמחתי זה היה מאוד מורכב אם היינו מרכיבים לך באמת עמדת עבודה סטרילית אמרתי לעצמי מחר יבוא בחור חילוני בלי דרישות צניעות ושאר המורכבויות, אבל אחר כך כשחזרתי הביתה ראיתי קצת חדשות על ממשלת השינוי שעתידה לקום קראתי טוקבקים מגעילים מאנשים ששמחים שסוף סוף יש ממשלה ללא חרדים ולא צריך לתת להם תקציבים, אמרתי לעצמי ריבונו של עולם מה רוצים מהחרדים האלה אפי' כשהם כבר רוצים קשה להם להשתלב בשוק העבודה, אמרתי לעצמי עמי אתה חייב לעשות משהו תפסתי יוזמה התקשרתי לחבר שלי חרדי העוסק ממש בתחום הנושק לשלי, אז תלך עכשיו לישון מחר על הבוקר יש לך ראיון עבודה אצלו". והערשי שוב אמר "תודה אבא" מחייך כלפי מעלה.
אם יהודים ייהנו מהסיפור שתעמוד לי הזכות כדי למצוא פרנסה
"הנני ממטיר לכם לחם מן השמים" הערשי קרא את מילות פרשת המן בכוונה עצומה, כשהוא קצת מתבייש מעצמו לגלות שעד עכשיו כמעט ולא קרא אותה מלבד ביום ג' בפרשת בשלח כמובן, הוא היה רגיל להסתמך על השווער ומסתבר שהוא קצת התבלבל בין השליח לממטיר לחם האמיתי. עד לפני חודש לא הטרידו אותו זוטות מעין אלה, חמיו המבוסס שילם לו את שכר הדירה ואת המים והחשמל, הוא סיפק לו קרדיט בלתי מוגבל בסופרמרקט, חתם על הצ'קים של מוסדות הלימוד לילדים ועוד הרבה מזומנים לצרכים האמיתיים וגם לסתם פינוקים. פתאום החלו הדברים להסתחרר, תחילה היה זה שובר החשמל שבושש להיפרע, אח"כ בקנייה החודשית הודיע בעל הסניף שהברז נסגר, הערשי ורעייתו קלטו שעד כאן, היה מאוד נעים ונחמד, בשונה מרוב מוחלט של האנושות נחסכו להם במשך מספר שנים טרדות הפרנסה כך שהערשי יכל לשקוד על התורה ללא הפרעה, אבל הזמנים השתנו.
הוא התיישב לכתוב קורות חיים מפשפש בימי אברכותו ובחרותו אם יוכל למצוא ניסיון באיזה תחום, הוא הושיב את החבר הטוב שיאפיין אותו ואת כישרונותיו, והודיע לכל הסובבים והמכרים שהוא מחפש עבודה. עד מהרה גילה שמדובר במשימה לא קלה בלי מקצוע שנלמד או תעודה ביד ובלי שום רקורד בשוק העבודה, הערשי גילה מחדש את כוחה של התפילה, הוא שפך לפני קונו תחנונים, וכבן השיח את ליבו לאביו שבמרומים, הוא התעצם באמונה, שם בה' מבטחו ורק בו תלה את יהבו.
הערשי פנה מיוזמתו למעסיקים שלח קורות חיים לכל מודעת דרושים, לחלקם הוא באמת קיווה להתקבל למקצתם הוא שלח רק בבחינת "שלח לחמך על פני המים", הרוב סיננו היו כמה שחזרו אליו ולא כל כך התרשמו. כך עברו להם מספר שבועות קשים בהם הכסף אוזל והמינוס מזדחל, יום אחד הערשי הכין לעצמו פת שחרית כשלפתע בין היפוך החביתה למריחת מיונז על הלחמניה, התקבלה "השיחה" - "צבי קיבלנו את הקורות חיים שלך" פתחה נציגת החברה וליבו של הערשי החסיר פעימה, היא וידאה איתו כמה פרטים "אז תרצה להגיע אלינו לראיון" "כן כמובן אני יותר מאשמח" הערשי היה מאוד נרגש.
