דיון מי בכלל צריך מקצוע כשה-AI כבר כאן?

  • הוסף לסימניות
  • #1
האמת היא שכל הקורסים ה"טכניים" שמוכרים לנו היום הם פצצת זמן מתקתקת.
מי ששולח את הבת שלו ללמוד רק "איך להפעיל תוכנה" או "איך לעצב פלייר", בעצם משלם הון על מקצוע שיחלוף מהעולם עוד לפני שהיא תסיים את הסטאז'.
הבינה המלאכותית כבר עושה את העבודה השחורה יותר טוב ומהר מכל מתחיל, והתחרות האמיתית היא לא מי יודע להשתמש בכלי, אלא למי יש "טעם" אנושי, אסטרטגיה ויכולת לנהל את המכונה במקום להפוך למכונה בעצמו.
אנחנו חייבים להפסיק להתרגש מהקצב המסחרר ולחזור לבסיס, להשקיע בלימוד של דברים שלא נמסים- חשיבה יצירתית, הבנה בנפש האדם ויחסי אנוש.
בסוף, כשכולם יוכלו לייצר אתר בלחיצת כפתור, הלקוח ישלם רק למי שיבין את הלב שלו ולא רק את המקלדת. הגיע הזמן שנשאל את עצמנו בכנות, האם אנחנו מכינים את הילדים שלנו לעולם של אתמול, או נותנים להם כלים ששום AI לא יוכל להחליף?
 
  • הוסף לסימניות
  • #2
האמת היא שכל הקורסים ה"טכניים" שמוכרים לנו היום הם פצצת זמן מתקתקת.
מי ששולח את הבת שלו ללמוד רק "איך להפעיל תוכנה" או "איך לעצב פלייר", בעצם משלם הון על מקצוע שיחלוף מהעולם עוד לפני שהיא תסיים את הסטאז'.
הבינה המלאכותית כבר עושה את העבודה השחורה יותר טוב ומהר מכל מתחיל, והתחרות האמיתית היא לא מי יודע להשתמש בכלי, אלא למי יש "טעם" אנושי, אסטרטגיה ויכולת לנהל את המכונה במקום להפוך למכונה בעצמו.
אנחנו חייבים להפסיק להתרגש מהקצב המסחרר ולחזור לבסיס, להשקיע בלימוד של דברים שלא נמסים- חשיבה יצירתית, הבנה בנפש האדם ויחסי אנוש.
בסוף, כשכולם יוכלו לייצר אתר בלחיצת כפתור, הלקוח ישלם רק למי שיבין את הלב שלו ולא רק את המקלדת. הגיע הזמן שנשאל את עצמנו בכנות, האם אנחנו מכינים את הילדים שלנו לעולם של אתמול, או נותנים להם כלים ששום AI לא יוכל להחליף?
ככה גם חשבו במהפכה התעשיתית, אבל האמת שנוצרות משרות חדשות. ונכון, אין מה ללכת ללמוד את מה שהיה עד היום בעידן הטכנולודי, אלא את ההתחדשות של ה AI ואגב, המהפכה עדיין כאן, אז מי שמתחיל ללמוד מקצוע טכנולוגי שיקח בחשבון שמה שהוא לומד היום לא בהכרח יהיה עדכני לעוד חודשיים.
 
  • הוסף לסימניות
  • #3
זה נכון שההיסטוריה מלמדת שכל מהפכה יוצרת משרות חדשות, אבל הקצב הנוכחי הוא "הילוך תשע" לעומת הילוך חמש בעבר. הפחד הוא לא רק מהשינוי, אלא מהמהירות שבה "העולם הולך ונמס ונוצר מחדש". מי שמתחיל ללמוד היום באמת חייב להבין שמה שנלמד היום עלול להיות לא רלוונטי כבר בעוד חודשיים.
לכן, במקום ללמוד רק איך להפעיל כלי AI ספציפי, הכיוון הנכון הוא "התמחות באנושיות"- דברים ששום מכונה לא תוכל להחליף, כמו ניהול אסטרטגי, טעם אמנותי והבנה עמוקה בנפש הלקוח. בסוף, המקצועות הופכים מביצוע טכני לניהול של המכונות, ומי שיש לו את הניסיון והמגע האנושי הוא זה שיידע להפיק מהן את המקסימום.
 
