קטע הומור לשרוד זה הסוד

החריף · 15/3/26

ראיתי שיש ביקוש אז נעלה את זה כסיפור בהמשכים

החריף · 15/3/26

בשעה שבע בבוקר.

המציאות הכתה במוישי לא דרך הרעש של הילדים הקופצים על מיטותיהם, אלא דרך הריח המגעיל.

שילוב של יין זול, דבק פלסטי, וריח של "שומים" שכבר באו לשימוש, הוא פקח את עינו והנה התגלתה לפניו מחזה משעשע, מישהו שוכב על המיטה ממש לידו עדיין לבוש חצי מתחפושת של כהן גדול כשהציץ עקום, והחושן היה דבוק לו באורח פלא לגרב שמאל.

הוא לא הצליח להבין מיהו הלז , אבל הנה הוא מסתכל על עצמו והבין כבר הכל, זה אני ?!.

אה אתמול היה פורים נזכר מוישי ידידינו משכבר, והחליט לצאת לראות מה קורה בחוץ .

בשעה שבע ועשרה בבוקר .

הסלון נראה כמו זירת פשע, סלסלאות הקיאו מתוכן ופלים בטעם לימון, שאיש לא חפץ בהם,
וממתקים מוזרים שנוצרו כנראה רק כדי למלא נפח במשלוחי מנות, התגלגלו כשיכור המתגלגל ברחובה של עיר.
הוא ניסה להיזכר מי היה הידיד שנתן לו את הליקר הביתי בטעם שוקולד-ערק [הוא כבר לא ידיד], ונדר נדר חרישי שמהיום הוא עובר למים מינרליים בלבד.

אשתו, ציפי, כבר עמדה שם, מנסה לגרד כתם של יין ממפה לבנה עם מבט של מי שעומדת להכריז מלחמה כוללת נגד כל היריבים שלה משנות דור האבק, והפירורים של אוזני ההמן.

"פורים שמח" מילמל מושי בקול צרוד של חזן לפני נעילה , היא רק הצביעה על הכיור, שם נערמו כלים מכלים שונים לצד כוסות חד-פעמיות דביקות.

הוא נזכר בסיסמאתו שבו נהג לעודד את עצמו בשעת הדחק לשרוד זה הסוד, והבין שהנה כלתה אליו הרעה ,

מוישי יקירי הוא שמע קול מוכר, אתה יודע מצוין איפה הסבון כלים. פסח עוד חודש ופורים נגמר לפני חמש דקות.

אני רק הולך לשחרית וכבר חוזר, ענה לקול שדיבר אליו ,

בינתיים ציפי עדיין מחכה.

החריף · 15/3/26

וזה הוא הקטע השני אני ממש אשמח לביקורת והארות
שבוע אחד אחרי פורים :

מוישי מצא את עצמו עומד בפתח של "אושר עד" כמי שעומד לפני כיבוש עזה וגלילותיה.

ביד אחת הוא אחז בעגלה עם גלגל קדמי סורר שהרעיש כמו טנק בנסיעה מהירה, וביד השנייה את "הרשימה" דף שהיה פעם מכתב מאסיפת ההורים של שמוליק בנם בכורם, שאותה מילאה נוות ביתו בכתב יד צפוף וחסר רחמים.
תזכור מוישי, הדהד קול בראשו, לא סתם אקונומיקה, את זאת עם הריח של האורנים הכתומים, ואוי ואבוי שתחזור מבלי ספוג הפלא בחבילה התעשייתית.

הוא ניווט את העגלה בין שישיות קולה למשטחי ה XL, ובין טור מסירי השומנים לטור של ניירות הטואלט.
כשהגיע לטור מסירי השומנים הרגיש כנידון להורג מחנק, שדה קרב כימי. ריח חריף של מסירי שומנים למיניהם עמד באוויר, ומוישי הרגיש שהריאות שלו עוברות הגעלת חמץ תוך כדי הליכה מהירה.
הוא נעצר מול מדף המטליות. היו שם מטליות מיקרופייבר בשלל צבעים צהוב, כחול, וורוד. מה ההבדל? תהה בקול.

הצהוב למטבח, הכחול לחלונות, והוורוד זה כדי שיהיה לך ממה להתבלבל אם עדיין לא התבלבלת, ענה לו יהודי מזדמן עם עגלה מלאה בשישיות של נוזל רצפות, מוישי החליט לקחת משלושתם ליתר ביטחון.

מוישי הביט בעגלה. שמונה קילו אבקת כביסה, גלון של "דרקון" להסרת שומנים, וארסנל מטליות שיכול לנגב את הכתמים מההיסטוריה השחורה של תקופת מנדט הבריטי. העגלה כבר לא סתם הרעישה, היא נאנקה תחת הנטל
כמו נושאת מטוסים בים סוער שוצף וגואש. הוא ניגש לתור לקופות בתחושה של לוחם שחוזר מהחזית, מתפלל שהספרות על הצג לא יגרמו לו לאירוע לבבי.

