הנושאים החמים
- הוסף לסימניות
- #1
"א פריילאכן פורים", "א פריילאכן פורים". איחלתי את זה היום לפחות שישים ושמונה פעם. לשכן שהביא משלוח מנות בצבעים חום לבן (קוגל אטריות ויוגורט), ולישיבע בחורים שדאגו לקיום מצות 'כל הפושט' (נתתי כל מה שהיה לי בכיס). וגם ליהודי האדיב מבית הכנסת שהגיע לשתף אותי בלילה הלבן שעבר בעקבות נפצים מחרישי אוזניים (אמרתי לו שזה לא אני).
אשתי נו"ב, עסוקה בלהכין את משלוחי המנות הרבים. התלבטנו רבות השנה אם ללכת על רעיון של ותוסף אסתר (להוסיף במשלוח כמה שיותר ממתקים ומיני מגדים).
או משלוח מיוחד בסגנון 'כרפס ותכלת' (תפוחי אדמה במי מלח, ובקבוק מוגז תוצרת קריסטל בצבע תכלת). חשבנו גם על משלוח בסגנון חצי המלכות (חצי מנת סלמון מעושן, חצי בקבוק יין וחצי ברכה).
בסופו של דבר הלכנו על הרעיון הנפלא של 'איננו שווה לי' (עיצבנו על משטח קלקר בצורה מיוחדת מוצרים ששווים פחות מחצי שקל, יצא מושלם. התגובות וואו).
ראשון הייתי אני, ה'רעבעצן' שלחה אותי לתת למשפחת קורנשטיין, הם תמיד ראשונים לשלוח, הפעם נקדים אותם. סידרתי שוב את הצלחת החד פעמית (קנינו את זה אחרי ביטול המס), עליה 3 יחידות במבה בלי נוגט. מהצד עמד כוס מים, ולצידו הוספנו קש בצבע ורוד. לקינוח הוספנו 3 חתיכות מלפפון חמוץ שישלים את הקוגל של השכן.
דפקתי אצל משפחת קורנשטיין, הם קדמו את פני בברכת 'א פריילאכן פורים', והבטיחו להחזיר משלוח מאוחר יותר. על כזה משלוח, בטוח צריך להחזיר משהו משתלם, הם לא כנראה לא חשבו ועדיין לא הספיקו להכין.
אשתי המשיכה למשפחת רוזנשמידט. הילדים למשפחת סיימון ושלומציונים. כולם יצאו מרוצים חוץ ממגלובסקי שלא נענו בינתיים לדפיקות בדלת.
אט אט החלו לזרום משלוחי מנות של השכנים, גם מגלובסקי דפקו עם משלוח נחמד בסגנון 'גם אני ונערותי אצום כן'. הבטחנו להחזיר אחר כך (נגמר לנו המשלוח של 'איננו שווה לי').
לפתע נזכרתי שלא הכנו גם למשפחת חיימוביץ מהבניין הסמוך. אמרתי לאשתי שאין צורך ברעיון. לא נורא. לקחתי את המשלוח של מגלובסקי והעברתי ישירות למשפחת חיימוביץ, בלי הברכה כמובן.
את המשלוח של רוזנשמידט נאלצתי להעביר לגננת המיוחדת והמסורה של הילד, בבנין ממול. בתוספת מתנה חביבה. ואת של קורנשטיין העבירה אשתי לחברתה הטובה מהגינה.
הגננת חזרה מאוחר יותר עם משלוח נחמד, (היא אמרה לנו בשקט, שלא התארגנה השנה ובמקור המשלוח של מגלובסקי, הוא הספיק כבר לעבור מיד ליד, ממשפחה למשפחה).
את המשלוח של הגננת / מגלובסקי העברנו לגבאי של בית הכנסת, והוא מצידו העביר את אותו משלוח לגבאי של קופת "חיי בוזגלו". הגבאי אץ רץ להעביר את המשלוח למשפחת שלומציונים שאצו רצו גם הם להחזיר לנו על משלוחינו המיוחד.
כשהאישה הזכירה שטרם החזרנו למגלובסקי, אצנו רצנו במדרגות, דפקנו בעדינות בדלת שהיתה כבר פתוחה מעט. אבי המשפחה קידם את פנינו בשמחה גדולה, אך כשראה את המשלוח הוא הסתכל עליו שוב ושוב. הביט בצלחת ובבמבה, בכוס ובחד פעמי. ואז הפטיר כשחיוך על פניו: "וואו, זה אותו משלוח של קורנשטיין".
"לא", השבתי בגאון. זה רעיון מיוחד שלנו, שנוצר לאחר שעות ארוכות של מחשבה אינסופית.
"אההה", פתאום הבנתי, "קורנשטיין קיבלו את המשלוח מאתנו, רק אז העבירו את המשלוח אליכם, מצחיק. חשבתם שזה רעיון שלהם"?
חזרתי הביתה מספר לאשתי את סיפורו של המשלוח, כשלפתע נפל לי האסימון. הלא את המשלוח הזה קיבלנו בחזרה ממשפחת שלומציונים, והם קיבלו אותו מההוא של 'חיי בוזגלו' שקיבל את המשלוח מגבאי בית הכנסת שקיבל את המשלוח מאיתנו. ואנחנו? קיבלנו את המשלוח מהגננת המסורה והמיוחדת שקיבלה את המשלוח ממשפחת מגלובסקי.