  • הוסף לסימניות
  • #4
האמת היא שכל הקורסים ה"טכניים" שמוכרים לנו היום הם פצצת זמן מתקתקת.
מי ששולח את הבת שלו ללמוד רק "איך להפעיל תוכנה" או "איך לעצב פלייר", בעצם משלם הון על מקצוע שיחלוף מהעולם עוד לפני שהיא תסיים את הסטאז'.
הבינה המלאכותית כבר עושה את העבודה השחורה יותר טוב ומהר מכל מתחיל, והתחרות האמיתית היא לא מי יודע להשתמש בכלי, אלא למי יש "טעם" אנושי, אסטרטגיה ויכולת לנהל את המכונה במקום להפוך למכונה בעצמו.
אנחנו חייבים להפסיק להתרגש מהקצב המסחרר ולחזור לבסיס, להשקיע בלימוד של דברים שלא נמסים- חשיבה יצירתית, הבנה בנפש האדם ויחסי אנוש.
בסוף, כשכולם יוכלו לייצר אתר בלחיצת כפתור, הלקוח ישלם רק למי שיבין את הלב שלו ולא רק את המקלדת. הגיע הזמן שנשאל את עצמנו בכנות, האם אנחנו מכינים את הילדים שלנו לעולם של אתמול, או נותנים להם כלים ששום AI לא יוכל להחליף?
במקום ללמוד איך לעצב פלייאר כדאי ללמוד את תיאוריית העיצוב כדי לנצל נכון יותר את הבינה המלאכותית, ולדעת להניח את האצבע על הנקודה שבה תוצר ה-AI לא הצליח, וכך להורות לבינה המלאכותית לתקן את הפגם בצורה מקצועית.
 
  • הוסף לסימניות
  • #5
צודק לגמרי!
זה בדיוק ההבדל בין "טכנאי" לבין "איש מקצוע",
הטכנאי יודע איפה הכפתור, אבל איש המקצוע יודע למה לוחצים עליו.
כשאתה לומד את תיאוריית העיצוב, הקומפוזיציה ותורת הצבע, אתה הופך להיות המנהל של הבינה במקום להיות עבד שלה.
הבינה היא כלי עבודה מדהים, אבל היא כמו שוליה חרוצה בלי דעה עצמית- היא תעשה בדיוק מה שתגיד לה, ואם אין לך את הידע המקצועי כדי לזהות שמשהו בתוצר "לא עובד", אתה תישאר עם תוצאה בינונית וגנרית.
בסוף, הלקוח משלם על העין המקצועית ועל היכולת להביא תוצאה שמביאה מכירות, לא על הידע הטכני איך להוציא תמונה מהמחשב.
 
  • הוסף לסימניות
  • #6
ההיסטוריה לימדה שכל מי שנלחם עם ההתחדשות הפסיד אבל מי שתרם אותה לכישוריו זה עשה אותו הכי מקורי וטוב שהיה אי פעם ה AI לא יקח משרות [אולי את "העבודה השחורה והמסובכת " כן ] אבל מי שילמד איך להשתמש בו נכון רק ירויח
 
  • הוסף לסימניות
  • #7
האמת? ההיסטוריה כבר הוכיחה שמי שנלחם בהתחדשות תמיד הפסיד. ה-AI לא באמת יגנוב משרות לאנשים מוכשרים, הוא פשוט יגנוב את ה"עבודה השחורה" והסיזיפית.
התחרות האמיתית היא לא מול המחשב, אלא מול האיש שישכיל לרתום את הבינה לכישורים שלו. במקום לפחד, הגיע הזמן להבין שמי שילמד להשתמש בזה נכון יהיה המקורי והטוב ביותר בתחומו.
הבינה היא לא האויב, היא השוליה הכי חרוצה שיכולתם לבקש.
 