הוא הגיע הביתה בשארית כוחותיו, סוחב את השקיות הכבדות במעלה המדרגות [כי הבן של יענקלביץ הרס את המעלית בפורים] הוא פתח את הדלת בבעיטה קלה, והניח את השקיות מידו הימנית על ריצפת המטבח של פסח [שהוא משמש בן היתר גם לסוכה, ולמשרד של אבא, אבל התואר מטבח של פסח הוא קיבל.] ושם את המסיר השומנים גדול המימדים על השיש כאילו הוא תוקע דגל בפסגת האוורסט, חייך חיוך גדול וחיכה לשמוע מנוות ביתו שבינתיים הגיעה לזירה,
מצוידת במטפחת קשורה היטב ובמבט של גנרל שבוחן את האספקה שהגיעה לקו החזית. היא עברה על השקיות במהירות, שלפה את ה"דרקון" ובחנה את התווית.

נו מוישי, הספקת לקנות גם אקונומיקה עם הריח של האורנים הכתומים? שאלה בלי להרים את הראש.
בוודאי, הוא ענה בגאווה.

הוא חיכה למילת הערכה, אולי אפילו לאיזו מחמאה קטנה על הגבורה ב'אושר עד', אבל ציפי כבר הניחה את ה"דרקון" בידו. יופי. עכשיו, לפני שתוריד את המעיל, יש כתם על הגזית של פסח אם כבר הבאת את הדרקון, בוא נראה אם הוא באמת נושף אש.
מוישי הרגיש איך הברכיים שלו, שעדיין רעדו מהטיפוס במדרגות, מאיימות לקרוס. הוא הסתכל על המטבח הצפוף, על השקיות שעוד צריך לפרוק, ועל הכתם שהביט בו מהגזית בחוצפה.

הוא לקח נשימה עמוקה, תפס את מסיר השומנים ביד אחת ואת הסמרטוט הוורוד ביד השנייה והתחיל בעבודה.
"לשרוד זה הסוד" הוא מילמל לעצמו חרישית כשסיים לנקות רבע מהכתם ונשאר ללא טיפת כוח,

הוא שפשף את הארון והתפלל שהמשיח יגיע לפני "שהדרקון" תגמור לו את הריאות.

NOA# · 15/3/26

ממש נהנתי לקרוא!
אהבתי במיוחד את:

נכתב ע"י החריף:
הצהוב למטבח, הכחול לחלונות, והוורוד זה כדי שיהיה לך ממה להתבלבל אם עדיין לא התבלבלת

נכתב ע"י החריף:
ושם את המסיר השומנים גדול המימדים על השיש כאילו הוא תוקע דגל בפסגת האוורסט

נכתב ע"י החריף:
"לשרוד זה הסוד" הוא מילמל לעצמו חרישית כשסיים לנקות רבע מהכתם ונשאר ללא טיפת כוח

החריף · 15/3/26

תודה רבה על התגובה המחממת

צביה ר. · 15/3/26

@החריף איזה רעיון מעולה להפוך את זה לסדרה בהמשכים!
נהניתי מאוד מהקטע החדש. ההומור במינון מדוייק ומשעשע, והכתיבה טובה ויפה.
אלה מוצלחים במיוחד:

נכתב ע"י החריף:
כמי שעומד לפני כיבוש עזה וגלילותיה.

נכתב ע"י החריף:
ומוישי הרגיש שהריאות שלו עוברות הגעלת חמץ תוך כדי הליכה מהירה.

נכתב ע"י החריף:
והוורוד זה כדי שיהיה לך ממה להתבלבל אם עדיין לא התבלבלת

נכתב ע"י החריף:
אם כבר הבאת את הדרקון, בוא נראה אם הוא באמת נושף אש.

קטע מצויין! נשמח לקרוא עוד מעלילותיו של מוישי האומלל : )

רק מזכירה את מה שכתבתי גם פעם קודמת, ושימת לב לזה ממש יכולה לשדרג את חוויית הקריאה:
- תמיד לשים גרשיים בהתחלה ובסוף ציטוט, כדי שיהיה מובן מתי אחת מהדמויות מדברת.
- לשים לב לפיסוק נכון.