ומנין למגלובסקי משלוח מיוחד כל כך? אהה, זה שלנו כמובן...
איש לרעהו.
אשתי נו"ב, עסוקה בלהכין את משלוחי המנות הרבים. התלבטנו רבות השנה אם ללכת על רעיון של ותוסף אסתר (להוסיף במשלוח כמה שיותר ממתקים ומיני מגדים).
או משלוח מיוחד בסגנון 'כרפס ותכלת' (תפוחי אדמה במי מלח, ובקבוק מוגז תוצרת קריסטל בצבע תכלת). חשבנו גם על משלוח בסגנון חצי המלכות (חצי מנת סלמון מעושן, חצי בקבוק יין וחצי ברכה).
בסופו של דבר הלכנו על הרעיון הנפלא של 'איננו שווה לי' (עיצבנו על משטח קלקר בצורה מיוחדת מוצרים ששווים פחות מחצי שקל, יצא מושלם. התגובות וואו).
ראשון הייתי אני, ה'רעבעצן' שלחה אותי לתת למשפחת קורנשטיין, הם תמיד ראשונים לשלוח, הפעם נקדים אותם. סידרתי שוב את הצלחת החד פעמית (קנינו את זה אחרי ביטול המס), עליה 3 יחידות במבה בלי נוגט. מהצד עמד כוס מים, ולצידו הוספנו קש בצבע ורוד. לקינוח הוספנו 3 חתיכות מלפפון חמוץ שישלים את הקוגל של השכן.
דפקתי אצל משפחת קורנשטיין, הם קדמו את פני בברכת 'א פריילאכן פורים', והבטיחו להחזיר משלוח מאוחר יותר. על כזה משלוח, בטוח צריך להחזיר משהו משתלם, הם לא כנראה לא חשבו ועדיין לא הספיקו להכין.
אשתי המשיכה למשפחת רוזנשמידט. הילדים למשפחת סיימון ושלומציונים. כולם יצאו מרוצים חוץ ממגלובסקי שלא נענו בינתיים לדפיקות בדלת.
אט אט החלו לזרום משלוחי מנות של השכנים, גם מגלובסקי דפקו עם משלוח נחמד בסגנון 'גם אני ונערותי אצום כן'. הבטחנו להחזיר אחר כך (נגמר לנו המשלוח של 'איננו שווה לי').
לפתע נזכרתי שלא הכנו גם למשפחת חיימוביץ מהבניין הסמוך. אמרתי לאשתי שאין צורך ברעיון. לא נורא. לקחתי את המשלוח של מגלובסקי והעברתי ישירות למשפחת חיימוביץ, בלי הברכה כמובן.
את המשלוח של רוזנשמידט נאלצתי להעביר לגננת המיוחדת והמסורה של הילד, בבנין ממול. בתוספת מתנה חביבה. ואת של קורנשטיין העבירה אשתי לחברתה הטובה מהגינה.
הגננת חזרה מאוחר יותר עם משלוח נחמד, (היא אמרה לנו בשקט, שלא התארגנה השנה ובמקור המשלוח של מגלובסקי, הוא הספיק כבר לעבור מיד ליד, ממשפחה למשפחה).
את המשלוח של הגננת / מגלובסקי העברנו לגבאי של בית הכנסת, והוא מצידו העביר את אותו משלוח לגבאי של קופת "חיי בוזגלו". הגבאי אץ רץ להעביר את המשלוח למשפחת שלומציונים שאצו רצו גם הם להחזיר לנו על משלוחינו המיוחד.
כשהאישה הזכירה שטרם החזרנו למגלובסקי, אצנו רצנו במדרגות, דפקנו בעדינות בדלת שהיתה כבר פתוחה מעט. אבי המשפחה קידם את פנינו בשמחה גדולה, אך כשראה את המשלוח הוא הסתכל עליו שוב ושוב. הביט בצלחת ובבמבה, בכוס ובחד פעמי. ואז הפטיר כשחיוך על פניו: "וואו, זה אותו משלוח של קורנשטיין".
"לא", השבתי בגאון. זה רעיון מיוחד שלנו, שנוצר לאחר שעות ארוכות של מחשבה אינסופית.
"אההה", פתאום הבנתי, "קורנשטיין קיבלו את המשלוח מאתנו, רק אז העבירו את המשלוח אליכם, מצחיק. חשבתם שזה רעיון שלהם"?
חזרתי הביתה מספר לאשתי את סיפורו של המשלוח, כשלפתע נפל לי האסימון. הלא את המשלוח הזה קיבלנו בחזרה ממשפחת שלומציונים, והם קיבלו אותו מההוא של 'חיי בוזגלו' שקיבל את המשלוח מגבאי בית הכנסת שקיבל את המשלוח מאיתנו. ואנחנו? קיבלנו את המשלוח מהגננת המסורה והמיוחדת שקיבלה את המשלוח ממשפחת מגלובסקי.
ומנין למגלובסקי משלוח מיוחד כל כך? אהה, זה שלנו כמובן...
איש לרעהו.
Reactions: צופה מן הצד, ראובן שפירא, מלכת אנגליה ועוד 16 משתמשים19 //