  • הוסף לסימניות
  • #8
יש הרבה מה ללמוד להשתמש בAI כל אחד לתחום שלו ואפשר רק להתקדם עם זה ולא רק חלילה לאבד פרנסה.
השאלה היא בסמינרים שאסור להזכיר בלימודים שם אינטרנט וכל מורה שמלמדת מקצוע אסור לה לשלוח את הבנות לעשות שיעורי בית באינטרנט
כך שהם לומדות את המקצוע של האתמול וצריך לחשוב על אפשרות לשלב ללמוד איך להשתמש בAI בתחום שהן לומדות.
 
  • הוסף לסימניות
  • #10
תקשיבו לביצוע ai הזה - פשוט מטורף:
עדיין בהתחלה שומעים קצת AI,
אבל פשוט הזוי! לאן אנחנו נגיע עם זה בסוף...
ולאן יגיע ה-AI???
 
  • הוסף לסימניות
  • #12
לענ"ד רוב השוק לא משלם על "עומק אנושי" אלא על תוצאה פשוטה, וזולה.
ואכן אלו מקצעות שיצטמצמו.
אגב גם ה"עין המקצועית" לא נלמדת בהכרח, היא כשרון של אנשים ספציפיים.
מעניין מה היה קורה אם היו עושים מבחן טעימות של יצירת "איש מקצוע" מול יצירת חובבן (אבל מומחה בהתעסקות עם AI) האם האדם הפשוט היה חש הבדל??
אני כלל לא בטוח.
 
  • הוסף לסימניות
  • #13
מעניין מה היה קורה אם היו עושים מבחן טעימות של יצירת "איש מקצוע" מול יצירת חובבן (אבל מומחה בהתעסקות עם AI) האם האדם הפשוט היה חש הבדל??
אני כלל לא בטוח.
רעיון גאוני. על זה לא חשבתי :sne:
סוף סוף מישהו נכנס ב"מקצוע" שלי. לצערי, התשובה כמו תמיד - אין הבדל.
היתרון הנוכחי הוא להצליח לעבור חלק מהזמן חלק מהאנשים. ע"ע שקר.
*פילוסופית: האם רלוונטי הבחנה של האדם הפשוט. ללא קשר לAI*
 

פרוגבוט

תוכן שיווקי
פרסומת

פוסטים חדשים שאולי לא קראת....

סיפור בהמשכים מקור [לא] אמין

*סיפור בהמשכים - מקור [לא] אמין*


פרק 1



מושב צלפון 2024


שעון האורלוגין הישן שעמד במרכז הסלון סימן כי שעת השקיעה קרבה. מרגלית פתחי המתינה לנכד שלה שישוב מיום עבודתו העמוס.

מאז סיים את הצבא, עבר נועם לשירות המשטרה בתפקיד יס"מ. אביו שעבד במשטרה קיפח את חייו באמצע פעילות. מחבל שלף סכין והרג אותו למוות. בנו נועם ממשיך דרכו. לא רואה את עצמו עובד בשום עבודה אחרת.

דפיקה קלה על דלת הבית. מרגלית אפילו לא קמה, ידעה שהנכד שלה הגיע. היא דאגה לו בכל מאודה, עוד מאז נולד, אבל מהרגע שאביו נהרג ועבר נועם לגור איתה, דאגה לו אף יותר.

"בא חביב גלבי ורוחי. בא", קרא לו מהספה בסלון, מושיטה את ידיה לחיבוק חם. היא כבר לא צעירה כשהייתה, הגוף לא מתנהג אותו דבר. היא המשיכה לשבת, קשה לה לעמוד עכשיו.