"תודה אבא" חייך כלפי מעלה, הוא התקשר לאשתו ששמחה כל כך לשמע הבשורה, "תראי המקום הוא לא ממש חרדי אני חושב אפילו חילוני אבל הם טוענים שעבדו אצלם כבר הרבה חרדים והם יודעים להתאים את עצמם", הערשי ניתק את השיחה מקווה שזה אכן כפי שאמר לאשתו והמקום עבודה מתאים לו מבחינה רוחנית.
הוא ירד מהאוטובוס מחפש את הכתובת הנכונה בין בנייני המשרדים המפוארים, תחושת זרות ננסכה בו למראה היוצאים והנכנסים, היושבים וחוסר התעודה במסעדה השכנה, אבל הוא הסיט את עיניו ומחשבתו "תתרכז" פקד על עצמו "לא באת בשביל לחפש חברים או מקום בילוי באת רק בשביל הפרנסה", הוא עלה במעלית השקופה נקש נקישה עדינה על הדלת המזכירה קיבלה אותו באדיבות והורתה לו להמתין בסבלנות, כעבור מספר דקות רמזה לו להיכנס למשרד הבוס, הערשי קצת נרגע למראה הכיפה על הראש.
הראיון היה נחמד היו שאלות קשות אבל הערשי התאמץ לענות תשובות מספקות הייתה לו תחושה טובה למרות שהוא חסר הכשרה או ניסיון מעשי רלוונטי, "אנחנו נתגמש כדי להתאים לך סביבת עבודה ראויה" בעל העסק קרא לו בחזרה כדי לסכם את פרטי המשרה "נסדר לך חדר נפרד…" הערשי ביקש כמה דקות למחשבה "הם מנסים לבוא לקראתי וזה נחמד אבל מצד שני שהייה במשך כל היום בכל יום בכזה אטמוספרה השפה שאצטרך לשמוע קוד הלבוש שעיני יצטרכו לספוג" ואז צפה מול עיניו הפסוק שקרא רק הבוקר מפרשת המן: "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ויצא העם ולקטו דבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא" וכבר לא הייתה לו ספק מה היא ההחלטה הנכונה.
"על הארץ מתחת אין עוד" הערשי סיים ערבית והטלפון רטט הוא היה תשוש מכל היום וההחלטות הקשות שקיבל ולא היה לו כוח לענות אבל המטלפן האלמוני לא הרפה, הוא ענה, "שלום צבי?" "כן" "מדבר עמי התראיינת אצלנו היום אחר הצהריים, רציתי לבשר לך בשורה טובה" אבל אמרתי לכם שאני לא מעוניין" הערשי היה מבולבל "תקשיב שנייה שווה לך, אחרי שהלכת לא הצטערתי האמת שאפילו קצת שמחתי זה היה מאוד מורכב אם היינו מרכיבים לך באמת עמדת עבודה סטרילית אמרתי לעצמי מחר יבוא בחור חילוני בלי דרישות צניעות ושאר המורכבויות, אבל אחר כך כשחזרתי הביתה ראיתי קצת חדשות על ממשלת השינוי שעתידה לקום קראתי טוקבקים מגעילים מאנשים ששמחים שסוף סוף יש ממשלה ללא חרדים ולא צריך לתת להם תקציבים, אמרתי לעצמי ריבונו של עולם מה רוצים מהחרדים האלה אפי' כשהם כבר רוצים קשה להם להשתלב בשוק העבודה, אמרתי לעצמי עמי אתה חייב לעשות משהו תפסתי יוזמה התקשרתי לחבר שלי חרדי העוסק ממש בתחום הנושק לשלי, אז תלך עכשיו לישון מחר על הבוקר יש לך ראיון עבודה אצלו". והערשי שוב אמר "תודה אבא" מחייך כלפי מעלה.
אם יהודים ייהנו מהסיפור שתעמוד לי הזכות כדי למצוא פרנסה
