מידע שימושי דקה של שפיות

[משפחת רוט]

ראיתי שיש פינה שנקראת דקה של שפיות
מביאה מדי פעם דברים חמודים ומחזקים
אני מעלה את זה פה בשרשור

(מקווה שבסדר אם לא אני ימחוק או ההנהלה)

קרדיט מהחתול השחור

 

[משפחת רוט]

שעת בוקר מוקדמת על גדת נהר פראי ושוצף. המים קרעו את האפיק בעוצמה אדירה, מתרסקים על סלעים לבנים וסוחפים איתם הכל בטירוף.
על גשר עץ רקוב עמד נער צעיר, מביט מהופנט בזרם. הוא הצביע למטה בהתלהבות וקרא לסבא שלו, דייג זקן ושזוף: "סבא, תראה את הדגים האלה! איזה אלופים! תראה באיזו מהירות פסיכית הם שוחים! הם פשוט טסים על המים, גולשים למטה בלי להתאמץ בכלל. איזו קלילות!"

הסבא התקרב לאט, נשען על מעקה העץ החורק, והביט למטה אל עשרות הדגים שחלפו במהירות הבזק עם הזרם.
ואז, הוא הסיט את מבטו הצדה. במים הרדודים, קרוב לגדה, היה דג אחד בלבד. הדג הזה פנה לכיוון ההפוך. כל הנהר היכה לו בפרצוף. המים דחפו אותו אחורה באלימות, אבל הוא הכה בסנפירים שלו בטירוף. השרירים שלו רעדו. הוא קפץ מעל אבנים חדות, נהדף לאחור, ושוב הסתער קדימה. נלחם על כל סנטימטר מול טונות של מים.

הנער גיחך: "תראה את הדג המסכן והטיפש הזה. למה הוא כל כך מתאמץ? למה הוא סתם נלחם? שישחרר קצת, יזרום עם כולם וייהנה מהשייט!"

הסבא הניח יד כבדה על כתפו של הנער, ולחש בקול צרוד:
"ילד... הדגים שראית קודם, אלה שטסים למטה בזרם בלי מאמץ? אלה דגים מתים. הבטן שלהם צפה והם חסרי חיים. הזרם פשוט סוחף את הגופות שלהם. אבל הדג ההוא שנלחם? זה שיורק דם נגד המים? הוא הדג היחיד פה שחי! רק דג חי מסוגל לשחות נגד הזרם."

---

חברים, בואו נדבר על הנהר הכי סוער בהיסטוריה: הדור שלנו.

הרחוב בחוץ הוא מפל של מים עכורים. המסכים, תרבות ה"בא לי עכשיו", הזלזול בערכים, הפיתויים, והלחץ החברתי המטורף להיות "כמו כולם".
הלחץ לזרום דורש מכם אפס מאמץ. פשוט תשחררו. תוותרו על סדר בישיבה כי עייפים, תזרמו עם שיחה זולה של החבר'ה, תתפשרו על העיניים. "אל תהיו מוזרים, תזרמו!" החברה תמחא כפיים ותקרא לכם "קלילים".

אבל התורה מגלה לנו סוד אדיר: סימן הטהרה של דג הוא סנפיר וקשקשת. הסנפיר הוא המנוע שנותן לדג הטהור את הכוח להתנגד למים!

כשאתם בחברה שזורמת למקום רע – ואתם בוחרים לשתוק או לקום וללכת. כשכולם שקועים בהבלים – ואתם בוחרים לפתוח ספר, לשמור על העיניים ועל הקדושה. זה קשה! תרגישו חיכוך אדיר. יסתכלו עליכם מוזר. היצר ילחש: "למה להילחם? תזרום, יהיה קל".

אבל תזכרו את חוק הברזל: לזרום בקלות למטה, זה התפקיד של דגים מתים.

החיכוך שאתם מרגישים כשאתם הולכים נגד החברה, המאמץ לשמור על העקרונות שלכם – זה לא אומר שאתם פראיירים. זה הסימן המוחלט שאתם בחיים! שהנשמה שלכם טהורה ופועמת. מי שחי באמת, חותר אל היעד. אל תפחדו לשחות נגד הזרם. תזכרו שהמים הכי נקיים וזכים, נמצאים תמיד למעלה – קרוב לנביעה של המעיין!

#דקה_של_שפיות

 

[משפחת רוט]

עדכון דרמטי:
בוודאי שמעתם על המידע המצמרר המפחיד ביותר,
כל יחידות הצבא האחראים על יירוטי הטילים, וכיפת ברזל, טילי החץ וכו',
קמו, בתיאום מושלם, בלי להקדים ולומר, ועשו מעשה, בהחלטיות:
הם נטשו באחת את מקום שירותם, ונקודות פריסתם, ועזבו את הציוד שנותר מיותם.
למותר לציין את החרדה שאופפת את המערכת, בהפסקת ההגנה על העורף,
פירוש הדבר שכל טיל שישוגר, אחריתו מי ישורנו, זה עשרות הרוגים, ובתים לעשרות שייחרבו,
שאלו אותם למה ? !!
הם ענו בטבעיות: בין הזמנים.
אימה וחרדה, המדינה נרעדה, אבל מי יגן על כולנו ? !!
ובענוות חן יוצאת התשובה נעימה ומרגיעה, לא נטשנו את העמדות ח"ו, החלפנו מיקומים, מהיכלי הישיבות, להיכלי הקהילות, השתדרגנו בגדול,

אנו משתמשים בטילים מסוג אחר - לפום צערא אגרא
הטילים חדשים, עם יותר עמל, יותר התגברות,
אנו נעשה את שלנו,
ובעל מלחמות, יפרוש עלינו סוכת שלומו.

בניסן עתידים להיגאל.