החריף · 15/3/26

@צביה ר. @NOA# תודה על תגובות מחממות לב

החריף · 17/3/26

תודה לכל מי שאינו יכול לכתוב תגובה ורק מסמן לייק

החריף · ביום שני בשעה 22:56

היי יש פרק נוסף ואט אט אט הוא מוכן לשיגור היכונו

החריף · ביום שני בשעה 23:00

אחרי שסחב את חומרי הניקוי מאושר עד, מוישי חשב שגרוע מכך לא יכול להיות. הוא המשיך ללכת לכולל כרגיל,
אבל יום אחד התברר לו שטעה. השלב הבא בתוכנית של ציפי היה "ניקוי רכבים".

"מוישי," היא אמרה לו בעודו מנסה לעכל חצי פיתה עם שוקולד וזיתים, "המכונית נראית כמו סניף של מאפיית אנג'ל. יש שם שאריות מהטיול של סוכות, ופירורי ביסקוויטים מהחורף שעבר. קח את השואב התעשייתי, ותחזור רק כשיהיה אפשר לאכול ישירות מהשטיחים – לא שמישהו יאכל שם, חס וחלילה אבל שיהיה אפשר."

מוישי ירד לחניה עם שואב אבק שנראה כמו, פצצת מצרר אחרי שיגור. הוא התחיל לשאוב בלהט, נלחם במקומות המסתור שבין המושבים. לפתע, הצינור השתנק. "קלאק" מתכתי נשמע, והשואב התחיל להוציא עשן שחור ומסריח.

"לא עכשיו," חשב מוישי בייאוש, "רק לא עכשיו." הוא ניתק את השואב המעשן מהתקע והביט בו כאילו בגד בו חבר קרוב. לרגע הוא שקל לעלות הביתה ולהודיע על התקלה, אבל אז הוא הרים את המבט וראה את הצללית של ציפי נעה בנחישות מאחורי החלון. הוא הבין מיד שאין לו לאן לברוח.

"לשרוד זה הסוד", הוא סינן לעצמו ולקח נשימה עמוקה [של אבק]. מכורח המציאות, וכשגבו אל הקיר, מוישי הפשיל את שרווליו באנחה כבדה.

הוא הכניס את ידו עמוק לתוך החריץ האפל והמאיים שמתחת למושב הנהג, מגשש בחשיכה בין קפיצים חלודים ופירורים דוקרניים.

ראשונים יצאו שלושה מסטיקים ורודים שאיבדו את הצורה שלהם והפכו למאובנים מתקופת בית שני, אחריהם בקבוק הוויסקי הקטן שמוישי החביא שם "ליתר ביטחון" לפני פורים ושכח מקיומו, ומוצץ ישן ומצהיב.

לרגע, מוישי לא הבין מה הוא רואה. הוא ניגב את האבק מהמוצץ. זה היה המוצץ האהוב של שמוליק, בנם הבכור, זה שנעלם לפני שנים. בבת אחת, שטף אותו גל של זיכרונות. הוא זכר את הלילות הלבנים שבהם שמוליק הקטן בכה בלי הפסקה, בכי שקרע את קירות הבית. בכי שרק המוצץ הזה ידע להשתיק. הוא זכר את הבהלה שאחזה בהם כשגילו שהמוצץ נעלם, את החיפושים הנואשים בכל פינה, את ההבטחות לילד הקטן שאולי ימצאו אותו "מחר".

מוישי חייך במרירות. "אז כאן היית כל השנים, בוגד קטן," הוא לחש למוצץ. הוא זכר את הכאב בלב כששמוליק נרדם בסוף הלילה, בלי מוצץ, אחרי שעות של בכי. מי היה מאמין שדווקא עכשיו, בשיא הלחץ של פסח, הוא ימצא פיסת עבר כזאת?
הוא הביט בבקבוק הוויסקי, ובמוצץ של שמוליק, וחשב להעלות אותם הביתה ולתת לציפי להחליט מה יהי גורלם .

אבל אז, משהו משך את העין שלו עמוק יותר בפנים, צמוד למסילה של הכיסא. פינה של נייר חום ומקומט.
הוא הכניס את היד שוב, נאבק בקפיצים החלודים, ושלף החוצה מעטפה דהויה. "מה זה עכשיו?" רטן לעצמו, "עוד רשימה מקייטנת תרפ"ט?"

הוא פתח את המעטפה בזהירות, והלב שלו החסיר פעימה. בפנים, מקופלים ושקטים, נחו חמישה שטרות של מאתיים שקל. זה היה הכסף שהוא הכין בשביל להחזיר את ההלוואה מיענקלביץ' השכן שלקח כדי לסגור את הקנייה של סוכות, ובמשך חצי שנה הוא היה בטוח שהוא איבד אותו בדרך להחזיר לו. הוא זכר את הבושה כשעבר ליד יענקלביץ' במדרגות, ואת התירוצים המגומגמים על "הצ'ק שבדרך".