נועם פתח את הדלת, נכנס תוך שהוא סוגר את הדלת חזרה, ומתקרב לעבר סבתו. מתכופף אליה מתרפק על החיבוק. כמה היה נותן רק בשביל לקבל חיבוק כזה מאביו, או מאימו. מרגלית הכירה את התחושות שלו, קראה אותו כמו ספר פתוח.

"אז מה סבתא. מה מספרת? איך עבר עליך היום", נועם התיישב לידה. גופו הרחב נכנס ברוחב שנותר בין סבתו לספה.

"תודה לק-ל יום יום", מרגלית הניחה ידה על פיה נשקה ושלחה אותה לשמיים. מעניקה נשיקה למי שאמר והיה העולם. "לא עשיתי כלום היום. איפה אני כבר לא כמו פעם. הייתי קמה בבוקר מכינה פיתה, ומרק, וחלבה, וסחוג, ולפעמים גם לחוח. היום בקושי למיטה יש לי כח ללכת". צחקה. צחוקה היה מר. "ביקרת את אמא?" העבירה נושא, לא רוצה להתרכז בעצמה.

"האמת שלא הייתי אצלה כבר כמה שבועות נראה לי שלושה", נועם נשמע מבואס. כאוב.

מרגלית אספה את שארית כוחותיה מהיום המשעמם שעבר עליה. מוציאה מהמקרר קערה של אורז וקציצות. חיממה לנכד האהוב שלה, והגישה לו לשולחן. "בא יא איבני. תאכל משהו".

"סבתא. אל תטרחי אני יכול להכין לעצמי", נועם התיישב ואכל בתיאבון.

"למה לא הלכת לבקר את אמא", מרגלית הביטה בצלחת מתמלאת נחת. נהנית לראות אנשים שבעים. "אתה יודע אמא יש רק אחת", חייכה בעצב.

הבית כמעט ולא ידע רגעי אושר. אפילו ביום שסיים נועם את הצבא, אף אחד לא דאג לעשות לו מסיבת שחרור, או כל דבר שחייל אחר היה עושה ברגע שהשתחרר. את הכסף שקיבל מהצבא שמר לימים אפלים שאולי יבואו.

"אני יודע סבתא", נועם הניח את המזלג על השולחן, מביט בעיניה הטובות של סבתו. "אבל אני לא מסוגל ללכת עכשיו, את זוכר מה היה שם בפעם שעברה. המלחמה הזאת לא עושה טוב לאנשים".

"כן אני יודעת", הביטה מרגלית בתמונה של בעלה המנוח שממוסגרת בגדול ומונחת על ארון הנעליים במסדרון. יש לה עוד תמונה קטנה בחדר השינה שלה. "גם סבא שלך לא ידע לקבל את המלחמה הזאת טוב", היא נזכרה כיצד שמע בשמחת תורה את ההזעקה הראשונה, הוא כבר היה בדרך לבית הכנסת, מיד חזר וירדו שניהם לקומה התחתונה. אין להם ממ"ד בבית. כל הלחץ, הכאב, והידיעות שהגיעו מהשטח גמרו אותו. חצי שנה הצליח לשרוד אבל התקף לב אחד סיים את הסיפור.

"סבתא לא התכוונתי לצער אותך", נועם המשיך להביט בעיניה של סבתו. דמעות גלשו על לחייה. הוא קם והעניק לה חיבוק אוהב. "אני אבקר את אמא שוב בקרוב".

"אבל חשוב לי שתזכור. נכון שאני גידלתי אותך, והענקתי לך. אבל זה בגלל שאמא לא יכלה לעשות את זה", מרגלית ניגבה את עיניה. "וודאי לי שאם אמא הייתה יכולה, היא הייתה עושה עבודה נפלאה. הרבה יותר טוב ממני". מרגלית קמה נעזרה בנכדה, ונשכבה במיטתה. "תודה יא איבני. שהשם ישמור לי עליך".

"תודה סבתא. שישמור גם עליך". נועם כיסה אותה ויצא מהחדר.

התמונה הקטנה של זכריה פתחי הביטה בה. מרגלית הביטה בו בחזרה. "איך עזבת אותי כאן לבד יא זכריה. איך? תשמור לי על נועם. תבקש שם רחמים עליו. מסכן הילד!!! כל כך הרבה סבל עבר עליו. הגיע הזמן שינוח".



השעה כבר מאוחרת. נועם שתף את הצלחת בה אכל. והתיישב בספה. לרגע אחד הביט על הבית. מחשבה על קניית רהיטים חדשים עבור סבתא שלו, עוברת בראשו מידי יום. ובכל יום חוזר המשפט הקבוע שלה ומהדהד בראשו. נשמה תשמור את הכסף שלך. אתה יודע איך אומרים שקל לבן ליום שחור. אין לדעת מה ילד יום יא איבני.

בדיוק מה יותר שחור מעכשיו!!!

מדינה במלחמה. אבא איננו. סבא איננו. אמא אין. וסבתא שרק דואג ודואג בגללי.


נועם נשכב בספה מוציא את הסלולרי מכיסו. רוצה להעביר את המחשבות. שיחה נכנסת מופיעה במסך. נאסר אבו-סאלח.

"הלו", נועם ענה קולו עייף. מבקש לישון.

"יש לי חדש", נאסר העביר מלל קצר. "במקום הקבוע בעוד שעה?"

נועם התרומם במהירות. מנתק. מתארגן. לפני שיצא העביר מבט אחרון לעבר סבתו. מתלבט האם להשאיר לה פתק למקרה שתתעורר. לקח את מפתחות הרכב, מחליט לא להשאיר פתח. אין לו זמן. אסור לו לאחר. כל שניה קריטית.

הוא יצא נושק למזוזה. מתפלל תפילה חרישית לבורא עולם שישמור על סבתו. ועלה לתוך רכבו, מנהיג את הרכב קדימה למקום המפגש.

בליבו קיווה לטוב. אולם גופו ידע גם ידע שבכל פעם שניפגש עם נאסר אבו-סאלח משהו רע קורה.
.....

הצטרפות לניוזלטר

איזה כיף שהצטרפתם לניוזלטר שלנו!

מעכשיו, תהיו הראשונים לקבל את כל העדכונים, החדשות, ההפתעות בלעדיות, והתכנים הכי חמים שלנו בפרוג!

לוח מודעות

הפרק היומי

הפרק היומי! כל ערב פרק תהילים חדש. הצטרפו אלינו לקריאת תהילים משותפת!


תהילים פרק כד

אלְדָוִד מִזְמוֹר לַיי הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ תֵּבֵל וְיֹשְׁבֵי בָהּ:בכִּי הוּא עַל יַמִּים יְסָדָהּ וְעַל נְהָרוֹת יְכוֹנְנֶהָ:גמִי יַעֲלֶה בְהַר יי וּמִי יָקוּם בִּמְקוֹם קָדְשׁוֹ:דנְקִי כַפַּיִם וּבַר לֵבָב אֲשֶׁר לֹא נָשָׂא לַשָּׁוְא נַפְשִׁי וְלֹא נִשְׁבַּע לְמִרְמָה:היִשָּׂא בְרָכָה מֵאֵת יי וּצְדָקָה מֵאֱלֹהֵי יִשְׁעוֹ:וזֶה דּוֹר (דרשו) דֹּרְשָׁיו מְבַקְשֵׁי פָנֶיךָ יַעֲקֹב סֶלָה:זשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:חמִי זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי עִזּוּז וְגִבּוֹר יי גִּבּוֹר מִלְחָמָה:טשְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד:ימִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד יי צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָה:
נקרא  1  פעמים
למעלה