מוישי הרגיש שהעייפות העצומה שהייתה לו נעלמה כאילו לא הייתה. הוא הביט למעלה אל החלון בקומה השלישית. ציפי עדיין עמדה שם, מתיזה ספריי כחול על הזכוכית בתנועות נמרצות של לוחמת למען איכות הסביבה. היא לא ידעה שמתחתיה, בתוך המאזדה המיוזעת, בעלה הפך הרגע לאדם העשיר ביותר בשכונה.

הוא ליטף את המעטפה שבכיס המכנסיים, הרגיש את עובי השטרות, וחייך לעצמו. עכשיו, כששואב האבק שבק חיים והוציא עשן כמו קטר ישן, הוא לא נלחץ. הוא פשוט לקח סמרטוט לח והתחיל לשפשף את הריפוד, כשהסימפוניה החמישית של בטהובן מלווה אותו בשריקות.

הוא ידע שבערב, כשיענקלביץ' יעבור לידו בבית הכנסת, הוא סוף סוף יוכל להסתכל לו בעיניים ולהגיד 'יענקלביץ', הצ'ק הגיע.

הוא הביט פעם אחרונה במוצץ של שמוליק ובוויסקי, והחליט להשאיר אותם בשקית הזבל. יש דברים שצריך לבער מן העולם, ויש דברים – כמו אלף שקל וקצת שקט נפשי – שצריך פשוט לנצור.

הוא עלה במדרגות, שתי מדרגות בכל פעם, מוכן ומזומן למשימה הבאה של ציפי.
"מוישי נעמד מול דלת הבית, ניער מעצמו את פירורי הביסקוויטים האחרונים והחליק את המעטפה עמוק פנימה. הוא פתח את הדלת וראה את ציפי מגרדת המקרר.

בלי להסתובב היא שואלת אותו "האוטו נקי?" "כשר וישר" ענה מוישי

"אפילו מצאתי שם כמה דברים מהעבר" אמר בחיוך, הוא רק שכח לציין שחלק מהעבר הזה הגיע עם דיוקנו של נתן אלתרמן. ובניגוד למוצץ של שמוליק ולוויסקי את זה הוא לא הולך לבער.

החריף · אתמול ב- 09:04

יש מישהו אולי רוצה להעיר לי או להעיר לי הערות והארות יתקבלו בברכה מרובה

ע. אפרוח · אתמול ב- 10:40

כתיבה יפה ומשעשעת

החריף · אתמול ב- 16:16

@ע. אפרוח תודה רבה

החריף · אתמול ב- 16:21

מה אם @צביה ר. זה הרעיון שלך לסיפור בהמשכים לא ?!

צביה ר. · אתמול ב- 19:30

קיבלתי למייל התראה על פרק חדש ורציתי להגיב, אבל בגלל התקלה באתר זה קורה רק עכשיו...

נכתב ע"י החריף:
זה הרעיון שלך לסיפור בהמשכים לא ?!

אהבתי את הרעיון של סדרה בהמשכים,
ומתברר שבצדק:
מפרק לפרק זה הולך ומשתבח!
פרק מצויין, כתיבה מרתקת, קלילה ומעלה חיוך.
ושאפו על הגרשיים בציטוטים.

מחכים לפרק הבא...

דודה · אתמול ב- 22:19

כתיבה מצוינת ומענגת!
הומור זורם וקליל, לא מאולץ, לא מוגזם.
נהניתי מכל מילה!

אני רק מתקוממת מעט בשמה של ציפי על תפקיד השוטר שהוענק לה.
היא בסך הכול בסדר. לא הוגן להציג אותה רק מצידה הקשוח....

החריף · אתמול ב- 23:13

שאפו על הגרשיים בציטוטים.

@צביה ר. ממך אני כל הזמן לומד תמשיך להעיר ולהאיר.

אני רק מתקוממת מעט בשמה של ציפי על תפקיד השוטר שהוענק לה.
היא בסך הכול בסדר. לא הוגן להציג אותה רק מצידה הקשוח....

אני ידבר איתה אולי היא תסכים להפחית קשיחות?! חי חי חה

צביה ר. · אתמול ב- 23:24

נכתב ע"י החריף:
תמשיך

*תמשיכי : )

פרוגבוט

פרסומת

עדכון חשוב לגבי הגלישה באתר

קטע הומור לשרוד זה הסוד

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש פעיל

משתמש סופר מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש מקצוען

משתמש סופר מקצוען

משתמש מקצוען

פרוגבוט

תוכן שיווקי

כדי שהמכירה תהיה נוחה לכולם, כדאי לפרט בכל הודעה:​

אשכולות דומים

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

כדי שהמכירה תהיה נוחה לכולם, כדאי לפרט בכל הודעה: